http://www.ynet.co.il/PicServer/20933/1_m.Xxx מרלון ברנדו מגדולי השחקנים של הקולנוע העולמי נפטר בגיל 80. ברנדו זכור בין היתר על תפקידו הנהדר בסנדק. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx להרחבה
אכן אבדה גדולה. סרט נוסף שהוא שיחק בו והיה נפלא הוא "אפוקליפסה עכשיו" של קופולה. http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/391707/111_m.Xxx http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/391703/marlo_m.Xxx אחד מגדולי השחקנים, מרלון ברנדו
הסרט החדש הל הארי פוטר- חרא סרט לקחו ספר נחמד, ועשו לו את התסריט הכי גרוע שאפשר הם פשוט דילגו על קטע טוב וחשוב שהיה בספר, חוץ מהסוף, שגם הוא חלקי ביותר. ושוב, כמו בסרטים הקודמים, מי שלא קורא את הספר לא מבין כלום, וגם לא יבין כלום בסרטים הבאים אני ממש שמחה שהחלטתי להוריד את הסרט, ולא לשלם עליו 30 שקל... בקשר היום שאחרי מחר, גם אותו הורדתי, ודווקא היה סרט נחמד, חסרה קצת עלילה מעניינת(כי כמה אפשר להתעניין בסופה שהורסת את העולם?), ובסה"כ מזכיר מאוד את שעת האפס(THE CURE), רק ששם דברים אחרים החריבו את העולם ולא ראיתי שמישהו הזכיר את שרק 2(שד"א, גם אותו הורדתי), אחד הסרטים המצחיקים שראיתי. אחלה עלילה, אחלה דמויות(פוס החתול מצחיק ביותר).
אתמול משום מה, בפעם הראשונה ראיתי את הסרט ג'ון מלקוביץ'. סרט פשוט אדיר שאני לא מבין איך לא ראיתי קודם. אני לא אנתח את התסריט המשחק התלבושות והבימוי (היי בוריס) אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרושם שזה סרט מצוין.
אני דווקא ממש לא התלהבתי ממלקוביץ'.. חשבתי שאני מאוד אוהב את זה על סמך הרעיון הבאמת גאוני, אבל הביצוע היה בכלל לא טוב, התמונה הייתה גרועה(אולי זה בגלל שראיתי בטלוויזיה "14 עם האנטנה שבמטבח? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/huh.Xxx ), וגם העלילה הייתה דפוקה. היום סוף סוף ראיתי את הארי פוטר- זה סרט לא משהו, אבל ביחס לשניים הקודמים הוא אחד טוב מאוד. בניגוד לשני הספרים הקודמים, שבהם השמיטו פרטים מהעלילה באופן מזעזע, פה קיבלנו סרט ששונה בתכלית מהספר. נוויל נראה שחיף לעומת התיאור שלו בספר כשמנמן, הרמיוני נראית טוב בניגוד לספר שבו היא מצטיירת כילדה מכוערת, הארי מקבל את "אש המחץ" כמה חודשים טובים אחרי מה שבספר, וגם סתם הוסיפו קטעים לא קשורים(נכון שהקטע שהרמיוני מרביצה למאלפוי חשוב לעלילה במהשך, אבל הוא פשוט לא היה בספר והיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר טוב). בקשר למשחק- המשחק של דניאל רדקליף הוסיף להיות מעצבן לעומת רופרט גרינט שהשתפר בצורה משמעותית, אלן ריקמן עשה את הסרט כהרגלו, השחקן שמחליף את ריצ'ארד האריס המנוח בכלל לא משהו, וניכר לראות שהבמאי הקטין בכוונה את החלק שלו לעומת השניים הראשונים שבהם דמבלדור היווה חלק חשוב מאוד בעלילה. אגב, לעוד מישהו חסר ג'ון קליז כרוח הרפאים החביבה?
