הכל פוליטי. העניין הוא שזה לא מפלגתי. כן, ברור שיהיו יותר נציגים מהשמאל בהפגנות מאשר הימין, כי מדובר באג'נדה שמאלנית סוציאליסטית.
זה מאוד מפלגתי. זה הנקודה! כי במצב של בעיות אמתיות חיה רוב לא של שמאלנים או ימניים אך רוב של אנשים במצוקה (אבל באמת במצוקה).
לא מספיק להיות במצוקה כדי למחות, צריך גם לחשוב שיש משהו שקורה בצורה לא טובה. אם אתה במצוקה, אבל מסכים עם המדיניות, למה שתפגין? על מה בדיוק? ההפגנות נובעות בין היתר מאידאולוגיה מסויימת, וגם למפלגות יש קשר (מסויים...) לאידאולוגיות. לכן בהרכח קיימת איזו קורולציה בין אוריינטציה פוליטית להשתתפות בהפגנות, אבל היא לא מוחלטת. ממש ממש לא מדובר פה ב"הפגנת שמאל" או משהו בסגנון הזה...
לא מדובר בהפגנת שמאל אך שמאל עומד מאחורי. ושואף (בעזרת השקרים ודמגוגיה) גם אנשים מפלגים אחרים (ועושה את זה די בהצלחה).
לי. אין לי שום ספק שחלק ניכר מהמוחים ברוטשילד אינם מחזיקים באידאולוגיה שמאלנית או אפילו באידאולוגיה כלשהי. אני בטוח שעבור רבים זו הייתה ההשתתפות הפעילה הראשונה שלהם בדמוקרטיה הישראלית. עם זאת, נמצאים שם אנשים שכל חייהם ציפו לרגע בו יוכלו ?להקים אוהל? והם אלו שמכתיבים את הטון והופכים את המחאה מפופוליסטית ומסוכנת לפוליטית ושולית. הם, המהפכנים התמידיים והמפגינים נגד זריחת השמש שמפריעה לסוטול, אנשים שאין להם קשר לפוליטיקה הישראלית אלא, במקרה הטוב, לשוליה ומחאה בראשותם היא בדיחה. הבעיה היא שהם לא לבד ויש שם אנשים שפשוט מרגישים שרע להם ושאין להם דרך אחרת לבטא זאת. המחאה - לפחות בתחילתה, לפני מטה המאבק בכיבוש שהוקם תחת ענני הגאנג?ה בצומת - אינה פוליטית באופיה.
כן. מה זה רע להם! הם לא מסוגלים לקנות דירה במרכז תל-אביב. אוי איך רע להם!.. גם אני הייתי רוצה לקנות בית לוין או בית שלוש, אבל חסר לי "טיפה" כסף, יש לי רק לפעמון של הכניסה. כנראה גם לי רע מאוד... צריך לחשוב - איך אני אבטא את זה?.. זה ממש, ממש לא פוליטי! כואב לי לב כשאני רואה אנשים שם, באוהלים. או שנשבר לי הזיין?.. נ.ב. גם לי יצא לפני כמה שנים טובות לגור באוהל. אבל לא ביקשתי דירה. וכששאלו אותי האם אני רוצה דירה במיצפה-רמון, אמרתי כן.
ההגדרה של ?רע? היא סובייקטיבית ויחסית ולכן, כפי שאמרתי, מדובר בעניין של הרגשה אישית. לפאריס הילטון רע כשהיא הולכת לכלא לאחר שהיא נתפסת נוהגת תחת השפעה בפעם השלישית לא פחות מאשר לאדם שנכלא על רצח אותו הוא לא ביצע. ישראל היא מדינה מפותחת ומשגשגת ולכן ה?רע? שלה הוא ביחס למצב התושבים במדינות מפותחות אחרות ולא ביחס לעניי הודו. הסיבות לכך שהחיים בישראל פחות מתגמלים ויותר קשים מהחיים במדינות מפותחות אחרות הן מלאכותיות לרוב. אדם בן 25 שעובד בעבודה מכובדת בבלגיה יכול לקנות בית ומכונית בנקל ואם מקבילו הישראלי פוגש בו, מדבר איתו ומבין זאת הוא ירגיש רע. העובדה שהמצב יכול להיות גרוע יותר לא אמורה להרגיע אותו או לגרום לו להרגיש טוב יותר. אז יכלת להיוולד באפריקה עם איידס - זה לא מה שקרה ולא צריך להגיד תודה על כך אלא לשאוף למקסימום האפשרי בנסיבות הקיימות, שישראל לרוע המזל רחוקה ממנו. מן הסתם, דירה במרכז תל אביב אינה זכותו של כל אחד במדינה, אך גם לא מדובר בפריבלגיה אקסקלוסיבית שיש צורך להגביל אותה. תל אביב הוא המקום בו עובדים, לומדים ונהנים רבים מתושבי המדינה וטוב יהיה אם - לטובת המדינה עצמה - היא לא תציב מכשולים מיותרים בפניהם. זה שיש אידיוטים שחושבים שמגיעה להם דירה זולה על רוטשילד לא אומר שהדירה בה הם חפצים חייבת לעלות +¤6,000 לחודש. הביקוש אולי מטומטם בחלקו, אבל הבעיה האמיתית היא היצע הדירות המוגבל כתוצאה מהמונופול של מנהל מקרקעי ישראל על אדמת המדינה. יש צורך בהפשרה אגרסיבית של הקרקעות לבנייה, תוך כדי הסרת מגבלות קיימות על הריסה, שדרוג ובניה מחדש של מבנים קיימים. אלו דברים שלוקחים זמן ויש בהם הרבה פוליטיקה. הפתרון המיידי, פתרון מטה הקסם אותו דורשים חלק מהמפגינים, הוא הפתרון האהוב על השמאל: התערבות ממשלתית אגרסיבית שתגביל את שכר הדירה אותו מותר יהיה לבעל הבית לגבות.
