המחזור ה-30:: נאפולי מול פיורנטינה במאבק על אירופה

זה לא כל-כך משנה. גם אם יסיימו רק במקום השלישי או אפילו יפלו למקום הרביעי ומחוץ לליגת האלופות. לאציו זה רומא על סטרואידים במובן שזאת קבוצה סופר לחוצה שחיה על מצבי רוח. לראות אותם במצב רוח כל-כך טוב זה די נדיר וזאת תוספת ממש חשובה לליגה. לא חשבתי שזה יקרה בימי לוטיטו אבל איכשהו כל הרעל הזה בין האוהדים וההנהלה דעך לאור ההצלחות על המגרש. זאת הלאציו הכי חזקה בלפחות 10 השנים האחרונות, אולי אפילו מאז הימים היפים של תחילת העשור הקודם.


לראות ככה את האולימפיקו במשחק של לאציו זה ממש לא מובן מאליו.

נ.ב.
אני חושב שגם האוהדים שלהם מעדיפים את לוצ'ו באטיסטי על פני המנון הפלסטיק הזה שלהם

 

ההצלחה של לאציו היא בדיוק ההבדל בין פיולי לרייה ופטקוביץ' (בערך אותו סגל)
פיולי בכמה רמות מעליהם ולטעמי כיום הוא המאמן המוביל באיטליה.

ללאציו היה סגל טוב בשנים האחרונות וכשפישלנו תמיד האשמה שלי הלכה למאמנים.
סתם בשליפה, היו שחקנים מובילים שנפצעו והמחליפים שלהם (נובראטי, כן, אפילו הגולם הזה) מילאו את המקום כאילו לא הרגשת שמישהו באמת חסר. אין לי מושג איך פיולי נכשל בבולוניה ובמקומות אחרים, זה באמת מצריך בדיקה מדוקדקת מה קרה שם. בלאציו הוא פשוט קנה אותי בענק ולא רק ביכולת האימון שלו. מוטיבטור פשוט גדול.

לגבי הקהל, אני לא אוהב את הטרמפיסטים במזרחי ובדרומי, זה נחמד שזה מלא, ואולי אפשר להבין אותם, אבל צריך להתייחס אליהם כאוהדי הצלחות נטו. לא קהל אמיתי שמשתגע אחרי לאציו. לצערי זה קיים בכל קבוצה.

 

מה עם קצת קרדיט ללוטרה(!!!111) המושמצים?

 

מגיע להם קרדיט על אנדרסון.לא מעט אוהדים הכריזו עליו כפלופ כבר אחרי מספר חודשים בגלל הסכום ששולם עליו. המנהלים והצוות המקצועי נתנו לו כמעט שנה וחצי להתאקלם ולהפוך לשחקן הטוב והמשמעותי באיטליה. דבר לא מובן מאליו בכדורגל של היום.
פרט לכך, בניית הסגל תאמה במדויק את תקציב העבודה שלהם (מכירת הרנאנס, רכישת באסטה, דורדויץ', פארולו ודה פריי) ללא הברקות מיוחדות. בעיניי הם עדיין מהווים מחסום למועדון והקרדיט שייך במלואו לפיולי והשחקנים. בקיץ נוכל לראות האם יצליחו להפוך את ההצלחה הנוכחית לכוח משיכה אמיתי לשחקנים בקליבר גבוה יותר ואת הקבוצה לשאפתנית יותר.