דיון התקשורת והמולטימדיה של הפורום הספרדי 2016/17

ילד סוכר: נאצ'ו פרננדס מצליח כנגד כל הסיכויים

ההתמודדות עם הסכרת, הדינמיות בהגנה והיעדר האגו. בגיל 27 נאצ'ו פרננדס פילס את דרכו להרכב של ריאל. כעת הבלם, שאף אחד לא האמין בו, מחכה להתקפת באיירן מינכן

בתחילת החודש, צוין יום השנה ה-25 למותו של חואניטו. מספר 7 האגדי שנהרג בתאונת דרכים, סימל את רוחה ואופיה הבלתי מתפשר של ריאל מדריד בשנות השמונים וזכה לכבוד נצחי בקרב יושבי הסנטיאגו ברנבאו. כשנשאל בנו בראיון מיוחד האם הוא יכול להצביע על שחקן שממשיך את דרכו של המנוח בבלאנקוס כיום, ענה בביטחון: "נאצ'ו".

בתור מי שנמצא בריאל מדריד מגיל 11 ושימש כקפטן בכל הקבוצות הצעירות, האהבה של נאצ'ו למועדון אף פעם לא הוטלה בספק. כאשר ג'רארד פיקה סיפק לאחרונה עוד אמירה שגרתית, בה טען כי הוא לא אוהב את הערכים עליהם מושתת המועדון הבלם לא היסס להחזיר: "אנחנו רגילים לשמוע את הדברים האלה ממנו. אני מאוד גאה בכל מה שלמדתי בריאל". מחמאה ענקית נוספת הוא קיבל מראול: "הוא משקף באופן מושלם את כל מה שהמועדון הזה מייצג, ומהשחקנים שתומכים גם כשהוא משחק וגם כשלא. לראות אותו עושה לי עור ברווז".

למרבה ההפתעה, רק בגיל 23 ולאחר שזכה ביורו הצעירות עם ספרד שנערך בישראל, נאצ'ו עשה את המעבר לקבוצה הבוגרת. ז'וזה מוריניו כלל לא ספר אותו, והוא קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו תחת קרלו אנצ'לוטי, שגם לא הרבה להשתמש בו. במשך ארבע שנים וחצי הוא חי בצילם של סרחיו ראמוס ופפה ואף ראה את רפאל וראן המוכשר והצעיר ממנו תופס את מקומו ברוטציה.

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/1/size475x318/701281.Xxx

האופי החזק של נאצ'ו פשוט לא הרשה לו לוותר. בקיץ, ליברפול ורומא דפקו בדלת והבטיחו לו להפוך לבלם הראשון ברוטציה, אבל הוא סרב בנימוס, המתין בסבלנות ליום בו יקבל את המשבצת בריאל מדריד והעונה נראה שזה סוף סוף משתלם לו. "כשאתה בגיל המתאים ולא משחק באופן קבוע, הרבה דברים עוברים בראש וזה קשה, אבל אני אדם מאוד רגוע ופשוט ממשיך לעבוד", הוא סיפר. עם מכת הפציעות הכבדה שעוברת על ריאל מדריד העונה, הוא הראה שיש לו הרבה מאוד מה למכור. למרות שנאצ'ו מתפקד כבלם והרגל החזקה שלו היא ימין, זינדין זידאן מנצל את הוורסטיליות שלו והציב אותו פעמים רבות בתור מגן שמאלי במקומו של מרסלו. נאצ'ו סיפר בעבר שהוא מעדיף לשחק במרכז ההגנה, אבל הבהיר שכל מה שחשוב לו זה לעלות על כר הדשא: "אני רגיל להילחם על מקום בהרכב כל כך הרבה שנים. אני פשוט מנסה לתת את כל מה שיש לי באימונים ובמשחקים". גם מבחינת נתונים יבשים נאצ'ו ממש לא נופל מחבריו לקבוצה. הוא משלים 1.9 תיקולים בממוצע למשחק ליגה - יותר מראמוס (1.8) וראן ופפה (1.2), ומניב 1.8 הפרעות - בדיוק כמו הצרפתי. הבלם מתפאר גם באחוזי מסירה גבוהים במיוחד - 91.4, שני בריאל רק לטוני קרוס (91.8%).

הדבר המעניין ביותר התגלה ממש לאחרונה. לפי נתונים שפירסמה הליגה הספרדית, מתברר כי נאצ'ו הוא השחקן המהיר ביותר בריאל מדריד. כן, אפילו יותר מגארת' בייל. מבדיקות התברר כי בריצת ספרינט, הבלם מגיע ל-34.63 קמ"ש בעוד הוולשי, ביחד עם אלבארו מוראטה מגיעים ל-34.3.

