היום בו נכנסתי למלחמה

הנושא בפורום 'פורום אוף טופיק' פורסם ע"י Hotspur, ‏4/8/06.

  1. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    לפני שבועיים בערך הייתה לי שיחה עם אימא שלי. סתם שיחה, לא משהו שאני אספר כשאני שכוב על ספה וספוג דמעות עוד 10 שנים.
    סיפרתי סתם, סיכום יבש על מה שקורה לי. על ההופעה הקרבה של אחת הלהקות האהובות עליי, על עוד איזה ריב שלי עם המפקד שלי יימח שמו, ועל איזה טעות עשיתי כשחתמתי קבע.
    באיזשהו שלב, כאילו משום מקום וכנראה כתוצאה מחוסר האזנה סמוי, היא הנחיתה עליי - "המלחמה הזאת לא מזיזה לך, הא?".
    קשה לענות על שאלה כזאת. גם כשהתשובה ברורה לך, כי שאלות תוכחה הן שאלות שצריך המון כושר ניסוח, שלא לדבר על יכולות דיפלומטיה כדי לצאת מהן בשלום.
    והתשובה באמת הייתה ברורה לי. המלחמה לא עניינה אותי באותו שלב. מכל הסיבות ההגיוניות, בין אם הן נכונות או לא - כי אני חייל בן 21, מה שאומר שהאינטיליגנציה הרגשית שלי תקועה איפשהו בימי חטיבת הביניים, ואת הבגרות שלי ניתן לאמוד איפשהו בכיתה ו'. כי גברים, בעיקר כשהם ג'ובניקים, הם בדרך כלל סתם ילדים, עם השכלה טיפה יותר גבוהה ויותר שיער על הגוף. אם הם בוגרים כפי שמצפים מהם, יש שתי אפשרויות - הראשונה היא שהם פוצים משעממים. השנייה היא שהם סתם הומואים.
    בגילי מעניינים אותי הדברים הברורים והשטחיים שתצפו ממישהו בגילי, בחברה המערבית והרכושנית שחסן נסראללה ודומיו השיעים מתעבים כל כך. אני רואה כדורגל ובפגרה גם ככה חצי מהשכל שלי מיובש. אני צרכן מוזיקה מאסיבי ומבזבז שני שליש מהמשכורת החודשית שלי על דיסקים, רק כי אני האידיאולוג האחרון שחושב שצריבה זה פשע. אני שובר את הראש בענייני נשים, אני פורק עצבים בשתייה מזדמנת של אלכוהול ברמה שמספיקה לטשטש את החושים שלי אבל לא ברמה שתשחיר לי את הכבד עד גיל 30. אני נהנה ממסיבות פה ושם, כשהחלק הזה תלוי בעיקר בחלק שציינתי בשורה הקודמת, אני קונה פעמיים בשנה עוד זוג מכנסיים במאות שקלים "כי אני חייב" בזמן ששליש מהעולם הולך בסמרטוטים, אני נהנה מסרט טוב, אני מקבל חשבון פלאפון שמרסק לי את חשבון הבנק, יש לי נגן MP3 שכל שריטה עליו משגעת אותי לשבוע, יש לי פלייסטיישן 2 ומלא פיצ'פקעס שלא ישמשו אותי לעולם. עוד בן 21 במדינת ישראל.
    דווקא המלחמה הזאת אמורה מאוד לעניין אותי. אני משרת בצבא הגנה לישראל, במקום שדי מחובר למלחמה, חודש וחצי לפני שהמלחמה הזאת התחילה הייתי במתאבן של המלחמה, כשהייתי באבט"ש ביישוב מרגליות על הגבול עם לבנון, כשצלף של החיזבאללה ירה בחייל נ"מ שהלך לתומו ביישוב הסמוך, במקום שאני בעצמי התהלכתי בו 4 ימים קודם לכן. צה"ל הגיב אז באש, והקטיושות החלו לשרוק באוויר, ממש כשם שהן עשו היום, אתמול ושלשום. פגז אחד נחת בשדה ליד איפה ששמרתי באותו רגע (שמעתי היטב מאוד את הפיצוץ), וכשהקליעים נורו לכל כיוון הייתי צריך לפנות ילדים למקלטים.
    אבל איכשהו, ניסיתי להישאר אדיש למלחמה ככל שיכולתי. היו לי יותר מדי דברים להתרכז בהם - מספר טלפון של בחורה שפגשתי בפאב, הקבוצה שלי שחיפשה קשר שמאלי וכרטיס להופעה של דפש מוד, לשער 1, שאני מחזיק עוד מנובמבר 2005. מלחמה ממש לא הייתה לי בראש באותם רגעים.
    אבא שלי, למשל, ההיפך הגמור. הבן אדם נהיה זומבי של חדשות. פתאום חוזר כל יום מהעבודה שלו בנתניה מוקדם מהרגיל, נצמד ישר לחדשות, לפרשנות ה-209 שלא תשנה כלום ולאותן ידיעות שחוזרות על עצמן. אבל אני מוטציה בקיום הזה. כשכולם פותחים את האינטרנט על עוד אתר חדשות, גיא מעביר ל-teamtalk.com או allmusic. כשמישהו פותח טלוויזיה על עוד מבזק, אני מעביר ערוץ. כשמישהו מביא ידיעה מרעישה, אני מזמזם שיר אהוב להנאתי.
    לא בשביל להיראות מיוחד או לעשות דווקא, פשוט כי זה מה שעניין אותי באותו רגע.
