שרמי גרשון ויתר חבריו לנבחרת אבי לוזונה יתרכזו בכדורגל ולא יחפשו אשמים לכישלונות שלהם ממש לא משנה מה התקשורת חושבת, אם חבורת הזבל הייתה מנצחת אז לא היו מדברים בסופו של דבר חבורת הזבל נותנת לתקשורת סיבה לקטול והם האשמים היחידים.
רמי גרשון צודק במיליון אחוז, התקשורת זה רק חלק אחד. גם הקהל וגם האנשים ש"מנהלים" את הכדורגל מחכים לכשלון הנבחרת. עצם העובדה שכולם פה יודעים שיהיה ריק במשחק מול רוסיה בגלל שלא ניצחנו באזרייביג'אן מראה כמה התרבות ספורט פה בקרשים.
המשחק מול אסטוניה היה טוב וישבנו להם על השער גם אחרי הגול המהיר של קולאוטי (מה צריך לקרות כדי שהוא ישוב לנבחרת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx), מארט פום נתן יום ענק. התיקואים מול לטביה וגיאורגיה היו מביכים, אבל אזרבייג'אן זה עוד שלב- אם פעם היינו חוזרים מאירלנד, שוויץ וצרפת עם נקודה (אברם :aaa8 אז היום המצב נוראי, ו-3 תוצאות התיקו האלה מסמלות את הכישלונות של המאמנים (למרות שלדעתי זה גם הידרדרות של השחקנים מבחינת יכולת ורצון).
האמנם? הזכרון שלי אומר דווקא את ההפך המוחלט: נבחרת ישראל הייתה זו שנלחצה לאחור וזו שנזקקה לעזרתו של השוער כדי לצאת מטאלין עם שלוש הנקודות. הסטטיסטיקה והיוטיוב מאששים את טענתי. לגבי עידן גרנט - עם כל הכבוד לתוצאות המכובדות מקמפיין מוקדמות מונדיאל 2006, קשה לומר שהיכולת שהפגינה הנבחרת מול היריבות הנחותות ממנה הייתה עדיפה על זו שישראל הציגה מול אזרבייג'אן אמש; להזכירך, כל שהשגנו באותה עת היו שני נצחונות מינימליים וקשים נגד קפריסין, בתוספת תצוגות מרדימות מול איי פארו (ועל שלל המעידות המביכות ממוקדמות יורו 2004, אשר כללו, בין היתר, תיקו עם מלטה - אין טעם להרחיב). במילים אחרות: אם קו הגבול בין "הצלחה" ל"הדרדרות נוראית" עובר מבחינתך בשער של נימני בדקה ה86 בניקוסיה, נראה שההשקפה שלך מעוותת לחלוטין.
שישאל את עצמו למה כולם שונאים את הנבחרת ושלא יתרץ את הכישלון שלהם בגלל היחס של התקשורת רק הוא ויתר השחקנים אשמים והצקשורת רק מקבלת את הלחם שלה מהכישלונות ביום שהם ינצחו ויעלו לטורניר גדול התקשורת תסתום, בנתיים הנבחרת של אבי לוזונה רק מוכיחה כמה התקשורת צודקת אז אולי יש בעיה עם דרך הביטויי ועם צורת ההגשה של הדברים אבל הרעיון שמאחוריהם נכון אנחנו פח אשפה והתיקו אתמול הוא כישלון ענק ובחיים לא נעלה
הנבחרת היא של אבי לוזון היא של כל מדינת ישראל. ולאף שחקן ישראלי, טוב ככל שיהיה, אין את היכולת לקחת את הנבחרת לטורניר גדול לבדו. כל עוד מאמן הנבחרת התורן יקום ויפול על תוצאת המשחק הבא ככה גם ייראו המשחקים.
נאלץ להסכים לגבי אסטוניה, אבל זה לא משנה את העובדה שאנחנו אז ידענו לצבור את ה-2 נקודות הנוספות האלה (ולמנוע מה"יריבה" את הנקודה הזו, דבר שעדיין לא הבינו בארץ לצערי). 2004 לא היה קמפיין איכותי, אבל זה של 2006 כן היה ובעיקר הודות לתוצאות. כי אז כן היה לנו את אבי נמני שישים גול בדקה ה-86 (ואת אבי יחיאל שיכניע את צוברבולר, ואת באדיר שיכניע את בארטז, ואת סואן שכניע בבעיטה האחרונה במשחק את גיבן, ואת דוידוביץ' באותו משחק בניקוסיה שעצר פנדל)- וכל זה היה בניצוחו של אברם והתחת שלו. אם רק דמארי או ורמוט היו שמים את הרגל בהגבהה שם של נאתכו (נדמה לי), אז אולי היה ריח של דרך חדשה. אבל המשחק האנמי מול גיאורגיה והתיקו המסריח (שקטע תחילת קמפיין לא רעה) מול לטביה סימלו דרך חדשה, ולא טובה יותר.