למרות שהתפוקה ההתקפית שלו כשהוא משחק באגפים לא גבוהה במיוחד, הוא מפצה על כך בהקרבה ויציבות הגנתית מרשימה. בכל מקרה, נאצ'ו מצליח להגיע לא מעט לשער ורק במשחק האחרון מול ספורטינג חיחון נגיחה שלו כמעט הלכה פנימה. בסך הכל יש לו העונה שני שערים ושני בישולים בכל המסגרות, כשגולת הכותרת היא כמובן הכיבוש המרהיב במספרת ב-1:7 על קולטורל לאונסה בגביע הספרדי. "זה היה אפילו יותר יפה מהשער שכבשתי מול לברקוזן בליגת האלופות", החמיא זידאן.

ואת כל זה הוא עושה תוך כדי שהוא חולה בסוכרת. בתחילת העונה, נאצ'ו חשף כי כבר מגיל 12 הוא מתמודד עם המחלה ובראיון נוסף שהעניק אחרי הופעתו ה-100 בקבוצה הבוגרת של ריאל, סיפר כמה הגורל שלו היה יכול להיראות אחרת לחלוטין: "פעם אחת, כשהגעתי לבית החולים, היה רופא שאני לא מכיר והוא אמר לי שאני לא אוכל לשחק כדורגל באופן מקצועי, אבל אחרי שלושה ימים הגעתי שוב והרופא הקבוע שלי טען בדיוק ההפך".


אם בעבר היה נראה שאתלט שסובל ממחלה כרונית לא יכול להתמודד ברמות הגבוהות ביותר, ספורטאים רבים הוכיחו אחרת וכך גם נאצ'ו. "יש לי הרבה מאוד מזל שאני יכול לשחק כדורגל. אני אוהב לעשות הרבה סוגים של ספורט, במיוחד בגלל הסוכרת. זה מאוד חשוב למצב הפיזי שלי", סיפר. "אין לי יותר מדי מגבלות, אבל יש מאכלים מסוימים שאני צריך להיזהר מהם. למזלי, אני שולט בזה בצורה טובה". כאמור, פציעות העונה ממש לא חסרות לריאל מדריד. וראן ופפה שסבלו במהלכה מהרבה מאוד חוסר מזל, לא יעמדו לרשותו של זידאן בשאר המשחקים הגורליים של החודש הקרוב, והפוקוס שוב יעבור לנאצ'ו. הבלם אגב, מתפאר בעובדה החשובה שהוא עדיין לא ספג אף פציעה ממושכת בכל קריירת הבוגרים שלו. אי של יציבות. המשחק באליאנץ ארנה מול באיירן מינכן היה השני שלו בסך הכל העונה בליגת האלופות, ונאצ'ו התמודד עם החוליה ההתקפית הקשוחה שלה בצורה מרשימה. על אף שאיבד את השמירה על ארתורו וידאל בשער הראשון, הוא פיצה על כך עם ביטול מוחלט של תומאס מולר. לבלם הנהדר היו שבעה ניקויים, הרבה יותר מחברו למרכז ההגנה סרחיו ראמוס (2) ומשל ג'רום בואטנג מן העבר השני (5). עם 1:2 יקר מהמשחק הראשון ריאל מדריד תחזור לסנטיאגו ברנבאו, ותקווה להעפיל לחצי הגמר בפעם השביעית ברציפות. כשבאיירן מינכן עם הגב לקיר וגם רוברט לבנדובסקי האימתני והרעב צפוי לפתוח, לבלאנקוס יש הרבה מזל שיש להם את הרוח של נאצ'ו שתתמוך מאחורה. הוא לעומת זאת, פשוט רוצה לשחק.

 

בתקשורת הספורט מתייחסים לאט-לאט לקלאסיקו שייערך הערב.
ב-'וואלה' עשו כתבה על מספרים קלאסיים, מבוססים על המארקה.
כתבות צבע נוספות - דני קרבחאל('וואלה')| מרסלו(הארץ) וקראתי גם ב-'ישראל היום' פריויו יפה על שתי הקבוצות.
נעזוב שאת הפריויו הכי טוב תוכלו למצוא כאן באייסוקר.
אני אמור להתראיין לקראת המשחק ברדיו 102FM בשעה 13:35, על סוגיית המשחק ביום הזיכרון ועוד שאלה-שתיים על יחסי הכוחות.
- בישראל-ספורט עלתה כתבה שלי על המשחק - על כריסטיאנו

אבל עזבו, אין כמו One:
הכינו לוגו יפה 'קלאסיקו על עונה שלמה', העתיקו קצת מספרים. ורצו לשים תמונה של די-סטפאנו:
http://images.one.co.il/images/one/450_250/gg857187.Xxx
זו התמונה אותה מצאו. זוכרים אותו, פאובר? מצחיק שאין להם תמונה נורמלית אחרת.

