ולכן הזכרתי רק את הביזיון מול אוסטריה ולא את משחקי הידידות. הסטטיסטיקה של לאו כוללת גם מפגשים מול סאן מרינו, איי פארו, ליכטנשטיין וכדומה. תבדוק את הסטטיסטיקה נגד נבחרות קצת יותר רציניות ותראה איך המספרים צונחים. אבל מעבר לזה, סטטיסטיקת אחוזי נצחונות לא אומרת כלום. הרי לפי הסטטיסטיקה הזו צ'לסי היו הרבה יותר טובים מבאיירן. הם ניצחו. הוא גם לא יזכה. וזה נקבע משמיים/אופ"א/פיפ"א שלא נשחק עם קדירה או תואם קדריה? מה אם אין קדירה אין יותר מספרי 6 בכל גרמניה? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx לי עולים בראש לפחות כמה שמות ככה בלי להתאמץ. וזה מבלי לכלול את ג'רמיין ג'ונס שכבר שיחק אצלנו רק שיוגי דאג לכך שהוא יעבור לארה"ב.
ברור שמשחקי ידידות הם לעתים קרובות לא אינדיקציה טובה לשום דבר (עיינו ערך: נבחרת ישראל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx) אבל במיוחד המשחק מול אוקראינה כן שיקף בצורה טובה את הבעיות של לאוו והנבחרת.
כמו בריאל מדריד, גם נבחרת, גרמניה מכתיבה את הקצב נגד כל יריבה להוציא שתיים\שלוש ולכן טבעי שחדיירה יתקוף. כשצריך הוא יודע לייצר לחץ קבוצתי מעולה וגם להישאר במשבצת שלו במחצית המגרש, תראו את המשחקים מול ברצלונה כדוגמא(מול באיירן בעונה שעברה הוא היה חלש). אם הוא משחק יותר מקדימה סביר להניח שזו הנחייה של המאמן וחדיירה כמו שחקן ממושמע עומד מאחוריה. עם כמה שאירלנד נבחרת בינונית אני חושב ש-6:1 במשחק חוץ זה פנטסטי. בסדר, אז היו יריבות בסדר גודל של ליכטנשטיין. וגם היו משחקים מול פורטוגל(בשני טורנירי היורו האחרונים), הולנד(3:0 במשחק ידידות וגם ביורו הנוכחי ניצחון 2:1) ורביעיות במונדיאל מול ארגנטינה(4:0) ואנגליה(4:1). וגם 2:0 על ישראל, האימפרייה של לוזון (לא באמת התכוונתי לזה...) במדי הנבחרת אוזיל נראה הרבה יותר דומיננטי מאשר בריאל מדריד, אפילו כובש הבחור! חמישה שערים בחמישה משחקי מוקדמות יורו זה מאזן שלו בריאל מדריד בעונה שלמה בערך. בכל-מקרה אני חושב שיש נסיגה ביכולת שלו וקרוס מרשים יותר ומוסיף מימד של פצצות מרחוק ותנועה חכמה לעומק. ההשפעה של מאמן היא יותר נמוכה ממה שאתם חושבים. פודולסקי היה באנקר בהרכב בכנף שמאל והנה מרקו רויס המעולה מקבל את הקרדיט במקומו ויש דיבידנדים. הוא בוחר את השחקנים הנכונים. בכל מקרה, אני חושב שהדיון הזה הוא מעבר למאמן הנבחרת אלא יותר על התדמית והסגנון של הכדורגל הגרמני. אני מסרב לקבל את המונח 'לוזריות' בכל-מקרה וגם לא רואה קשר לסגנון המשחק.
גם באיירן מכתיבה את הקצב ברוב המכריע של המשחקים ועדיין שווינשטייגר או קרוס (אם הוא משחק כקשר הגנתי) או גוסטבו או מרטינז לא מטיילים במחצית המגרש של היריבה. אין ספק שחדיירה ממלא הוראות של לאוו - אבל ההוראות נראות לי מוטעות. הו, הנה נושא מצויין לדיון לאחד ה'בונקרים' הבאים... לגמרי! השאלה שלי למתדיינים כאן היא נקודה שעלתה במאמרים אבל לא כל כך זכתה אצלנו לדיון - האם לגיל הצעיר של רוב השחקנים השפעה על כל הבעיות? זה לכאורה פתרון פשוט מדי אבל אולי יש דברים בגו. אולי מה שאנחנו רואים מהנבחרת מאז המונדיאל בדרום-אפריקה אלו מחלות ילדות או חוסר יציבות של גיל ההתבגרות? מישהו יכול להשוות את המצב לנבחרות אחרות בהווה ובעבר?
