בועז, למה זה מגוכך לשים את בקהאם באותה הרשימה כמו קיגאן,רובסון שירר והאחרים? קודם כל הוא זכה ביותר תארים מרוב השחקנים האחרים שאפשר להביא אותם כדוגמא וכשהיה שחקן מוביל בקבוצות שלו,גם ביונייטד,גם בריאל מדריד. ביונייטד זה לא רק התקופה שלו כשחקן צעיר אלא גם כשהיה שחקן בוגר וותיק יותר, הוא עזב את יונייטד כאלוף אנגליה! יונייטד המצליחה מאמצע שנות ה 90 ועד תחילת שנות ה 2000 זה הרבה מאוד בקהאם וקודם כל בקהאם הכדורגלן,משפיע ביותר. בקהאם בנבחרת תמיד ניפק קבלות,כבש ובישל בכל טורניר, האחרים לא,גם לא קיגאן. קל להשליך את אי ההצלחה של אנגליה עליו כשהוא היה השחקן המפורסם ביותר אבל סביבו היו כוכבים לא פחות גדולים על הדשא,כולל שירר.
אני חושב שהשערוריה הכי גדולה היא שבויאן לא יהיה במונדיאל הזה. הוא נכנס לכושר מטורף בחודשיים - שלוש האחרונים, בדיוק בזמן הנכון לקראת הטורניר. לא היה קורה כלום אם היה נוסע על חשבון של יורנטה מבילבאו.
באמת לא היה קורה כלום, כי הוא לא היה משמעותי בטורניר. עדיף כבר לראות אותו בטורניר הבא כשוייה יזדקן ולבויאן תהיה חשיבות רצינית בסגל.
קאקה לא היה משמעותי בטורניר ב - 2002, אבל עדיין נכנס פה ושם וצבר נסיון ברמה הזו. ברור שלבויאן עוד צפויים טורנירים גדולים(אם לא יעלם או יפצע), אבל כבר עכשיו הוא יכול להיות כוח מהספסל.
בקאהם הוא השחקן הכי מקצוען שראיתי, עם האופי הכי גדול בכדוגל העולמי. לדעתי זה פשוט טרגדיה שהוא לא יזכה למונדיאל אחרון, או אפילו לא ליורו אחרון, כי אם יש שחקן בעולם שמגיע לו-זה בקאהם. יכאב לי על פרינגס ובאלאק. חברים ממש טובים שלא יהיו שם באמצע בנבחרת גרמניה. בייחוד על פרינגס, שאני תופס ממנו גאון כדורגל. כואב לי על טוטי. הכי הכי כואב לי על האידיוט מרדונה שפשוט גוזל משחקנים מסוימים את רגעי התהילה שלהם, ונותן אותם לחלוץ מת כמו פלרמו או לשחקני אמצע והגנה מהליגה המקומית שאף אחד לא מכיר. אבל הטמטום הכי גדול, ובאמת הכי גדול, זה השארת רונלדיניו ופאטו בחוץ. איזה מאמן חמור דונגה הזה...
אין למה לכאוב על טוטי, בסך הכל זאת הייתה ההחלטה שלו פחות או יותר. אחרי הזכייה בגרמניה טוטי החליט לפרוש מהנבחרת בשיא והלתמקד ברומא, מכיוון שבאותה תקופה הוא כבר כמעט התחיל ואת העשור הרביעי לחייו, ולהזכירך הוא הגיע למונדיאל עם ברזלים ברגליים אחרי פציעה קשה שהשביתה אותו לחצי שנה. היו לו מספיק הזדמנויות לחזור בו מפרישותו, גם אצל דונאדוני וגם אצל ליפי, ואם הוא לא עשה זאת כנראה שהוא באמת לא רוצה לשחק יותר בנבחרת.