    בשבוע האחרון עניין אותי רק דבר אחד, אותו הדבר שהייתי אמור לעשות בשעה שאני כותב את השורות האלה. כששוקי וייס אמר ביום ראשון האחרון שדפש מוד יגיעו כמתוכנן, ניסיתי לנחש כמה אגלי זיעה יכסו את המצח שלי כשדייב גאהאן ומרטין גור יעלו על הבמה בפארק הירקון.
    את הסוף כולנו יודעים. את הידיעה על הביטול קראתי במהלך משמרת לילה בבסיס, וזה הרגיש כמו סכין בלב. הציפייה רק הגדילה את האכזבה הסופית, כצפוי, וכך באו לקיצם חודשים של ציפייה דרוכה.
    הדבר הכי נוח הוא להאשים מישהו אחר כשאתה חווה אכזבה כזאת, אבל אחרי הדאון הראשוני, אתה מגלה שאין לך את מי להאשים. אולי את אברהם אבינו שהאמין שבאמת יום אחד נחיה בשקט, אולי את הרצל שלא שם אותנו באוגנדה. אני לא יכול להאשים את הלהקה, חברי הצוות הטכני או מי שלא הביא לביטול ההופעה, שהם פוחדים. גם אני הייתי פוחד.
    כל כך הרבה דובר על ה"בועה התל-אביבית". השבוע קראתי מאמר של יאיר לפיד בו הוא טוען שאין באמת חיה כזאת. זה בולשיט מוחלט. באותו יום שחזרתי מכוננות שיא ומתיחות על הגבול, הורידה אותי הסעה בפאקינג קניון עזריאלי, והדבר הראשון שראיתי היה גברת יוצאת מהקניון עם מלתחה של כיתה של טינאייג'ריות מאותגרות אופנתית. אני הייתי אחרי שלושה ימים מתוחים וחסרי שינה, וכבר בערב התקשר אליי חבר והציע לי לצאת לפאב, כשבלילה הקודם שחרר הרב"ש של היישוב המלצה חמה לא לצאת מהבתים במהלך הלילה.
    יש בועה תל אביבית, וקשה להאשים אותה. דברים שרואים משם לא רואים מכאן, וחלק מהאנשים שפגשתי בימים שלאחר מכן בכלל לא ידעו שהייתה פעולה בצפון.
    אבל הבועה הזאת, זה לא שהיא מכוונת ספציפית לאזור המרכז. אם האזור הזה לא היה הפנינה התרבותית של המדינה שלנו, סביר להניח שאם רק אזור המרכז היה מופצץ היו שומעים ומדברים על זה בכל מחוזות המדינה, אבל רק בגלל שהתקשורת הייתה מנפחת את זה מעבר לכל פרופורציה. לעדות, שדרות מופגזת כבר שנתיים ואף אחד לא מדבר על זה כפי שראוי לדבר על זה.
    אפשר לכעוס על הבועה הזאת, אבל לדעתי זה פשוט הטבע האנושי. לחפש את השפיות בכל מחיר. אני לא מאמין שיש מישהו במדינה הזאת שמנותק לגמרי מהמצב. אפילו אני לא הגעתי למצב הזה.
    אם לחזור רגע לבעסה הדפשית, לא חסר למי להפנות אצבע מאשימה. הנטייה העממית במחוזותינו היא להטיף ולהתחסד באופן אבסורדי, שלא לדבר מקומם. נמאס לשמוע פלצנים, פילוסופיים בשקל ושאר מטומטמים שמקשרים את המלחמה להכל. אני מאמין שאם דפש מוד היו מגיעים לארץ זה היה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למוראל שלנו. זריקת עידוד בדרגת מורפיום מזוקק. ואיכשהו כשאנשים ראו אותי אם הפרצוף למטה והבינו שזה בגלל ביטול ההופעה, הם דאגו להטיף לי "איך אתה עצוב בגלל הופעה כשאחים שלך נהרגים בצפון?".
    כי כאלה אנחנו. צדקנים ברמות מחליאות ולא אנושיות בעליל. 2000 שנות גלות בהן פחדנו לפצות פה כנגד השלטון בגולה עשו את שלהם, וכיום כל זב חוטם יכול להעיר לך. על הכביש, באוטובוס, במסעדה, בתור. סתם כדי להכעיס, סתם כדי להראות שאנחנו מתעקשים להיות תקועים אחד לשני בתחת. האח הקטן צופה, ולא מוריד את העיניים לרגע, כי הוא עוד עלול לפספס הזדמנות להטיף מוסר לזר מוחלט.
    העובדה שיש מלחמה בצפון לא שוללת מאיתנו שום זכות בסיסית. מותר לנו עדיין להנות מארוחה טובה, מבדיחה מצחיקה, מסרט מעניין, משינה עמוקה וכן - גם ממוזיקה טובה. כי בין אם אתם יושבים בצהרי היום בארומה או בממ"ד, מותר לכם להנות. אפילו שיש מלחמה. זאת לא בושה, להיפך.
    ואני לא אומר חלילה שאסור להיות מעודכנים בחדשות. מותר ורצוי לעשות זאת, עלינו להרגיש את הכאב על כל טיפת דם שנשפכת כי זה מה שמאחד אותנו. אבל גם בקיום הקשה, חייבים לזכור מה נשאר לנו. מה יש לנו להציע לעצמנו. וזה מה שיחזק אותנו לא פחות מתקיפה בבעל-בק או בבינת-ג'בל.

