הבנת אותי הפוך. לא נורא. אני כבר שנה שעברה אהבתי מאוד את מה שסלומקה עשה. לגבי פה. בניגוד ללירן לא חשבתי שהוא כל כך נורא.
בראיון ל"בילד" אוטמר היצפלד אומר שהוא לא מתגעגע לחזור ולעמוד על הקווים אך הוא גם לא שולל האפשרות. לא סתם הוא נבחר ע"י אוהדי באיירן כגדול מאמניה בכל הזמנים. מאמן ענק ולמרות הסיום הלא מוצלח שלו אצלנו הוא נכנס להיכל התהילה כשהצליח אחרי האסון ב-99 לאסוף את השברים, שנה אח"כ לקח אותנו לחצי גמר האלופות ושנתיים אח"כ החזיר את הכבוד והגאווה לבירת באוואריה. כשהוא הניף את גביע האלופות ושגיא כהן בעמדת הפרשן אמר "היצפלד עכשיו סיים את המסע שהחל לפני שנתיים בקאמפ-נואו, הוא וכל הקבוצה שלו" לא יכולתי להתאפק יותר והדמעות זלגו. כל אוהדי באירן בארץ ובתפוצות סיימו באותו רגע מסע. (אחחח, איזו נוסטלגיה...)
"לעולם אל תגיד לעולם" אוטמר היצפלד נחשב לאחד המאמנים הטובים והמצליחנים ביותר בעולם כולו, ראיון עם המומחה. היצפלד זכה עם בורוסיה דורטמונד באליפות גרמניה ב95 וב96' כאשר ב97' הוא זוכה באליפות אירופה עם הקבוצה. הוא זכה בארבע אליפויות גרמניה עם באיירן, אבל הפסיד עימה גביע אירופאי ליונייטד ב99', אך כיפר על הטעות שנתיים אחר כך עם זכייה באותו מפעל אחרי ניצחון בםנדלים על ולנסיה הספרדית. ב2004 סיימת את עבודתך כמאמן באיירן מינכן, ומאז אתה כבר לא פעיל, מה הדבר שהכי חסר לך? כל דבר בזמנו. אני עובד בתחנת טלוויזיה כמומחה כדורגל, זה משאיר אותי קרוב לבונדסליגה ולליגת האלופות ככה ששום דבר לא חסר לי. כמה לחץ יש למאמן? אם אתה לא מאמן בעצמך, אתה לא יודע כמה הלחץ הוא נפלא. כל גופך רועד פני המשחקים, בתדרוכים, בחדרי ההלבשה, בעלייה למגרש. אבל אתה חייב לעשות את הסוויץ' בין לחץ חיובי ללחץ שלילי, אם אתה בלחץ חויבי אתה תספור את הדקות והשניות עד שריקת הפתיחה, לחץ שלילי קורה בעיקר שאתה מאמן קבוצת תחתית, כאשר אתה מפסיד משחקים חשובים ויש לך לחץ מהבעלים, זה בהחלט לא נעים וההבדל בין שתי הלחצים הוא מאסיבי. אתה חי בשוויץ, האם זה בגלל השקט והשלווה או זה בגלל שאתה מנסה לברוח מהבעיות? נכון, כוים אינ חי בשוויץ, אך את רוב חיי עשיתי בגרמניה ואת רוב הזמן ביליתי שם, אבל צריך לזכור שבשוויץ התחלתי את קריירת המשחק שלי ואת קריירת האימון שלי, ככה שאני מאוד נהנה כאן ויש לי מערכת יחסים מצוינת עם המדינה ולכן הייתי בוחר באופציה הראשונה של השאלה שנשאלה ולא בלל שום סיבה אחרת. התחלת לאמן בגיל צעיר, מדוע? את החלטתי לאמן החלטתי כבר בגיל 30. שהייתי צעיר ויתר לא יכולתי לדמיין את עצמי כמאמן, ולא הייתי נותן לעצמי סיכוי לאמן אפילו קבוצת בונדסליגה. בעיצומה של קריירת המשחק שלי קמתי ואמרתי "יש לי את הכישורים להיות מאמן" הגעתי למסקנה שיהיה לי עדיף על הקוים מאשר על המגרש, עם הזןמ גם למדתי הוראה והפכתי למורה, אך בגיל 34 אחרי התלבטות נוראה בין תחום ההוראה לכדורגל בחרתי בקריירת אימון, זו הייתה חלטה קשה מאוד עבורי מכיוון שזה היה סיכון גדול, אז החלטתי לתת את כל מה שיש לי לאיומן והתוצאות מדברות בעד עצמם. ב1997 וב2001 נבחרת למאמן השנה בעולם, מה זה אומר בשבילך? זה היה חלום שהתגשם, אני עדיין לא מאמין שהם קראו בשמי כמאמן הטוב בעולם, לדעתי היו מאמנים רבים שיהו טובים ממני. היו שם מאמנים שידעו כדורגל הרבה יותר טוב ממני, והוי מנהלים את משחקי קבוצותיהם טוב יותר, אבל נבחרתי בזכות