נראה לי ברוב העולם קוראים לראמוס סרג'יו. בארץ תמיד מנסים להגות כמו שהשם נהגה במדינה המקורית שלו. בעקרון זה נחמד אבל לפעמים זה סתם טרחנות. כמו רמי וייץ שגילה באיזה יורו אחרי שיחה עם עיתונאי דני שאת השם תומאס הלבג מבטאים הלבך והתחיל לקרוא לו ככה. איווניר באמת פרשן בכמה רמות מעל אוחנה ושגיא כהן. תענוג לשמוע אותו.
http://cms.442.haymarketnetwork.com/contentimages/blog/RM200232013v2.Xxx 10 שנים אחרי הגלאקטיקוס. גיליון מעולה של Four-four-two מביא לנו ראיון עם כוכבי העבר המבוגרים, עשר שנים אחרי אותה כתבה בעיתון(2003). אני מנוי למגזין הזה ואולי יום אחד אתגבר על עצלנותי ואסרוק לכאן חלק מהדפים - שווה קריאה. ממליץ לכל מי שיכול להזמין את העיתון איכשהו למרות שאם תעשו זאת בחנות מגזינים בסנטר זה יעלה לכם 55 שקלים. אגדות הכדורגל, הלא-הן זידאן, פיגו, רונאלדו ורוברטו קרלוס, הצטלמו בידיוק באותו הסדר עם אותן חולצות לבנות טהורות עם ספונסר הסימנס. השחקנים התבקשו על-ידי המראיין 'בלי בדיחות על המשקל של רונאלדו' אבל לא באמת יכלו, והתכנסו כדי לדבר רק על דבר אחד - לסכם את טירוף תחילת המילניום במדריד. מילה אחת רעה לא תשמעו מאף-אחד מהם, למרות שלא כולם סיימו את העידן במדריד ברוח טובה. פיגו היטיב לבטא את התחושות - "היינו כמו הביטלס, לא פחות". הכתבה עצמה מאוד ארוכה - אשכרה 20 דפים, והשחקנים מספרים על הכיף על המגרש ומחוץ לו. תראו את הדף הראשון של המגזין מלפני עשר שנים, אומר פיגו. "כולנו צחקנו וגם עכשיו צוחקים ומחייכים ונהנים". רוברטו קרלוס השטותניק - "היינו כמו ילדים שפשוט נהנו לשחק את המשחק. בלי לחץ, בלי עצבים, ולכן זה נראה כל-כך טוב". זידאן, שגילה שבכה בחדר ההלבשה לפני משחק הפרידה שלו מהברנבאו נגד ויאריאל, אמר בפשטות - "אני מודה על כך שיצא לי לשחק עם השחקנים האלה". רונאלדו גם אמר בפשטות - "זה היה נפלא", והתלוצץ - "לא רק אוהדי ריאל מדריד - אנשים פשוט אהבו לשמוע את השמות האלה 'פיגו', 'זידאן', 'רונאלדו'. אפילו מיצ'ל סאלגדו". "הערצתי את דל-בוסקה. הוא נתן לשחקנים שקט ותחושה שהוא מאחוריהם בכל דבר". רוברטו קרלוס אמר - "הוא היה המאמן האידיאלי. הוא גדל במערכת וידע מה ריאל מדריד צריכה. הוא לא היה לחוץ, הקרין שקט ונתן לשחקנים לשחק, והם ידעו לשחק". פיגו דיבר קצת על ברצלונה - "נתתי הכל עבורה והם לקחו אותי כמובן מאליו, חשבו שאני מבלף אותם", ואמר שהייתה חברות אמיתית גם מחוץ למגרש ולפעמים היו הולכים לדיסקוטקים ביחד. רוברטו קרלוס מזכיר את הזכייה בגביע האלופות ב-2002 כרגע השיא. זידאן אמר - "המלך היה בחדר ההלבשה שלנו לפני המשחק ותמך בנו. המלך!". הדיון על השחקן הטוב ביותר עולה במהרה והחבר'ה מפרגנים זה לזה. רונאלדו בוחר בזידאן, וזידאן המחייך אמר - "רונאלדו היה הכי טוב". פיגו צוחק - "הוא לא היה צריך להתאמן אפילו מרוב שהוא שיחק טוב". זידאן הוסיף - "אני זוכר משחק בית אחד במהלכו הנשיא פרז פנה לרונאלדו ואמר 'רוני, אתה יכול לרוץ קצת יותר מהר בבקשה?'. רונאלדו אמר לו 'כבוד הנשיא, אתה משלם לי כדי להבקיע גולים וזה מה שאני עושה". הכוכבים פירגנו גם לשחקני הסגל הפחות נוצצים, אם היו כאלה, ועל דבר אחד הייתה הסכמה גורפת - קלוד מקאללה שעשה הכל בקישור האחורי ובלעדיו זו לא הייתה אותה ריאל מדריד. הסכמה הייתה גם על הזמן שהדברים התחילו פחות להצליח. קיץ 2003, עם עזיבתם של היירו, דל-בוסקה, מקאללה, מקמנמן, סלאדס. "רק בקהאם בא", אומרים פיגו וזידאן יחד. הסופרסטארים ביקשו להדגיש שלבקהאם נעשה עוול. "הוא היה מקצוען חבל על הזמן ושחקן טוב מאוד, הוא נתן מעצמו בכל אימון ובכל משחק". פיגו מוסיף - "הייתה לי מערכת יחסים פנטסטית איתו. אהבתי אותו כשחקן ובטח שכאדם". זידאן דיבר על המסעות המוגזמים לאסיה - "לרגע חשבתי לעצמי - 'זה אמור להיות מחנה אימונים, ואני לא מתאמן בכלל. אלא פשוט מטייל ורואה מעריצים של הקבוצה'. זה לא אמור להיות ככה". רונאלדו סיכם את העידן שלו במדריד ואמר שהשנתיים הראשונות היו פנטסטיות. 30 שערים בעונת הבכורה('הבקעתי ממש אחרי שנכנסתי כמחליף, רוברטו קרלוס בישל לי. חשבתי לעצמי - 'וואו, זה מדהים, הולכת להיות עונה גדולה') ו-34 שערים בעונת 03/04('כבשתי שער מדהים בדרבי, אחרי 14 שניות). על המשחק באולד-טראפורד - "זו חוויה שלעולם לא אשכח. זה לא קרה לי לעולם לפניכן". בכתבה אגב יש השוואה בין פרוייקט הגלאקטיקוס 1 לבין פרוייקט הגלאקטיקוס 2. בין השנים 2000-2006 פרז הוציא 417.5 מליון יורו - לעומת 412.5 מאז 2009. כריסטיאנו רונאלדו יקר יותר מזינדין זידאן. עוד יש אזכורים לשחקני הקאנטרה שעזבו(סולדאדו, חאבי גארסיה, אפילו אוסקר מיניאמברס), שחקני ההגנה שהגיעו באותו זמן ורובם לא הצליחו יותר מדי, אחוזי ההצלחה של כל מאמן ומאמן(דל-בוסקה עם נתונים לא גבוהים אבל התארים...) ועוד...