עזוב באיירן אם מדברים על נבחרות קח לדוגמה את ספרד.קבוצה שהכי מכתיבה את הקצב ועדיין המאמן שלה לא מוכן לוותר על שני קשרים אחוריים גם נגד קבוצות קטנות יותר.דווקא קבוצה שרוב השחקנים שלה מתרכזים בהתקפה עוד יותר חייבת אחד שיחזיק את הקישור ושם צריך לשחק קדירה ולא כחלוץ שני.
אלון - עדיף דוגמאות מנבחרות, אני מסכים, אבל לא בטוח שספרד הנוכחית היא דוגמא טובה - כל כך צפון במרכז השדה הקדמי שממילא אין מקום לעוד איזה קשר הגנתי שיסתובב שם. סדרו - באופן כללי אני מסכים עם הרוח שנושבת מדבריך אבל היא די מוציאה את הרוח מהמפרשים של הדיון הזה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
כבר אמרתי את זה אין ספור פעמים, הבעיה נעוצה במשחק הכיסאות של לאוו שמשום מה רק את זה המאמן של הקבוצה שלי לקח ממנו. לא היה ולא נשמע ששחקנים מאותה קבוצה נכנסים אחד לשני ברגליים. זה אולי מצליח מבחינה התקפית (מול יריבות עם הגנה חלשה) אבל זה גורם גם לבעיות בכל התיפקוד ההגנתי. קדירה זה רק דוגמא להפקרות של המשחק הטקטי הגרמני. קשר מספר 6 שמתחפש למספר 10 ומכריח את אחד הבלמים לצאת קדימה כדי לכסות עליו. בסוף הוא חסר בהנגה ואפקט הדומינו של משחק הכיסאות מגיע לשלמות. א-ב פשוט של כדורגל שמשום מה לאוו מסרב להכניס לבטטה. תמיד אומרים שהתקפה טובה מתחילה עם הגנה טובה, אצל גרמניה זה נהפך רק להתקפה, התקפה, התקפה... מזכיר תקופות נשכחות ושחורות...
1. למרות שאין ספק שיש בעיה במנטליות הגרמנית, אתם שמים לב רק למשחקים הרעים (מול אוסטריה, המחצית השנייה מול שבדיה, מול אוקראינה ומול איטליה) אבל אתם בוחרים להתעלם מהמשחקים המצוינים של הנבחרת (למשל מול הולנד, מול ברזיל בידידות, מול אירלנד, ויש עוד המון). 2. אחת הבעיות של הנבחרת הגרמנית היום היא שבגלל שההרכב הוא די ברור ולא משתנה יותר מדי, השחקנים מרגישים שהם בטוחים בהרכב ובמשחקים הפחות חשובים (מוקדמות יורו או מונדיאל למשל) הם משחקים בלי חשק, וגם בטורנירים עצמם השחקנים לא עולים עם ?אש בעיניים?. הסמל שעל החולצה, גם במועדונים וגם בנבחרות, שווה היום הרבה פחות מבעבר. פעם שחקנים היו (בדרך כלל) נאמנים לקבוצות שלהם, ומקריבים הרבה יותר במשחקי הנבחרת. לדעתי, מי שלא משחק בנבחרת בלב שלם, ומעדיף את הכסף של הקבוצה ולא את הנבחרת (ויש כמה כאלה), כי בנבחרת לא מקבלים שכר, יכול לעוף מהנבחרת. זו לא בעיה שקיימת רק בגרמניה, אלא בכל העולם. 3. כל מי שרוצה שיוגי יעזוב - את מי אתם הייתם מעדיפים במקום? מאמן זר? מאמן גרמני?
