אז ככך, זה התחיל ככה: התקשרו אליי מעירית ירושלים לגבי משלחת כדורגל לגרמניה... הלכתי לאימונים רק באמצע כי התקשרו אליי מאוחר כי המליצו עליי מנבחרת של בי"ס כשוערת הכי טובה בארץ בקט רגל. שהגעתי למטוס, אמרתי לעצמי אני לא מאמינה שאני נוסעת לגרמניה. יהיה לי קשה שבועיים בלי ישראל ואת המשפחה. שהגעתי לגרמניה אמרתי לעצמי אני לא מאמינה שאני פה... שהגענו למלון, התארגנו הלבשנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב. בארוחת ערב עוד לא התיישבתי כבר באה איזה מלצרית אחת עם 2 ידיים עקומות בשניה שפכה עליי את כל המרק שיש לה בדיים ועשתה לי כתם רציני במכנס..עד עכשיו שאני לא מצליחה להוריד אותו יש לי זכרונות משם. ביום השני של הארוחת ערב עשו לנו אסיפה כזאת עם המשפחות שנתנו לנו לישון איתן ואמרתי למאמן שלי של המשלחת שישים אותי עם מישהי שיודעת לדבר אנגלית, כי האנגלית שלי לא טובה! לקראת סוף האסיפה צחקתי עם אחת החברות שלי מהמשלחת ובטעות העפתי על איזה אחת כוס ואני גם נחתכתי ולא הפסיק לרדת לי דם...יום לאחר מכן.. הלכנו לטייל במגרש של גרמניה עם כולם...היה ממש יפה! טיילנו בגרמניה, למרות שהיא יקרה... לקחו לי בגרמניה על חולצה של cheqavara (אם רשומים נכון) 20 יורו = 100 ש"ח ושהכגענו למלון אמרתי לעצמי שאני כזאת מטומטמת שלקחתי את זה, כי זה עלה 100 ש"ח וחשבתי שזה עלה 20 ש"ח.. 20 יורו=100 ש"ח! עבר שבוע סבבה בגרמניה ואז התחילו לנו כל הבעיות והלחצים. היה לנו איזה שהוא ביטול בטיסה ונסענו ברכבת להולנד. היינו ממש לחוצים עם המזוודות כי הרכבת מחכה בדיוק 2 ש"ח והיו לנו ממש 2 ד"ק וסוף יצאנו מיזה בשלום...הגענו להולנד בכיף בסבבה...על היום השני בהולנד לקחו אותנו לחנות של אייקס(כפפות, מכנסיים, חולצות, הכל...) ואני כזה בשושו הלכתי עם עוד 2 חברות כזה למטה לאימון של אייקס וראיתי את האימון שלהם...אחרי שיצאנו מהחנות עלינו לאוטובוס ונסענו ישירות לאצטדיון שלהם. האצטדיון ממש יפה...אמרתי לעצמי זה חלום למרות שאני מחבבת אותם...אמרתי לעצמי אני נשארת בהולנד עוד שבוע...ועשינו גם תמונה משותפת אני ועם המשלחת שלי באצטדיון של אייקס...היה ממש יפה! מי שרוצה לשאול שאלות, מוזמן לשאול בכיף אני יענה לכולם... אני מקווה שאהבתם...
נייס, מסע חמוד!! ואגב להבא, בדקי כמה שווה כל יורו, חחח איך הלך לך כסף במכה:/ לא נורא, לומדים מטעויות ואגב מתי זה היה?? יעני באיזה עונה? והלכת לראות משחק שלהם, או רק באימון?
את שאמת שלא שמתי לב לכסף... זה היה לפני שנתיים-שלוש בערך בחופש הגדול שעליתי לי"ב. אך זהו שאני ועוד 2 חברות הלכו לאימון שלהם לא כל הילדים חחח אבל אני יכולה לנסות להשיג תמונות שלהם עם חברות שלי שהיו איתי.. והמאמן לא רצה לתת לנו ללכת למשחק שלהם..כדי שלא נלך לאיבוד...