היורו נגמר, סיבה מצויינת לעשות עדכונון. 1. המופע של טרומן - 7/10. בביקורת של רוג'ר אברט, מבקר הקולנוע המפורסם בעולם, הוא כותב שהסרט מבוסס על סוד שהיוצרים טרחו מאוד להסתיר אותו. כאשר חשבתי על זה מעט הגעתי למסקנה שניתן לאמר דבר כזה על כל סרט. תמיד, תמיד, עדיף לגשת ליצירה בלי לדעת עליה שום דבר, או כמה שפחות. כאן, המקרה די בולט. הרעיון המרכזי היפה היה יעיל הרבה יותר במידה והוא גם היה מפתיע. כך, הסרט מאבד מכוחו. בסך הכל, הוא נחמד, ומעלה מחשבות מעניינות. ג'ים קרי מצויין. אבל חסר פה משהו לגדולה, אולי גורם ההפתעה. 2. חיים בתמונות - 8/10. מותחן פסיכולוגי מבריק, שאילולא כמה פניות עליליות שגויות לקראת הסוף היה יכול להחשב לגדול באמת. במידה רבה, מזכיר סרט זה מותחן אחר בו כיכב רובין וויליאמס - הגרסה האמריקאית של "אינסומניה". תבנית הצבעים בהירה, מצוחצחת עד דחייה. בניית המתח עשוייה בטכניקה דומה. במקור, עומד קו פסיכולוגי עמוק - שם הכחשה, פה אובססיה. אבל, הסרט הזה לא יכל להצליח בלי הופעה ענקית של רובין וויליאמס. סיי, הדמות אותה הוא מגלם, נראה כמו השכן הנחמד, אך מבפנים הוא מרוסק, בודד, וחולה. לראות את רובין וויליאמס במצבו בסרט זה שובה ומרגש. 3. ורטיגו - 6/10. הרומן שלי עם אלפרד היצ'קוק נמשך. דווקא עכשיו, לשם שינוי, הרגשתי שזה עומד לקרות, שאלפרד ישבור את המחסומים המנטליים שלו. בשעה הראשונה הסרט נראה פחות מיושן מהאחרים שלו, מותח יותר ומרתק יותר. האווירה של המעקב באמת יוצאת דופן, עם המוזיקה השקטה והדממה המילולית. ג'ימי סטיוארט קורן בתפקיד שהוא עשה ממנו קריירה - בן אדם פשוט במצב בלתי שגרתי. ואז, הסרט עושה חרקה, צלחת, צופר ומאבד שתי גלגלים. נאבד לו הקו של המותחן העל-טבעי, עברנו לקוים רומנטיים, פסיכולוגיים, וקרימינליים. היצ'קוק מנסה יותר מדי. אולי, כי הסרט הוא למעשה על היצ'קוק עצמו, על הסטיות שלו והגיגיו. אבל זהו יותר מדי. המתח שנבנה בסבלנות בשעה הראשונה נזרק לפח, ופתאום אנחנו צריכים לראות את ג'ימי סטיוארט שלמדנו לאהוב הופך לטיפוס אובססיבי ודוחה. ועושה את התפקיד הזה באופן נוראי, אגב. חבל, כי בסרט יש סצינות רבות טובות, ועד לטוויסט (שמסיבה כלשהי מגולה באמצע הסרט) באמת יש הרגשה של גדולה. 4. קאובוי של חצות - 3/10. אני נוטה לבחור סרטים לפי רשימת 250 הסרטים הגדולים ביותר בכל הזמנים שנמצאת ב- IMDB.COM. אני יודע שזה מבוסס על קולות של אנשים פשוטים, אך מנסיון אני יכול לאמר שהרשימה הזו אמינה למדי. כמובן, ראיתי כבר סרטים לא טובים שהופיעו שם, כמו "שליחות קטלנית" הראשון שזוכה בחסד נעורים מסיבה בלתי ידועה. אך שום דבר לא דמה לסרט הזה. לאחר שסיימתי לראות אותו, נכנסתי לפרטים שלו ב- IMDB ועברתי שחקן שחקן כדי לברר שראיתי את הדבר הנכון. מסתבר שלא רק שם מעריכים אותו, הוא גם זכה בשלל אוסקרים ב- 1970 (ה- X רייטד סרט היחיד שזכה בפרס הגדול). איך? מעבר להבנתי. לסרט אין שום פואנטה או מבנה. הטריקים הסינמטוגרפיים שלו חסרי תכלית לחלוטין. אין שום דבר מרגש או מעניין פה. אין אפילו טיפת הגיון. הדבר הטוב ביחיד הוא הצמד דסטין הופמן וג'ון וויט, בהופעה נחמדה. חוץ מזה? חרא סוסים. 