סיכום עונת 2006/2007 יש הרבה כאלה שטענו שהליגה נחלשת, המשחקים נראו קצת משעממים, הליגה האיטלקית אבדה קצת מהיופי המקסים שלה ולא עלתה ברמה של שנים קודמות, אבל העונה הזאת היה משהו מיוחד, משהו יוצא דופן שהוסיף התעניינות לליגה, בפעם הראשונה הסרייה אה נפרדת מיובנטוס. מילאן, פיורנטינה, רג'ינה ולאציו פתחו את הליגה עם מינוס נקודות, השאלה שהתרחשה בתחילת העונה היא האם תוכל מילאן להתמודד על התואר? האם יובנטוס למרות העונש הכבד תוכל לעלות שוב לסרייה אה? מה יהיה עם לאציו, רג'ינה ופיורנטינה, יוכלו לשרוד בליגה? ב14 ביולי מגיע הרגע שהפך את הכדורגל האיטלקי, באחד מבתי המשפט ברומא לאחר מכן, יובנטוס, מילאן, לאציו, פיורנטינה וגם רג'ינה מקבלות עונש של הפחתת נקודות, יובנטוס נשלחת לסרייה בי. במפעלים האירופאים בסופו של דבר רומא ואינטר מקבלות השתתפות אוטומאטית לשלב הבתים בליגת האלופות, מילאן וקייבו הצנועה במוקדמות ליגת האלופות, פאלרמו, פארמה וליבורנו במוקדמות גביע אופ"א. שוק ההעברות: זה בטח השפיע על שוק ההעברות, כאשר זה היה רק עניין של זמן עד שהכוכבים של יובנטוס יעברו לקבוצות גדולות, בנמל התעופה בטורינו השחקנים והמאמן עפו לספרד חלק מהם למדריד וחלק לברצלונה. להלן רשימת ההעברות הבולטות בקאלצ'ו לעונת 2006/2007 http://img515.imageshack.us/img515/4875/zlatanor9.Xxx 1. זלאטן איברהימוביץ' עבר מיובנטוס לאינטר תמורת 24,800,000 http://img184.imageshack.us/img184/4508/cannemrxm7.Xxx 2. פאביו קנאבארו + פריירה אמרסון עברו מיובנטוס לריאל מדריד תמורת 20,000,000 http://img504.imageshack.us/img504/5932/olvierazq1.Xxx 3. ריקרדו אולביירה עבר מריאל בטיס למילאן תמורת 15,000,000 + יוהאן ווגל http://img184.imageshack.us/img184/2009/martinstc6.Xxx 4. אובאפמי מרטינס עבר מאינטר לניוקאסל יונייטד תמורת 15,000,000 http://img184.imageshack.us/img184/2927/zambrottaej8.Xxx 5. ג'אנלוקה זמברוטה עבר מיובנטוס לברצלונה תמורת 14,000,000 http://img515.imageshack.us/img515/4531/vieraue8.Xxx 6. פאטריק ויירה עבר מיובנטוס לאינטר תמורת 9,500,000 http://img184.imageshack.us/img184/4109/crespopg1.Xxx 7. הרנן קרספו עבר מצ'לסי לאינטר בהשאלה http://img184.imageshack.us/img184/7788/mututo7.Xxx 8. אדריאן מוטו עבר מיובנטוס לפיורנטינה תמורת 8,000,000 + ולרי בוז'נוב בהשאלה http://img515.imageshack.us/img515/6036/tavanokr7.Xxx 9. פרנצ'סקו טבאנו עבר מאמפולי לולנסיה תמורת 8,500,000 , בינואר הושאל מולנסיה לרומא http://img504.imageshack.us/img504/5470/ronaldonm8.Xxx 10. רונאלדו עבר מריאל מדריד למילאן תמורת 7,500,000 בינואר http://img515.imageshack.us/img515/1563/massimogd9.Xxx 11. מאסימו אודו עבר מלאציו למילאן תמורת 7,750,000 + כרטיסו של פסקואלה פוגיה בינואר http://img504.imageshack.us/img504/222/favallihl7.Xxx 12. ג'וספה פבאלי עבר מאינטר למילאן בהעברה חופשית http://img515.imageshack.us/img515/6313/amaurijg5.Xxx 13. קרבאליו אמאורי עבר מקייבו לפאלרמו תמורת 7,500,000 + דניס גודיאס http://img504.imageshack.us/img504/9658/pizzroht8.Xxx 14. דוד פיזארו עבר מאינטר לרומא תמורת 6,500,000 (חצי בעלות) http://img504.imageshack.us/img504/2994/jiminezco5.Xxx 15. לואיס חימנס עבר מטרנאנה ללאציו תמורת 11,000,000 בינואר הליגה האיטלקית נחלשה עקב פרשת השחיתות, אפשר להבחין שרוב השחקנים הבולטים עזבו את ארץ המגף, והשחקנים שבאו לא הצליחו למלא את מקומם בצורה מושלמת. האיטלקיות באירופה את הנציגות שלנו באירופה הצליחו לעבור את המוקדמות בקושי, חוץ מקייבו שנכשלה גם בליגת האלופות וגם בגביע האופ"א, הסיבה לכך היא חוסר הניסיון במפעלים האירופאים של ההנהלה והמאמן בעיקר. בגביע אופ"א פאלרמו שהייתה ההפתעה של תחילת העונה שגם ניצחה את ווסטהאם 0:4 בסיכום שני המשחקים במוקדמות, אכזבה בגדול, יו"ר המועדון זאמפריני הצהיר שהוא מקווה שהמועדון שלו יצא מגביע אופ"א כדי להתרכז בליגה המקומית, אכן פאלרמו עולה למשחקי גביע אופ"א עם הרכב שני ובכך פאלרמו יוצאת מהמפעל הזה. פארמה שולטת בבית שלה ובכך היא מסיימת בראשו לאחר שלושה ניצחונות רצופים, גם כן ליבורנו עוברת את שלב הבתים בקושי, אבל שתיהן הודחו בשלב הראשון בשלב הנוק-אאוט בצורה שמביישת את הכדורגל האיטלקי, שגם הנשיא של ליבורנו הביע על רצונו לצאת מגביע אופ"א כדי להתרכז בסרייה אה, אכן ליבורנו מפסידה לאספניול, פארמה גם כן יוצאת בשלב הזה של הטורניר לאחר שני הפסדים לבראגה הפורטוגזית (אותה קבוצה שהדיחה את קייבו במוקדמות), העונה האירפאית בגביע אופ"א מסתיימת לה, הנציגות האיטלקיות יוצאות ממפעל זה כל כך מוקדם. בליגת האלופות רומא קבלה שוב את ולנסיה באותו בית, תחילה רומא שחקה יותר טוב בליגה מאשר בליגת האלופות, אבל בסופו של דבר היא מצליחה לסיים במקום השני לאחר ולנסיה, בשמינית הגמר היא פוגשת את ליון הצרפתית אחת מהקבוצות הכי חזקות והכי יצירות באירופה, לאחר תיקו אפס משעמם באולמפיקו, רומא מצליחה לנצח את ליון 2:0 בביתה, ובכך היא מפתיעה את כולם ועוברת את שמינית הגמר ואת כל הצפיות של הפרשנים מכל רחבי העולם, ברבע הגמר הכל התחיל מצוין 1:2 לרומא נגד מנצ'סטר, העניק לה סיכוי טוב להגיע לחצי הגמר, כולם מכירים מה קרה באולד טרפורד, ההגנה הכי טובה בליגת האלופות מתפרקת וסופגת במשחק אחד מספר שערים יותר גדול מזה שהיא ספגה בשמונת