1. יחצ"ן המסיבות - 1/10. יש לי חבר אחד עם טעם לא רע בסרטים - הוא בהחלט יכול להזהות סרט טוב כשהוא רואה אחד. אך הבעייה היא שהוא תמיד מסרב לראות סרטים טובים מלכתחילה ומחפש רק קומדיות מטופשות. זוהי דוגמא בולטת. לאחר 20 דקות עזבתי לחדר שלו לשחק מנג'ר (פתחתי עונה עם יובה וזכיתי בסופר-קאפ. אולה!). 2. מבצע סבתא - 7/10. לאחר האזכבה הקולקטיבית שבעקבות הסרט הקודם, הרגשנו לא מסופקים והלכנו אליי, לראות את הסרט הישראלי הנחמד הזה. אחלה סרט שמייח בסך הכל, עם מגוון קטעים מצחיקים. חבל שלפעמים צריך לחכות די הרבה בין קטע לקטע, אבל בסך הכל זה משתלם. לעיתים גם נושק לסאטירה נחמדה. 3. החבר'ה הטובים - 8/10. ראיתי את הסרט הזה פעם לפני זמן רב, ורציתי לראות אותו שוב עם הידע וההבנה היותר מפותחים שלי בקולנוע. נהנתי, אך ציפיתי למשהו יותר טוב. יש הרבה מאוד מעלות לסרט, שרובן מתבססות על העוצמה של מרטין סקורסזה כבמאי. הסינמטגרופיה של הסרט מופלאה - כאשר הנרי היל בעלייה, מציג סקורסזה את הטייק הארוך (מעל ל- 3 דקות) המפורסם בו הוא נכנס למועדון מהכניסה הצדדית, והעולם כביכול נפרש לרגליו. בסוף הסרט, שמתאר יום מחייו של הנרי היל בדעיכה, העריכה לא ממוקדת ומקוטעת. גם הדרך של סקורסזה לנוע בין אלימות מתפרצת לאיפוק מפתיע מעוררת הערצה. אבל, גם סרט זה, לאחר 14 שנים, נקלע לתסביך הסרט המיושן. הוא טוב, אבל האפקט שלו נחלש לאחר צפיות ב"עיר האלוהים", "דוני בראסקו", "שאיפות", ורבים אחרים שהשאילו אין סוף מוטיבים וטכניקות מהקלאסיקה של סקורסזה. חבל. 4. היום שאחרי מחר - 7/10. מה שבני מציין כמגרעה העיקרית של הסרט, זה בדיוק הדבר שגורם לא לעבוד. הסיפור קיטשי, שטחי, בנאלי וצפוי. ההרס, לעומתו, עוצר נשימה באופן מוחלט, אפקטים ברמה שראיתי לפני כן רק בשר הטבעות. רונלד אמריך, לשם שינוי מוולפגנג פטרסן מ"טרויה", יליד גרמניה אף הוא, יודע שצריך לתת לצופים מראה שישאר להם בראש כדי שישרדו את העלילה הנדושה. הסרט הזה עובד רק כי אמריך יודע את המינון הנכון של ספקטקל מול מלודרמה. ולסיום, מילה טובה לאיאן הולם (בילבו מ"שר הטבעות"), בהופעה מצויינת. 5. מתחתנים עם ההורים - 5/10. יש קטעים. אבל יש עוד יותר טפשות בנאלית איפה שהיא לא צריכה להיות. לצערו של הצופה, בין הקטעים הטובים הסרט אינו קפוא אלא רע, ככה שדי קשה לשרוד את הציפייה המתמשכת. 6. The New Guy - 3/10. הבמאי אד דקטר סיים את סמינר "קומדיות הנעורים", ורץ לעשות סרט. 40 דקות שרדתי את הפארסה, ואז נסעתי הבייתה. 7. 13 שיחות על דבר אחד - 5/10. אני יכול לדמיין את התסריט הזה עם הבמאי וצוות השחקנים של "מגנוליה". כך, הוא יכל להיות יהלום. במצבו הנוכחי, התסריט הוא החמצה. כצופה, לא הרגשתי כלום לגבי מה שקורה על המסך, דבר אינטגרלי להצלחתה של דרמה. זוכרים את הקתרזים משיעורי ספרות? פה אין אותו - השחקנים לא מעבירים מספיק רגש והבמאית ג'יל ספרצ'ר לא מצליחה ברוב הזמן לגרום לצופה לחוש במשהו. ממש חבל, כי התסריט מצויין, ומצליח לגרום לתהייה על משמעות השמחה בחיים. שוב, חבל. 8. נולד ברביעי ביולי - 9/10. אין במאי שיודע להציג את הסתירות וחילוקי הדעות באמריקה טוב יותר מאוליבר סטון. ב"פלאטון" ו- "JFK" הוא היטיב להציג תחושה, מלחמת אזרחים נפשית ואידיאולגית, מול אוייבים מבחוץ שהופכים לשחק משנה בלבד בקרב הפנימי של ארצות הברית. פה, למרות שבסיסו הסרט הוא בעל מסר אנטי מלחמתי, הוא עושה זאת שוב. בעזרת מרכיבים גלויים וסמויים, מרגיש הצופה את הבלאגן הנפשי בה נמצאת האומה האמריקאית סביב מלחמת וייטנאם. המצלמה של סטון מתארת את הדעות המנוגדות, את מצבי הרוח המשתנים. בנוסף לכך, יש כאן את אחת מסצינות וייטנאם הטובות ביותר שראיתי (סטון נלחם שם בעצמו), כאשר הגיבור הורג בטעות אחד מחבריו בערפל האבק. טום קרוז נותן את אחת מההופעות הטובות יותר שלו, ומשתנה ביחד עם התפתחות הדמות והאווירה של הסרט. אבל, עם כל הכבוד לקרוז, הגיבור האמיתי של הסרט הוא העם האמריקאי. לפני "היום שאחרי מחר", ראיתי את הטריילר של "אני, רובוט". פרט לעובדה שמה שהראו שם היה מזעזע מבחינת איכות, אני רתחתי ממה שנעשה לחזיון של אזימוב. אייזק אזימוב בחיים שלו לא כתב סיפור בו רובוטים מסוגלים לאיים על בני האנוש. למעשה, הוא פשוט תיעב סיפורים כאלה. אז איך זה שהסרט שכביכול מבוסס על העולם שלו ו- 3 חוקי הרובוטיקה שלו סוטה לחלוטין מהבסיס לכל הסיפורים שלו? הולייווד מזדיינת.