הוא לא חלוץ מת אבל הכללתו של פאלרמו בסגל והקרדיט שמראדונה נתן לו במשחקים האחרונים של שלב המוקדמות, הם עוד דוגמה להיותו של מראדונה מאמן דמיקולו. לא שזה קריטי לנבחרת עם התקפה כמו של ארגנטינה, אבל איך פלארמו קשישא מועדף על פני לופז הנהדר (ראוי לאזכור בדיון זה) זה נשגב מבינתי. בכל מקרה לא מובן לי למה הזכרת אותו בכלל ירדן. כמות הדקות שהוא יקבל בכל המשחקים במונדיאל ביחד, ובוא נלך על המקסימום, לא תגרד את ה-90. אז על מי כואב לי? קינג דייויד שכל הספורלטיבים הנכונים נאמרו עליו כאן. אני עדיין לא מעכל שלא אזכה לראות את בקהאם בעוד מונדיאל, וקרוב לוודאי שגם ביורו. רוד הגדול, גארי שלטעמי יש לו מקום לפחות בסגל המורחב (ובוא לא נפתח את זה כאן אנגלופילים), צמד הארגטינים הנהדרים קמביאסו וזאנטי. בעיקר האחרון שהוא הארגנטיני הכי לא ארגנטיני שיש מבחינת אופי וספורטיביות. פשוט מלך. כן איזה חמור דונגה.. יהיה נחמד לראות אותך ואת כל הז'וגה בוניטו חוזרים לחורים שלהם אחרי שדונגה וברזיל ילכו עד הסוף (ואני משוכנע שהם ילכו עד לגמר לפחות). ראיתי את מילאן מספר פעמים העונה בעיקר כסקאוטינג לפרגי, ורונאלדיניו בעונה בינונית, פשוט כך. אומרים שחזרה לו שמחת החיים.. שמחת החיים בתחת שלי. הוא כבד, הוא אדיש. הסטטיסטיקה במקרה הזה משקרת. פאטו זה כבר סיפור אחר והזוי מאוד. שחקן גדול.
כמו שהבטחנו, אנחנו ממשיכים להציג לכם כאן את שחקני המפתח של הנבחרות המשתתפות במונדיאל שלא יוכלו מסיבה זאת או אחרת להשתתף בטורניר. והפעם, הקפטן הגרמני מ 2004 שבשל פציעה מעצבנת לפני כשבועיים יחסר מאד לנבחרתו: מיכאל באלאק שמדברים על קפטן נבחרת גרמניה לשעבר והשחקן הגרמני הגדול ביותר בעשור האחרון חייבים לעצור רגע לנשום להבין האם באלאק הוא מפסידן או שמא הוא סובל פשוט מביש מזל. לפני זה נתחיל בקריירה של השחקן שהתחילה לה איי שם במזרח גרמניה. הקריירה של באלאק התחילה במועדון האלמוני קמניץ השוכן ליד הגבול הצ'כי. בין השנים 1995 ועד 1997 שיחק באלאק עבור קמניץ במסגרת הליגה השניה הגרמנית. כבר מגיל צעיר אובחן הכישרון הגדול של מי שיהיה בהמשך קפטן נבחרת גרמניה 6 שנים ברציפות. בנוסף פיתח באלאק יכולות התקפיות מרשימות שזיכו אותו כבר בגיל צעיר בכינוי "הקיסר הקטן" משום שהוא הזכיר בצורת משחק את הקיסר הגדול (או הקייזר) פרנץ בקנבוואר. בעונה הראשונה שלו כמקצוען שותף באלאק ב 15 משחקים במדי קמניץ מה שלא סייע לקבוצה שלו שנשרה לליגה השלישית. את ההיילייט של הקריירה שלו חווה באלאק הצעיר שזומן במרץ 2006 לנבחרת הצעירה של גרמניה ואף שולב בהרכב הראשון. בעונה הבאה כבר הפך באלאק לשחקן הרכב ראשון לכל דבר בקמניץ והחמיץ עם הקבוצה שלו את העליה חזרה לליגה השניה במשחקים האחרונים. הוא שותף בכל משחקי הקבוצה וכבש 10 שערים. הקריירה של באלאק היתה רק בתחילת הנסיקה שלה שב 1997 פנה אליו אוטו רהאגל (היום מאמן נבחרת יוון) וביקש להחתימו. זמן קצר אחר כך חתם מיכאל באלאק במדי קייזרסלאוטרן. רק במשחק השביעי של העונה חגג באלאק את הפרימיירה שלו בבונדסליגה שנכנס חמש דקות לסיום המשחק נגד קרלסרוהה. זמן קצר אחר כך הוא כבר פתח בהרכב במרץ 1998 נגד קבוצתו לעתיד באייר לברקוזן. בסה"כ שותף באלאק ב 16 משחקים וכבר בגיל 22 היה חלק מהאליפות הסנסציונית של קייזרסלאוטרן. בעונה הבאה המשיכה ההתקדמות של באלאק שנהפך לשחקן משמעותי בהרכב של לאוטרן שהגיעה עד לרבע גמר ליגת האלופות שם נכנעה לעוד קבוצה עתידית של באלאק באיירן מינכן. ב 1999 זומן באלאק לראשונה לנבחרת גרמניה וזמן קצר אחר כך עבר לתחנה הבאה בקריירה שלו באייר לברקוזן. http://www.manager-magazin.de/img/0,1020,1228239,00.Xxx הוא פשוט לא יכול לזכות בתארים גדולים טייק 1 במדי באייר לברקוזן החל עידן הטרגדיות של באלאק שנכשל פעם אחר פעם במעמדים המשמעותים, עם זה בשל השהיה או יכולת חלשה דווקא שהיה צריך אותו. עם זאת התפתח באלאק לאחד הקשרים הטובים בעולם, ב מהלך שלוש העונות שלו בבאיירן לברקוזן כבש הקשר המרכזי 27 שערים בליגה ועוד 9 שערים באירופה. בעונת 2000 היה באלאק על סף אליפות שניה בקריירה שלו והפעם כשחקן משמעותי בהרכב הפותח. במחזור הסיום היתה צריכה באייר עם באלאק רק נקודה אחת במשחקה מול אונטרהאכינג על מנת לזכות באליפות, באלאק עם שער עצמי אבל היה בין הגורמים המרכזים לעובדה שבסופו של דבר האליפות נחתה במינכן. המזל הרע במעמדים המכריעים נמשך גם בעונה הבאה. ב 2001/02 עברו באייר לברקוזן ובאלאק עוד עונה גדולה. בליגה זה הספיק אבל שוב רק למקום השני. לעומת זאת בליגת האלופות עמדה לברקוזן לפני היסטוריה גדולה. בגמר ליגת האלופות עמדה באייר לברקוזן מול ריאל מדריד. אחרי משחק טוב יותר ניצח בסופו של דבר הניסיון של ריאל מדריד ובאלאק ראה שוב תואר חשוב הולך לאיבוד. זמן קצר אחר כך הבין באלאק שמשהו רודף אותו והחליט לעזוב את לברקוזן לטובת באיירן מינכן, אחרי שגם בגמר הגביע הגרמני ראה את הצד השני חוגג בהרמת הגביע. העונה הטראגית בחייו של באלאק אבל סירבה להסתיים. במונדיאל 2002 היה באלאק למנוע בקישור הגרמני והוביל את הנבחרת שלו עד הגמר אותו ראה מיציע בגלל כרטיס צהוב מיותר. מיותר לציין ללא באלאק לא יכלה גרמניה לברזיל ובאלאק שוב נותר עירום מתארים. המזל הרע היה אמור להסתיים עם המעבר לבאיירן מינכן בעונת 2002/03. ואכן הקבוצה שלו זכתה כבר בעונה הראשונה שלו בדאבל בגרמניה שבאלאק הוא הדמות המרכזית בקישור. בגמר הגביע הוא אף כבש צמד נגד קבוצתו בעבר קייזרסלאוטרן וזכה עם באיירן בגביע הגרמני. גם שנתיים מאוחר יותר שוב זכה באלאק עם באיירן בדאבל המקומי. ולמרות הכל באירופה לא הצליחה באיירן לשחזר את הימים היפים שלה וחיצי הביקורת כוונו בעיקר למאסטרו בקישור מיכאל באלאק ששוב ושוב איכזב ברגעי האמת. התיסכול של באלאק היה גדול, הוא הרגיש שכל העולם נגדו ואף איים שוב ושוב במעבר לקבוצה גדולה יותר. דבר שכמובן עוד יותר חיזק את העליהום של אוהדי באיירן נגד הסטאר שלהם. השיא של המלחמה בין באלאק לבאיירן הגיע אחרי ביקורת חריפה של ראשי המועדון אולי הונס ובקנבוואר. באלאק נפגע מהיחס של באיירן וסרב לחדש את החוזה שלו במועדון למרות שבאיירן הציעה לו לדברי המנג'ר שלה הונס "חוזה הכי הוגן שיש". המערכת יחסים בין באיירן ובאלאק עלתה על שירטון וכך נוסף עוד כתם שחור לקריירה של באלאק שהחליט ב 2006 לעזוב את באיירן ואת הבונדסליגה ולעבור לצ'לסי. בין לבין הקריירה