המשחקים הקודמים במסגרת ליגת האלופות, לרומא שכבר סיימה את העונה האירופאית ואת העונה בסרייה אה, נותר לה רק את הקופה איטליה כדי לזכות בתואר וגם לשכוח את הערב הקשה באולד טרפורד. אינטר ששלטה בליגה המקומית, פתחה רע עם שני הפסדים רצופים לספורטינג ליסבון ובאיירן מינכן, אבל לאחר מכן היא הצליחה לחזור לעצמה ובכך סיימה במקום השני בטבלה, בשמינית הגמר הוגרל לאינטר לשחק נגד ולנסיה הספרדית, המשחק בג'וזפה מאצה הסתים בתיקו שתיים לאחר שאינטר הובילה פעמים, לקראת הגומלין אינטר הייתה צריכה לנצח או לסיים בתיקו 2 לפחות, אך הלחץ הכבד של אינטר על שער היריבה לא הצליח ובסוף המשחק השחקנים של שתי הקבוצות השתוללו, אבל זה לא משנה משהו, אינטר שהיה לה את כל הזמן שבעולם כדי להתרכז בליגת האלופות לאחר שליטה מוחלטת בליגה המקומית נפרדת מהמפעל עם תמונות מביישות. אבל בסופו של דבר, דווקא הקבוצה "המושחתת" ביותר מבין אלה שהוזכרו היא זאת שמחזירה את הכבוד האבוד לאחר פרשיות השחיתות והאלימות "למגזר המגפי". ההתקפה של מילאן לא הייתה מספיק חדה במשחקים הראשונים של הטורניר, אמנם מילאן הצליחה לסיים בראש הבית שלה, אבל היא עברה כמה תוצאות מאכזבות ונוראות בשלב זה, בשמינית הגמר מילאן הייתה צריכה לחכות ליותר מ180 דקות כדי לכבוש את השער שמעניק לה עליה לרבע הגמר, במשחק רבע הגמר מילאן תפגוש את הבווארים, במשחק הראשון מילאן הובילה פעמים, אבל בסוף המשחק מגיע רגע של לוזרים כאשר ממש בשניות האחרונות של המשחק מילאן שוב סופגת. אבל בגומלין מילאן עוברת השתנות השחקנים עם הניסיון הרב שלהם כמו-מלדיני, נסטה, סיידורף ופיפו כיכבו במשחק ההוא והעניקו למילאן עלייה לחצי הגמר שבו איזה אחד בשם קאקה מראה את היכולת המדהימה שלו, ועושה בלגן להגנה של היריבה גם כואב ראש למנג'ר הוותיק שלהם, מילאן מציגה אחד המשחקים הכי טובים שלה העונה, ומצליחה לקבל את "הנקמה" שלה בגמר נגד ליברפול באתונה, מילאן אמנם לא שחקה יפה, אבל היא הבינה משנת 2005 שלשחק כדורגל טוב ומהנה לא מביא תארים, מילאן זוכה בגביע השביעי, מילאן אלופת אירופה. http://img513.imageshack.us/img513/2787/74028924of6.Xxx בסיירה אה מילאן שפתחה את העונה עם מינוס 8, החילה עם רצף של שלושה משחקים אבל לאחר מכן התברר שהיא חסר לה חלוץ חוד, כאשר אלברטו ג'ילארדינו, פיליפו אנזאגי הזקן יחסית ואולביירה הרכש החדש מריאל בטיס לא הצליחו לספק את הסחורה והראו יכולת צנועה מאוד, בכך שהובליה לקצב גבוה של הבקעת שערים של שחקני ההגנה וקצב נמוך מאוד של הבקעת שערים כללית. לקח קצת זמן עד שאינטר יכלה להגיד שלום למקום השני ולשאר הקבוצות, פאלרמו ורומא נראו מתחרות טובות בתחילה, אבל בסופו של דבר הסגל האיכותי והרחב של אינטר הוביל אותו לשיא השיאים 18 ניצחונות רצופים מה שהבטיח את האליפות כבר במחזור ה33, סקודטו מס' 15 הוענק לאינטר לאחר ניצחון 2:1 בארטמיו פראנקי של סיינה. צריך להזכיר כאן את העבודה המצויינת של דון צ'זארה פרנדלי ודון וולטר מאצארי, שניהם הצליחו לגבור על מינוס הנקודות שלהם פיורנטינה הצליחה לקחת כרטיס שמוביל לגביע אופ"א, ורג'ינה שהיא ללא ספק ההפתעה של הקאלצ'ו העונה השתיקה את כול הצפיות ונשארה לעוד עונה בליגה הבכירה לאחר מאבק תחתית שהוסיף טעם תחרותי לליגה האיטלקית בו השתתפו לפחות שמונה קבוצות כדי להילחם על חייהם בסרייה אה, בסוף אסקולי ומסינה שירדו כבר כמה מחזורים לפני הסיום מצטרפת אליהן קבוצת השכונה של קייבו מורונה כך שהיא תהיה היורדת השלישית לאחר שפישלה במשחק המכריע נגד קטאניה במגרש ניטרלי בבולוניה במחזור האחרון. http://img259.imageshack.us/img259/9071/interhw0.Xxx בקופה איטליה המפעל הזה היה שונה הפעם, המפעל הזה היה הדרך היחידה שבה יובנטוס שירדה לסיירה בי יכולה להתמודד עם היריבות הרגילות שלה מהסרייה אה, גם שזאת תהיה הדרך היחידה בה הגברת הזקנה תוכל להשתתף במפעל אירופאי שזה כמובן גביע אופ"א, היה צפוי שיובה תוכל להגיע לשלבים מתקדמים, גם כי היא קבוצה איכותית ויצירתית עם סגל טוב וגם כי זה התואר המשמעותי היחיד שהיא יכולה לזכות בו, אבל יובנטוס מקבלת הדחה מוקדמת כבר בסיבוב השני על ידי נאפולי גם כן קבוצת צמרת של הסרייה בי ומועמדת מובילה לעלייה, חוץ מזה לא קרה משהו יוצא דופן, כאשר בגמר כרגיל וכצפוי נפגשות אינטר מחזיקת התואר בשנתיים האחרונות גם נגד הפינליסטית שלה בשנתיים האחרונות, אבל הפעם רומא נלחמת על כבודה כדי לא להיכנע שוב ליריבה ממילאנו, ודרסה את אינטר 2:6 באולמפיקו, בסן סירו רומא חוגגת תואר משמעותי לאחר 1:2 לאינטר, סוף סוף רומא זוכה בתואר לאחר 6 שנים מאז הזכייה באליפות איטליה בשנת 2001. http://i.eurosport.com/2007/05/17/357413-2012016-458-238.Xxx סטטיסטיקות שונות הטבלה הסופית: http://img515.imageshack.us/img515/7538/serielo4.Xxx * מכיוון שאינטר ורומא עלו לגמר הקופה איטליאנה ישתתפו בליגת האלופות בעונה הבאה, המקום השביעי מקבל את הכרטיס השליש להשתתף בגביע אופ"א. * מילאן מקבלת מקום בשלב הבתים בליגת האלופות בגלל שהיא המחזיקה בתואר, שלושה איטלקיות רשמי וסופי בשלב הבתים. * בגלל שלא הוענק לאטאלנטה רישיון מאופ"א להשתתפות במפעלים אירופאים, סמפדוריה שנמצאת במקום שלאחריה היא זאת שתשתתף באינטרטוטו במקומה. טבלת מלכי השערים: 1. http://img184.imageshack.us/img184/1963/tottimv3.Xxx פרנצ'סקו טוטי (רומא) 26 2. http://img515.imageshack.us/img515/9049/lucarellivf0.Xxx כריסטיאנו לוקרלי (ליבורנו) 20 3. http://img504.imageshack.us/img504/717/reganoqk2.Xxx כריסטיאן ריגאנו (מסינה) 19 4. http://img184.imageshack.us/img184/6818/bianchilh0.Xxx רולאנדו ביאנקי (רג'ינה) 18 5. http://img184.imageshack.us/img184/9158/amurusoyi9.Xxx ניקולה אמורוזו (רג'ינה) http://img515.imageshack.us/img515/5208/spiensiyk4.Xxx ג'ונטה ספינזי (קטאניה) 17 6. http://img504.imageshack.us/img504/3029/mutuhm9.Xxx אדריאן מוטו (פיורנטינה) http://img515.imageshack.us/img515/6137/rocchinj0.Xxx טומאזו רוקי (לאציו) http://img504.imageshack.us/img504/8025/tonilk2.Xxx לוקה טוני (פיורנטינה) 16 7. http://img184.imageshack.us/img184/6640/zlatango9.Xxx זלאטן איברהימוביץ' (אינטר) 15 8. http://img184.imageshack.us/img184/1853/crespoad0.Xxx הרנן קרספו (אינטר) http://img504.imageshack.us/img504/8758/iaquintayt5.Xxx וינצ'נזו יאקונטה (אודינזה) http://img504.imageshack.us/img504/5429/saudatitg1.Xxx לוקה סאודטי (אמפולי) http://img515.imageshack.us/img515/4984/suazomo0.Xxx דויד סואזו (קליארי) 14 9. http://img504.imageshack.us/img504/3342/bodankz3.Xxx איגור בודאן (פארמה) http://img515.imageshack.us/img515/3066/donicy0.Xxx כריסטיאנו דוני (אטאלנטה) http://img504.imageshack.us/img504/8827/fabioqueh2.Xxx פאביו קווליארלה (סמפדוריה) 13 10. http://img504.imageshack.us/img504/7445/albertogellaec4.Xxx אלברטו ג'ילארדינו (מילאן) 12 11. http://img184.imageshack.us/img184/2940/dinataliem3.Xxx אנטוניו די נטלה (אודינזה) http://img504.imageshack.us/img504/3109/pandevqp1.Xxx גוראן פאנדב (לאציו) http://img515.imageshack.us/img515/9207/zampganadr1.Xxx ריקארדו זמפאניה (אטאלנטה) 11 12. http://img515.imageshack.us/img515/7738/coriniuh7.Xxx 12. אאוג'ניו קוריני (פאלרמו) http://img184.imageshack.us/img184/1493/matrixhw3.Xxx מארקו מטרצי (אינטר) 10
חשבתי שנכון לשמור את כתבתו המעניינת של יואב על החבר'ה של סן מרינו כאן בשל הקירבה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx . תדמיינו על מדינה ריבונית ועצמאית לכל דבר, עם מספר תושבים של אור יהודה או קריית אונו בשטח פסטורלי על הרי הגליל התחתון בשטח שיפוט של עיר כמו חיפה. כן, יש כזאת מדינה וזאת בשביל לתת את היחסים המדוייקים, קוראים לה הרפובליקה הכי רגועה {לא בצחוק} של סאן מארינו. אשכרה, דוגרי, כמו שאומרים בעברית ישראלית תקנית. במציאות מדובר ברפובליקה הכי עתיקה בעולם, היא כבר קיימת 1700 שנה, ש30 אלף תושביה מתגאים בעובדה שלה החוקות ההומניות הם מהוותיקות בעולם. לא סתם, ששחקני הפועל תל אביב יכנסו עם האוטובוס לגבולות המדינות הם יתקלו בשלט שיש בתמונה. מאיטלקית: "ברוכים הבאים לארץ העתיקה של החירות הקדושה". אחר כך תדמיינו גם בנוסף לכל זה, שיש למדינה הזאת התאחדות כדורגל לכל דבר, ליגה בכדורגל וכמובן נבחרת לאומית. אך הדבר הכי משעשע שבמדינה שמקיפה את סאן מארינו, כמובן, איטליה, יש מועדון כדורגל שנקרא סאן מארינו קאלצ'ו שלא משחקת בליגה המקומית אלא מתנדנדת בין הליגה השלישית לרביעית באיטליה כדי לייצג אותם 'בחו"ל'. אגב העונה סאן מארינו שיחקה בסריה צ'י2 {ליגה רביעית} וסיימה במקום החמישי והפסידה בטורניר הפלייאוף כדי לעלות לליגה השלישית. יותר משעשע לדעת שהשחקן היחיד של המועדון מסאן מארינו הוא השוער אלדו סימונצ'יני, כל שאר השחקנים הם איטלקים לכל דבר או דרום אמריקאים. אם כן, קצת היסטוריה וסיפורים צבעוניים: הפדרקאלצ'ו של סאן מארינו, ההתאחדות כפי שאומרים בציון, הוקמה ב1931 אבל למעשה חיכו שם על רכס הרי האפנינים חמישים שנה כדי שיקבלו רשיון מפיפ"א ואופ"א להשתתף בתחרויות בינלאומיות. אכן, זה קרה ב1988. עד הבכורה של נבחרת סאן מארינו בנובמבר 1990 במסגרת מוקדמות יורו 1992 {הטיטאנים חטפו רק רביעיה מנבחרת שוויץ}, הבכורה האמיתית והלא רשמית הגיעה ב1986 נגד הנבחרת האולימפית של קנדה וזה נגמר בהפסד מינימלי של 0-1 בלבד. לפני המשחק נגד שוויץ, סאן מארינו הופיעה בעיר חלב בסוריה שאירחה את משחקי הים התיכון ושם עשתה תיקו עם נבחרת לבנון. כן, במוקדמות יורו 1992 שבהם הגיעו שישיות, שביעיות ורביעיות מנבחרות כמו רומניה, בולגריה וסקוטלנד, את השער היחיד וההיסטורי בקמפיין הזה הבקיע החלוץ ואלדס פאזוליני. משחק הידידות הראשון והרשמי של סאן מארינו היה בצ'זנה, לפני קמפיין מונדיאל 1994, בו איטליה ניצחה מצמד של רוברטו באג'ו, קאזיראגי ודונאדוני. רק חסרה לנו נבחרת הוואתיקאן. http://travel.nationalgeographic.com/places/images/photos/photo_lg_sanmarino.Xxx על שם ההר הזה כל הכינויים המוזרים של סאן מארינו. מונטה טיטאנו. בקמפיין מונדיאל 1994 סאן מארינו השיגה את תוצאת התיקו הראשונה שלה אי פעם, 0-0 מול הנבחרת האגדית של טורקיה. כמו כן, השערים היחידים של הטיטאנים בקמפיין הזה היו נגד טורקיה {בהפסד 4-1 באנקארה} ועוד אחד מאוד מפורסם שנבחרת אנגליה לא תרצה לזכור במיוחד. במחזור האחרון של המוקדמות, נבחרת שלושת האריות הייתה צריכה טובה גדולה מאוד מנבחרת פולין כדי שתעשה פנצ'ר לנבחרת הולנד בגלגל, אך זה לא קרה, אנגליה לא עלתה למונדיאל האמריקאי ובנוסף זכתה לתואר המפוקפק: הספיגה הכי מהירה אי פעם בתולדות משחקי המונדיאל. דווידה גואלטיירי, מוכר בחנות מחשבים, תפס את את ההגנה בביצים מה שנקרא. מסירה גרועה של