הם הודו לו וימשיכו להודות לו, למרות שבניגוד לגמר מול פלאמנגו הפעם הוא באמת פישל. הוא מאמן מצוין ולא צריך את התואר אליפות בשביל ההכרה הזו, לדעתי לפחות, אבל שוב פעם הוכח שהיכולת שלו להכין תכנית למשחק ספציפי עולה משמעותית על היכולת שלו להכין תכנית לאורך זמן ותקופה. לא יודע מה היה יותר גרוע המקרה הזה או ב-2014, אבל אלו כבר 2 אליפויות שהיו בכיס שלו והוא לא הצליח לסיים. ואני חייב לציין שבשני המקרים הביקורת עליו לא הייתה רק בדיעבד, בטח שאז אבל גם היום.
נפטר שוער ריבר פלייט בין 1945 ל - 1968 אמדאו קאריסו. נחשב לאחד מגדולי השוערים של היבשת.היה שוער נבחרת ארגנטינה במונדיאל 1958 וגם זכה בקופה של 1964.ערך 513 הופעות בליגה הארגנטינאית. בן 93 במותו. https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f9/Carrizo_y_Yashin_-_El_Gr%C3%A1fico_2575.Xxx/800px-Carrizo_y_Yashin_-_El_Gr%C3%A1fico_2575.Xxx קאריסו מבוגר מיאשין ב - 3 שנים ונפטר בדיוק 30 שנה אחריו. יום ביום.
2020 מה לעזאזל נסגר איתך. גם בלכתו הוא עושה את זה בצורה גרנדיוזית. יותר ממסי, רונאלדו, פלה או קרוייף - הלך האייקון הכי גדול של הכדורגל אי פעם.
ידיעה עצובה שבעצם לא מפתיעה. מבחינתי כדורגלן אדיר, מהטובים שהיו, אבל לדעתי הוא היה תמיד בן אדם מאד בודד. מילד עני שחי וגדל בגטו למבוגר שלא היה יכול להתמודד עם התהילה. רגעי גאונות על המגרש, רגעים לא פשוטים בחייו הפרטיים. שערים נהדרים ושימוש בסמים ורגעי אלימות עם עיתונאים. כמובן ש"יד אלוהים" מסמל את השניים, אבל אני מעדיף לזכור את הרגע הזה: גאון כדורגל שאולי מצא סוף סוף שקט...
ג'ורג' בסט נפטר באותו תאריך, לפני 15 שנים. אני חושב שמראדונה וואן באסטן היו המלכים של שנות השמונים, אבל כנראה עבור הרוב זה היה מראדונה. אני חושב שואן באסטן לא נפל ממנו.
עצובבב מאודד מאודד מאודד, הייתה לי הרגשה שזה הולך לקרות בקרוב אחרי התמונות הלא קלות לצפייה מחגיגות יום הולדת ה 60 שלו ( גם אני כמוהו ב 30 באוקטובר ) . מבחינתי מראדונה תמיד יישאר השחקן הגדול בכל הזמנים, מה שהוא עשה במונדיאל 86 זו התעלות אלוהית שרק מייקל ג'ורדן השתווה לה . כמובן ש 2 האליפויות המדהימות בנאפולי בתקופה שבה הליגה האיטלקית הייתה הטובה בעולם + זכייה בגביע אופ"א וגביע איטלקי, הם אחד ההישגים הגדולים של שחקן כדורגל אי פעם . יום עצוב לכדורגל העולמי ולאוהדי הכדורגל .
מראדונה היה טוב יותר. ואן באסטן תמיד יהיה בשבילי הכי גדול, אבל זה עניין אישי. אם מסתכלים על הכשרון אז מראדונה מנצח. מה שהוא עשה במונדיאל 1986 היה משהו מיוחד. לטוב ולרע. השערים המדהימים מול בלגיה ואנגליה וכמובן "יד האלוהים" שכמובן מסמל את החלק הפחות נעים אצל האיש והאגדה. במשך שנים הוא התעקש לא להודות שנגע בכדור עם ידו. זה גם הפך אותו לעוד יותר גדול. מצד אחד כדורגלן כל כך מוכשר, אבל מצד שני רמאי לא קטן. לרב יש להכי גדולים גם צד פחות נחמד. כבן אדם מראדונה לא בדיוק היה מושלם...
יש מצב שבלי הסמים הוא היה הכי גדול אי פעם, ועדין זה היה חלק בלתי נפרד ממנו, היה אגדה עוד בחייו ואין ספק גם לאחר מותו.
זה בדיוק הקטע. מראדונה לא היה "ילד טוב ירושלים", אבל אולי בגלל זה הוא היה כל כך טוב. לדעתי אין ספורטאים שנחשבים "להכי טובים בהיסטוריה" ללא צד "אפל" באופי שלהם. לי תמיד יש הרגשה שמראדונה לא הצליח להתמודד עם התהילה. הסמים, הבעיות עם התקשורת. הרומן שלו עם פידל קסטרו. הוא לא נשאר יותר מדי זמן בפסגה, אבל הוא יכנס להיסטוריה כאחד הכי גדולים. ביחד עם פלה, מסי ורונאלדו.
לפלה הייתה תדמית מאוד נקיה. אולי קצת התקלקל כשהפך לפוליטיקאי ובברזיל כידוע השחיתות גדולה. אבל כשחקן לא חושב שהיו לו בעיות מיוחדות מחוץ למגרש.
@DRORIKO אני מעריך שרב אוהדי ריבר יודעים מה הוא הביא למדינה. הם גם עצובים עכשיו. לא אופתע אם נראה אוהדים מקבוצות אחרות בוכים. לך תדע אפילו חבר'ה שאוהבים את ריבר. ארגנטינה תהיה עכשיו באבל קשה.
