דיון התקשורת הרשמי לעונת 14/15

מוכשר ככל שהדור הזה היה, אירופה היתה דבר חדש עבורו. הציפיות היו נמוכות יותר ובצדק. אני חושב ששרף כן הצליח בגישור הפערים בין ישראל של אוקיאניה לישראל של אירופה, אבל זה לא יכול היה לקרות מיד.

 

לעניין שרף עצמו, לדעתי נעשתה התקדמות די עקבית מקמפיין לקמיין.
בראשון חטפנו חמישיות בוינה ושטוקהולם (וקינחנו עם ה3-2 ההוא).
בשני פתחנו טוב והצלחנו לא להפסיד בבית קמפיין שלם ואמנם סיימנו חמישי אבל היו כמה דברים נחמדים (נצחונות בבית על פולין, תיקו בבית עם צרפת ורומניה).
בקמפיין השלישי כבר פתחנו עם נצחון על בולגריה ותיקו עם רוסיה, הפסד בקפריסין ושער מאוחר בסופיה דפקו לנו מקום בפליאוף.
האחרון כמובן היה המוצלח ביותר, 5-0 על אוסטריה ופליאוף, הכי הרבה שהגנו עד היום.

לי אישית אין התנגדות לזה שמאמן קיבל פה כמעט עשור. הבעיה שלי היא עם זה שלאלה שבאו אחריו עשו את המוות על מקום שלישי.

 

כל המחמאות לרונן חרזי במקומן. פשוט חלוץ גדול! חבל שלא מימש את הפוטנציאל שלו בגלל חוסר מזל.

 

דבר אחד אני לא מבין. יש משחק בין בית"ר לסכנין ללא קהל נכון? מה ההיגיון לשים אותו ב-20:00 ביום שני? למה? מה ההיגיון? שישימו אותו ביום שבת ב-19:00 בערב, גם ככה אין קהל!!!

 

מניח שמדובר בשיקולים של המועצה להימורים על מנת שיהיה משחק מעניין להמר עליו ביום שני או של חברת הטלוויזיה שרוצה לשדר את המשחק

 

המשחק ביום ראשון

 

שלמה מן מהעין השביעית:

"עבור ערוץ הספורט, שלמה שרף הוא נכס. לא משנה אם נכס מסוג "דגנרט", "קנאי" או סתם "עגלון", כלשונה של הפייטנית צופית גרנט בעמוד הפייסבוק שלה. הקהל ינהר בהמוניו למופעי האימים הצפויים מראש שלו, כמו אחרי עוד הצלחה/כישלון של הצ'ילבה אברם גרנט. כך היה ביום שני השבוע (9.2.15) ב"יציע העיתונות", יום לאחר שנבחרת גאנה, שאותה מאמן גרנט, נוצחה בפנדלים בגמר אליפות אפריקה מול חוף-השנהב. עם סיום המשחק צצו ועלו בעמודי הפייסבוק השונים תגובות וקריקטורות על השמחה לאיד השורה כרגע במעונו של שרף.

זו תחנה נוספת ביריבות בין השניים, שמקורה בתכך מימי מכבי תל-אביב שנת 2000. מאז ועד היום, בכל פעם שגרנט עלה לכותרות כמאמן נבחרת ישראל, צ'לסי, וסטהאם, וכעת גאנה, שרף תמיד חיכה לו בפינה, מוכן ומזומן עם המנטרות הרגילות שיגמדו, יזלזלו וילעיגו.

בעוד שהמאמן גרנט הקפיד בדרך-כלל לשמור על פאסון ולא להגיב, הגרושה הטרייה גרנט החליטה לא להבליג יותר והתפוצצה על פרשני "יציע העיתונות", שביטלו את הישגו של האקס שלה. אל הקטילה הצפויה של שרף הצטרף בוני גינצבורג, חלק מהזמן בצעקות אימים. גינצבורג אמר שהוא מסרב להיות שותף ל"להקת המעודדות" וחלק לגרנט מחמאה מפוקפקת: הוא מסיר בפניו את הכובע על הדרך שבה הוא זוכה לקבל תפקידים בכירים, רמז ליכולתו להתחבר לאנשים הנכונים.

שרף, בנרגנות אופיינית, אמר שזו לא חוכמה להגיע עם גאנה לגמר אליפות אפריקה, כי אצלה זה עניין שבשגרה. המגיש ניב רסקין אמר שהעובדה הזו אינה נכונה (הפעם האחרונה שגאנה זכתה באליפות אפריקה היתה ב-1982. מאז ועד למשחק השבוע הופיעה רק פעמיים בגמר, ובכל פעם נוצחה). שרף הבין שהטיעון שלו לא מחזיק, שינה כיוון ותקף מכיוון אחר: גרנט משך בכוונה לפנדלים ולא רצה לנצח ב-90 דקות. ואז הגיע לפואנטה מעניינת. שרף פנה לרון קופמן, שהחל לסנגר על הישגו של גרנט, ואמר לו: "בחצי הגמר הוא ניצח את גיניאה המשוונית, אתה יודע איפה זה בכלל על המפה? אתה מכיר את המקומות האלה? אתה ראית את זה בקו המשווה? איפה זה גיניאה המשוונית, איפה זה?".