סטיוארט פירס לשוער דיוויד סימאן נגמרה בשער מביך אחרי 8 שניות. עדיין אנגליה ניצחה 7-1 בבולוניה, אך את הערב הזה דווידה לא ישכח לעולם. בתחנת הרדיו של הBBC לא הספיקו להגיד חסויות וכבר אנגליה בפיגור. בסוף, המאמן גרהאם טיילור החליט לפנות את הספסל... http://it.youtube.com/watch?v=SGdQvqbIexk עברו 7 שנים והחברה של סאן מארינו חטפו הפסדים אחרי תבוסות מבישות {וכבשו רק ארבע שערים}, ביניהם גם ביקור באיצטדיון רמת גן שנגמר רע מאוד בשמיניה לטובת נבחרת ישראל. את התיקו השני וההיסטורי עשו הסאמארינזי בבירת לטביה ריגה נגד הנבחרת המקומית במשחק רשמי של מוקדמות מונדיאל 2002. בניגוד ל0-0 עם טורקיה, הפעם זה נגמר ב1-1 עם שער של ניקולה אלבאני. הניצחון הראשון והיחיד עד עכשיו של נבחרת סאן מארינו הגיע ביולי 2004 נגד ליכטנשטיין במשחק ידידות מבעיטה חופשית של הרומאי {כמה אירוני} אנדי סאלבה שהוא הכובש המצטיין אי פעם של הנבחרת עם שבעה שערים. כל הכובשים האחרים של סאן מארינו, כבשו רק פעם אחת! בנוסף בקמפיין האחרון של סאן מארינו של מוקדמות יורו 2008, הנבחרת התכולה הצליחה להביך את אירלנד ממש ברצינות. מנואל מאראני כבש שער שיוויון בדקה ה85, אך האירים ניצלו מאיבוד נקודות אך לא מביקורות אחרי השער של סטפן איירלאנד {הקשר של מנצ'סטר סיטי} בתוך תוספת הזמן. ההפסד הכי גדול היה בקמפיין האחרון, אותו 0-13 מגרמניה, הפינאליסטית של הטורניר. http://www.youtube.com/watch?v=EGh_6x-8fG8 למרות הכל, אותה קבוצת אנשי מכס שתשחק מול הפועל תל אביב הביאה לעולם ממחלקת הנוער שלה את אחד השחקנים הכי גדולים של יובנטוס האגדית בשנות השמונים, מישהו מכיר את מאסימו בוניני? השחקן שגדל ביובנס ונבחר לכדורגל הכי גדול של המדינה הזעירה, הוא הקשר האחורי של הגברת הזקנה, אותה קבוצה שזכתה אז בכל תואר אפשרי. בוניני זכה ב3 אליפויות איטליה, קופה איטליה, גביע המחזיקות, סופרקאפ אירופאי, ליגת האלופות נגד ליברפול {אסון הייזל}, ובנוסף גם גביע ביניבשתי. מסופר כי ג'אני אניילי, אותו עורך דין מפורסם והבוס הגדול של יובנטוס, שאל את מישל פלאטיני ששיחק ביובנטוס בזמנו האם הוא מעשן. הצרפתי ענה לאניילי: "עורך דין, הדבר הכי חשוב שמאסימו לא מעשן, אני לא קשור כאן". בכל הקשור לכדורגל הבינלאומי, בוניני הופיע בנבחרת 19 פעמים בלי להבקיע, אבל גם הופיע בנבחרת איטליה הצעירה. http://www.corriere.it/Fotogallery/Originali/2006/11_Novembre/01/FESTA/17--275x470.Xxx שחקני יובנטוס מעלים זכרונות. מאסימו בוניני וצ'ירו פרארה על הקבוצה שהפועל תל אביב תפגוש אין הרבה מה לכתוב, היא נוסדה לפני 8 שנים עקב איחוד של צמד מועדונים שנואים, יובנס קאסטלאנה ודוגאנה {בית מכס באיטלקית}. יובנס היא הקבוצה היחידה שמשחקת גם בליגה החובבנית של סאן מארינו בנוסף להשתתפות שלה בליגה השביעית באיטליה והמחוזית של אמיליה רומאניה למרות שכרגע הם וויתרו על העומס. גם הצבעים של הקבוצות התאחדו, יובנס תמיד שיחקה בתכול ולבן {חולצת הבית} שהם הצבעים של הלאום, ודוגאנה באדום לבן {חולצת החוץ}. יובנס זכתה בחמש גביעי הרפובליקה {Coppa Titano} בניגוד לדוגאנה שזכתה רק בשתיים כאלה. האיצטדיון כמובן שבו תתארח הפועל תל אביב הוא אותו איצטדיון של נבחרת סאן מארינו, סאן מארינו קאלצ'ו וכמובן דוגאנה, בו פעם נבחרת ישראל ניצחה 0-5. בקבוצה ישנם צמד שחקנים מקצוענים, ארגנטינאי עם דרכון איטלקי שנקרא גבריאל הרנאן רוסיני, ושוער איטלקי מצ'זנה ששמו סימונה מונטאנארי. השאר הם חובבנים שאוהבים לעשן ולאכול טאליאטלה עם פטריות, למרות שמלך השערים של הליגה העונה הוא מהקבוצה, 16 שערים כבש מארקו פאנטיני.אשתקד הקבוצה הפסידה את הסקודטו למוראטה בגמר האליפות, ולכן הם לא משחקים בליגת האלופות. מוראטה בין השאר רצתה להחתים שחקנים כמו רומאריו ונהג המירוצים שומאכר, אך הסתפקה בשירותיו של הבלם האגדי של רומא, אלדאיר ובאחיין של איגור פרוטי, כריסטיאנו. אתמול מוראטה הפסידה לגטבורג השבדית 0-5, במוקדמות ליגת האלופות, נראה בכמה שערים זה יגמר במפגש הראשון האירופאי אי פעם של יובנס דוגאנה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx ליואב. (אגב אתם מוזמנים לחשוב ולחבר כתבות משלכם על הכדורגל האיטלקי.)
הענקים:: בימים שבהם כריסטיאנו רונאלדו לא מתחשב ברגשות האוהדים ומתייחס בעיקר לריגוש והכסף הגדול, בימים שבהם כבר אין חשיבות לסמל, לאהבת האוהדים אלא לכסף אפשר להסתכל אחורה ואל הזמנים היפים יותר של הכדורגל. בחרתי לספר את סיפורם של שלושה שחקנים גדולים שהשפיעו רבות על המשחק באיטליה, שחקנים שהיה בראש סדר העדיפויות שלהם משהו אחר מעוד כמה מספרים במשכורת. מקווה שתהנו. פרנקו בארזי- מספר 6 הנצחי http://www.solocalcio.com/gallery/players/images/baresi_02.Xxx הבלמים האיטלקים הם הטובים בעולם אמרה זו ידועה היטב לאוהדי הכדורגל ברחבי העולם אבל מבין העילית הזו שם אחד תמיד יצוץ ראשון לפני כולם. פרנקו בארזי. כמו שם מקום הולדתו של פרנקו- טראוואליאטו אשר באיטלקית המשמעות היא צרות כך היו צרות רבות בילדותו של "איל קאפיטנו" הנצחי. בגיל 13 כמעט בשיא גיל ההתבגרות עבר טרגדיה אמיתית שעה שאימו נפטרה וארבע שנים אחר כך גם אביו נפטר וכך יחד עם אחיו ג'וזפה (היום עוזר המאמן של מוריניו) הם גודלו על ידי אחותם לוצ'יה. גם על מגרש הכדורגל העניינים לא הלכו חלק לבלם הצעיר, כילד הוא נדחה על ידי אינטר שהעדיפה להחתים את אחיו הגדול וגם אצל מילאן הלך לו קשה, רק אחרי