זידאן יצא מטומטם ומטראצי חגג עליו עם גביע עולם. הוא הקפטן שאמור להוביל את הנבחרת הלאומית ולשמש דוגמא למופת, אבל במקום נטש את קבוצתו ב-10 שחקנים בגלל קצת טראש טוק ואיכזב את כולם. אין ספק, ראוי להערצה.
הכל אמיתי, אחרי שלוש שנים. מאת אומברטו זאפלוני. ברלין, 9 יולי 2009. אתה זוכר? הכל אמיתי, האזורי אלופי העולם בפעם הרביעית. עברו 1096 אחרי היום בו מטארצי כבש בנגיחה מקרן של פירלו, בו זידאן נגח בחזהו וקיבל אדום מאליזונדו ובו גם פאביו גרוסו היה לסינדרלה של ממש, עם הפנדל המנצח. זה עדיין עוזר לנו לצמצם את הערפל המקיף את הכדורגל האיטלקי עד היום, וזה אחרי הרבה אכזבות שנאספו עם כל ירידה של נבחרת עם חולצה כחולה למגרש כלשהו. דבר נוסף כמובן שמזכיר לנו את העובדה שאנחנו עדיין אלופי העולם, הוא מרצ'לו ליפי שנקרא שוב לאמן את הנבחרת הלאומית, היורש של אנצו בארצוט וויטוריו פוצו, עשה כל מה שיכל כדי לשמור על הזיכרון עדיין חי, אבל אחר כך הוא נעצר עקב מאגר שחקנים שמזדקן. הוא אפילו אמר שטעה, בדיוק אחרי שלקח באוגוסט 2008 את המשרה מרוברטו דונאדוני, יצטרך לעשות שינויים בהרכב ובסגל המנצח. וזה בשביל לנסות להגיע לדרום אפריקה ולנסות להגן על התואר עד כמה שאפשר. מי יודע, אולי עד ה9 ביולי 2010, היומהולדת האחרון, בדיוק יומיים לפני הגמר הגדול שייערך באיצטדיון הגדול של יוהאנסבורג. http://www.online-marketing.it/wp-content/photos/campioni_del_mondo.Xxx עמוד השער של הגאזטה דלו ספורט לפני 3 שנים. פריט לאספנים שיעלה לכם 15 אירו כיום. בופון, זאמברוטה, גרוסו, קנאברו, פירלו, גאטוזו, מטארצי, דה רוסי, דל פיירו, טוני, קמוראנסי, יאקווינטה, פרוטה, טוטי. אלו החבר'ה שהביאו את גביע העולם בפעם הרביעית לאיטליה לפני 3 שנים. תנסו רגע לעצור את הזמן ולדמיין איך הם היו אז. חזקים, בעלי מוטיבציה, בלתי מנוצחים, בחורים עם עצבים מברזל, ככה קאנדידו קאנאבו, עיתונאי דגול שכבר לא איתנו, תיאר אותם. אלו בחורים שנזכור עוד עשור, וגם יותר, שנזכר מתי השמיים מעל ברלין היו כחולים. היום, משהו השתנה, אחרי 3 שנים לכולם עוברים, כנראה הכוח הפיזי, המהירות, אבל לא נשכח, הרוח נשארה. רוח הקבוצה, רוח שמאחדת את האנשים, רוח שהפכה כמה שחקני כדורגל לבלתי מנוצחים בקיץ אחד מכריע. זוהי רוח שמרצ'לו ליפי הלך לספר עליה באוניברסיטאות ובבתי הספר, זוהי רוח שתיאר בספריו, וזוהי רוח שהייתה הנושא של המון מסיבות עיתונאים וראיונות. רוח שהפכה את איטליה להיות אלופת העולם, כדאי לשמור אותה בראש ובלב. מה שהיה מונדיאל 2006, היה מונדיאל של "ביחד", של קבוצתיות, של אחדות. נכון, גם של כשרון, אבל בעיקר קבוצה לא של אגו ולא של ריבים, זה מה שהביא את גביע העולם לאיטליה. נזכור עדיין שאנחנו אלופי העולם, למרות סטירות הלחי של וינה ושל פרטוריה, בעיקר סטירות הלחי מספרד, ברזיל ומצרים. נזכור שאנחנו אלופי העולם בשביל לנסות לחשוב שנחזור לשם איזה יום, בגלל שאנחנו יודעים שלשחק בצורה קבוצתית מביא אותם לשמיים.
זכייה שמסמלת בצורה נהדרת את הכדורגל האיטלקי. הייתה בה את ההגנה המושלמת (הופעה מהספר של קנאברו), הטכניקה העילאית (המסירה של פירלו) והפורביציה (הטראש-טוק של מטראצי). אין כמו פעם ראשונה, אז אני לא חושב שאני אי פעם אצליח להתרגש כמו שהתרגשתי בכמה ימים האלה בין החצי גמר והגמר. בכלל, זה היה גם החודש שבו סיימתי את הלימודים ועשינו המון שטויות באותה תקופה, אז זה ככל הנראה החודש הכי מהנה שהיה לי בחיים. האמת? אני חושב שאני מוכן למות כדי לקבל את ההזדמנות לשחזר את ההארכה מול גרמניה. אלוהים יודע איך זה שלא התעלפתי באותן דקות אחרונות של ההארכה. נכנסתי לכזה טראנס שאני די משוכנע שזאת חווייה של פעם בחיים. אין דברים כאלה - במלוא משמעות המילים.
לא נמאס לי לראות איך צפרדעים מקבלים בראש כל פעם מחדש! אני מתגעגע כל כך לחודש ההוא! :aaa15: :aaa15: :aaa15: פורצה איטליה! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_dance.Xxx
יופי של דיון. חוץ מהסכיזופרניה שהייתה לי באליפות של לאצילה, אפשר לומר שהחצי והגמר ב-2006 היו הרגעים הכי מרגשים ויפים בחיים שלי. הייתי בחופשה ברומא חודשיים קודם לכן (מן הסתם כדי לחוש באווירה לקראת המונדיאל, וסתם לביקור), ואני חייב לומר ממה שקראתי והבנתי, לא הרבה האמינו שיש לאיטליה הנוכחית סיכוי לזכות. אני בעיקר זוכר את המתח האדיר נגד גרמניה, כל התקפה שלהם בחצי השני קפץ לי הלב, וזה לא קורה לי היום אפילו שאני רואה חלק מהמשחקים של לאציו. והפנדלים בגמר, בכלל. אני שמח שלא ראו איתי חברים את המשחקים האלה, עד היום היו קוראים לי משוגע. אין ספק, חוויה של רגע שלא תחזור יותר, טירוף חושים ותחושה שצריך לצרוב לעולמים. למרות שאף לאצילה לא היה שותף ולא הכי הרגשתי הזדהות, ולמרות שני רומניסטות שקיבלתי מהם בחילה, זו הייתה איטליה שכולם שנאו בגלל הכדורגל, ולכן היה לי רצון עז להשתיק את כל האנגלופילים והספרדים, והגרמנים וכולם, ואחרי שזכינו רציתי לצעוק כמו משוגע "אנחנו מולדת הכדורגל, והכדורגל האיטלקי הוא הכי טוב בעולם"!. חבל שאף אחד לא שמע אותי, אבל מצד שני - טוב שכך http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx פורצה איטליה! :aaa15:
