דיון התקשורת הרשמי לעונת 14/15

לא באמת אמרת את זה....
בוני הכי גרוע בפער מהשאר, קשה לי להאמין שאי פעם תהיה לו תחרות.
אני מעדיף לשמוע במשך שעתיים את שליימה, איציק זוהר ופרימו מנתחים לי משחק תחתית מהליגה המקדונית ולא 10 דקות של בוני ביציע.

אם כבר ערוץ הספורט אז שמתי לב שבשנה האחרונה הם התחילו לקדם שם את הכתבים בצורה מוגזמת. טליה סלנט(מעצבנת וסתומה) שמכתבת קווים זניחה הצטרפה לכל אולפן אפשרי על סמך כלום או כנראה היו לה את האנשים הנכונים סביבה. ופתאום אני שומע את מוטי פשכצקי, תומר לוי, שירלי בר דיין ורועי זריהן(ולא נשכח את הדביל מריאדה ש"משדר" משחקים לשער השבת) מתחילים לנתח קבוצות ונבחרות כאילו ברזומה שלהם יש 5 אליפויות ו-40 הופעות בנבחרת. עוד סימפטום לברברת שהולכת שם בשנה האחרונה, פחות שידורים יותר דיבורים.

ורון ברבש כבר לא משדר בערוץ הספורט, נראה לי שהוא בצ'רלטון.
מלובני לעומת זאת משדר כל ספורט שקיים, לפעמים נדמה לי שגם אם אני אשחק עם חבר קרב יריקות למרחק הוא יגיע וישדר. לזכותו יאמר שלא משנה באיזה ענף ומה החשיבות הוא תמיד מגיע בהתלהבות ומקצועיות.

 

היה רגע מביש שמישהו שאל את לוזון אם הוא הבטיח להצביע בעד בלגיה בהצבעות באופ"א בתמורה לדחיית המשחק, ובתגובה הוא ענה עם חיוך "אין תגובה".
שמישהו ישלח את החרא הזה להתאחדויות שמדברות לאחרונה על השחיתות באופ"א ופיפ"א.

 

אני חושב שאפק כן מתחיל לתת פייט לבוני. שניהם ממש ממש בלתי נסבלים.

 

לבוני ואפק יש גם המון במשותף, שחקנים מאוד בינוניים שהתחילו את קריירת הבוגרים בגיל צעיר מאוד ועם המון מזל הצליחו להשתחל למועדונים הגדולים בארץ, ניצלו חוסר באלטרנטיבות ראויות כדי לשחק לאורך שנים בנבחרת ויצאו לסיבוב ספסלים באירופה וכמובן טורחים לזיין לנו את השכל על זה בכל הזדמנות. שניהם גם "אינטילגנטים" בגרוש שמנצלים מוניטין מסוים שנוצר להם כדי לשחק את המשחק המזויף שלהם למרות שהצופה הממוצע שישים לב יבחין שהם לא בהכרח שונים מיוני הללי או ברקוביץ' בהתלהמות, גניבת הדעת ובהתפרצות לדברים של אחרים. אפק גם בניגוד למה שמצטייר אינטרסנט לא קטן ודואג להגן על החברים שלו בכל הזדמנות.

 

אני לא רואה קשר בין קריירות משחק להבנה של הכדורגל כשאתה צופה בו.
למשל ברקוביץ' - במגרש הוא היה גאון, ראה דברים שרבים אחרים לא ראו. הגיע לרמות אדירות בשביל שחקן ישראלי.

מחוץ למגרש כשהוא פרשן לא פעם צחקת על חוסר ההבנה הטקטית שלו.

 

מסכים איתך שאין קשר רוב הזמן(למרות שלפעמים שחקן עבר נותן זווית אחרת שפרשן כמו שגיא כהן או אבי מלר למשל לא יכול לתת), במקרה של בוני ואפק ציינתי שהם מאוד דומים במהלך הקריירה שלהם. וגם סתם מעצבן לראות אותם יושבים באולפן ומנסים לפאר ולהלל בכל הזדמנות את הקריירה לא יותר מדי מרשימה שהייתה להם כדי שיקחו אותם יותר ברצינות. אפק למשל מזכיר לא מעט את המסע ההוא של הפועל למרות שהיה חלק זניח ובקושי שיחק באותה עונה, גם באליפויות עם בית"ר ומכבי חיפה הוא בעיקר היה פצוע וישב על הספסל.

 

הרע במיעוטו, לפחות הם מנסים לתת משהו אחר. השאר באים לאולפן כאילו זה הפיצוציה השכונתית ביום שישי והם שולחים טוטו.

 

איך זה הגיע למצב הזה, מה קרה?

 

האם נחצה קו אדום ביחסים בין מאמן כדורגל לבין פרשן?

כמו שאפשר לראות, זה ישן יחסית. מה שמדהים בסרטון הזה הוא השינוי של פרימו. תסתכלו עליו שם בפברואר 13 והיום, כל כך צנום, שאפו לו!

 

הוא עשה ניתוח לקיצור קיבה.

 

אוף, חשבתי שהוא עבד מאוד קשה על עצמו...

טוב נו עד שפעם אחת החמאתי לו גם את זה לקחתי חזרה.

 

התוכניות של שלישי ורביעי ביציע העיתונות עם ההנחיה של מודי בר און מתחילות להזכיר לי בכלל איזה אולפן של ליגת האלופות. כל קשר בינו לבין הרעיון המקורי של היציע מקרי לחלוטין.
אגב, אחד מחברי הפאנל, ליפשיץ או משהו כזה? איך הוא קשור לענף? כי אתמול שמעתי אותו כבר בתחילת התוכנית מציע רעיון שאת מסי נשים ב NBA ואת לברון בברצלונה ואז לשניהם לא יהיה משעמם..

 

היציע איבד את זה ברגע שעברו לשדר במתכונת שבועית. יש יותר מדי חברי פאנל בערב אחד מה שגורם לבלאגן ואובר צעקות באולפן,
כשהמשמרת המשעממת מכולם היא עם מודי בראון, איציק זוהר, אבי מלר והחיזוק התורן שנראים כאילו נכפה עליהם להגיע לשידור

ועוד דוגמא בין פרימו לאפק