שתי תקופות מבחן הוא הצליח להתקבל לאקדמיה בגיל 14. ב-1978 עשה פרנקו את הבכורה בהרכב של מילאן ובעונה שאחריה כבר הפך לחלק נכבד בהרכב שלקח את הסקודטו העשירי של המועדון, מעטים שיערו אז שמצאו את "הבנדיירה", המונח האיטלקי בעבור שחקן שמסמל את הקבוצה למענה הוא משחק. לאחר פתיחה מרשימה ומזהירה זמנים קשים לא איחרו להגיע כאשר מילאן עברה את התקופה הקשה שלה שהורדה ליגה לאחר שנמצאה אשמה בסקנדל השחיתות ב-1980, שנתיים לאחר מכן ושוב הקבוצה מצאה עצמה בסריה B והפעם פשוט בגלל יכולת איומה אך פרנקו לא שהה לעזוב והחליט להישאר עם הקבוצה בכל מצב ולהחזיר אותה לקדמת הבמה האיטלקית והאירופאית בכלל. למרות היכולת האיומה והזמנים הקשים שחוותה מילאן שהייתה אז בצל אחותה אינטר שנמצאה בתקופה זוהרת הצליח פרנקו לפרוץ אל הסגל של איטליה לקראת מונדיאל 1982, באותו טורניר לא היה חלק מרכזי בזכייה השלישית של איטליה בתואר, במקסיקו 86' גילה יכולת חלשה אבל אחרי הטורניר הזה היה סלע וחומה של ממש בנבחרת. באותו הזמן סילביו ברלוסקוני טייקון התקשורת האיטלקי השתלט על מילאן והמזל החל להאיר פנים לענק הרדום ממילאנו. פרנקו היה הארכיטקט של ההגנה הרוסונרית ואנשים מספרים שבאותו הזמן זה תמיד היה נראה כאילו להגנה יש מספר נוסף של שחקנים. בארזי התמחה בתאקלים נקיים ומרשימים שנתנו לו להתחמק ברוב הפעמים מכרטיסים מיותרים. התארים החלו להגיע. הזמנים הטובים הגיעו סוף כל סוף עבור הבלם המוכשר, שש תארי סקודטו, שלוש זכיות בגביע אירופה לאלופות, שלוש זכיות בסופר קאפ האירופאי, שני גביעים בין יבשתיים (מה שהיום מכונה "אליפות העולם למועדונים") וארבע זכיות בסופר קאפ האיטלקי. ללא ספק שלל מרשים. ב-1994 נסע בארזי לארה"ב יחד עם שאר הסגל למונדיאל וסיים אותו בדמעות לאחר שהיה לאחד השחקנים שהחמיצו את הזכייה בשל החמצות בבעיטות ההכרעה מה שנתן את התואר לברזיל. שלוש שנים אח"כ ב-1997 החליט פרנקו בארזי לסיים את הקריירה המרשימה שלו לאחר 716 משחקים רשמיים עבור המועדון שכה אהב ו-81 הופעות עבור ארצו. "הרגעים היפים והמרגשים ביותר בקריירה שלי היו הזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות ובגביע הבין יבשתי, לדעת שאתה הקבוצה הטובה ביותר בעולם זו חוויה מרגשת, אני חושב שהגמר בין ברזיל לאיטליה היה לאחד מהמשחקים הטובים שלי בייחוד שזה בא לאחר פציעה קשה שבכלל לא ידעתי אם אוכל לסיים את המשחק, זה פשוט מבייש לראות איך המשחק הסתיים. באותו הזמן חשבתי שעולמי התמוטט." סילביו ברלוסקוני סיכם ואמר "למכור את בארזי יהיה כמו למכור את הדגל של המועדון" כיום פרנקו בארזי מאמן במחלקות הנוער של מילאן. האם יצליח למצוא כישרון שיתקרב לרמת המשחק אותה הציג? סיכום הישגים: - שיחק כל חייו במילאן. לאחר פרישתו כאמור מילאן הכריזה שהוקרה לבארזי אף שחקן לא ילבש את המספר 6. - את הבכורה בליגה עשה מול ורונה ב-23/4/1978. את הבכורה בנבחרת עשה מול רומניה בתיקו 0-0 ב-4/12/1982. - 81 הופעות היו לו בנבחרת ורק שער אחד. משחק הפרידה של בארזי מהאוהדים דינו זוף- כפפות הזהב http://www.i-azzurri.com/Specials/11/zoff.Xxx אם יש תמונה אחת שזכורה היטב לכל אוהדי הכדורגל האיטלקי ובכלל מאותו יום ביולי ב-1982 זו ללא ספק דמותו של דינו זוף בן הארבעים מחזיר את הגביע הקדוש לאומה האיטלקית אחרי 44 שנים ללא תואר אלופת העולם. התחלת הקריירה שלו לא הייתה מזהירה אחרי שנכשל בנסיונותיו להתקבל לאינטר, יובנטוס ומילאן. הוא נדחה על ידן בגלל הגובה. חמש שנים אחר כך בגיל 19 אחרי שגבה מעט עשה את הופעת הבכורה שלו עם אודינזה. באודינזה הספיק לרשום רק ארבע הופעות (בסריה A), הוא עבר למאנטובה ב-1963 וחמש שנים מאוחר יותר עבר לנאפולי. עד לגיל שלושים ארון התארים של זוף בבית היה מרוקן, הוא שיחק באודינזה, מאנטובה ובנאפולי שם עשה את שמו כשוער איכותי אבל ללא תארים, ב-1972 הצליח לעשות את עליית המדרגה אל שאיפותיו של כמעט כל שחקן איטלקי וחתם ביובנטוס ומיד התחיל למלא את אותו ארון ריק. לאחר תקופה ארוכה של מאבק על אפודת השוער הראשון של הנבחרת עם אנריקו אלברטוזי הוא קיבע את עצמו כשוער מספר אחת. זוף קבע בעבר את שיא ההופעות בנבחרת עד שפאולו מלדיני עקף אותו (מה שפאביו קנאברו יעשה גם בעוד מספר חודשים) שעמד אז על 112. השוער גם קבע שיא מדהים של 1,143 דקות ללא ספיגת שער בכדורגל בין לאומי. בשנות השבעים המאוחרות רבים טענו שהקסם כבר מתחיל לפוג ולמרות התארים היו כאלה שכבר איבדו את הסבלנות עבור השוער הותיק אבל הוא עשה את מקומו לגביע העולם ב-1978 שהיה לו ולאומה אכזרי עד דמעות. איטליה הצליחה להגיע עד לחצי הגמר אז וכל מה שהייתה צריכה כדי להיפגש עם ארגנטינה בגמר היה לעבור את ההולנדים. איטליה ירדה למחצית עם יתרון שברירי מול ההולנדים אבל צמד הולנדי הרס את התקוות האיטלקיות והותיר את זוף חשוף לביקורות מבית. "הרבה אנשים אמרו שזוף היה סטטי מידי" מוזכר באחד מספרי ההיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, " למען האמת אלה היו שתי בעיטות שאף אחד לא יכל להציל. הכל יכול לקרואת בכדורגל וזו ההוכחה". לאחר הטורניר איטליה ניסתה שוערים צעירים יותר כמו פאולו קונטי של רומא או איבן בורדון מאינטר אבל השוער הותיק לא וויתר ונלחם על מקומו וכשהגיע הזמן למונדיאל 1982 הוא הגיע בכזו יכולת מרשימה שהיה ברור שאיטליה לא תוכל להסתדר בלעדיו והוא אכן הצדיק את האמן של אנזו ברזוט המאמן הלאומי. זוף החליט לפרוש מכדורגל עונה אחר כך