אדריאן מונטאנטו כובש מ 55 מטר. שער שהביא ניצחון לרג׳ינה 0-1 על קרוטונה בדרבי של קאלבריה! אגב, גוראן פאנדב כבר הספיק לכבוש במדי פארמה אליה עבר בסוף המרקטו של ינואר.
טבלת הסרייה B (אחרי 25 מחזורים) היא תמיד תענוג לעיניים. https://www.linkpicture.com/q/Screen-Shot-2022-02-23-at-20.39.13.Xxx אגב, אתם יודעים שבפגרת ינואר צ׳לינו (נשיא ברשה) כבר סיכם עם דייגו לופז (אותו כבר פיטר פעמיים בעבר ועוד אחרי כמה חודשים בלבד בתפקיד) אלא שאז עורכי דינו הזכירו לו שלפי החוזה אסור לו לפטר את אינזאגי אם הקבוצה נמצאת במקומות 1-8. עדיין נשארו באיטליה נשיאים משוגעים.
ואם כבר נשיאים משוגעים, ברלוסקוני ביציעי מונזה: https://immagini.unionesarda.it/version/c:NTM2MDY4NDktYzY3NC00:M2ExYjZl/image.Xxx?f=3%3A2&q=0.75&w=635
זוכרים את קאטאניה, המייבאת הלא רשמית של ארגנטינאים לסרייה A בין השנים 2006 ל 2014 (לא הרבה זוכרים אבל דייגו סימונה אימן שם חצי עונה לפני אתלטיקו מדריד)... אז היום, כשהיא בסרייה C, בית המשפט הודיע על פשיטת הרגל שלה.
זוכרים. נזכור תמיד את הלודי הראשון לשמו (פרנצ'סקו) , הרבה לפני שאיזה רנאן הגיע לאתלטיקו. נודה תמיד על פאפו גומז ונמשיך לשאול את עצמנו למה לעזאזל יובה קנו את אלמירון. אגב, השחקן שהכי אהבתי אצלם היה דווקא טרליצי. עצוב שמועדון כזה מסיים את דרכו. יהיו הרבה זכרונות. Sent from my SM-N970F using Tapatalk
המועדון לא באמת סיים את דרכו. הם יתחילו מחדש בליגה חובבנית ותוך שנתיים-שלוש נראה אותם בחזרה בליגה השלישית. יש מועדונים שהם פשוט גדולים מדי על מנת להתקע ברמות החובבניות. יש לא מעט דוגמאות של מועדונים ש"פורקו" בשנים האחרונות ומאוד מהר חזרו לכדורגל המקצועני. בארי, פאלרמו, סיינה, אנקונה. יש עוד לא מעט מקרים.
אכן. ופארמה. והכי טרי: מודנה ניצחה את אימולזה היום משער בדקה ה-91 של השוער. בדרך חזרה לסרייה בי אחרי שבסוף 2018 פורקה והורדה לסרייה די.
ברשימת הפגמים שאני רואה בכדורגל האיטלקי, הכשלונות של הנבחרת, ומחיקה סיטונאית של מועדונים שלא מזמן היו בסרייה א' הם שניים מהסעיפים שהכי צריכים להטריד. רק בשנים האחרונות בארי, פאלרמו, קייבו, קטניה. זה יותר מדי. וזה מגיע בהמשך לקריאות למהפכה בכדורגל האיטלקי. לא רק כישלון של נבחרת.
אי העפלה השניה ברציפות למונדיאל, לא קשורה למועדונים הקטנים - אלא קשורה לבעיות הרבה יותר עמוקות ואני אסביר מדוע: 1. שימו לב בכל הקבוצות הגדולות - יש להן מחלקות נוער מצוינות, כמה שחקנים אתם רואים שעולים מהנוער ומשחקים אצלן? אם ניקח את הביג 7 בליגה (מילאן,אינטר, יובה, נאפולי, אטאלנטה, רומא, לאציו), לא יודע אם אנחנו מחברים 10 שחקנים שכל שנה עולים לבוגרת ומשחקים! צריך לייצר חוק - שכל קבוצה בליגה, לא משנה מי זו, כל שנה, כמתודה, מעלה 3 שחקני נוער מצטיינים והם בסגל הבוגרת. או לחייב בחוק שמתוך 11 שחקנים על כר הדשא בליגה, 2-3 חייבים להיות מתחת לגיל 21 ואיטלקים. קודם כל מבחינת הקהל זה יגביר את הזהות, דבר שני זה בוודאות יצמיח שחקנים טובים כי אני בטוח שיש כאלו, והם אפילו לא מקבלים את הצ'אנס ונזרקים למקומות כמו פסקארה או מודנה או וואטאבר ומתבזבזים שם, וגם אם מצליחים לא מקבלים הזדמנות. סלחו לי אבל אם הכוכבים של נבחרת איטליה מגיעים מקבוצה כמו סאסוולו כיום ובונים על פרינטזי וסקאמאקה זה אומר הכל, בלי לפגוע בהם ויכול להיות שהם יהיו כוכבי על בעתיד. 2. יש מאמנים זרים באיטליה? האיטלקים, חיים בסרט שהם יודעים הכל והם יודעים יותר טוב מכולם - ובכן, הם לא. זה שגנבנו יורו ב-2020, זה הודות לשיטה ההזויה שנתנה לאיטליה 4 מ-7 משחקים ברומא + מזל בפנדלים מול ספרד ואנגליה. בפועל איטליה לא רלוונטית במונדיאל מאז 2006, ובמונדיאל הבא, ואליו הם כבר יגיעו כי יהיה 48 קבוצות, זה יהיה 20 שנה. לא יכול להיות שכל הליגה האיטלקית 20 מאמנים 18 או 19 מהם איטלקים. אין סרט כזה. 3. כסף - אין ספק, באיטליה היום כבר אין כסף, ואין איצטדיונים ומתקנים, מרביתם מיושנים במקרה הטוב ועלובים במקרה הרע. בכל הקשור לכסף - הניהול באיטליה על הפנים, וזה משתרשר בעיקר במועדונים הקטנים ולא רק. סתכלןו אבל גם על מילאן ואינטר, מפסידות כסף בסיטונאות. אין ספק שזה גם קשור לעובדה שאין איצטדיונים בבעלות המועדונים כי זה עשרות מיליוני אירו שהולכים לפח כל שנה. אבל לא רק, זה לא מקרי שמלא קבוצות מתפרקות