 

הפרפקציוניסט האלגנטי: פרידה מצ'אבי אלונסו
אמן המסירות הארוכות, אשף הנעת הכדור שסלד מתרבות התיקולים בכדורגל האנגלי, צ'אבי אלונסו, שיחק כדורגל עם חליפה ועניבה. כל חבריו העריצו אותו, כל מאמניו ראו בו נכס, ותהיו בטוחים שהוא עוד יחזור כמאמן בעצמו. מיכאל יוכין נפרד


רוברטו פאלומר, העורך של מארקה, כתב פעם: "צ'אבי אלונסו יכול לשחק עם חליפה ועניבה". באופן סמלי, החגיגה המפורסמת ביותר שלו אכן היתה עם חליפה ועניבה. הקשר הבאסקי ישב ביציע באצטדיון האור בליסבון בגמר ליגת האלופות ב-2014, מושעה בשל צבירת כרטיסים צהובים, ולא הצליח להתאפק כאשר גארת' בייל העלה את ריאל מדריד ליתרון מול אתלטיקו בהארכה. הוא קפץ מעל הגדר ורץ לחגוג עם חבריו על הדשא. הרגע הזה נכנס היישר לפנתיאון, והוא מסמל יותר מכל את השמחה של הלבנים שהצליחו לזכות סוף כל סוף בדסימה הנכסף. אופ"א, אגב, לא השכילה כהרגלה להבין אותו כראוי, והשעתה את הכוכב ממשחק אחד בשל מה שהוגדר כהתנהגות בלתי הולמת.

ואולם, אין הרבה שחקנים בדור הנוכחי שהתנהלותם לאורך הקריירה היתה הולמת יותר מזו של צ'אבי אלונסו. הוא הג'נטלמן האולטימטיבי, שזכה להערכה עצומה בכל מקום בו דרך. האוהדים העריצו אותו, חבריו היללו אותו, מאמנים סמכו עליו בעיניים עצומות. גם היריבים תמיד נתנו לו את הכבוד הראוי. צ'אבי אלונסו היה קונצנזוס. אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא היו מסוגלים לשנוא אותו כאשר שיחק במשך חצי עשור בליברפול אוהדי ברצלונה לא תיעבו אותו כאשר לבש את מדי ריאל במשך חמש שנים. בגרמניה, אתה בהכרח נגד באיירן מינכן אם אתה בעדה, אבל איש מעולם לא אמר מילה רעה על הבאסקי.

תסתכלו על התמונה הזו. כל כך הרבה תארים יש ברזומה של הקשר הפנטסטי. הוא זכה בליגת האלופות עם ליברפול באחד הגמרים הכי דרמטיים שידע המשחק ב-2005. הוא היה קריטי לזכיה של ריאל מדריד באליפות ב-2012 על חשבון ברצלונה הגדולה של פפ גווארדיולה. הוא הניף את גביע האלופות ההוא ב-2014. יש לו שלוש אליפויות גרמניה עם באיירן. ויש לו גם 114 הופעות ו-16 שערים בנבחרת ספרד, איתה זכה במונדיאל ההיסטורי ב-2010 ובשתי אליפויות אירופה רצופות (אם כי ב-2008 רק כשחקן ספסל). אפשר היה לעשות קולאז' תמונות מרהיב לסיכום הקריירה, אבל צ'אבי אלונסו הלך על משהו אחר לגמרי.

הוא הלך לפארק ליד ביתו במינכן עם זוג נעליים בידיו, ואישתו צילמה אותו בטלפון הנייד על המגרש הקטן בו מכדרר כיום בנו בן התשע. "חשבתי שזה צריך להיות במקום בו הכל התחיל, במגרש רגיל בו הילדים משחקים", הוא אמר לטיימס. ועוד בשחור-לבן. רטרו עד הסוף. זהו צ'אבי אלונסו המזוקק, ובראיון הזה הוא גם גילה מדוע טרם כתב את האוטוביוגרפיה שלו. "על מנת שהספר יהיה מעניין, אתה צריך לחשוף יותר מדי, אבל אני אדם קצת ביישן. אני אוהב לשמור חלק מהדברים לעצמי", הוא אמר.

לילות ארוכים ללא שינה
צריך לקרוא את המשפט הזה מספר פעמים כדי להפנים לעומק את הנקודה החשובה ביותר בו. האם כל השחקנים והמאמנים שמוציאים ספרים בתדירות מסחררת כתבו על הכל ולא השמיטו פרטים שלא רצו לחשוף? ברור שלא – וזה ממש לא הפריע להם. יש לומר כי חלק נכבד מהאוטוביוגרפיות האלה שטחיים ומשעממים. הם גם משמשים לא פעם לסגירת חשבונות אישיים. ואולם, צ'אבי אלונסו רואה את הדברים האחרת. הוא פרפקציוניסט. אם הוא כותב ספר, הוא חייב להיות מעניין. הוא חייב להיות מקיף. הוא חייב להיות מושלם. ואם אין ברצונו לספר על כל ההיבטים של חייו, אז פשוט לא יהיה ספר.