אחרי שסיגל לעצמו מעמד בתודעת הציבור ששום שוער לא הצליח להגיע אליו (אפשר לומר שרק בופון בשנים האחרונות סיגל לעצמו מעמד דומה). זוף היה מודל להמשכיות ומקצוענות שהרבה שחקנים יכולים ללמוד ממנו. טבעי רק היה שזוף יפנה לאימון אחרי שפרש מכדורגל, הוא לא היה אהוב במיוחד על מבקרי הכדורגל באיטליה. לאחר כמה קדנציות בנבחרת האולימפית האיטלקית, יובנטוס ולאציו הוא נקרא לדגל על מנת להדריך את האזורי ב-1998 כל הדרך עד ליורו 2000. " אני רוצה להיות מאמן איטליה של העם, אני חושב שזה אפשרי ואני מקווה שזה אכן יקרה, שכולם בתכנית העבודה יעבדו ביחד.... אני אקשיב למה שיש למועדונים לומר וברור שהנבחרת יכולה ללמוד מהאינדיקציות שמגיעות מהליגה". בהתחלה הוא המשיך לעבוד עם אותם בחורים שצ'זרה מלדיני זימן אבל לאט לאט הוא התחיל לבחור שחקנים חדשים לנבחרת כמו פרנצ'סקו טוטי, ג'אנלוקה זמברוטה וניקולה ונטולה. הפסד לדנמרק במוקדמות ולבלגיה במשחק ידידות הדליקו מספר נורות אדומות באיטליה אבל זה היה מוקדם מכדי לשפוט את עבודתו. איטליה של זוף הפתיעה רבים בסגנון המשחק שלה והצליחה להגיע רחוק ממה שציפו עד לגמר ,שבדרך זוף "נקם" בהולנדים שהדיחו אותו אז באותו טורניר ומנעו ממנו הגעה לגמר, הפעם היה זוף המנצח באותו משחק בלתי נשכח. איטליה הצליחה לעלות לגמר אבל גם הכדורגל הטוב שהפגינה אז מול צרפת לא עזר ואת אותו סיום טראגי אף אחד לא יכול לשכוח. לאחר הטורניר (וביקורת קשה מבית במיוחד מסילביו ברלוסקוני) החליט להתפטר, אחריו התמנה לתפקיד ג'ובאני טראפטוני. זוף המשיך לאמן והחליף את אריקסון בלאציו בסוף עונת 2000/1 ופתח גם את עונת 2001/2 אבל לאחר התחלה רעה הוא פוטר והוחלף על ידי אלברטו זאקרוני. בשנת 2005 הוכרז כמאמן פיורנטינה אבל סיים את תפקידו אחרי שהיולה הבטיחה את הישרדותה ממש במחזור האחרון של אותה עונה. סיכום הישגים: מועדונים: אודינזה, מאנטובה, נאפולי, יובנטוס מספר הופעות בסריה A: 570 מספר הופעות בסריה B: 74 זכה ב-6 סקודטו, 2 קופה איטליה, גביע אופ"א, גביע העולם ב-1982. את הבכורה עשה מול בולגריה במשחק שנערך בנאפולי ב-20/4/1968 זוף נבחר על ידי הפדרציה העולמית של ההיסטוריה והסטטיסטיקה של הכדורגל לשוער השלישי הגדול במאה העשרים אחרי לב יאשין וגורדון בנקס. לוא'יג'י (ג'יג'י) ריבה http://web.tiscali.it/gigi.riva/riva10.Xxx לוא'יג'י ריבה היה האיש שסימל את תחיית הכדורגל האיטלקי לאחר האסון במונדיאל 1966, באותו טורניר החל ה"רומן" של האומה האיטלקית עם הקוריאנית. איטליה הושפלה על ידי צפון קוריאה והשחקנים שחזרו הביתה חטפו ממיטב העגבניות הרקובות שג'נואה יכלה להציע באותו הזמן. האיטלקים נהגו כמיטב המסורת האיטלקית במקרי כשלונות. ריבה באותו טורניר כלל לא שולב. השינוי לא איחר לבוא והאיש של קליארי מצא עצמו סוחף את תקוות אומה שלה לתיקון העיוות ולהצלחה מחודשת וריבה ענה להמונים בהצלחה. הוא סחף את ההתקפה האיטלקית להצלחה באליפות אירופה ב-1968 שהסתיימה בידיים של איטליה וגם זו שהגיעה לגמר המונדיאל שנתיים אחר כך. ריבה נודע כ" Rombo di Tuono" שזה מאיטלקית קול הרעם. הוא קיבל את הכינוי הזה בשל העצמה שלו, בשל סגנון המשחק שלו. ג'יג'י ריבה עד היום מחזיק בתואר מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים, הרקורד המדהים שלו עדיין עומד בזמנים מודרניים אלו. שלושים וחמישה שערים בארבעים ושתיים הופעות בלבד. נתון זה היה בקלות יכול להיות גבוה בהרבה אבל לצערו של ריבה הוא שבר את רגלו בתחילת שנות השבעים, פציעה שסיכנה את הקריירה שלו. קליארי לעד תזכור את ריבה והסיבות זכורות בסרדיניה עד היום וסביר להניח שסיפורו ימשיך להיות מסופר גם בשנים הבאות. ריבה הבקיע 21 שערים בעונת 1969/70 שעזרו לקליארי לזכות בסקודטו הראשון והאחרון שלה. נולד בלג'ונו, לא רחוק מוארזה (ומהמילאנלו) עיירה בת 3500 כיום ונחשב עד היום יחד עם סילביו פיולה לחלוץ הטוב ביותר שאיטליה אי פעם גידלה. חזק, מהיר, אמיץ ובעל רגל שמאל חזקה שסיפקה בעיטות משובחות רבות. הבעיטה שלו הייתה כה חזקה עד כדי כך ששברה את היד של נער תמים שישב ביציע באחד ממשחקיו. ריבה החל את הקריירה שלו כקשר שמאלי בכלל בלגאנו הקטנה אז בסריה C ואחרי עונה אחת בלבד עבר לקליארי שם שיחק עד שסיים את הקריירה. בקליארי הוא כבש 164 שערים ב-315 הופעות. פולביו ברנארדיני שינה את תפקודו לחלוץ מרכזי והפירות החלו להגיע כאשר ריבה זכה שלוש פעמים במלכות השערים (67,69,70) אבל יותר מהכל הפך את קליארי מסתם קבוצה שולית לקבוצת צמרת לפתע. במשך שנותיו באי כבש כאמור 164 שערים מתוכם 156 בסריה A ומה שזכור ממנו הכי הרבה בספרי ההיסטוריה המפוארים של איטליה הוא חוש השערים והסיומת הקטלנית שלו. הוא עשה את הופעתו הראשונה בנבחרת ב-1965 אך זכה לתהילה עולמית במהלך אותה אליפות אירופה ב-1968 בה האזורי זכו. ריבה כבש בגמר בניצחון 0-2 על יוגוסלביה. שנתיים לאחר מכן במונדיאל 70' היה לו טורניר משונה, בשלב הבתים "קול הרעם" היה חלש כאשר איטליה כבשה רק שער אחד בשלושה משחקים (אחד מהמשחקים בשלב הבתים היה מול ישראל שהסתיים בתיקו מאופס)אך את הבצורת היחסית שלו שבר ברבע הגמר מול מקסיקו המארחת כאשר איטליה מנצחת 1-4 וריבה מבקיע צמד. במהלך המשחק הראה את כוחו הפסיכולוגי שהרחיק מעליו את מגיני מקסיקו לפני שבעט לשער ולחץ למעשה על ההדק הקטלני. בהמשך ממשיכה איטליה בדרכה אל חצי הגמר מול מערב גרמניה במשחק שייזכר לעוד שנים ארוכות והסתיים אז בתוצאה 3-4 לטובת