5. תקועים לנצח - 5/10. *גרעפס* 6. שיקגו סיטי - 6/10. שיקגו סיטי מנסה להיות לוק סטוק. מאוד מאוד. קוי הדמיון ברורים לכולם. אבל למרות כמה קטעים מצחיקים ומבדרים, הסרט הזה לא משדר את הכיף של לוק סטוק. אז נחכה לגאי ריצ'י. 7. שתיקת הכבשים - 8/10. למרות הציון הגבוה, ציפיתי ליותר. מבחינת קו העלילה, מדובר במותחן שגרתי לגמרי - יש רוצח סדרתי, ובעזרת רוצח סדרתי אחר חוקרת ה- FBI תמצא אותו. בין לבין, יזרקו מגוון זוועות וגופות מגעילות, ויהיה בסדר. לשמחתו של הצופה, יש פה משהו שלא רק מציל את הסרט, אלא הופך אותו לטוב מאוד - אנתוני הופקינס. הופקינס מושלם כחניבעל לקטר, וכל כך מגוון. מצד אחד, מדובר ברוצח, במפלצת. מצד שני, באינטלקטואל בעל כרזימה שטנית. הופקינס מעבר את השילוב הרצחני באופן גדול - אפשר להרגיש את הרשע החכם. כשהצופה רואה אותו לראשונה, הוא עומד זקוף. רואים שזה לא אילוץ, אלא כך הוא עומד לנחותו. חניבעל של הופקינס הוא נכנס לצופה מתחת לעור וגורם הרגשה של אי נוחות כאילו אתה יושב מולו ולא קרליס. גם ג'ודי פוסטר טובה מאוד, וממחישה את הדילמה שלה בעולם גברי. הבמאי מוסיף לתסכול שלה מסביבתה. במשרדי ה- FBI, נכנסת היא למעלית, כאשר היה האישה היחידה מבין גברים שנראים כולם אותו דבר וגבוהים ממנה בראש וחצי. חבל שההשקעה הגדולה בשתי הדמויות הראשיות לא מצאה את דרכה אל בפאלו ביל, שנראה כמו רוצח סדרתי שגרתי של בוגר קורס "מותחנים למתחילים". מגוון סטיות, פגמים פסיכולגיים, מראה מוזר וברוטליות בלתי הגיונית, והנה יש לך אותו. הייתי מעדיף שני חניבעלים. 8. ישו כוכב עליון - 9/10. בדומה לסרט "דוגמה", המחזמר "ישו כוכב עליון" יוצא נגד המסוכמות הדוגמטיות שהונחו על ידי הכנסייה. אך, בעוד "דוגמה" מבקר את הכנסייה הקתולית אך הוא בעל יומרות תאולוגיות, "כוכב עליון" לוקח את חומרי הגלם בסיפורי הברית החדשה והופך את חיי ישו לסיפור מן המניין - עם שמחה, רגש, שיאים, קונפליקטים ונקודות מפנה. רבים החמיצו זאת, אך בברית החדשה בהחלט יש בסיס לסיפור טוב, ו"ישו כוכב עליון" הוא כזה. זהו אינו סיפור חייו של האייקון הדתי המפורסם (למעשה, הסרט נוקט בקו חילוני). זהו סיפור חייו של אדם יוצא דופן ושמו ישוע מנצרת. באופן פרדוקסלי, השחקן שמגלם את ישו, טד נילי, עושה את זה רע מאוד. פרט למראה החיצוני המתאים לישו של שנות ה- 60, אין לו כלום. לא ברור כלל איך הוא הצליח להלהיב אלפים, ולהצית דת של מיליארדים. אין לו כל עוצמה, נוכחות או קריזמה. כל זה היה נסלח, אילו הוא היה יודע לשיר. הוא לא. הקול שלו נשמע רכרוכי ודק. עכשיו, תחשבו על זה שאני התרגלתי לשמוע את איאן ג'ילן, סולנה של דיפ פרפל, בתפקיד ישו, בדאבל דיסק שאני מחזיק תמיד באוטו. זה זמר! המעברים שלו מדהימים, הקול שלו נושא עוצמה, ובכלל הוא שר יותר טוב. נילי לוקח את בלדת המפתח של ישו בה הוא מתעמת עם עצמו/אלוהיו על מר גורלו, ומחרבן אותה. לכאורה, לא ניתן לתת ציון כה גבוה לסרט כאשר הדמות הראשית משוחקת באופן רע. אך, יש פה מספיק פיצוי. תחילה, כמובן, אני משוחד. לפי דעתי "ישו כוכב עליון" שכתבו אנדרו לויד וובר וטים רייס הייתה אחת מהיצירות המוזיקליות הטובות מכולן, עוד לפני שנורמן ג'וויסון הפך את זה לסרט. בכלל, הוא לא צריך לטרוח הרבה. החומר שבידיו שווה זהב. אפילו בלי מראה ויזואלי, "ישו כוכב עליון" בגרסת הדיסק עובד באופן יוצא מגדר