וכך בדיוק, עם השאיפה הזו לשלמות, הוא שיחק כדורגל. הוא חשב על כל מסירה. הדחף לעשות את הכל באופן אופטימלי לא נתן לו מנוח. "בלילות רבים מדי, לא הצלחתי להירדם כי חשבתי על המשחקים. חשבתי על הכל לפני המשחק, וחשבתי על הכל אחרי המשחק כאשר ניתחתי אותו", סיפר צ'אבי אלונסו. גם כאשר זכה בכל התארים האפשריים, גם כאשר לא היה צריך להוכיח דבר לאיש, הוא עדיין סחט את עצמו ולא הצליח להרפות. מבחינה פיזית, הכדורגל היה קל יותר ככל שחלפו השנים, כי הרי צ'אבי אלונסו מעולם לא היה שחקן מהיר במיוחד. מבחינה מנטלית, המקצוע המשיך להיות מתיש כמו בתחילת הקריירה, כי צ'אבי אלונסו שיחק עם הראש.

הוא אפילו ראה בכך שליחות, ולא היסס להביע את דעותיו. כאשר ביקר את הכדורגל האנגלי, הוא טען שההתלהבות מתיקולים פוגעת בו. "היכולת לתקל היא לא תכונה בסיסית של כדורגלן. אני לא יכול להבין מדוע מלמדים שחקנים צעירים לתקל. תיקול הוא המוצא האחרון, ולעתים אנחנו נזקקים לכך, אבל זה לא משהו ששואפים אליו". הוא לא בז לעבודה השחורה, אך ניסה להימנע ממנה. הוא ראה את תפקידו אחרת.

http://images.wcdn.co.il/2396575-18.Xxx?crop=w635

שערים מחצי מגרש, מסירות ארוכות אלוהיות
המטרה שלו, כקשר מרכזי, תמיד היתה הנעת כדור יעילה. הוא טען כי המשימה החשובה ביותר שלו היא לגרום לשחקנים סביבו למצות את הפוטנציאל שלהם ולהיות טובים יותר. גם כאשר שיחרר את הבעיטות המופלאות למסגרת ממחצית המגרש שלו, אשר חלקן הפכו לשערים מיתולוגיים, הוא לא עשה זאת כדי לזכות בתהילה. הוא פשוט סבר אז, ברגע נתון, שזו הדרך הנכונה ביותר להמשיך את ההתקפה. בדרך כלל, היו אלה המסירות. אין בעולם שחקן שמסוגל לשלוח כדורים ארוכים בדיוק של מילימטר כמו צ'אבי אלונסו. הוא הפך את זה לאמנות שגורמת הנאה אסתטית. זוכרים את הבישול האלוהי הזה לאלברו ארבלואה בדרבי של מדריד ב-2011? איך אפשר לשכוח? ואולם, אם הדרך הנכונה ביותר היתה המסירה הקצרה לשחקן שנמצא ממטר ממנו, הוא ביצע אותה באותה החדווה בדיוק.

לכן אין שחקן שלא אהב לשחק לצד צ'אבי אלונסו. "הוא היה הקשר הטוב ביותר איתו שיתפתי פעולה, ובפער ניכר", אמר סטיבן ג'רארד. "למדתי לאהוב את הכדורגל איתו", הצהיר פרננדו טורס. צריך לכתוב ספר כדי לכלול בו את כל המחמאות, וזה נכון גם לגבי המאמנים. "צ'אבי אלונסו חכם מאוד", טען רפא בניטס, אשר דרש להביא אותו לאנפילד מיד אחרי שחתם בליברפול בקיץ 2004. הוא היה השחקן איתו רצה להתחיל את המהפכה, כי צ'אבי אלונסו תמיד היה עוזר מאמן על המגרש. או אולי מאמן בזכות עצמו.