של באלאק בנבחרת המשיכה לאכזב. ביורו 2004 זכו באלאק והמאמן רודי פלר בעיקר בביקורת חסרת תקדים אחרי הכישלון של הנבחרת. עוד ב 2004 מונה קלינסמן לתפקיד מאמן הנבחרת ומהר לתת ביטחון לכוכב שלו באלאק שנתן לו את סרט הקפטן בו הוא הרזיק עד היום. במונדיאל 2006 המשיך באלאק להיות טוב במשחקים הפחות משמעותיים ולעומת זאת במשחקים המכריעים הוא פשוט לא הגיע להתמודדות. בחצי גמר נגד איטליה שיתק הקישוק האיטלקי את הקישור הגרמני בראשות באלאק ובהארכה שוב נותר לבאלאק לראות את הגמר מהיציע אחרי שהאיטלקים כבשו שני שערים ועלו לשלב הבא. התמונה לא השתנתה רבות גם ביורו 2008 אחרי שגרמניה העפילה לגמר נגד ספרד ושוב נכשלה במשימה שבאלאק שוב אחת הדמויות הכי חלשות בקישור הגרמני. המזל הרע של באלאק היכה בו גם בצ'לסי אחרי שהקבוצה הגיעה לגמר ליגת האלופות בעונת 2007/08 אבל נכנעה למנצ'סטר יונייטד בפנדים. גם השנה לא פסח הביש מזל על מיכאל באלאק. דווקא אחרי אליפות ראשונה עם המועדון שלו צ'לסי נפצע באלאק קשה במשחק גמר הגביע נגד פורטסמות ולא רק שעתידו במועדון האנגלי לא ברור כי החוזה שלו נגמר בתום העונה, הרבה יותר חמור הוא ההעדרות שלו מההזדמנות האחרונה שלו לזכות בתואר עם נבחרת גרמניה. http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2008/06/30/article-0-01CAD6C200000578-649_468x532.Xxx הוא פשוט לא יכול לזכות בתארים גדולים טייק 2 הסיפור על מיכאל באלאק, הוא סיפור על ספורטאי לדוגמא אבל גם על טרגדיה של שחקן כדורגל שדווקא במאני טיים כמעט תמיד יורק לבאר. לוזר, ביש מזל איך שלא נסובב את זה, יש משהו בבאלק שמונע ממנו להיות הגדול ביותר.
אני דוקא מסכים עם מייקל קאריק לגבי זה שבקהאם לא אמור להיות בסגל, אבל לא בגלל הסיבות שנקב, אלא בגלל היכולת נטו. ראיתי אותו בכל משחק והעונה הוא לא הציג חצי מהיכולת שהביא איתו בקדנציה הראשונה שלו אצלנו. הוא פשוט לא היה מספיק טוב ואולי זה דוקא ישתלם לכולם כשיהיה שם בתור hypeman.
אני חושב שלא הבנתי בעצמי עד כמה באלאק הוא חשוב עד שהוא נפצע. בכל קומבינציית קישור שהנבחרת הגרמנית רק תנסה להעמיד, אין סיכוי ליצור משהו חזק כמו הקישור שנבנה סביב באלאק היה. בניגוד למקרה בקאהם, שכבר שחקן מבוגר ויותר דמות סמלית ומנהיגותית באנגליה, גרמניה בלי באלאק זה מכה רצחנית לגרמניה.
http://cdn.picapp.com/ftp/Images/5/7/3/1/Sports_News_b21b.Xxx האנשים שהכי יחסרו (וזה בא מאוהד מילאן). שני שחקנים ענקיים, ובמיוחד זאנטי שראוי להיות שחקן השנה בעולם. הם היו פותחים בהרכב של כל נבחרת, אבל הם אפילו לא בסגל של מראדונה. מי הוא שיעיז למנוע מהם את הטורניר ומאיתנו את היופי בכדורגל שלהם? אני מתפלל לכשלון מביש של ארגנטינה רק בגלל האיש המגעיל הזה.
זה החלטה שלו, ובכל זאת מאוד חבל לי שואן דר סאר לא יעמוד בין הקורות של הולנד, גם בגילו אחד השוערים הטובים בעולם , ומגיע לו אחרי השנה הקשה שעבר.
במונדיאל הקודם קמביאסו היה שותף למהלכים ההתקפיים הנפלאים של הנבחרת כאשר תופקד כקשר שמאלי. האם הכישורים האלה הלכו עם השיער?
השיער הלך כבר מזמן. ועזוב קשר שמאלי, הוא צריך להיות הקשר הדפנסיבי הפותח ולא מסצ'ראנו שעבר עונה איומה.