כיצד ה"ידע" הזה בא לידי ביטוי בדיוק? האם כל ההבדל בין ה"הצלחה" של אז ל"חרבנה" של היום טמון בכך שבטאלין 2006 השכיל אוואט לעצור שני כדורים קשים בתוספת הזמן, בעוד שבבאקו 2012 הוא נכנע לבעיטה חלשה מחוץ לרחבה (או במילים אחרות - בהיעלמותו של המזל)? חוששני שכלל לא הבנת את כוונתי (הרי בתגובתי האחרונה כלל לא עסקתי בקביעת איכותו של קמפיין זה או אחר). כדי להבהיר אותה באופן סופי, אחזור על טענתי העיקרית: מתוקף היותה של ישראל נבחרת בינונית ומטה, מאז ומתמיד היא התקשתה במשחקי החוץ שלה - גם כשאלו זימנו לה יריבות נחותות ממנה. על כן, כל אדם ששוחט את המאמן ואת השחקנים לנוכח היכולת הירודה שהופגנה באזרבייג'אן לוקה בהבנת המציאות כהלכה.
תודה שהבהרת לי שוב, עכשיו אני מבין. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dontknow.Xxx תתפלא, יש אנשים שלא יצפו בתוכן שהם אינם מרוצים ממנו למרות שאין משהו אחר. קוראים לזה "עקרונות". זה קשה יותר, אבל זה אפשרי. הדרך הקלה היא לצפות, הדרך הקלה יותר היא לצפות ולקטר. גם זו וגם זו בסדר גמור, לא צריך להצטדק אחרי שצופים ביציע העיתונות.
רמי גרשון צודק במליון אחוז בדקה 8 שלמה שרף כבר התחיל לקטר בקפריסין בדקה 8 נראינו יותר שליימה? כי אם אני זוכר נכון היה 2-0 לגוגיץ אחרי רבע שעה. אדיוט וברקוביץ שאמר מפורשות שהוא רוצה שהנבחרת תפסיד, רק כי הוא לא על המגרש, אחד כזה אסור לתת לו לפרשן את הנבחרת בכלל. ורון קופמן הוא האפס הכי גדול ואין צורך להסביר.
אני לא צופה ביציע העיתונות כי היא משעממת. תמיד היא היית תת-רמה, אבל פעם עוד הייתי צוחק ונהנה לראות את הויכוחים והצעקות. היום הם רק זורקים שטויות, אין להם פרשן אחד נורמלי שידבר על כדורגל עולמי והדבר היחיד שהם מומחים בו זה האח הגדול. כבר עשור הם עושים את אותו זבל תת רמה, גם מהצעקות ומזה נמאס בשלב מסויים.
התקשורת בארץ משבחת ומהללת אחרי משחק אחד טוב ומורידה לקרשים אחרי משחק אחד גרוע. רק אצל השחקנים הישראלים עם המנטליות הגרועה שלהם,התקשורת היא הגורם המרכזי בקריירה של השחקן. ראית את רונאלדו חצי שנה הולך לאיבוד בגלל שהתקשורת ירדה עליו? אצלנו הם מתעוררים בבוקר ורואים שיש כתב שירד עליהם והם נכנסים לי למשבר.
זו הפעם הראשונה בחיי בה אני מקשיב לתוכנית הספורט של 103 מההתחלה. עכשיו אני מבין שאין אפילו התלקחות של העניינים, בנייה של מתח ועצבים. התוכנית מתחילה עם גסות רוח קולנית, מישהו שומר טוב טוב שהסטנדרט שמנסים להנחיל על ידי התוכנית לא יתפרש בשום אופן אחר למאזינים. כמו שאני רואה את זה - אין שום סיכוי לתקנים אחרים לתוכניות ספורט מקבילות בארץ ביובל הקרוב, זה הולך להיות רע מאוד.