היו שהישוו את צ'אבי אלנוסו לגווארדיולה כשחקן, ולכן טבעי להניח שהוא עשוי להפוך למאמן צמרת כמוהו. פפ סבור כך בעצמו. "אין לי ספק שצ'אבי אלונסו יהיה מאמן מצוין. הייתי צריך להתמודד איתו כאשר שיחק בריאל, והיה לי מזל לעבוד איתו בבאיירן. הוא אחד הקשרים הטובים ביותר שראיתי בחיי. הוא לא רק מבין את המשחק, אלא גם סקרן מאוד. הוא רוצה לדעת יותר, הוא שואל שאלות ומציע הצעות. תענוג להיות עם שחקנים שלא סתם באים לעבודה אלא שואפים להיות מעורבים. הוא היה נכס עבור מאמנים, והוא יחסר לכדורגל כשחקן, אבל נרוויח אותו כמאמן", אמר גווארדיולה.

http://images.wcdn.co.il/2396534-18.Xxx?crop=w635

האליפות שלא היתה עם ריאל סוסיאדד
הכוכב הצהיר שיקח פסק זמן על מנת לבלות זמן עם משפחתו, כי אשתו מאושרת עד הגג מסופי השבוע הפנויים שצפויים להם ביחד אחרי 18 שנה של קריירה מקצוענית, אבל ברור שהוא יחזור. וכאשר חושבים על נקודת ההתחלה הנכונה בדרכו החדשה, אין אופציה טובה יותר מאשר ריאל סוסיאדד, קבוצת נעוריו ואהובתו הנצחית. צ'אבי אלונסו התאהב בליברפול, התחבר לערכים של ריאל והתגאה לשחק בבאיירן, אבל הלב שלו היה ונשאר בסן סבסטיאן, והאכזבה הגדולה בחייו היתה הדרך בה פיספסה ריאל סוסיאדד התוססת של המאמן הצרפתי ריינאל דנואקס ב-2002/03.

צ'אבי אלונסו היה המוח והמנהיג של הקבוצה ההיא. ג'ון טושאק, אשר העניק לו את סרט הקפטן בגיל 20, טען: "מעולם לא ראיתי שחקן צעיר עם השפעה כה עצומה על הקבוצה". ההשפעה הזו רק התחזקה בחלוף שנתיים כאשר ריאל סוסיאדד דהרה בפסגה בעונה סנסציונית. הקשר כבש שער נפלא ב-2:4 על ריאל מדריד, בתצוגת תכנית מכוננת שהפכה את הבאסקים לפייבוריטים לזכיה באליפות. הפסד טרגי לסלטה ויגו במחזור הלפני האחרון חיסל את החלום, וגם היום צ'אבי אלונסו עדיין מצטער על ההחמצה.
הוא לא רצה לחזור לריאל סוסיאדד כשחקן, למרות שכל האוהדים המתינו לכך. אז אולי הוא יחזור כגאון על הקווים. יש למה לצפות. בינתיים, צ'אבי אלונסו פרש כאלוף, וזה הזמן לומר תודה. פשוט תודה, בקצרה ובשחור-לבן. כך הוא מעדיף את זה.

 

בספורט5 התלהבו מהרעיון שכריסטיאנו רונאלדו עשוי לעזוב את ריאל מדריד והם מנסים להיות יצירתיים. אני אישית לא אהבתי, נראה לי מגוחך:

סדר חדש: רונאלדו צריך לשנות אווירה
רק מעבר, לא לאימפריה, יעשה אותו הגדול בהיסטוריה. דעה
ב–2009, כריסטיאנו רונאלדו שינה את מאזן הכוחות בכדורגל העולמי, כשעבר ממנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד. עד אותו רגע, הליגה האנגלית נחשבה לחזקה והאיכותית באירופה, האנגליות השתתפו בחמישה גמרי ליגת אלופות ברציפות, אחרי שניים מהם הגביע עם האוזניים הגדולות גם חזר לממלכה.אבל ברגע שרונאלדו חבר למסי בלה ליגה, הכדורגל העולמי נשא עיניו לעבר ספרד, ככה זה כששני השחקנים הטובים בעולם משחקים באותה ליגה.
8 שנים עברו מאז, והדו קרב בין רונאלדו למסי מיתג את הליגה הספרדית בספרה אחרת. ריאל ובארסה זכו בליגת האלופות ב-5 מ-8 העונות האחרונות, מאז 2013 השליטה רק התעצמה, כשאפילו אתלטיקו מדריד האפורה הפכה לחברה קבועה במועדון חצי הגמר. כחצי שנה אחרי שחתם על חוזה ארוך טווח שהיה אמור לסדר לו פרישה מכובדת בגיל 36 במדי ריאל מדריד, כריסטיאנו הודיע לחבריו לנבחרת פורטוגל שהוא מתכוון לעזוב את ספרד, והכל בגלל שלטונות המס שלא נותנים לעשות מה שבא לו. אותם שלטונות שהרשיעו את ליאו מסי ואביו בהעלמת מס. במבט ראשון, זה נראה כמו 'תחזיקו אותי' קלאסי של סופרסטאר שמשלב רגל על רגל על גג האולימפוס, אבל המשבר הנוכחי בין כריסטיאנו לספרדים דווקא יכול להביא עימו בשורה של ממש לכדורגל האירופי. כי מה כבר נשאר לרונאלדו להשיג? מונדיאל? זה לא באמת תלוי בו, למרות מה שקרה ביורו האחרון.