הצלחתי והמערכת יחסים המצוינת שתמיד שמרתי עליה עם כל שחקן ושחקןף הן בדורטמונד והן בבאיירן, זכינו באליפות העולם לקבוצות זה עד היום ממלא אותי גאווה. נראה אותך חוזר לאמן בעתיד? לעולם אל תגיד לעולם, זה משהו שלומדים עם השנים. הרבה מאמנים אמרו שהם פרשו בשביל לחזור, אוטו רהאגל אמר שהוא פורש מאימון למעלה מפעם אחת והיום הוא אלוף אירופה. מי יודע מה יקרה בעוד שנה שנתיים או אפילו חמש שנים? אם תהיה לי תחושה טובה אולי אחזור לאמן בעתיד הקרוב. http://www.bundesliga.de/media/images/bundesliga/hitzfeld01_345x468.Xxx
החלטתי לכתוב טור אישי על ה"מאמן" שלנו - בארט ואן מרוויק. אחרי שנתיים של ציפיות נמוכות,הגיעה השנה שכל אוהדי דורטמונד הבינו כי יש פוטנציאל לגדולות. אתחיל בכך שהשנה הגיעו שחקנים גדולים עם רזומה לא קטן :טינגה,פריי,ואלדז,פינאר ואמדיק הצעיר והמוכשר,בארט ואן מרוויק הצליח !! הוא הצליח להביא חבורת שחקנים במחיר מצחיק מאוד,שמחתי מאוד לראות שהשנה השחקנים שאנחנו מביאים הם לא עוד שחקנים שמחפשים קבוצה בשביל לסיים עונה. הפעם הוא הצליח לעשות זאת בגדול,בארט ואן מרוויק זכה למחמאות רבות ממני,קניית השחקנים שלנו נעשתה בחוכמה רבה.אך ברגע ששריקת הפתיחה נשמעת באליאנס ארנה במשחק הפתיחה נבלו ציפיותי,אתם בטח שואלים למה?כולה משחק ראשון!הדרך שבה בארט ואן מרוויק מנהל משחק היא צורה של מאמנים בקבוצות טרום ב'.הוא לוזר גדול מאוד מבחינתי,שהקבוצה מצליחה והיא במומנטום תראו מר.ואן מרוויק עומד על הקווים ומעודד את השחקנים בציפייה לניצחון,אך כאשר הקבוצה משחקת בקנטים,מראה כדורגל שלא נראה כמותו האדון בארט יכול לשבת על הספל ולסתום את פיו,כי בעניין זה אין לו מה להגיד! איפה העידוד לשחקנים שלא מצליחים לחבר מסירה או שתיים,איפה הרצון לנצח,איפה השאפתנות שדיברת עליה במשך שנתיים כהיותך מאמן הקבוצה שלנו??השאלה נשאלת יותר מידי בזמן האחרון. אני חושב שואן מרוויק מחכה לרגע שיטיסו אותו בכדי לקבל את הפיצויים של הפיטורין ולחפש פראיירית אחרת !!בואו נגיע גם לכך שנכון לדורטמונד יש מכת פציעות גדולה אך זה לא מונע ממנו להשליט בשחקניו מוטיבציה גבוהה,קחו את דוגמתו של ואן האסן ! המאמן הטוב ביותר בכדורגל הגרמני לטעמי כיום,חיבר קבוצת כדורגל עם שחקנים ללא עבר מדהים,או רזומה ארוך כלשהו.הוא חיבר קבוצה עם שחקנים שרוצים להילחם ולנצח כל משחק שרק אפשר.הטבלה לא משקרת,ארמיניה בילפלד מראה לכולנו מאיפה משתין הדג. בארט ואן מרוויק חייב ללמוד קצת ממאמן שהיה מועמד להחליף אותו,שאפתנות עצומה,רצון,רעב,טעם ומנהיגות.כי אם כל החיבור של ואן מרוויק והשחקנים יתחבר אני מאמין כי הקבוצה שלי ושל כל הדורטמונדאים תהיה גדולה מתמיד.כי יש פוטנציאל גדול !
היצפלד דאום ושאף? שכחתם את הגדול מכולם? אוטו המלך רהאגל? זה שעשה היסטוריה והעלה את קייזרסלאוטרן מהליגה ה-2 לראשונה ולקח אליפות מיד באותה עונה?! הליגה השנייה בגרמניה - עונת 96/97: http://img390.imageshack.us/img390/623/9697gq9.Xxx הליגה הראשונה בגרמניה - עונת 97/98: http://img211.imageshack.us/img211/1382/9798ql2.Xxx ויש לזכור גם שאת כל זה הוא עשה עם 2 שחקני רכש בלבד(אם אני לא טועה.. ובד"כ אנלא טועה! למרות שגם אם היו 4 שחקני רכש זה עדיין היה מדהים, וגם 6, ו-8, ו-10 ואפילו 20!) ואני כמובן לא אזכיר את יורו 2004 עם יוון.. אוטו רהאגל - המאמן הגדול בהיסטוריה.