הרגיל מבחינה דרמטית. למשל, הפגת המתח על ידי שירת התלמידים לאחר העימות בין ישו ליהודה בגן. פיצוי נוסף הוא קרל אנדרסון, שמגלם את יהודה איש קריות. "ישו כוכב עליון" לא מציג את יהודה כבוגד רודף הבצע, אלא כאדם היחיד שראה לאן מתגלגלת הישו-מאניה - מרד ודיכויו האלים על ידי הרומאים. יהודה אוהב ומעריך את ישו, אך חושב תחילה על עמו. קרל אנדרסון (השחור אגב, שלובש בגד ורוד מוזר) תמיד נראה מהורהר. ולחלק החשוב באמת - הוא שר באופן מדהים. קול הרוק שלו חזק בהרבה מזה של נילי, ואין בכלל ספק מי מנצח בעימותים. והפיצוי השלישי הגדול הוא הסט. הבמאי נורמן ג'וויסיון בוחר לא להתנתק מהמקורות התאטרליים של "ישו כוכב עליון". בתחילת הסרט, מופיע אוטובוס במדבר יהודה (הסרט צולם בישראל). הוא עוצר, ויורדים משם עשרות אנשים בלבוש רגיל לתקופה. הם מורידים ארגזים מהגג, ומתחילים להתלבש לתפקיד - הכהנים בגלימות שחורות וכובע מוזר, החיילים הרומאים לוקחים חרבות ובארי דנן לובש את בגדי המלוכה של פונטיוס פילטוס. לאחר שכל השחקנים מתאגנים ומגיעים למקום, עולה הכיתובית שמכריזה בגאווה על שם הסרט. זהו אחד מהרעיונות המבריקים ביותר שאני ראיתי פעם בסרט. אבל זה לא תם שם. הסט קטן, והמרחקים בין המקומות קטנים. ירושלים ממוקמת בהריסות קטנות שדי מזכירות את מצדה. הכהנים עומדים על משהו שמזכיר פרוייקט בנייה. הכל בקטן, תאטרון מתחת לשמיים הפתוחים. והפיצוי הרביעי הוא המודרניזציה שהסיפור עובר. זוהי לא דרמה תקופתית. יהודה מחליט להסגיר את ישו כאשר הוא רואה טנקים רומאים, שמתקרבים לירושלים. זה ממחיש את מה שאמרתי קודם - זהו לא סיפורו של המשיח המפורסם, אלא של אדם פשוט. ביחד, כל הסלט הזה עושה את אחד הסרטים הכיפיים והמהנים שראיתי. מומלץ בחום. 9. הפסיון של ישו - 7/10. פרט ללהט ותשוקה, בדרך כלל בהקשר מיני, יש למילה "Passion" פירוש נוסף - ייסורים. זהו סרט על הייסורים של ישו, ושום דבר אחר. מל גיבסון רוצה לקחת, לנענע את הצופה, ולאמר לו - תראה מה ישו עשה למענך. במטרה זו, הסרט מצליח, אך עם כוכבית קטנה שאליה אגיע בהמשך. קשה לי להזכר בסרט אלים יותר שראיתי. גיבסון עושה את כל המאמץ לראות כל עינוי שישו עבר, כל טיפת דם, כל צלקת וכל פיסת עור שנקרעה. המצב הרגיל של ג'יימס קאביזייל, שמגלם את ישו, בסרט הוא בגניחות כאב, נפילות והבעת סבל. פלאשבקים מועטים לתקופה היפה מספקים קונטרסט אידילי לברוטליות שעל המסך. מל גיבסון מפיח רוח חיים באומנות הדתית של המאה ה- 15. ישו סובל, ישו מדמם, ישו ממוסמר לצלב. גיבסון לקח את אומנות הרנסאס והפך אותה לסרט. גיבסון גם הבטיח דיוק רב - פרט ללבוש ולסטים ההסטוריים, השחקנים מדברים בעברית, לטינית וארמית! בשלב מסוים, גיבסון אף שקל לשחרר את הסרט ללא כתוביות. הבעייה היא שזה סרט שמדבר אך ורק לנוצרים. אפילו לנוצרים חילונים, רק שהם ידעו את הברית החדשה היטב. לנו, יהודים, הוא לא מזיז. עבורי, ישו בסרט הוא דמות. עבור הנוצרי, הוא אייקון דתי. אני מכיר את ישו רק מאיפה שהסרט מראה לי. הנוצרי מכיר את ישו מלידתו. לכן, לי הייסורים שהוא עובר לא עושים כלום. על הנוצרי הם ישפיעו באופן רציני מאוד. ב"כוכב עליון", ישו הוא דמות, שניתן לגלות עליה חיבה, לסלוד ממנה, או כל הרגשה אנושית אחרת. ב"פסיון", ישו הוא