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/8/size475x318/715248.Xxx

רונאלדו הוא פורץ דרך, אחד שלא סופר איש בדרך למטרה הגדולה באמת - להיזכר כשחקן הטוב בהיסטוריה. מבחינה מקצועית, הוויכוח בינו לבין מסי תמיד ייטה לעבר הארגנטינאי. מבחינה תדמיתית, למרות הרנסנס שחווה בסיום העונה, אין לו צ'אנס מול אחד השחקנים הנחמדים והצנועים בהיסטוריה. אבל מבחינת השפעה על הענף, לרונאלדו יש סיכוי אמיתי לשנות סדרי עולם, בפעם השנייה בקריירה שלו.
אם לפני 8 שנים הוא הצטרף למסי במהפכה, בקיץ הזה הוא יכול לעשות את אותו הדבר בדיוק, דווקא אם ייפרד ממנו, השאלה לאן. למרות התאהבות הנעורים במועדון האדום ממנצ'סטר, הצעד הנכון מבחינתו, היסטורית, יהיה לעבור לליגה האיטלקית, ולכל קבוצה שהיא לא יובנטוס. בזמן שהכסף זורם לממלכה כמו תה חם בצהריים, הליגה האיטלקית בשפל שלא נראה שנים, ודווקא בגלל זה, רונאלדו צריך לנחות בארץ המגף.
איטליה מתאימה לרונאלדו כמו כפפה ליד. אם לא היינו בודקים בדרכון, היינו בטוחים שהוא איטלקי, ולא פורטוגלי. המטרוסקסואל המושלם, שמקפיד על כמות מדויקת של ג'ל בשיער, אבל חלילה שלא יזלוג לחזה (שם הוא חלק כמו התחת של דונארומה), שמסדר גבות כאילו היה אחת מהקרדשיאנס, שמתחזק סט קוביות מדויק, ללא צורך בפוטושופ. זה שאוהב את עצמו קצת יותר מאשר את אלוהים, בדיוק כמו שאוהבים באיטליה.
האפשרויות של כריסטיאנו מצומצמות, אבל אם יבחר באחת משתיהן נקבל סיפור אנושי מרגש. שני המועדונים הרלוונטיים הם אלה שישחקו השנה בליגת האלופות ולא לובשים שחור ולבן - כלומר רומא, בעונתה הראשונה ללא טוטי מזה 2 עשורים, או נאפולי, שלעד תהיה הקבוצה של מראדונה, עד שיגיע מישהו שיצליח להאפיל עליו. כי בגביע האלופות, על שמותיו המתחלפים עם השנים, מראדונה מעולם לא זכה.
אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, אמר לאחרונה הקשיש הטוב בעולם, ג'יג'י בופון. מקומו של רונאלדו בשורה הראשונה של גדולי הענף מובטח, אבל כדי לעמוד שם לבדו, הרחק מצילו הצנום של מסי, הוא צריך לעשות משהו אחר. שערים, תארים, הכל טוב ויפה, אבל כדי להפריד את עצמו מהשאר, הוא חייב לשנות סדרי עולם, ואת זה, הוא יוכל לעשות רק באיטליה. אריבדרצ'י.

 

לא פעם עלה כאן נושא התקשורת בספרד, 'המחנה' המדרידאי: מארקה ו-AS לעומת התקשורת בברצלונה: 'הספורט' ו-'אל-מונדו דפורטיבו'.

הנה דוגמא קלה שממחישה את ההבדלים:

תמונה מס' 1: כותרות התקשורת בברצלונה מתייחסות למשחקים של ריאל מדריד



תמונה מס' 2: שער המארקה מתכונן לגמר ליגת האלופות ב-2015 'סניור הגמרים'- על מסי



תמונה מס' 3: שער המארקה מפרגן לבארסה אחרי הזכייה בצ'מפיונס: 'חמישיית הזהב'(הזכייה החמישית בגביע אירופה)




- אחרי שריאל מדריד זכתה בדסימה בגמר המטורף נגד אתלטיקו ב-2014(הגמר נערך בפורטוגל) - נגלה לעיניי דוכן עיתונים של ספרד. בעיתונים של ברצלונה לא הייתה תמונה אפילו בדף הראשי, אפילו לא תמונה קטנה, כתבו משפט וחצי וסיקרו את הגמר בעמוד אחד.
- במארקה מגלים 'לויאליות' לקבוצות ספרדיות ולפני ואחרי הגמרים ידעו לשבח את ברצלונה ולתת מילה טובה, בניגוד לתקשורת בקטלוניה עם כותרות מביכות - 'יאללה סלטה', 'יאללה אלבס', 'פורצה יובה'. הם כלי תקשורת, גם אם משוייכים ונמכרים בברצלונה, זה לא בארסה-מאניה.