חברים, לא בטוח שהבנתם את כוונתי בפתיחת הדיון. הכוונה הייתה לסיפורים מיוחדים עבורכם שקשורים איכשהו לכדורגל ואתם זוכרים עד היום. הנה אחד שלי: הניוקיס שהביאו את הקופה אמריקה שבת של חודש יולי, כל המשפחה יושבת מסביב לשולחן אצל סבא וסבתא. הם הזמינו אותנו לצהריים היום והם מבשלים ארוחה גדולה וטעימה כמו שרק הם מצטיינים ויודעים. בואו נמקד אתכם על תאריך- 22/7/95, המשפחה, הסבא והסבתא, שלושת ילדיהם, ושני נכדים, אחד מהם, ממש כמעט בן 8, עבדכם הנאמן. כמו בכל ארוחה בצד הדרום אמריקאי של המשפחה, השיחות כבר לפני הארוחה החלו לסוב סביב הקופה אמריקה הקרב לסיומו. כהערת אגב, אציין כי האהדה לנבחרת של הארץ שבה בילו אבי וסבי את שנות נעוריהם מתבטאת בעיקר בהתאכזבות מכשלונות להעפיל למונדיאלים, ומהפסדים נאיביים במוקדמות, אבל תמיד כשיש משחק זה נושא שיחה, ובטח ובטח שיש איזושהי הצלחה פתאומית. בקיץ 1995 טורניר הקופה אמריקה נערך באורוגוואי, אולי המדינה היחידה שזכתה בכל טורניר שהיא אירחה. זה כולל את המונדיאל הראשון ב- 1930, את הקופה אמריקות וגביע הזהב ב- 1980 בו השתתפו זוכות המונדיאלים עד אותה שנה. עם המסורת הזו, אורוגוואי הגיעה עד הגמר, ונגדה התייצבה נבחרת ברזיל, שהדיחה ברבע הגמר את האלופה מ- 93 ארגנטינה בראשות באטיסטוטה, וזאת בעזרת שער אחרי נגיעת יד של טוליו. השחקנים הבולטים בסגל של ברזיל- טפארל, אלדאיר, רוברטו קרלוס, אדימונדו, לאונרדו, ז'וניניו, ואפילו רונאלדו האלמוני מאיינדהובן. המאמן- מריו זגאלו, שנה אחרי הזכיה באליפות העולם הרביעית בארצות הברית. השחקנים הבולטים בסגל של אורוגוואי- אדינולפי, אוטרו, בנגוצ'אה, גוסטאבו פויט, דניאל פונסקה, רובן סוסה, וכמובן הנסיך אנצו פרנצ'סקולי מריבר פלייט. הדעות חלוקות סביב שולחן המשפחה, הביטחון בביתיות ובכישרונות של השחקנים מעורב בחשש הגדול מאלופת העולם מפוצצת הכשרונות, שלא חסרו לה גם בלי רומאריו ובבטו. סבתא מגישה את האוכל לשולחן. הילד הקטן לא זוכר מעולם שראה מאכל כזה- המון המון המון כדורי בצק קטנים שבושלו ברוטב ובשר בקר. ניוקיס. כמו כל ילד קטן ובררן, הוא מסרב לטעום. כולם מפצירים בו, "נסה, רק תטעם, רק ביס אחד", אבל הילד, כרגיל, עקשן. זה לא נראה מי יודע מה, ומה שלא נראה יפה, בטח גם לא טעים. פתאום הבריקה במוחו של אביו מחשבה נבונה: "אם תאכל הכל ותגמור מה שיש בצלחת, אורוגוואי תזכה בקופה אמריקה". הילד בן ה-8 לא ממש ידע אז מה זה קופה אמריקה, הוא בקושי היה אז בשני משחקי כדורגל, אחד נגד בני יהודה, ואחד, הפסד 3-2 לבית שאן ממש חודשיים לפני במחזור הסיום שבו קבוצתו האהודה, מכבי חיפה, הפסידה את האליפות למכבי ת"א. למרות זאת, הוא ידע באיזה צד הוא במשחק הגמר הקרוב, והתרגש לשמוע שבכוחו להביא לנבחרת אורוגוואי את הגביע! משחק הגמר הגיע- טוליו העלה את אלופי העולם ליתרון כשהשעון סגר חצי שעה. זה לא נראה טוב עבור 70,000 צופים באצטדיון הסנטנריו ("המרכזי") במונטוידאו, שאירח גם את הגמר ההוא ב-1930. למרבה מזלם של החבר'ה בתכלת, בנגוצ'אה המחליף רק שש דקות על המגרש, אבל בדקה ה- 51 הקפיץ את כל המדינה הקטנה הזו והשווה. המשחק נכנס לפנדלים. השיטה האכזרית הזו תקבע מי האלופה. פרנצ'סקולי ורוברטו קרלוס לא מתבלבלים, 1:1. בנגוצ'אה שוב פוגש את הרשת, זיניו מאזן, 2:2. הררה עושה 2:3 ואלבז עוצר את הפנדל של טוליו. גוטיירז מעלה את נבחרתו ל 2:4 מבטיח, אבל דונגה שהניף גביע עולם שנה לפני כן לא עושה טעויות מיותרות. 3:4, פנדל אחרון. מרטינז ניגש, בועט, וכובש! אורוגוואי אלופת הקופה אמריקה 1995. הילד שגמר את כל הצלחת כבר בן 18 היום, עשר שנים פחות חודשיים עברו, והיום ניוקיס אצל סבתא זה הדבר שהוא הכי אוהב לאכול. אולי זה הטעם, אולי זה משהו מעבר לזה...