אובייקט. לכן, אני מסוגל להעריך את הסרט, אך לא יותר מכך - כי הוא לא גורם לי לשום דבר מבחינה רגשית. בקשר לשאלת האנטישמיות, קשה להתעלם מכמה נטיות לא בריאות בהצגת היהודים. אמנם, גם ב"כוכב עליון" יש מצב דומה בו היהודים הם שמשכנעים את פונטיוס פילטוס לצלוב את ישו, אך בגלל האופי של המחמזמר ניתן לאמר שזהו רק עוד צד של הסיפור. זוהי לא ביקורת על היהודים, אך ורק חלק מהטרגדיה האישית של ישוע שנבגד על ידי ההמון שתמך בו. ניתן היה לתת ל"פסיון" להשתחרר תחת הספק באותן הטענות, אילולא ההצגה של כהני הדת. דמותו של קיפא ושאר הכהנים זוהי הקריקטורה האנטישמית הקלאסית - זקן רבנים, אף גדול, מעין טלית על הראש ובעל הכוח לעשות מניפולוציות לשליט הרומי. כמו שהוא לוקח את דמותו של ישו הסובל מאמנות הרנסאנס, נראה שגם היהודי בא משם. בעוד הרומאים ברוטליים, אין שם סטייה מתבנית השובה האכזרי. אך הצגת היהודים נראית באופן חשוד כאילו היא נלקחה מ"פרוטוקול זקני ציון".
אני רואה שהשלמת את פרויקט ההשוואה שלך בוריס. אבל איך רק עכשיו ראית את שתיקת הכבשים?! ניתן גם להסיק שלא ראית את החלק השני (והשלישי)? ועוד דבר, בוריס, עכשיו "FRESH".
לא יודע אם תמצאו את fresh בהרבה ספריות וידאו שלא קוראים להן "האוזן השלישית".. "דרקון אדום" לא היה כזה גרוע, ומצד שני גם "שתיקת הכבשים" לא היה כ''כ טוב. מלבד הדמות של חניבעל לקטר והמשחק של ג'ודי פוסטר, הטרילוגיה הזאת קצת איכזבה אותי. "דרקון אדום", בעצם הפריקוול של "שתיקת הכבשים", היה (פחות או יותר) בגרסה מ-1986, שלדעתי היתה איומה ונוראה. אפילו הרימייק עם אדוארד נורטון עולה עליה בכמה דרגות. בוריס, על הרשימה של imdb אני סומך יותר מאשר רוב הרשימות באינטרנט. לרוב הסרטים שם מגיע להיות שם, למרות שהמיקום קצת פחות עקרוני. התחלתי להתעמק בה (=להשוות אותה לרשימות אחרות ולשלי) ולייחס לה חשיבות רק לאחרונה, והופתעתי לטובה.. בסטטוס הנוכחי ראיתי 202 מתוך 250 הסרטים ששם (הרוב לפני שעיינתי ברשימה), וגם אם לא אהבתי את כולם, מצאתי בהם סיבות שיכולות לגרום לאנשים להגדיר אותם כגדולים. כמעט בכולם! אתה הבאת (די בצדק, למרות שהוא לא מדורג ממש גבוה שם, אז זה טיפה פחות עקרוני) את "קאובוי של חצות", אני חושב ש"אמדאוס" היה יותר שערורייתי. כמובן שהוא זכה ב-8 אוסקרים והיה מועמד ל-11, וגם איגוד המבקרים האמריקאים שם אותו בטופ 100 שלו. מלבד מוסיקה טובה, לא מצאתי בסרט הזה כלום. טוב, כנראה שהאמריקאים אוהבים הצגות תיאטרון ואת מוצארט. בתור סרט- איכס! אחד הסרטים המשעממים שראיתי (למרות שיש ארוכים ממנו). אם "ורטיגו" (אולי בהזדמנות אני ארחיב עליו) נחלש אחרי שעה, הרי שהסרט הזה לא הולך לשום-מקום כבר אחרי רבע שעה, החל מהסצינה השנייה או השלישית... מילה על מרלון ברנדו: עדיף לא להתייחס למרלון ברנדו של 25 השנים האחרונות. לפני זה, הוא היה אגדה קולנועית. אני ממליץ במיוחד על "חופי הכרך" (קצת התיישן, אבל עדיין יוצא מהכלל) וכמובן "אפוקליפסה עכשיו" (אם שורדים את שלוש השעות שלפני ההופעה המבריקה שלו http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_jokercolor.Xxx )
אני עדיין איפשהו בסביבות ה- 100. למה כולם מדברים על הגרסת רדוקס הארוכה? תראו את הגרסה ה'קצרה' של 2:45 בסה"כ.