גם למארקה ול-AS יש את הרכילות וההתעסקות בקקה והם נופלים חזק לדעתי עם האובר-דרמה על הפרסומים בנוגע לרונאלדו למשל, אבל לא ברמה כזו. מעבר לכך שהמארקה תמיד כותב הרבה על ברצלונה בניגוד לכלי התקשורת שם שמעלימים עין מריאל מדריד(אלא אם כן אפשר לתפוס טרמפ על סערת רונאלדו, למה לא). בקיצור: המארקה וה-AS יכולים להשתפר אבל הם עיתון שמסקר את כל הכדורגל במדינה. בברצלונה יש זבלונים וזה נראה כמו בלוג\אתרי אוהדים.

 

האוהד מס' 1 נדב יעקובי על ליאו מסי::

לא היה כדבר הזה: איך מסי השפיע על הענף?
תופעת טבע, מטאור חד פעמי, בלתי נגמר. נדב יעקבי שידר מאות שערים של ליאו מסי, אך עדיין לא מפסיק להתפעל מהפלא. על סיפור האגדה שישאיר לעד חותם על עולם הכדורגל

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/0/size475x318/716040.Xxx

לפני חמש וחצי שנים הייתה לי הזכות לערוך את הגרסה העברית של הביוגרפיה של ליאו מסי, "הילד שהפך לאגדה". מעבר למסע המרתק בחייו וקורותיו של הכדורגלן שאז עדיין לא הגיע לגיל 25, זו היתה עבורי הזדמנות לנסות ולברר לעצמי היכן ממוקם מסי בפנתיאון של גדולי השחקנים בכל הזמנים. תשובה חותכת לא הייתה לי אז ולמען האמת, אין לי גם היום.

אבל דבר אחד היה ברור כבר אז: מסי הוא מסוג השחקנים שנולדים אחת לכמה עשרות שנים. מין מטאור חד פעמי, כזה שמהרגע הראשון שחובבי הכדורגל ראו אותו בפעולה, היה ברור להם שמדובר בתופעת טבע. כישרון נדיר שניחן בתכונות כמעט על-אנושיות.
בהקדמה לספר ציטטתי את הסופר האורוגוואי הנערץ אדוארדו גאלנו, שבספרו "כדורגל באור ובצל" כתב את השורות הבאות: "ככל שהספורט הפך לתעשייה, הוא הלך ונטש את היופי שנולד מהשמחה של המשחק רק לשם המשחק. למרבה המזל, עדיין מופיע על המגרשים, גם אם בתכיפות הולכת ופוחתת, איזה פוחז צעיר שמעז לצאת מתוכנית המשחק וחוטא בכדרור נועז. הוא חולף על פני כל שחקני הקבוצה היריבה, ועל פני השופט, ועל פני הקהל ביציעים, רק בשביל התענוג הצרוף של הגוף, שמטיל את עצמו בכל כובד משקלו אל ההרפתקה האסורה של החופש".
כשגלאנו, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, כתב את הדברים הללו, הוא לא שמע כמובן על מסי, שהיה אז זאטוט בן 9 שהתרוצץ ברחובות רוסאריו. אבל כמו כל דרום אמריקני שאוהב את הכדורגל הווירטואוזי, הוא ידע שהיורש של גארינצ'ה, פלה ומראדונה יגיע. במהלך השנים שידרתי מאות משחקים של לאו מסי.
בליגה הספרדית, בליגת האלופות ובנבחרת ארגנטינה. כולל את משחק הליגה הראשון שלו, השער הראשון שכבש במדי בארסה, את שער הסלאלום המפורסם מול חטאפה ועוד ועוד. כבר 13 שנה שאני עוקב אחריו מקרוב ובכל פעם הוא מצליח להדהים אותי מחדש. וכך גם מאות המיליונים ברחבי העולם. אוהדי ברצלונה וגם אלו שלא.