מחלק את התשובה שלי לתגובה שלך לשתיים כפי שניתן לראות בציטוט. 1. איך אתה יכול לומר שנבחרת גרמניה עולה לשחק בלי חשק? מספיק לראות את המחצית הראשונה מול שוודיה כדי להגיע למסקנה אחרת לחלוטין. אני לא חושב שחסרים היום שחקנים בנבחרת שיכולים להכניס התלהבות ותשוקה למשחק. יכול להיות שיש פה עניין של אופוריה של השחקנים שחושבים היום שהם מספיק טובים כדי לפתוח באופן קבוע בהרכב. עם זאת אני לא חושב שחשק זו הבעיה. 2. בעיניי ערבבת כאן שני דברים שאין ביניהם שום קשר. מה הקשר בין איך שחקן מתפקד בקבוצה שלו לכמה הוא יקריב בנבחרת? מה הקשר בין השכר שלו בקבוצה שלו לאיך שהוא נראה בנבחרת? שחקן שזוכה לשחק ללבוש את המדים הלאומיים באופן רשמי צריך להיות אסיר תודה על כך, ולתת את כל מה שהוא מסוגל כדי להוכיח שהוא הרוויח את זה בזכות ולא בחסד.
1. זו כמובן דעה אישית, ואני לא יכול להגיד לך שאתה טועה. בעיני זה נראה כאילו הם לא מקריבים יותר מדי... 2. שחקנים דואגים לשכר שלהם בקבוצה ולמעמד שלהם כדי שהשכר שלהם יהיה כמה שיותר גבוה, והם מעדיפים להיזהר לא להיפצע במשחקי הנבחרת ולכן מתאמצים פחות כדי שלא יעדרו ממשחקי ליגה ומעמדם בקבוצה יירד. שוב - זו דעתי ואתה והאחרים יכולים לחשוב אחרת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
סתם כדי שאני אבין, כשלאו מסי לא בדיוק הבריק (ממש לא מזמן, אגב) במשחקי נבחרת ארגנטינה, היית אומר עליו את אותו הדבר? שהוא העדיף להיזהר לא להיפצע במשחק כדורגל כדי שהמעמד והשכר בקבוצה שלו לא ירדו? לא מכיר שחקן כדורגל שיעלה לשחק בנבחרת ויזהר מלהיפצע אחרת יורידו לו את השכר או משהו אחר. כדורגל זו העבודה שלהם והם מרוויחים מעל ומעבר כדי לעלות לשחק בזהירות בנבחרת שלהם. הנבחרת זה פרס, זה גמול על יכולת טובה ששחקן מציג. כשהוא מקבל זימון לנבחרת הוא צריך להוכיח את עצמו כפליים. עיין ערך תומר חמד שלקח את ההזדמנות שקיבל וניצל אותה בענק.
תומר חמד הוא לא בסטיאן שווינשטייגר. תומר חמד התחיל את הקריירה שלו, התחיל להתגלות בספרד ולזכות בהערכה יבשתית. הנבחרת היא כינוס של כל הכוכבים בקבוצה אחת, ולא פלא שמספיק טורניר יורו או מונדיאל אחד סביר כדי לזכות בחוזים משופרים ומעבר לקבוצות גדולות. שווינשטייגר הוא לא באותו המקום. שווינשטייגר ישחק כנראה כל חייו בבאיירן מינכן, הוא לא זקוק לחשיפה בנבחרת, כך שהוא אמור להגיע לשם נקי מכל שיקולים, מקצועיים או כספיים. אני מאמין שהוא אכן מגיע כך, אני גם מאמין שמתישהו עוברת לו בראש התקיעו?ת שלו.
קבוצה שמבקיעה במשחק חוץ 6 שערים ובמחצית 4 שערים היא בטוח קבוצה שעולה לשחק עם חשק לפחות אפילו קצת. שוויני הוא שחקן שנמצא בטופ.אולי הוא לא צריך למצוא לו חוזה חדש אבל יש לו עוד המון לעשות בנבחרת מבחינת יכולת אישית ומבחינת תארים קבוצתיים.זה לא פחות חשוב מלמצוא לעצמך חוזה חדש.