מה אתם אומרים? לארגן מחיאת כפיים המונית של כל הארץ, משהו סטייל מאחורי הסורגים. להראות שהמחאה הזאת לא של הימין, ולא של השמאל, לא של העניים, לא של התל אביבים, לא של הסטודנטים, לא של המפונקים. להראות שהמחאה הזאת היא של כולנו. יש הרבה קווי דמיון בין מאחורי הסורגים למחאה, לדעתי - ערבים ויהודים, ימין ושמאל, נגד הממשלה, נגד ההנהלה. אז מה אתם אומרים? לדעתי זה יכול לשנות תפיסה של הרבה אנשים בקשר למחאה, להראות שאנחנו באים בשביל מטרה אחת, כעם אחד.
אפילו שמדובר פה בכל האנשים כאחד ולא קבוצה מסויימת של אנשים, לא פה תשיג את האיחוד המרגש. האיחוד הזה לא יקרה אף פעם, הסיבות? לדיון אחר.
המטרה שלי היא להראות שאנחנו ביחד, שאנחנו לא קבוצות קבוצות במדינה הזאת. אחרת מי יסתכל עלינו אם אנחנו קבוצות קבוצות? עובדה, הממשלה נותנת לנו לריב על האם כדאי לשחרר את גלעד, והאם לא כדאי, והזמן נמשך, והוא שם. הממשלה נותנת לנו להתווכח אם כדאי לגור בפריפריה, אם המחאה כדאית בכלל, והזמן נמשך... כי אנחנו עם כל כך מפולג, שבחיים לא נצליח להגיע למטרה, כי אנחנו לא ביחד. אנחנו רבים עם עצמו. מי יקח אותנו ברצינות? יש כאן מחאה אמיתית, או לפחות, הילה למחאה אמיתית, נושא למחאה אמיתית - מחירי הדיור המופקעים. זה לא קשור לימין, לא לשמאל, לא לפוליטיקה, לא לתל אביב, ולא לכלום. קשור לכלכה שלנו, לכיס שלנו, למחייה שלנו, למותרות שלנו. והנה, זה מחאה של התל אביבים, של השמאלנים, של הצפונים, של המלוקקים. ישר, אנחנו מתווכחים בין עצמנו. צריך לאגד את כולם, למשהו קטן וסמלי, למחיאות כפיים. כולם נמחא כפיים, נראה לכולם שאנחנו ביחד, שכל העם רוצה את זה (או לפחות מי שבאמת רוצה את זה), נתאחד, נשכח לכמה רגעים מהפילוג הפוליטי במדינה או מכל פילוג אחר, ונמחא כפיים. רק נמחא כפיים. זה יצור הד, זה יצור תחושה של אחדות, של אנשים שבאמת רוצים להגיע למטרה, ולא סתם לשבת באוהלים ולעשות טיול שנתי. כי צעדות, עצרות, וכל מיני טקסים כאלה, אפשר לעשות מיליון, אבל אם כולם פעם אחת יעשו משהו אחד - זה יעשה משהו אחר. אני חושב.
לפי דעתי זו טעות מרכזית של מארגני ההפגנה, שנתנו לה אופי שמאלני. זה מנע ממני או מעוד אלפי אנשים לתמוך בה באופן מעשי לפחות.