מסי כבר לא ילד. למרות שבשבוע הבא הוא יישא לאישה את אנטונלה, יש לו כבר שני ילדים משלו. גיל 30 זה כבר לא צחוק. בגיל הזה כדורגלנים כבר מתחילים לראות את סוף הדרך. עניין של ארבע-חמש שנים בדרך כלל. כבר במרץ 2012, כשהספר יצא לאור, לאף אחד לא היה ספק שמסי הוא אחד הגדולים בכל הזמנים. בשנים שעברו מאז, מסי לא הוריד את הרגל מהדוושה. הוא המשיך לשחק בדיוק אותו דבר, המשיך להבקיע במספרים לא הגיוניים.
אבל עכשיו הוא מחליף קידומת ומתחיל להבין שכבר לא נשאר יותר מדי זמן, שהקריירה היא לא נצחית. ויש לו עוד כמה משימות להשלים לפני שהוא משאיר את הזירה לצעירים. זה נשמע מוזר, אבל מתקרב היום שבו מסי יהפוך לשחקן עבר, כזה שמתרפק על הזיכרונות.
בינתיים זה עוד לא קורה ולכן בארבע-חמש השנים שעוד נותרו לו מסי יצטרך לסחוף את ברצלונה המקרטעת לעוד סבב של הצלחות, ובעיקר לנסות ולזכות עם נבחרת ארגנטינה בתואר. גם הוא יודע שרק אם זה יקרה יהיה ניתן לומר שהקריירה שלו הייתה מושלמת. וכן, גם כדי שההשוואות עם דייגו מראדונה יסתיימו סוף סוף.

 

אורי קופר כותב הבוקר ב-'ידיעות' על נבחרת ספרד הצעירה:
תור הזהב, שוב? הכתבה המלאה::

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-0/p480x480/19511247_1926301017613371_7358535780531726661_n.Xxx?oh=372251745d343357ae41dbfc225e3220&oe=59D95F53

קשה היה שלא להתפעל מהרכב הנבחרת הצעירה של ספרד שעלה לדשא בעיר הפולנית בידגושץ' ביום שישי האחרון. איניאקי וויליאמס ומיקל אויארסאבל כבר רשמו הופעה בנבחרת הבוגרת, דניס סוארס פתח העונה 15 פעמים במדי ברצלונה, בורחה מיוראל שייך לריאל מדריד. 11 הספרדים שניצחו את סרביה נוטפים כישרון, שחקן אחר שחקן, ושווים יחד יותר מ־100 מיליון יורו. יותר מרשים לחשוב על כך כאשר נזכרים שמדובר רק בהרכב השני של הנבחרת הצעירה.

באותו ניצחון על סרביה, שקבע כי ספרד היא היחידה שסוגרת את שלב הבתים של יורו הצעירות עם מאה אחוזי הצלחה (והפרש שערים 1:9), החליף המאמן אלברט סלאדס את כל שחקני ההרכב שלו. את כולם, ועדיין היה ברור שמדובר באחת הנבחרות הצעירות הטובות בעולם. זה היה מהלך שהבליט עוד יותר את העומק שיש כיום לכדורגל הספרדי. אירופה כבר ראתה נבחרות צעירות מעולות, אבל עומק כזה הוא דבר נדיר.

גם נבחרת ספרד של לפני ארבע שנים, זו שניצחה את איטליה בגמר היורו עד גיל 21 שנערך בישראל (הערב ב־22.00 השתיים ייפגשו שוב, בחצי הגמר. ב־19.00: גרמניה – אנגליה), הייתה משהו מיוחד – עם שמות כמו דה חאה, קוקה, תיאגו אלקנטרה, איסקו ואלבארו מוראטה. לא פחות מ־15 שחקנים מאותה נבחרת רשמו בהמשך הופעות בספרד הבוגרת, מספר בלתי נתפס. היום השחקנים האלה בני 26־25, אפילו לפני השיא. והנה, עוד דור עם פוטנציאל עצום בדרך. שבעה מהסגל הנוכחי כבר הספיקו לשחק בבוגרת, והרגל עוד נטויה. כמה מהם יהיו בוודאות במונדיאל בשנה הבאה.

מדברים הרבה על העתיד המזהיר של הכדורגל הצרפתי, עם כישרונות כמו קיליאן אמבאפה, עוסמאן דמבלה ואחרים, אבל ספרד לא פחות כישרונית וכנראה גם לא פחות עמוקה. יותר מכך, יש השואלים האם יכול להיות שבעתיד ידובר על הנבחרת הצעירה הנוכחית כגדולה ביותר שהייתה.

קפה, ביירין, ואייחו, יורנטה, סוארס, סנדרו, דאולפאו, סבאייוס והרשימה עוד ארוכה. בלינק המצורף כתבה שלי על נבחרת ספרד הצעירה, עם דגשים על המנהיג סאול, שבמשחקים ואימונים בשנתיים האחרונות השתין דם לתוך קטטר שהוחדר לאיבר מינו וסוחף את כולם עם ההקרבה שלו, ומרקו אסנסיו, סנסציית הטורניר, שהוא לא "הדבר הבא" אלא הנוכחי, ואחרי שהגיע לריאל מדריד גם בעזרת רפאל נדאל יהפוך לשחקן מוביל בקבוצה.