היה טוב, היה יוסי: דיון הפרישה של יוסי בניון הגדול

לא בית"ר?

 

אז בבאר שבע לא אוהבים אותו - כי ציין כמה חיפה זה הבית.
בחיפה לא אוהבים אותו - כולם ידועים למה. במיוחד הסיום שלו שם היה ביזיוני בעיני.

אז מה יוצא? אוהדי איזה קבוצה ישראלית שהוא שיחק בה אוהבים אותו? ביטר?

לשחקן שעשה קריירה כמו בניון, הגיוני שיהיה מזוהה עם קבוצה גדולה אחת לפחות בארץ.
חבל שזה לא ככה, ויש לו חלק גדול בזה.


לגבי הקריירה - השחקן הישראלי הגדול בכל הזמנים. בפער.
אותי אייל ברקוביץ יותר הרשים במשחק שלו, אבל מבחינת קריירה אין מה להשוות.

 

לא בהכרח. רוברטו באג'יו למשל לא מזוהה עם אף קבוצה. או קח למשל את פירלו, לא סתם כשהוא הגיע לישראל הוא לא זכה אפילו לפרומיל מהאהבה שדל פיירו זכה לה, ואף אחד לא הסתנן לנתבג בשביל להצטלם איתו. וזה לא כי הוא היה שחקן פחות גדול מהנסיך(יש שיגידו שהיה אפילו יותר גדול) אלא בגלל שהוא לא "התקבע" על קבוצה אחת. זה בדיוק אותו סיפור עם יוסי(להבדיל אלפי הבדלות כן?)

 

בתכלס בארץ הוא היה אמור להיות מזוהה עם מכבי חיפה אבל הוא ורק הוא הרס. ועד היום לא הבנתי מה יצא לו מזה ומה הוא כבר עשה אחר כך שהיה שווה את כל הבלגן.

 

כמו שלירן כתב זה אכן העניין שהוא התייחס לחיפה כאל בית.
בכל מקרה, האנשים הללו צבועים. כי הם האחרונים שיקבלו ממליקסון לדוגמא הכרזה שבית"ר היא הבית, מקרה מאוד דומה.
לא נפתח את הדיון הזה פה בכל מקרה.

בניון אולי היה צריך לפרוש מוקדם יותר מבחינת תדמית, אבל אני לגמרי מעריך ואף מעריץ את התשוקה שלו למשחק.
מבחור במעמדו ללכת לשחק במועדון כמו מכבי פ"ת רק כדי להרגיש עוד קצת דשא (מבלי לזלזל חלילה בפ"ת), לגמרי ראוי להערצה.

 

כשמדברים על יוסי, ונזכרים ברגעים הגדולים, הפלאשבקים יורים בנו אחד אחרי השני כמו זיכרון מהיום בבוקר. הבכי ב97, בשער מול מכבי תל אביב בדקה ה90, שלושער פה ושלושער שם, בברנבאו, שוויץ וקפריסין וכמובן עונה טובה בארסנל.

אני ארצה לשתף דווקא זיכרון אחר. סנטנדר.
הייתי ילד בן 12 13 אז, שעקב כבר אחרי הליגה האנגלית בעיקר אחרי שהתאהבתי בברגקאמפ בסוף הניינטיז. ולא
בזכות רונאלדו, נסטה, מאלדיני (מאז ומתמיד הערצתי משום מה בעיקר שחקני הגנה) אהבתי מאוד את הליגה האיטלקית גם כן, ומלבד ולנסיה דווקא, הליגה הספרדית לא כלכך הייתה אישיו עבורי.
אבל אז נהייתה מסורת. לשבת כל מוצש/ראשון בערב בסלון, ולראות משחקים שלמים של סנטנדר. כל שבוע חיכיתי לזה, לראות את המשחק ולקרוא בידיעות יום למחרת על שער, בישול או 'מהלך שהתחיל את השער' של בניון שהיה אז משפט נורא שכיח ללגיונרים.
החולצת קאפה הירוקה א לה רומא, מספר 9 שעד היום אני זוכר את הפרצוף שלו (הכרתי אז את כל שחקני הקבוצה ממש) את החידות של אחי הגדול לפני השינה על שחקנים ובאיזה קבוצה הם משחקים.

לבני גילי יש לבניון מקום גדול במה שהפך הכדורגל להיות עבורי. עברנו איתו קריירה ועקבנו אחרי כל פיפס. היה גאווה גדולה אחרי הדעיכה היחסית של רביבו וברקו.

אני באמת חושב שאם רק היו לנו יותר שחקנים עם אופי מנטלי חזק כמו שלו, היינו רואים הרבה יותר הישגים.
ואני תמיד מתלונן כאן על כמה שזו מכת מדינה ומשהו באופי. אבל זה בר שינוי. מספיק לראות את שגיא מוקי, גל פרידמן, צוברי, אנדיוני ועוד ספורטאים ישראלים שהגיעו לטופ הרבה בזכות האופי.

 

כן אבל אתה לא יכול להשוות את הטופ של הכדורגל לטופ של הגלשני רוח שאתה מתמודד מול 15 אנשים. מה שיוסי עשה היה בלתי יאומן וזה קצת עצוב שזה עדיין בלתי יאומן. מדינות קטנות מאיתנו שולחות שחקנים לטופ של הכדורגל ואנחנו עוד תקועים עם השער ההוא בברנבאו.

