הישראליות באירופה 10/11- 2:2 להפועל ת"א בליון

העיתונאי אייל לוי ממעריב, כתב טור מיוחד על ראול לקראת משחקה של הפועל ת"א בגלזנקירכן נגד שאלקה, ובו סיפר על מפגש קצר מהעבר עם ראול במהלכו לא הצליח להוציא מילה מהפה מרוב התרגשות. שווה לקרוא! אחרי שקראתי את הקטע בעיתון פשוט עברה בי צמרמורת. לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. הקלדתי עבורכם את הטור המלא:

כמו אסקימוסי בגלזנקירכן

מעט מאוד פעמים נשארתי עם חוסר יכולת לדבר. במהלך השנים בעיתונות, אתה מגדל מנגנון שלא משנה מי יעמוד מולך, לא תיפול מהרגליים. שואל שאלות, ההוא עונה ויאללה נקסט. לפני 11 שנה, אוקטובר 1999, זה קרה לי באלבסטה. חור אמיתי בחבל לה-מנצ'ה, ספרד. נבחרת ישראל הגיעה למשחק במוקדמות אליפות אירופה מול מי שהיום משמשת כאלופת העולם.

שלושה ימים לפני המשחק הגעתי למחנה הספרדי שהיה מוצף בעיתונאים. לא ישראל גרמה להתרגשות הגדולה, אלא הסופר-קלאסיקו שנערך כמה ימים לאחר-מכן. מדובר בתקופה אחרת, רחוקה, שבה התקשורת הישראלית הייתה צנועה ורזה. שלושה עיתונים, תחנת רדיו ועז בחצר. הסתובבתי לבד, בין כל הענקים, מחפש בדל מידע ואז פנה אליי כבוד הדובר המעונב ושאל למעשיי. עניתי לו שאשמח לדבר עם אחד משחקני הנבחרת הספרדית לקראת המפגש הקובע נגד ישראל, הרי אנחנו, כהרגלנו, עומדים לתת להם בראש. "שם ספציפי", הוא התעניין. אוטומטית אמרתי שראול יהיה מצויין. הגיע גוארדיולה.

פפ, הקשר המופלא של ברצלונה, היה מאוד חביב ואפילו הציעו אנגלית טובה, אבל זה לא ראול. הייתי חם על ראול, כל העיר השתגעה עליו. אליל רוק שאין שני לו. למחרת חזרתי למחנה והלכתי ישר לדובר. "תודה על גוארדיולה", אמרתי, אמרתי. "אבל אוכל לדבר עם שחקן נוסף?". הדובר ענה שהוא יבדוק עם המנהלים ושאל את מי אני רוצה לאחד על אחד. אמרתי "ראול" והייתי משוכנע שהוא יחזור עם המחליף החמישי. זה שמתלבש אחרי האפסנטי. הגיע ראול.

טרנינג חגיגי, שיער רטוב ממקלחת מוקדמת גירד בראשו, ספק ממבוכה. עמדתי מולו והפה התייבש כמו אחרי מסע כומתה. המילים סירבו לצאת, הידיים רעדו. "ממממההה", נפלט לי, והמתורגמן ניסה להבין למה התכוונתי. "מה יהיה במשחק?", צייצתי בכל של חביתוש. ראול חייך, ענה בנימוס, שלוש דקות על השעון והלך. זה יכול היה להיות גם רבע שעה, שני עמודים בלעדית למעריב, אם הייתי מתעקש, אבל גם את המעט הזה חילצתי בקושי תוך כדי ניוון שרירים כללי. זה לא היה עוד שחקן, זה היה מספר 7 של הבלאנקוס, בכבודו ובעצמו.

http://totalfootballmadness.com/wp-content/uploads/2010/08/Raul-Schalke.Xxx

ראול, שהפועל ת"א תפגוש היום בגלזנקירכן, זה לא אותו כוכב-על, אייקון עולמי, מלך העיר מדריד. בגיל 33 נראה שכבר כמה שנים הקריירה שלו נמצאת בשלבי האריזה, במיוחד כשריאל התעקשה להביא יורשים נוצצים בסגנון בקהאם ורונאלדו, ואותו השאירה בצד.

אבל גם עכשיו, כששאלקה לא פוגעת והוא לא כובש בצרורות, כדאי שנזכור שמדובר בשחקן ששיחק הכי הרבה פעמים במדי ריאל מדריד והבקיע הכי הרבה למענה. שש פעמים אלוף-ספרד, שלוש פעמים אלוף אירופה, 66 שערים בליגת האלופות. אפילו אלכס פרגוסון, שלא מרבה לפרגן ליריבים, אמר עליו שאין שחקנים כמו החלוץ הספרדי.

רק שראול בעצם לא עזב את מדריד ואת הברנבאו, וכרגע המעבר הדרמטי לגלזנקירכן נראה כמו הנחתת אסקימוסי באילת. לוקח זמן להתאקלם ואולי בכלל מדובר במשימה בלתי-אפשרית, בגילו, במעמדו ובכושרו. בכל-מקרה, מוטב לשחקני הפועל ת"א לזכור מול מי הם עומדים הערב. לא עוד שחקן, אלא אחד השחקנים. מאלה שיישארו בספרי ההיסטוריה גם אחרי הפרישה ויקראו רחוב על שמם, אולי אפילו איצטדיון לאומי. אני רק מקווה שדה-סילבה ואניימה, בניגוד אליי, לא יעמדו דום וירעדו כשהוא ייכנס בריצה לתוך הרחבה.