קופמן, על אף שותפות גורל בת עשור לצדו של שרף, נראה כמופתע בכל פעם מחדש מהפנינים שפולט הקולגה. הוא ניסה לברר עם שרף אם הוא בכלל יודע כמה מדינות יש באפריקה, ושרף ענה: "גם אתה לא מכיר. תראה לי על המפה איפה זה גיניאה המשוונית, תראה לי". כאילו שברור שאין בעולם אחד שיידע לשים את האצבע על החור הנידח ביותר על פני כדור הארץ, או בשפתו העשירה של שרף – "המקומות האלה".

את הטיעון שמתאים לאוהד הזוי וגזעני משמיע בקול רם ובדעה צלולה (כך לפחות אפשר להתרשם) מי שהיה בעבר מאמן נבחרת ישראל, שבזכות ייחוס זה מונה לסמכות המקצועית הבכירה בתוכנית הדגל של ערוץ הספורט.

שיעור הגיאוגרפיה שהעביר שרף הזכיר אמירה נוקבת שלו, מאותו הדנ"א, עת לפני כשמונה שנים אמר על חלוץ הפועל תל-אביב זיטו אוגבונה: "כמו שהוא נראה [הכוונה ליכולתו החלשה], הייתי שם אותו בכלוב ושולח אותו לניגריה". שרף מאמין שזה טיעון משכנע בערך כמו ההסבר המלומד "איזה אפס" שהוא משמיע כפרשן במשחקים כלפי שחקן שטעה במסירה. תובנות מקצועיות שמלמדים רק בקורס מתקדם למאמנים.

הצופים שבויים במלל האיכותי הזה פעמיים בשבוע. הנה הוא שוב באולפן – שרף הרדוד, או שליימה האינטרסנט. יש המביעים מחאתם כלפיו באתר ערוץ הספורט, אחרים מתחברים לזווית הקומית, כך או כך, תיאטרון האבסורד ממשיך לנדוד באין מכלים. מעת לעת דואג שרף להגדיש את הסאה שלו עצמו בעוד אמירה מטופשת, עד שלמישהו עולה הדם לראש. הסטטוס שפירסמה צופית גרנט, שנכנסה בשרף ובגינצבורג תוך הזכרת החשבונות שלהם עם אברם גרנט, חידד שוב את קווי המתאר של האיש והתופעה.

ברדיו 103FM נחלצו מאיר איינשטיין ורון קופמן להגנת שותפם מערוץ הספורט. "אני לא מבין את הביקורת הזו של צופית", סח איינשטיין, "נדמה לי שהפעם היא חצתה את הקווים". ואף מלה על השור המועד חוצה הקווים שמסב איתם אל אותו שולחן, מספק פרשנות שטחית, מאתגר את הצופים בחיפוש אחר האינטרסים החבויים במסרים שהוא עצמו משמיע – בעילגות, בחוסר כבוד כלפי מי שאינם כוס התה שלו, בפנקסנות ובחשבונאות, בגידופים ובחרפות.

למה נותנים לאחד כמוהו במה היא שאלה כמעט מיותרת. ערוץ הספורט לא יוותר על שרף כי הוא מה שנקרא "טלוויזיה במיטבה". החומרים שהוא פולט כלאחר יד עוזרים לייצר תוכניות נצפות. שרף לא יושב על המשבצת שלו בגלל תובנותיו או הבנתו העמוקה במשחק. הוא שם בתפקיד הבולדוג האמוציונלי שייתן את הנביחות הקבועות והמוכרות, החושפות לעתים נבערות וגזענות.

כבר שנים ששרף מוכר את עצמו כליצן החצר של ערוץ הספורט. שוב ושוב הוא מספק אותו מופע, וכמו צ'רלי צ'פלין, מחליק על אותה קליפת בננה שהוא עצמו זרק. העיקר שהצופים יצחקו במקומות הנכונים.

הסחורה המשומשת כוללת את היריבות העתיקה עם גרנט, שבאופן תמוה, מתקיימת במעמד צד אחד. לא גרנט הוא האוחז בחוזקה בשולי הטלית ששרף מושך לכיוונו, אלא התקשורת. היא האחראית לקיומה של השנאה העבשה הזאת ומספקת חמצן לבריונות של שרף. וככה כבר שנים שכולם מסבים לאותו שולחן ולועסים אותה מנה. גרנט כובש עולמות חדשים, ושרף ממשיך להזדנב אחריו. לערוץ הספורט אין כוונה לאתגר את הצופים בדמות חדשה, שתאוורר את האולפן ואת האווירה. הפארסה תימשך בשנים הבאות על פני ארצות היבשת השחורה. חפשו אותן במפה."

 

להפוך כל אדם שלא יודע איפה זה גינאה המשוונית לגזען זה לא רציני.

 

זה עוד כלום, מה לגביי אוגבונה ואבו ענזה? העיקר זה לפמפם בפומבי את תורג'מן.

 

על אבו ענזה הוא אמר שחקן ליגה ז'. זו טיפשות, זו לא גזענות.

 

איציק זוהר חושב שהוא בארומה, פרימו בעולם משל עצמו בוואטסאפ

 

ארור היום שהזמינו את איציק זוהר לאולפן טלוויזיה.

 

לדעתי זה קרה בגמר של ליגת האלופות 1996/97

 

כמעט 20 שנים של חרטא.

 

איזה אדיר היה ערוץ הספורט פעם..