צפיתי עכשיו עוד פעם במחצית השנייה של המשחק ותרשו לי להוסיף לדיון עניין שלא עלה בו עד כה, וגם לא בשני המאמרים. יהירות נראית לי מילת המפתח. לא קריסה מנטלית מול יריב חזק ונחוש יותר, לא חוסר ניסיון ולא בעיות במערך אלא תחושה שהכל (בדרך כלל) קטן על הנבחרת הדורסנית הזאת. זה קשור לשחקנים שממשיכים להתמזמז על המגרש כאילו כלום לא קרה אחרי שחטפו שני שערים בחמש דקות, וגם למאמן, שמבצע את החילוף הראשון אחרי שני הגולים, ושבמקום להכניס שחקן ריאקטיבי מכניס את גצה במקום מולר, ואחרי זה מחליף אחד מול אחד את רויס בפודולסקי (את זה נדב כבר כתב קודם). אני ממש לא טוען שתמיד זה ככה - מול ספרד בחצי גמר המונדיאל זה בטח לא היה העניין, מול איטליה בחצי גמר היורו אני כבר לא בטוח, אבל נראה לי שיש כאן תסמונת שנוצרת אחרי נצחונות משכנעים מדי בשלבים מוקדמים, 'בית המוות' ביורו לדוגמא (או אם תרצו להרחיב מעט את היריעה 'בית המוות' של באיירן בליגת האלופות). רק שיהיה ברור שבכדורגל אין שום דבר גורף, והיהירות היא לא הסבר להכל, ובטח שהיו הרבה משחקים בהם היא לא היתה נוכחת, אבל נראה לי שזה חלק מהעניין. אני יכול רק לקוות שכולם בנבחרת ובצוות המקצועי למדו במשחק הזה - שבינינו הוא ממש לא מכריע - שיעור שהם יקחו איתם לעתיד.
ה'בונקר', דיון מספר 2: כדורגל וכסף - תחייתה (הכלכלית) של בורוסיה דורטמונד לטובת מי שעוד לא מכיר את הבונקר אני מפרסם שוב את מה שכתבתי בפתח הדיון הראשון: 'הבונקר' הוא נסיון חדש לעורר בפורום דיון מסודר ומעמיק בנושאים שעל פרק היום של הכדורגל הגרמני. הרעיון הוא פשוט - מעת לעת נוריד ל'בונקר' מאמר שהתפרסם ברשת וננסה לנהל רב-שיח על הטענות, הניתוחים והרעיונות שמופיעים בו. המשתתפים מוזמנים להתפלמס או להסכים עם הדברים, להציע הצעות חלופיות או כל רעיון אחר שנראה להם רלוונטי לדיון. מכיוון ש'הבונקר' בנוי סביב טקסט אנא השתדלו להתייחס אליו ישירות, לפחות בפוסט הראשון שלכם. ולדיון הנוכחי - קראתי היום שבהפקה החדשה של 'קזבלן' מופיע המשפט הבא: "נכון שהכסף זה לא הכל בחיים. אבל זה הרוב. והרוב קובע". האמת היא שאני בכלל לא מסכים עם המשפט הזה (לא בכלל, ולא בנוגע לכדורגל) אבל הזמן נראה לי מתאים לדיון מעמיק (?!) בסוגיית ההקשרים הכלכליים של הכדורגל האירופאי בכלל והגרמני בפרט. נקודת המוצא לדיון תהיה המאמר הארוך והממצה שפרסם לאחרונה הבלוגר האחראי לבלוג הכדורגל והכלכלה THE SWISS RAMBLE http://i48.tinypic.com/2hdad85.Xxx בבסיסו המאמר עוסק בתחייה הכלכלית והספורטיבית של בורוסיה דורטמונד, אבל למעשה הוא מעלה המון נקודות חשובות הנוגעות לבונדסליגה ולליגות הבכירות האחרות ביבשת. נראה לי לכן שהדיון ב'בונקר' יכול לעורר עניין בכל רחבי הפורום ולא רק בקרב חברי לפורום הגרמני. את המאמר אפשר לקרוא פה. על מנת להקל על פתיחת הדיון אני מעלה כמה נקודות למחשבה והערה קצרה: 1. האם המודל העסקי של דורטמונד אכן שונה באופן מהותי מזה של באיירן? 2. איך אפשר להסביר את ההבדל העצום בהכנסות מזכויות השידור בטלוויזיה בין הבונדסליגה לליגות אחרות באירופה? 3. ה- Financial Fair Play של אופ"א דומה מאוד לחוקים שכבר קיימים בכדורגל הגרמני (למשל, חובת השמירה על איזון כלכלי); האם באמת יהיה אפשר ליישם שיטות כאלו בליגות הגדולות האחרות באירופה? * הערה לסדר - בסופו של דבר אני אוהד באיירן אז תרשו לי לציין שבסקירה בפתח המאמר על האופן בו דורטמונד נחלצה מהקריסה הכלכלית שלה בתחילת שנות האלפיים, נשמטה העובדה שהנהלת באיירן היתה אחת מאלו שנחלצו למנוע מדורטמונד לפשוט את הרגל. קחו את הזמן; המאמר ארוך אבל זה יופיו של ה'בונקר', יש לו סבלנות.