דרקון היה סרט חביב, שהיה נאמן מאוד לספר עליו הוא מבוסס, שהוא מותחן מצמרר ומרתק! אדוארט נורטון - אחד השחקנים היותר טבעיים בתעשייה. יש לו מספר מצומצם של שפות גוף והבעות פנים, מה שקצת פוגם באמינות שלו. רוב הזמן, שימו לב - הוא דמות נסוגה, מתרפסת וקצת תמימה (מועדון קרב, הקומדיה המטומטמת ההיא עם בן סטילר, השעה ה-25, דרקון אדום), ובחלק הוא יותר חלקלק ואכזרי (אמריקה X). מצד שני, אלה שהוא עושה פשוט מבריקות. שחקן פנטסטי. איך אפשר לומר ש"שתיקת הכבשים" לא טוב? אחד המותחנים הפסיכולוגיים המרתקים אי פעם. חניבעל - דמות מבריקה של תומאס האריס. התגלמות האי שפיות - נחבאת אל הכלים ומצד שני מתפרצת, עצורה עד טירוף, שלווה ושלמה עם עצמה לחלוטין. חיים בתמונות - סרט טוב, רעיון מצויין ומקורי, אבל כמו שאמרת, חסר הקץ' בעלילה שבאמת יגרום לך להתעסק בסרט. הסרט באמת מאוד בהיר. מה מנסים לומר? אולי על הדמות של סיי, שמבחוץ הוא חבר'מן עם המשפחה, כשהוא "מצטחצח", אבל מבפנים הוא עסוק בהם עד אימה? דרך אגב, מי שראה את הסרט "תא קטלני" עם ג'ניפר לופז - שמתי לב שאומרים שזה סרט טוב? לפחות כמה שאני פגשתי... Holly Shit! עלילה של B Movie, ביצוע של C movie. תפאורה מלאכותית עד גועל, משחק איום, נוכחות אפסית - כרגיל - של ג'ניפר לופז. איכס איכס איכס.
עם כבר מדברים, זכיתי בשני כרטיסים להקרנת הבכורה של ספיידרמן 2. מישהו יודע במקרה מתי ההקרנת הבכורה של הסרט בארץ? כי אני אמור לבוא לקולנוע ולאסוף את הכרטיסים, ולא שאלתי באיזה יום הבכורה. נאור, חושב בליבו כיצד יראה סרט שמשלב בין "שר הטבעות" ו"הארי פוטר".
בוריס, אתה מדהים אותי כל פעם מחדש... ואוו. ולגבי ג'ון מלקוביץ'. אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי (וראיתי די הרבה) בחיי, אבל מעל הכל - סרט אבסורדי וחולני ברמות הגבוהות ביותר. לכל מי שראה (ספוילר) - הסצנה בסוף היא פשוט אחד הדברים הכי מוזרים שעשו בקולנוע (ואני לא מדבר על סרטי אינדי אלא על סרטים של הפקות רציניות יותר).
אם כבר מדברים על הסרט להיות ג'ון מלקוביץ', אז מישהו זוכר את מערכון "להיות רוי קין" של ערוץ הספורט? אבי מלר מוצא מעבר לתוך הראש של רוי קין ואז הוא מבקיע שער עצמי, אני חושב שנגד ריאל מדריד בהפסד 3-2 בשנת 2000.