 

http://www.ynet.co.il/PicServer2/24012010/2819798/MME101_wa.Xxx

המלך ראול. המלך ראול גונזאלס עם שער היסטורי - עובר את אינזאגי והופך לכובש המוביל של המפעלים האירופים, ועוד נגד הקבוצה שלי. דקה של הלם. איזו סיומת מול השער, איך הוא גם התחיל את המהלך - ראול, ראול, ראול! אל גראנדה קפיטאן. אני פשוט מבולבל. מצד שני ברור שהיינו חוטפים את הגול אז לפחות ראול כבש.

נגד ק"ש בבלומפילד כבר קיבלנו שני שערים בצורה הזאת - הבלמים יוצאים לאופסייד בזמן שאף קשר אחורי לא לוחץ, אז לקחת את הסיכון הזה מול שאלקה? סתם עצלנות של דגלאס ובאדיר. כל תוכנית המשחק השתבשה עכשיו - אנחנו עולים לתקוף עם הרבה שחקנים ושאלקה עוד תכבוש את השני שלה במתפרצת, במקום שזה יהיה ההיפך, זה רק עניין של זמן. לטעמי באירופה, בליגת האלופות ועוד במשחק חוץ על אחת כמה וכמה - צריך לשחק אחרת. קשר אחורי נוסף במרכז ודני בונדר במקום קנדה שעושה שטויות. הייתי אומר לוותר על זהבי במשחקים האלה אבל קשה למתוח עליו ביקורת כי הוא כל הזמן שם במאני-טיים.

היכולת של שי אבוטבול עושה אותי גאה, כל הכבוד לו. בזמן שידין מתרגש\לא כשיר\ממשיך את הכושר הגרוע שלו\מפנטז כבר על החולצה של המלך ראול - שי עוד שומר אותנו במשחק איכשהו וגורם לכך שלהגנה שלנו תיהיה הפוגה קלה מהלחץ של שאלקה. אני גאה לראות את הקבוצה שלי מחזיקה בכדור 55% מהזמן במשחק חוץ קשה בליגת האלופות למרות שהבעיטה הראשונה לשער הגיעה רק בדקה ה-43 וטרם הצלחנו להיכנס לרחבה, בעיקר משום ששאלקה שומרת יפה על שכטר.

לטעמי אין לנו שום סיכוי להשוות כי אנחנו לא משחקים טוב ומה גם שעוד מעט הכושר הגופני הקלוקל שלנו בהשוואה לאירופים יתן את אותותיו. אני קונה הפסד מינימלי שכזה במחצית השנייה כי עדיין מרחף באוויר ריח של תבוסה וחבל, אסור להתבזות גם אם הם הרבה יותר טובים מאיתנו. יאללה, תעבירו את הזמן.

דבר אחרון - כל הכבוד לקהל האדום, נוכחות מרשימה ביציעים והצלחתי לזהות כמה שירים כאשר הראשון בהם הגיע בדקה ה-12.

נחלק ציונים לבינתיים:

מצויין - אניימה שמנע משאלקה לפחות עוד שני שערים והשיא הוא בעצירה אחרי הפגז של הונטלאר
טוב - שי אבוטבול במרכז השדה וטוטו תמוז שעושה הרבה תנועה, וגם גל שיש מתמודד יפה עם האתגר.
גרוע - ערן זהבי שחושב שהכדור יגיע אליו לבד וגם מתמזמז יותר מידי, פה זה לא משחק ביתי נגד עכו
לא מורגש - גילי ורמוט

האוהדת הגרמנית הטמבלית עם השיער הלבן יכולה לצרוח ולקלל עד מחר - בחיים לא היה פנדל, באדיר עצר את הנגיחה עם החזה ותודה רבה לו על כך.

אני פשוט סוגד לו. אין דברים כאלה. פרט לכך - בילבול.

 

מסכים במידה מסויימת. הגזמתי מעט עם הביקורת שלי כלפי מכבי חיפה שלפחות מבחינה הגנתית עשתה עבודה קשה מאוד להתקפות של היריבות. למרות שדאגתי להבהיר שהיא לא עשתה בושות באף אחד מהמשחקים אלא פשוט מבחינה סטטיסטית בלבד, לפי צירוף מקרים, היא הקבוצה הכי גרועה בתולדות המפעל. עכשיו אני מבין קצת מה זה אומר לשחק בליגת האלופות, איך לרוב היריבות כובשות מחצי הזדמנות, תמיד 'השפיץ של הנעל' אצלן הוא טוב יותר. יחד עם זאת, אני חושב שהפועל הנוכחית פשוט פחות טובה מהקבוצה המדהימה מהעונה שעברה - באדיר 'הזדקן' בסה"כ בשנה אחת אבל הוא חלש מאוד ומספר שחקנים פשוט לא ברמתם הרגילה - ידין, ורמוט ודה-סילבה. ולא מדובר רק בליגת האלופות כלומר היא לא הגורם המרכזי, כי גם בליגה הם לא פוגעים. כמוכן, אני חושב שהפועל קיבלה בית קשה מאוד במונחים של ליגה אירופית ולא בית סטנדרטי.