איטליה לאחר הארכה כשבמהלך המשחק הבקיע ריבה את השער השלישי שנבחר אחר כך לאחד השערים היפים בטורניר. הגמר נגמר רע מבחינתו ומבחינת איטליה שהפסידה 4-1 לברזיל. החזרה לקרקע הייתה קשה עבור ריבה, בסריה A קליארי לא הצליחה לשמור על התואר ועברה עונה חלשה מאוד כיאה לאלופה מכהנת ואולי חסרונו של ריבה שבור הרגל היה תירוץ עבור הסרדינאים. עונה אחר כך חזר ריבה לשחק וסיים עם 21 שערים, אחד פחות ממלך השערים אז. במשך שנותיו בקליארי לא פעם קושר למעבר לקבוצה גדולה יותר כמו שקושר בעבר ליובנטוס שהציעה 3.5 מיליון דולר עבורו אבל אז הזמנים היו אחרים וריבה בחר להישאר בקליארי למרות ההצעה מיובנטוס ומקבוצות אחרות. ב-74 ו-75 סיימה קליארי במקום העשירי ובעונת 1975/6 הקבוצה ירדה ליגה אחרי שסיימה בתחתית הטבלה. ריבה היה תקוותם של אוהדי הקבוצה למושיע אבל התקוות הסתיימו בפברואר 76 כאשר במהלך המשחק מול מילאן שהסתיים בהפסד ריבה הוצא אל מחוץ למגרש, נתמך על ידי צוות רפואי אחרי ששוב שבר את רגלו מה שסיים לו את העונה ולמעשה את הקריירה. סוף אכזרי לקריירה של קול הרעם מהאי הקטן. ריבה כאמור זכה בסקודטו היסטורי עם קליארי ושמר לה אמונים במשך למעשה כל הקריירה שלו למעט עונתו הראשונה ככדורגלן. הוא זכה גם באליפות אירופה והפסיד עם האזורי בגמר 70 והיה חלק מהבושה ב-66. היום האיש הגדול הזה חבר התאחדות וביורו האחרון היה חלק מהמשלחת לאוסטריה. -------- אתם מוזמנים להביא כתבות/טורים משלכם לדיון על מנת להחזירו למסלולו. אנא צרו קשר עם המנהלים לפני העלאה אם סתם אם צריכים עזרה.
מצאתי כמה דברים ישנים שהיו לי על המחשב, חלקם היו בפורום לפני יולי 2006: איטליה- המדינה:: ה"סקוואדרה אדזורה" (הנבחרת הכחולה) מגיעה מארץ יפייפיה ומרתקת, בעלת הסטוריה ארוכה ומרשימה. איטליה השאירה לאורך השנים את השפעתה העצומה על התרבות, החברה והכלכלה של אירופה, כמו גם שהשאירה הנבחרת האיטלקית את השפעתה המשמעותית על הכדורגל העולמי מבחינה טקטית, ושימו לב שהסגל של הנבחרת האיטלקית מורכב כולו משחקנים המשחקים בליגה המקומית. התרבות האיטלקית העשירה, המגוונת והייחודית הפכה את הכדורגל האיטלקי לאחת מאומות הכדורגל הפיקנטיות ביותר בעולם. על המגף האיטלקי עבר במשך השנים מגוון של תרבויות ותקופות מרתקות, בין אם זו האימפריה הרומית האימתנית ובין אם זה נפוליאון. מטבע הדברים, מיקומה האסטרטגי של איטליה בים התיכון הפך אותה למטרה מרכזית לפולשים ולכובשים עוד משחר ההסטוריה. האימפריה הרומית האדירה השפיעה על העולם מבחינות רבות ומגוונות, והייתה לאימפריה הגדולה והמשמעותית ביותר בתולדות העולם. בגדולתה נפרסה האימפריה הרומית על כל חופי הים התיכון, כאשר גבולותיה מגיעים מאנגליה ועד עירק, דרך כל חלקה הצפוני של אפריקה. לקראת סוף במאה החמישית לספירה התמוטטה האימפריה הרומית כתוצאה משילוב של גורמים כלכליים וצבאיים שונים, והשטח העצום חולק לממלכות שונות. בתקופת הרנסאנס צמחה שוב התרבות האיטלקית ותרמה רבות לאומנות ולרוחניות של אירופה, ויצרה מושגים ושיטות בהן השתמשו בכל רחבי היבשת. בחצייה השני של המאה ה-19 הוכרז סופית על איחוד הממלכות השונות שהרכיבו את איטליה, אך לא די במילה "איחוד" כדי לכסות על השוני התרבותי והחברתי העצום אשר הפריד מאז ועד היום בין הצפון המתועש לדרום הנחשל. משברים כלכליים ופוליטיים ערערו את יציבותה של המדינה החדשה בעשורים שלאחר מכן, שעה שאיטליה התפלשה בביצה של מלחמת העולם הראשונה ובתסיסה של פועלי התעשייה בתחילת שנות ה-20. באחד בינואר 1948, קצת אחרי תום מלחמת העולם השנייה והפיכתה של ממלכת איטליה לרפובליקה אחרי המשטר הפאשיסטי של בניטו מוסוליני, נכתבה החוקה. כיום עומד בראש ממשלת הרפובליקה של איטליה לא אחר מאשר נשיאה של אה.צ'י. מילאן, המיליארדר סילביו ברלוסקוני, אשר שולט במוסדות ורשתות תקשורת רבים במדינה. איטליה מתחלקת לשלושה חלקים חברתיים עיקריים: הצפון הבורגני (המעמד הגבוה, הקלאסה, האופנה, התצוגות, הכסף וכו'), המרכז האומנותי (מעמד הביניים, יצירות אומנות, סגנון חיים חופשי, גיוון תרבותי וכו'), והדרום החקלאי (מעמד נמוך, מאפיה, חוות וכו'). הצפון נחשב לאיזור יוקרתי ותעשייתי, עמוס במעצבי אופנה, חברות מותגים ושאר ענקי ההון, בעוד שהדרום הוא החלק שעושה את העבודה השחורה באיטליה, בו מרוכזת כל החקלאות והדירות היותר זולות. דרום איטליה היא אזור בו מתבצע חלק גדול מהפשע באיטליה, בעוד שהצפון שופע באריסטוקרטיה ומודרניות. הדרום מטבע הדברים הוא גם חם הרבה יותר באקלימו מאשר הצפון המושלג, ואף המבטא בו מדברים בדרום שונה מזה של ה"צפוניים". כל אותם מיתוסים וקלישאות על איטליה הקלאסית, "הסנדק" וה-Tarantella Napoletana מבוססים על עיקרון דרום איטליה. ערים המאפיינות את הדרום הן רג'יו די קלאבריה, בארי, לצ'ה, האי סיציליה וכולי, כאשר הצפון התעשייתי מבוסס יותר על ערי ענק כגון מילאנו, טורינו, ונציה, בולוניה, ג'נובה וכולי. מרכז איטליה הוא יותר האיזון בין שני האיזורים הללו, כאשר ערים כגון רומא, נאפולי ופירנצה משלבות בין יוקרה לחום ותרבות. מרכז איטליה הוא אולי הקרוב ביותר לתרבות הרווחת כאן בישראל. איטליה ממוקמת בדרום אירופה, על חצי אי הממוקם במרכזו של הים התיכון, ומתפרסת על שטח גדול פי כ-14.5 מזה של מדינת ישראל. הגבול הרחב ביותר הוא זה שבצפון עם שוויץ, כאשר בתוך איטליה עצמה קיימות שתיים מהמדינות הקטנות בעולם, הותיקן וסאן מרינו, ואיטליה עצמה מחולקת לעשרים מחוזות. האוכלוסייה