    החיפוש אחרי השפיות אולי מזכיר קצת חפרפרת שמחפשת מחבוא, אבל זו זכותנו הטבעית. וזה מה שיאפשר לנו לקיים איזשהי רמת חיים במציאות הבלתי נסבלת בה אנו חיים כרגע.
    וזה אולי אבסורדי, אבל נדרשה פאניקה של שלושה אמנים מדרום אסקס, אנגליה, כדי שאני אכנס למלחמה הזאת. שלום לך בועה יקרה שלי, היה נהדר.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏4/8/06
  2. cazzo

    cazzo Il Capocuoco מנהל

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    12,944
    לייקים שהתקבלו:
    714
    גיא פונה אלינו בבקשה שנהייה הפסיכולוגים שלו. [​IMG]

    לא,ממש כך.אני מרגיש אותו דבר.בזמנים האלה אני מחפש כל דבר שטותי לצחוק עליו.הרי כן היום נהרג הבן של חבר של אבא שלי.
     
  3. GUTE

    GUTE Member

    הצטרף ב:
    ‏17/5/06
    הודעות:
    1,300
    לייקים שהתקבלו:
    1
    ישנה בעיה בתפיסת המצב הזה אצל חלקנו.
    חלק מהאנשים צריכים הגדרה לכל מה שקורה, הרבה אנשים צריכים שהממשלה תכריז על מלחמה בשביל שהם יבינו שמדינת ישראל נמצאת כרגע במלחמה. אולי כל המצב הזה שהמלחמה היא עדיין רק בצפון ורק תושבי הצפון סובלים ממנה כרגע , זה מה שגורם לנו להיות קצת אפתיים למצב. אני שגר בדרום מתהלך לי ברחוב והשקט הפסטורלי פשוט בלתי נתפס. רגע, אנחנו נלחמים או לא? זה מצב חירום או שזה עוד מבצע צה"לי. אני מסכים עם מה שאמרת על זה שהטבע האנושי יחפש להמשיך לעשות את הדברים כרגיל ולו רק בכדי לשכנע את עצמו שהכל בסדר, וממשיכים בחיים.

    אהבתי לקרוא מה שכתבת, תהיה בטוח שאתה לא היחיד שחושב ככה. [​IMG]
     
  4. מ.ח.א

    מ.ח.א Member

    הצטרף ב:
    ‏10/7/06
    הודעות:
    782
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כשקראתי את זה הרגשתי כמו פסיכולוג שמקשיב למטופל שלו
     
