בקצרה על המשחק שלנו, על אף הניצחון אני יוצא בהרגשה רעה ובפסימיות לקראת ההמשך. אז נכון שהאופי והנחישות שוב אפיינו אותנו יותר מכל וכמה כיף שאנחנו כאלה, אך זה לא צריך להיראות כך בשום פנים ואופן. מול הבונקר של אולי הקבוצה החלשה בליגה, שוב צף לו החרא(סליחה על הביטוי)של המערך האי-סימטרי, וכמה שזה מורגש לשלילה. איפושהו יש לי הרגשה שאותה היכולת של העונה שעברה(הבלחות, הבלחות והבלחות)תלווה אותנו גם בעונה הזו. אולם מוקדם מכדי לסמן את המשחק כאינדקציה, אך זה בהחלט לא נראה מזהיר. משחקים שבאופן עקרוני אמורים להיות קלים על הנייר, נהפכים למורט עצבים אחד גדול והרבה בגללנו. רוב התלנות הם שוב, וכבדרך כלל, להגנה. לא ייתכן שנספוג שלושה שערים מול קבוצה כמו נומאנסיה שעם על הכבוד שלי אליה שכן היא מפתיע לטובה ביכולתה בהתחשב בכך שהיא עולה חדשה, אבל אנחנו ריאל מדריד והמחדל ההגנתי שממשיך את סורו הוא גם כן נקודת מפנה שאני מאוד חושש ממנה. חבל לי על דיארה ששוב מוכיח לי אחרת, ושוב מוכיח שהוא בור שלא יודע פס מהו. אני לא זוכר ולו כדור אחד מדויק שיצא ממנה לאחד השחקנים שאל מעבר לחצי שלנו.
