שלום לכולם, שמי יקיר והייתי רוצה להתחיל להתעסק בכתיבה בספורט. הייתי מאוד שמח לקבל פידבק על הנושא הראשון איתו אפתח. לא קשה לנחש לפי הכותרת שבחרתי באבי נמני! גדלתי על אבי נמני - על הגולים, הווינריות, העוצמה השקטה והמנהיגות הגדולה. התמוגגתי בכל פעם מחדש עם כל דריבל, כל "קטנה" שאיתה עבר מגן וכל גול שכבש. יש שאומרים שמנהיגות לא לוקחים אלא מנהיגות מקבלים. באמצע שנות ה-90 הייתה מלחמה סמויה בין אבי נמני לבין איציק זוהר על מנהיגות הקבוצה ושמחתי לראות את הבחור הצנום, הצנוע ונטול כל סטאריות "חוטף" לאיציק זוהר את מנהיגות הקבוצה בעזרת עבודה קשה והרבה אהבה מהקהל ולקהל! גם ברגעים קשים בהם סופסל ולא נספר ע"י ניר קלינגר נמני ידע להרים את הראש ולהוביל לאליפות האחרונה של הקבוצה עם תצוגות כדורגל מופלאות מול בית"ר, בני יהודה והפועל פ"ת. אני מעריץ את נמני אך לא מהסוגדים שלו, לא תראו תמונה שלי שורף צמיגים או לובש חולצה שחורה לאחר שעף מהקבוצה, אני מעריץ אותו מהסיבה הפשוטה שבזכותו אני כל כך אוהב כדורגל. כל הדריבלים והשערים האלה שגרמו לי לצרוח מאושר נתנו לי סיבה מספיק טובה לאהוב את הכדורגל. לאחר פרישתו של נמני נוסו כמה דגמים חדשים שלו (שבחון/בוזגלו) אך כולם נכשלו (לא עמדו בלחץ/ציפיות גבוהות/אבא בעייתי). דווקא היום כאשר הקבוצה צועדת לאליפות ראשונה לאחר 10 שנים עדיין חסר לי המנהיג העוצמתי בדמותו של אבי נמני.... מאוד מקווה לראות מישו כזה בקרוב...... יקיר
אני חושב שאתה די טוב בזה. אבל אם כבר פתחת את סוגיית אבי נמני. אני יכול להגיד לך שגם אני מאלה שגדלו עליו. אני זוכר בהחלט את היום הזה, לפני כמעט 10 שנים שזרקו אותו. בבושת פנים, ובכפיות טובה. וזוכר גם את היום השמח שבו הוא חזר אלינו בגדול. בהחלט אגדה. בקשר זה שאתה רוצה לראות מנהיג חדש. בקבוצה. אתה צריך להבין שאת אלה שבאים רק בשביל כסף. קשה מאוד לראות אותם כמנהיגים בד"כ. לכן צריך שחקן שצמח מהנוער. או שחקן שבאמת התאהב בקבוצה. והאוהדים בו.
תודה דניאל על התגובה. אני מאוד אוהב את שירן ייני ורואה בו מנהיג אמיתי. יש בו הכל...כריזמה אינטליגנציה ומנהיגות. אבל לדעתי חסר בו הפלפל..החוצפה הזו שמנהיג צריך. לא פוסל את עטר בתור מנהיג העתיד שלנו אבל בינינו בעוד שנה הם יחתכו לחו"ל אז כמו שאמרת מאוד קשה למצוא מישו שיכול להיקרא מנהיג
בדיוק. שכתבת על מנהיג. אני חשבתי על שתי שחקנים. קודם כל באמת על שרן ייני. אבל הורדתי את זה. כי הוא שחקן שקט מדי. ולא אחד שנראה כממישהו שינהיג. למרות שאני מאוד אוהב אותו. לגבי עטר. הסיבה היא בדיוק זה שהוא יעבור מתי שהוא לאירופה. ולא ימשיך הרבה אצלנו.
אני לא מבין מה ההתנגדות הגדולה בנוגע העברת המשחק של רמת השרון-מכבי תל אביב לאצטדיון גדול יותר. מישהו מוכן להסביר?
קבוצה צריכה לשחק בבית שלה לא משנה מה המשחק ונגד מי מכבי ת"א רוצה לחגוג אליפות? שינצחו וילכו לחגוג בפארק הירקון במגרש הקטן ברמת השרון היא יכולה להיות יריבה מאוד קשה למכבי ת"א, ברמת גן מכבי ת"א תאכל אותה בלי מלח ותנצח בקלות אני עד היום מוכן להתערב שאם הפועל פ"ת הייתה מארחת את מכבי ת"א ב2003 באורווה מכבי חיפה הייתה האלופה באותה עונה
אבל יקרה אסון. האליפות שאוהדי מכבי תל אביב כל כך חיכו לה יכולה להיחתם במגרש שרק 1000 מהם יוכלו להיות בו. זה יהיה נוראי. גם לרמת השרון באמת לא אכפת להעביר את המשחק לאצטדיון גדול יותר כי הם ירוויחו קופה, וממילא כנראה שגם בגרונדמן מכבי תל אביב תיקח. מילא היה לרמה?ש על מה לשחק..אבל גם זה לא. החלטה שגויה לדעתי שעלולה להביא לאסון גדול. ולשאלה אחרת - הכרטיס הרביעי לאירופה הולך בעדיפות ראשונה למחזיקת הגביע/סגינתה, נכון? כלומר, רק אם מקומות 1-3 מתמודדים בגמר הכרטיס הולך למקום רביעי או שאני טועה?
מקום רביעי הולך לאירופה במידה והזוכה היא קבוצה שהולכת לאירופה מהליגה במקרה שלנו, מקום רביעי יילך לאירופה רק במידה ומכבי חיפה תזכה בגביע ( או שק"ש תסיים רביעית ותזכה בגביע חחח ) ובקשר למשחק של מכבי ת"א לא צריך לקרות שום אסון, יוציאו 1000 כרטיסים למכירה יקנו 1000 כרטיסים ובזה נגמר הסיפור אז את האליפות במגרש יחגגו 1000 אוהדים ושעתיים אחרי בפארק הירקון יחגגו עוד 40 אלף יקרה אסון רק אם המשטרה תתן לאנשים בלי כרטיס להתקרב לשטח המגרש ברגע שרק כאלה עם כרטיס ביד יוכלו להגיע לשטח האיצטדיון לא צריך להיות שם אסון בית"ר חגגה אליפות בוינטר ריק מקהל ואחרי שעתיים חגגה עם כל הקהל בירושלים זה לא הוריד שום דבר מהשמחה שלהם.
למי אכפת? ערך הספורטיביות צריך להיות מעל לכל. שימכרו את כמות הכרטיסים המאושרת וזהו. יש מגרש ביתי ובו צריך לשחק אם אין שום עונש ואם הוא עומד בסטנדרט לליגת העל.
פאו חגגה אליפות היסטורית במגרש בסגנון הזה, ויש לה קהל הרבה יותר פנאטי וגדול משל מכבי ת"א. סתם שטויות כל טענה אחרת.
ככלל ברזל קבוצה צריכה לשחק במגרש הביתי שלה. תפקידה של המשטרה לדעת לאבטח כל משחק, לא לעשות לעצמה חיים קלים.