    נערך לאחרונה ב: ‏4/8/06
  5. Barcik

    Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    תמיד הודתי שאני אנוכי. אני אוהב מאוד את המדינה שלי, אבל בכל סקאלה אני עצמי מגיע קודם. לכן, אין זה מפתיע כי בימים אלו, בהם אני נמצא בחופש מטמטם של שבוע מהעבודה, אני יוצא יום אחר יום. על כך שאני חי בבועה בכל הקשור למלחמה, אין עוררין. הקטיושות לא מגיעות עד אליי, ולכן חיי חופשיים ומשוחררים הרבה יותר מאשר של תושבי הצפון. למען האמת, בתור טיפוס ששם את הנאתו האישית לפני כמעט כל דבר אחר, אני מתקשה לראות את עצמי נשאר בצפון אילו הייתי חי שם. אני חי בבועה, וטוב לי. אינני מבין למה מצפים ממני תושבי הצפון? לזנוח זאת ולעלות לסייע? אין לי שום בעייה עם כך באופן כללי, אך האופי האישי שלי פשוט לא מאפשר זאת. טוב לי בחיי, ואינני מתכוון לוותר על זאת. איתרע מזלי ואני יכול להנות מזאת, ואני בהחלט מתכוון לנצל את זה.

    נ.ב. בואנ'ה, אני זיין שכל רציני אחרי יום של שתייה.
    ואני עוד עושה את זה בצורה כ"כ לא איכותית וחסרת פואנטה.
    איזו זוועה מילולית.
    אני עלול להקיא.
    [​IMG]
     
    נערך לאחרונה ב: ‏4/8/06
  6. Hotspur

    Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    האמת שזה משהו שכתבתי סתם בצבא, שלשום. חשבתי להעלות את זה לראות מה אנשים חושבים (לא למטרת טיפול פסיכולוגי, בשביל חוות דעת אני לא צריך את חברי הפורום שאני כותב בו [​IMG])
     
  7. בית"רי מלידה

    בית"רי מלידה Member

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    9,191
    לייקים שהתקבלו:
    1
    האמת היא שעבורי לבנון מזכירה שיר מפורסם של ה EAGLES , מלון קליפורניה, שורה אחת שם מתמצתת את כל הנושא הלבנוני, הצרה הזו שאי אפשר להיפטר ממנה:

    You can check out any time you like
    But you can never leave


     
  8. cazzo

    cazzo Il Capocuoco מנהל

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    12,944
    לייקים שהתקבלו:
    714
    אתמול עצרתי בדרכי לחיפה מכפר סבא,בחדרה,אצל סבתא שלי.בדיוק אחרי שסיימנו את ארוחת הערב,חשבתי שזה היה אמבולנס אבל בעצם כל הבניין התעורר והחלטנו לברוח לסבתא באמצע הבהלה שלה.הבועה שלי התפוצצה היום אחרי שאני שומע כבר את הפעם השלישית את הסירנות....
     
  9. GUTE

    GUTE Member

    הצטרף ב:
    ‏17/5/06
    הודעות:
    1,300
    לייקים שהתקבלו:
    1
    לי לבנון תמיד מזכירה את השיר של שלמה ארצי "הו לעזאזל " מי שמכיר. שיר מדהים, ממש מתאר את התחושה המדוייקת של לבנון.
     
  10. Gooner

    Gooner Member

    הצטרף ב:
    ‏19/11/03
    הודעות:
    2,721
    לייקים שהתקבלו:
    0
    נכנסת למלחמה עאלק!
    תאמין לי שאני אחד האנשים שלוקחים את המלחמה הזאת בהכי קלות שאפשר (יחסית לאחד שחי בתוך איזור מופגז),אבל זה פשוט מרגיז אותי לשמוע דברים כאלה,זה נראה לך הגיוני שבזמן שמאות אלפי אנשים בצפון חיים בחרדה בתוך מקלטים טחובים ומסריחים בין סירנה לסירנה,בין קטיושה לקטיושה תתקיים לה במרכז הארץ הופעה של דפש מוד מול עשרות אלפי אנשים..
    אתם לא יודעים כלום ממה שהאנשים פה עוברים (יש כאן אנשים בעכו שהשתגעו,אני הולך בחוץ ובזמן האזעקה יש אנשים שרצים ומשתטחים על הרצפה ומתחילים לבכות כמו תינוקות מרוב פחד,ואתה מדבר איתי על הופעה שחיכית לה שנה?!
    זה יפה שאתה יושן טוב בלילה,נהנה מבדיחה טובה וסרט טוב,אבל אל תדבר לי פה על כניסה למלחמה שהדבר היחיד שאתה מפסיד פה זה הופעה של דפש מוד,בעוד האנשים פה מאבדים את החיים שלהם...


    ת'יודע שזה לא אישי או משהו,אין לי שום דבר נגדך.חוץ מהקטע עם טוטנהאם כמובן..[​IMG].
     