אני מבין,ניוקיס זה בצקניות תפוחי אדמה הונגרי עם פאפריקאש {בשר בקר ופפריקה},באיטליה זה הופך לניוקי, עכשיו הכל ברור. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
זה היה לפני שנתיים בחופש הגדול....נסנעו 6 חברים לקוס (אי ביוון למי שלא יודע) ישר שחזרנו מהטיסה החלטנו אני וחבר ללכת להסתובב בעיר , יצאנו מהמלון ככה בסביבות 12 בלילה והלכנו לכיוון ה-בר סטריט (BAR STREET) אוקיי אחרי סבב הבחורות וסיבוב הפאבים התיישבנו באיזשהו מקום והזמנו משהו לשתות , מפה לשם מצאנו את עצמנו מדברים עם יווני אחד על.....כדורגל , אחרי שיחה קצרה אני וחבר שלי גילינו שהוא אוהד אריס סלוניק שרוףי (אפילו הוא הראה לי את המנוי שלו) אני הצגתי את עצמי בתור אוהד פאוק , וחבר שלי שמבין כדורגל אבל כל קשר בינו לכדרוגל היווני הוא מקרי בהחלט הציג את עצמו כאוהד אולימפיאקוס. באותה שנה מה לעשות פאוק לקחה את הגביע כשהיא מנצחת את אריס.....מפה לשם הגעתי איתו לשיחה על גמר הגביע.....הוא אמר שלא הגיע לנו לזכות , אני אמרתי שכן...נו אתם יודעים ויכוחים רגילים על כדורגל...באיזשהו שלב של השיחה הצטרף חבר שלו לשיחה כשהוא מציג את עצמו כאוהד א.א.ק אתונה , הקטע המצחיק הוא שחבר שלו זרם איתנו וצחק איתנו על החבר שלו שהם הפסידו בגביע...(רגע מרגש זה היה)...הבחור התעצבן באמת והתחיל לאיים בסופו של דבר גילינו שהשעה כבר 6 בבוקר והגיע הזמן לחזור למלון ככה זה היה הערב הראשון.... יום אחרי זה ראיתי אותו בים עשיתי לו עם הידיים סימון של 1-0 הוא החזיר באצבע משולשת ואני פשוט הייתי מרוצה מעצמי והא צחק גם.........
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx אהבתי את הסיפור... גם לי יש אהבה לאורוגואי,האמת גם לפרגואי.. בקשר לאורוגואי של אז:אדינולפי?? שיחק במכבי חיפה אם זכרוני לא מטעני? היה יחסית חלש ועזב מהר.. מגן שמאלי לא?? ועוד שם שמוכר לי משם זה דניאל פונסקה ששיחק ביובה... היה שחקן חביב ביותר...
וואו גל.... איזה נחמד להיזכר בהיסטוריה דווקא את הקופה האמריקה אני לא זוכרת, ורעננת את זכרוני, אבל שאלתי היא איך ילד בן 8 בכלל זוכר את כל הסיפור?? ועוד זוכר את שמות הגדולים??http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
אל תוריד מכבודו של פונסקה, איגור. לגבי הפרטים, כמובן שלא זכרתי את סדר הבועטים, לכן ריעננתי את זכרוני בעזרת מקורות. אבל מה שאני בהחלט זוכר הוא את השמחה של השחקנים לאחר הפנדלים.
לא התכוונתי לאיכותו,אלא למעמדו ביובנטוס. אה,ואחלה סיפור http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx (הזכרונות הציפו אותי בהודעה הקודמת,עדיף מאוחר מאשר אף פעם).
נהנתי לקרוא. אתה צריך להתחיל לכתוב בלוגיםhttp://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx אחלה סיפור בכל מקרה, אני אנסה להיזכר במשהו מעניין גם כן. ארתור, http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/goodpost.Xxx
בספמטבר האחרון יצאה לה מכבי ת"א למשחק באיטליה, אז על הדרך קפצנו חבורה של אוהדים למשחק בסאן סירו. היה מילאן סלטיק, ובחוץ היו מ-ל-א סקוטים שיכורים ומצחיקים בחצאיות ועם כוסות בירה ביד, החלפנו איתם צעיפים מהארץ בעד צעיפים יפים כאלה מי שראה שמתי תמונה באופטופיק. הקיצר קנינו כרטיסים ב10 יורו די זול אבל ישבנו בקומה השלישית, בחלק העליון, יענו משהו כמו 30 מטר מעל למגרש, רואים את כל המשחק אבל לא הכי טוב. נכנסנו לסאן סירו, הר טבור זה לא מילה. שיהיה באיר מי שהמציא את המדרגות לשם, לא היה כסף לסדר מעלית? חצי שעה טיפוס מגיעים למעלה. הנוף לא משהו, סה"כ סלטיק אז אין הרבה איטלקים. כמובן על הכרטיס כתוב באיטלקית וכל מיני מספרים לא מובנים, לפחות פעמיים הגיעו כמה איטלקים שטענו שהתיישבנו להם במקום, בסוף עשינו גוש ישראלי ולא זזנו משם. המשח קנגמר 3-1, את הגולים ראינו בקושי. היה מדהים בסאן סירו, חוויה ענקית, נקווה שיצא שוב פעם. (אם יהיה כסף...)