האיטלקית עומדת על קצת פחות מ-58,000,000 תושבים, ביניהם קיימים מיעוטים של גרמנים, צרפתים, סלובנים, אלבנים ויוונים. הדת הדומיננטית במדינה היא הנצרות הקתולית, אשר מרכזה העולמי נמצא בקריית הותיקן שברומא. השפה האיטלקית מדוברת באיטליה בעשרות ניבים שונים (לפי האיזורים והמחוזות השונים), והערים החשובות והמרכזיות במדינה הן רומא הבירה, מילאנו, נאפולי, פירנצה, טורינו, ונציה ובולוניה. הנבחרת האיטלקית - רקע באיטליה הכדורגל הוא תשוקה. כדורגל איטלקי במיטבו הוא תמיד אירוע חגיגי וקרנבל מפואר של צבע, קול וסגנון ייחודי משלו. איטליה הפכה במשך השנים לאחת ממעצמות הכדורגל הגדולות בתבל, ופיתחה השקפת כדורגל ייחודית משלה, אשר רבים מנסים ללמוד ולהבין. ראשיתו של הכדורגל המודרני באיטליה הגיע עם מלחים וסוחרים אנגלים אשר הביאו איתם את הכדורגל האנגלי לצפון איטליה, לקראת סוף המאה ה-19. התאחדות הכדורגל האיטלקית נוסדה בשנת 1898 והצטרפה להתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) שבע שנים לאחר מכן. ב-1910 שיחקה איטליה את משחקה הבינלאומי הראשון, כאשר היא גברה במשחק ידידות 6-2 על נבחרת צרפת במילאנו. כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת, בתקופת שלטונו הפשיסטי של העריץ בניטו מוסוליני, הפכה הנבחרת האיטלקית לכוח משמעותי בכדורגל האירופי והעולמי. הגורם העיקרי לעלייה ברמת הנבחרת הייתה יסודה של ליגה מקצוענית ומאורגנת החל מעונת 1929/30, ושילוב של שחקנים מוכשרים (ובמרכזם ג'וזפה מאצה האגדי) עם הטקטיקה החדשנית והאפקטיבית של המאמן ויטוריו פוצו. ההגנה הבלתי חדירה של איטליה באותה תקופה הובילה לזכיות במונדיאל 1934, אולימפיאדת 1936 ומונדיאל 1938, ואיטליה הפכה למעצמת כדורגל עולמית. סילביו פיולה, אלדו בופי, אנג'לו סקיאביו, אומברטו קאליגאריס, לואיזיטו מונטי, ג'יאנפיירו קומבי, ג'ובאני פרארי ורבים אחרים הרכיבו סגל חלומות דאז, כזה שהפך את הליגה האיטלקית לאחת הטובות והאטרקטיביות בכדורגל האירופי. כל כך אטרקטיבית, ששחקנים רבים מרחבי העולם היגרו לאיטליה ושאפו לשחק בסרייה א', והתפתחה באיטליה שיטת ה"קטנאצ'יו" תחת חסותו של מאמן אינטר האגדי הלניו פררה. בטורניר היורו הראשון, אשר התקיים ב-1960, איטליה הצטרפה לנבחרות הרבות שבחרו לא להשתתף (למעשה, רק 17 השתתפו). כמות הזרים הרבה בליגה האיטלקית באותה תקופה פגמה בטיבה של הנבחרת הלאומית, וכתוצאה נאסר על שחקנים זרים להגיע לשחק בליגה המקומית החל משנת 1964, לתקופה ממושכת שהסתיימה כעבור 16 שנים. איטליה הודחה בצורה מבישה מהמונדיאל ב-1966 ע"י נבחרת צפון קוריאה. ההשפעה של איסור הזרים הייתה הדרגתית והניבה פירות כדוגמת לואיג'י ריבה, צ'זארה מלדיני, סאנדרו מאדזולה, גאטאנו שיראה וג'יאני ריברה. ביורו 1968 הניפה הנבחרת האיטלקית את גביע אירופה אחרי ניצחון על יוגוסלביה ברומא, ובמונדיאל 1970 במקסיקו (בו פגשה את נבחרת ישראל, אגב) הובסה ע"י ברזיל האימתנית של פלה אחרי דרך ארוכה לגמר. ב-1976 איטליה אפילו לא הצליחה להעפיל ממוקדמות הטורניר, וסיימה במקום השלישי אחרי הולנד ופולין. איטליה נאלצה להסתפק במקום הרביעי במונדיאל 1978 וביורו 1980, והפכה למדינה הראשונה שמארחת את הטורניר פעמיים (ב-1968 וב-1980). במונדיאל 1982 היה זה פאולו רוסי הצעיר אשר הוביל את הסקוואדרה אדזורה לזכייה שלישית באליפות העולם, אחרי ניצחון 3-1 על נבחרת מערב גרמניה. שוערה של איטליה, דינו זוף, הפך לשחקן המבוגר ביותר אשר זכה בגביע העולמי, בעודו בן 40, 4 חודשים ו-13 ימים. את מונדיאל 1990 אירחה שוב איטליה, ודו-קרב בעיטות עונשין בו היא הפסידה לארגנטינה מנע ממנה להעפיל לגמר נגד גרמניה. דו קרב פנדלים נוסף הביא להפסד כואב בגמר מונדיאל 1994, כאשר החמצה מפורסמת של רוברטו באג'יו (בתמונה), שהיה שחקנה המצטיין של איטליה לאורך הטורניר, הביאה לברזיל גביע רביעי בתולדותיה. מזלה של איטליה המשיך ונהיה גרוע יותר ויותר, כאשר גם במונדיאל 1998 היא הודחה מהתחרות בדו קרב פנדלים, הפעם מול נבחרת צרפת המארחת אשר זכתה לבסוף בגביע. אותה נבחרת צרפת הצליחה לנצח את איטליה בגמר יורו 2000, בו שער בתוספת הזמן של סילביין וילטורד ושער זהב של דויד טרזגה, כיום שחקנה של יובנטוס, מנע שוב מאיטליה לזכות בתואר. במונדיאל 2002 שוב הודחה איטליה בשער בדקות האחרונות + שער זהב, הפעם ע"י נבחרת דרום קוריאה המפתיעה של הטורניר, בשערוריית שיפוט שהביאה לסערה תקשורתית רחבה בעולם הכדורגל. השנה, לאחר פרישתם של פאולו מלדיני ורוברטו באג'יו מהנבחרת האיטלקית, דורשים האוהדים האיטלקים מטראפטוני לזכות סוף סוף בתואר הנכסף ולהשיב לאיטליה מעט מכבודה האבוד. חוסר מזל מדהים הביא לשקיעתה של מעצמת הכדורגל הים-תיכונית וכיום היא מדורגת ע"י התאחדות הכדורגל העולמית רק במקום ה-11 בעולם, מאחורי נבחרות כמו מקסיקו וארצות הברית. מטבע הדברים, ציפיותיהם של האוהדים המתוסכלים של איטליה הן גבוהות מאוד לקראת היורו הקרוב, וכל תוצאה מלבד זכייה בגביע תיראה ככישלון מבחינתם. (נכתב עבור יורו 2004)
לא זוכר כבר איך הגעתי לזה, אבל לחובבי הנוסטלגיה: כשכותבים בYoutube את הערך storia del campionato מוצאים סרטונים שמסכמים עונות שונות של הליגה. היום בבוקר ראיתי את סיכום העונה הטראגית של יובה ב1999-2000 (ההפסד של האליפות במחזור האחרון בפרוג'יה). מומלץ בחום למי שמתגעגע לסופר סרייה אה שהיתה לנו פעם, וגם סתם למי שרוצה להזכר ו/או ללמוד דברים חדשים.