  11. Riki

    Riki Member

    הצטרף ב:
    ‏13/7/05
    הודעות:
    5,747
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הייתי בעבודה שהבוסית שלי אמרה לי ''נפלו שני קטיושות וחטפו עוד שני חיילים''.
    פחד. ממש פחד הציף אותי ועד שלא שמעתי את אחי הקטן בטלפון לא הצלחתי לנשום.
    בהתחלה אתה לא לוקח את זה ברציני,עד שזה מתחיל ליפול לך מול העניים,עד שאתה מאבד מישהו שקרוב אליך. ואז כל כמה דקות שיש אזעקה, אםאתה באמצע מקלחת אז אתה רץ עם השמפו על הראש למקלט,או אםאתה באמצע האוכל אתה עוזב הכול ורץ. לילה בוקר, זה בכל שעה.
    אחרי שנפל לנו ליד הבית, תפסנו מה שיכולנו ועברנו לדודה שלי.
    שיגרה ? שום דבר נורמאלי אין לנו כרגע. בלי עבודה, לימודים, הרכוש שלנו, או סתם מיטה ופרטיות.
    אני כרגע ממוקמת במרכז, עברנו לפה בהתחלה ליומיים שלוש ואנחנו סוגרים כבר שבוע שלישי.
    אני עוברת ברחוב וזה נראה לי כל כך מרוחק, איך שם מפציצים כל היום ופה רק חושבים איזה בקיני לשים לבריכה. לא מצפה שכולם יעצרו את החיים שלהם, אבל אחרי שאתה עובר דבר כזה, קשה להשתחרר.
    אתמול הגיעו דודים שלי מנהריה לארוחה ושמענו בחדשות על פצועים והרוגים, כולם השתתקו ואפילו הזילו דמעה. עד שאחי הקטן אמר ''וואי איזה ארוחה קטלנית'' ופתאום כולנו התחלנו לצחוק, לא בגלל אפטיות. בגלל שכולנו מנסים לנוח קצת.
    אני מנסה להעביר פה כל יום בטיולים ויציאות. אבל אי אפשר לגמרי,תמיד הראש עם הסבא שעדין שם, או עם החברה , או אם דוד שנשאר.
    העיר שלי כיום (נהריה) היא עיר רפאים. אין שם שום דבר שיכול להיראות כסימן חיים. מי שאולי נמצא שם זה הגנבים שמרוקנים את הבתים.
    קשה להתנתק לכל כך הרבה זמן מהחיים שלך. זה דיי מחרפן. במיוחד שיש ילדים קטנים במשפחה שרק רוצים להנות מהחופש הגדול, או סתם לצאת עם אמא ולקנות ציוד לשנה החדשה.
    אבל אנחנו במלחמה, והכול מתגמד לעומת זאת. אפילו דפש מוד. המדינה מעל הכול.

    במידה ויצא לי פלצני אני יערוך מחר, יותר מידי אלכוהול. [​IMG]
     
  12. Gooner

    Gooner Member

    הצטרף ב:
    ‏19/11/03
    הודעות:
    2,721
    לייקים שהתקבלו:
    0
    טוב,נהריה וקריית שמונה זה בערך המופצצות העיקריות,אצלנו בעכו זה יום כן יום לא,אני חולה על זה,האזעקות והאדרנלין,הבומים שמרגישים כאילו שהם מתחת לרגליים,הפטריות עשן, הטלפונים של כל הלחוצים,כל המשפחה שלי בתל אביב בערך אבל אני התעקשתי לחזור לעכו, כי דבר כזה לא חווים הרבה פעמים.
    יאללה מלחמה!
     
  13. Barcik

    Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    משה, אתה לא יכול לצפות מבן-אדם שלא מרגיש את המלחמה על עצמו שירגיש את זה ברמה שלך. אז עד שזילזאלים יחלו ליפול בת"א, עבורנו זה ישאר הופעות של דפש מוד או בחורות שאי-אפשר לצאת איתן כי הן סוגרות ללא הרף. לא יפה או מתחשב במיוחד, אין ספק, אבל זה המצב.
     
  14. Gooner

    Gooner Member

    הצטרף ב:
    ‏19/11/03
    הודעות:
    2,721
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ברור שאני לא מצפה,ואני מעדיף שתישארו במצב כזה שלא תצטרכו לדעת,אבל מה שמעצבן אותי זה הרעיון של "נכנסתי למלחמה"..
     
  15. קלייברט

    קלייברט Member

    הצטרף ב:
    ‏12/5/05
    הודעות:
    1,064
    לייקים שהתקבלו:
    0
    [​IMG]
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!