 

בכללי כן עיקר הבעיות שלו היו כשהיה אצלנו.
אבל חוץ מזה ההתנהגות שלו בארץ לא הוסיפה לו הרבה כבוד - התעמתויות עם אוהדים, עזיבה לטובת היריבה השנואה ביותר, עזיבת בית"ר , הריב "הכנראה" מתוכנן עם אלישע בפ"ת שסלל לו חזרה את הדרך לבית"ר.

בכל מקרה הכעס שלי ושל עוד רבים אליו עדיין קיים, וכל זה לא מוריד בכלל ממנו כשחקן הישראלי הגדול ביותר.

 

מבחינת הקריירה היא בקלות הכי גדולה של שחקן ישראלי. אף אחד אחר לא דיגדג אותו ואני בספק מתי נראה מישהו אחר שמתקרב לגבהים האלו.

מה שהוא עשה פה בליגה לפני שיצא לאירופה - לא היו דברים כאלה. זה לא רק המספרים אלא הגיל שבהם עשה אותם והרמה של הביצועים. הוא לא היה דוחק ולא פשוט סקורר. גול אחרי גול בצבע, דריבלים מטורפים, ראיית משחק, ווינריות אדירה. שילוב של מהירות, דריבל וראיית משחק שפשוט לא רואים אצל ישראלים.

גדול הישראלים לדעתי היה ברקוביץ' שלמרות שלא הגיע לאותם גבהים בקריירה, באמת היה פליימייקר ברמה הכי גבוהה באירופה, שולמו עליו סכומים אדירים בזמנו ומועדון מפואר כמו סלטיק אשכרה הפך אותו לכוכב שלו, למספר 10 (לפני השקיעה הגדולה של הכדורגל הסקוטי). חוסר מזל\ אופי בעייתי מנעו ממנו להגיע יותר רחוק.
היו בזמנו הרבה דיבורים שליברפול רוצה אותו (בסוף הביאו את שמיצר) לפני שהלך לסלטיק. אפשר רק לדמיין לאן היה מגיע אם היה הפליימייקר בליברפול כשלפניו אואן (בשיאו) ופאולר.
בניון שני לברקוביץ' מבחינתי כגדול השחקנים שהיו לנו.

ממש חבל על איך שהקריירה נגמרה. היה אליל ענק בחיפה ופשוט החריב את הכל עם ההתנהלות שלו. בסופו של דבר אני לא זוכר יחס כזה לאוהדים של חיפה אפילו משום סמל של מועדון יריב. בחיים לא הרגשתי ששחקן פשוט מחרבן על הקהל כמו שבניון עשה לנו. זה שגם הוא אהב את המועדון וזה היה הבית שלו רק מראה איזה בנאדם אפס הוא בשורה התחתונה.

אני משוכנע גם שהוא עצמו, בפנים, כשהוא לבד, אוכל את הלב על ההתנהלות שלו ואיך שהוא נתן להכל להתדרדר.

באמת חבל אבל לא סולח ולא שוכח.

 

הגיע לרמות הגבוהות ביותר, לא רואה בעתיד הקרוב והאמת שגם הרחוק, שחקן שמשחק בליגת האלופות עם ליברפול, אומנם לא שחקן מוביל, אבל בהחלט שחקן חשוב בליברפול, צ'לסי וארסנל קצת פחות (הגיע בגיל מבוגר יותר ועם שלל פציעות).
היה אדיר אצלנו בקדנציה הראשונה, והיה לו חלק מרכזי באותן עונות אדירות שהיו לנו.
לא אשכח לעולם את ההתנהלות שלו אצלנו, וההודעה באותו ערב הזכייה בגביע, בזמן שעוד שאר השחקנים חוגגים עם האוהדים, שהוא עובר ליריבה ההכי שנואה על המועדון. גם ההתהלות שלו אחר כך ביתר הקבוצות, לא ממש הוסיפה לו, אבל בפן האישי, המעבר שלו למכבי בצורה כל כך בעייתית עבור כל אוהד ירוק, זה משהו שאני לא אשכח לו אף פעם.

 

לדעתי היה אפילו מתבקש שיבוא ב - 1996 במקום ברגר, אבל אני מבין למה לקחו את ברגר, יש את הקטע שברגר שיחק כבר בליגה גדולה וגם כיכב בטורניר גדול ממש לפני כן.

בניון הגיע לצ'לסי בריא וכשהוא עדיין בשיא. בצ'לסי הוא אכל את הפציעה הקשה שבאמת לדעתי שינתה לו קריירה. חוסר מזל.

 

לא יודע אם במקום ברגר, אבל באמת שהפוטנציאל שלו מאחורי חלוצים כמו אואן ופאולר (ובקבוצה התקפית כמו שליברפול היתה) היה מבטיח מאוד. מעטים היו מסוגלים להשאיר חלוץ מול שוער כמו שהוא היה מסוגל ומעטים החלוצים באירופה שהיו סקוררים כמו השניים האלו.

 

מפגש בין הכדורגלן אולי הכי גדול שהיה פה לדוקומנטריסט אולי הכי גדול שהיה בו.