אני כל כך מסכים עם מה שאמרת על נולד ב-4 ביולי! אוליבר סטון הוא ב-במאי של הסיקסטיז, למרות שאני עדיין חושב שפלאטון היה טוב יותר. שמת לב לפסקול בארצ'יק? אוליבר סטון גאון בזה. בסרטים על הסיקסטיז הוא כל כך יודע לשלב את המוזיקה בהתאם לעלילה. הוא בנה את הסרט על ג'ים מוריסון סביב השירים שלו, הוא התחיל את פלאטון באופן הכי חזק שניתן לצפות עם חיילים צונחים עם Scarborough Fair הנוגה של סיימון וגרפונקל ברקע. חולה על הבמאי הזה. מחכה כבר שיגיע "אלכסנדר".
כן, גם אני מחכה ל"אלכסנדר". הטריילר אמנם נראה כמו אפוס הוליוודי טיפוסי לחלוטין, אך קשה לי לצפות מסטון האנרגטי לסרט "טיפוסי".
אני חושב שאתם לא בדיוק באים בגישה הנכונה לסרטי הקיץ. הם אמורים לספק בידור נטו, ואפקטים/אפוסים היסטוריים=כסף בקופות. נכון, אני מאד לא אוהב את זה, אבל התרגלתי כבר (למרות שיש פה ושם כבר הברקות כמו "שר הטבעות"). אני פשוט בא לסרטים כאלה כדי לנקות את הראש ועם ציפיות נמוכות מאד. בשביל סרטי איכות יש את הסינמטקים, פסטיבלים שונים או את החודש שלפני האוסקר http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_bigsmurf.Xxx כל אותם משפטים הזויים וסצינות טיפשיות, שמשותפים ל"טרויה", "ואן הלסינג" ו"היום שאחרי מחר", הם לא מקריים. אני כמעט משוכנע ש-90 אחוז מהם לא היו בתסריט המקורי (אני די מתעניין בתסריטים משום מה), אלא היו אלתורים של הבמאי. הם גם נועדו בעיקר לצד הנשי של הקולנוע. אפשר לשרוד אותם, כי לא צריך לייחס להם חשיבות מיוחדת, כמו שהבמאים עושים. הבמאים האלה כבר הוכיחו שהם יודעים לעשות סרטים עמוקים וטובים יותר, מדי פעם. וולפגנג פטרסן אחראי על "הצוללת" המצויין , סומרס אחראי על "המומיה" (לא כ''כ טוב,אבל יותר טוב מ"ואן הלסינג"). אז למה הם עושים את זה?? בגלל האמריקאים!! הם כמו הוביטים: ברגע שתציע להם משהו מסובך מדי, הם לא יילכו לקופות. תשאלו את דיוויד לינץ' (שעדיין לא נכנע וממשיך לשדר איכות) או ריצ'ארד קלי (מראה סימני כניעה). מעטים הבמאים ששומרים על סגנון גם אחראי המעבר ללב של הוליווד. טרנטינו כזה, פריץ לאנג הוא דוגמא קלאסית להיפך הגמור מזה. ואחרי שתקפתי את האמריקאים ומשום מה גם את הקיץ האומלל, אני חייב לומר משהו על "אדפטיישן". זה בהחלט לא סרט לכל אחד, ואני מכיר הרבה שהשתעממו. הדעות שלי לגבי הסרט קצת חלוקות: מצד אחד יש בו כמה קטעים מבריקים, רובם ככולם סביב דמותו של האח הדמיוני של ניקולאס קייג' (טרנד משומש למדי מאז הסרט עם השחקן שרשם "i" במקום "1" כשהוא העתיק מספר רשיון של רכב). הייחוד שלו הוא בעובדה שהוא מצליח לשלב סגנונות בלי לגרום להם להיראות משומשים (להבדיל מדיוויד קופ ב"חלון סודי"). הרי את הנושא של הבריחה מהמציאות והמצאת דמות בדיונית הביא לתודעת העולם היצ'קוק, וכאמור בשנים האחרונות זה משומש מאד. ב"אדפטיישן" זה משולב עם ה"ארס פואטיקה" (זה המונח הספרותי? אף פעם לא התחברתי לספרות), וזה עובד. האח של צ'רלי קאופמן בא להמחיש שני תהליכים , ובזה הייחוד של הסרט. גם את ההיפך הגמור של קאופמן (נושא די משומש), וגם את היחס של צ'רלי קאופמן לתסריט שהוא עצמו כותב (הביקורת שלו על התסריט של אחיו פשוט גאונית, במיוחד הקטע עם ה"מראות", שאני כמעט משוכנע שהסתיר בתוכו מחווה להיצ'קוק, ולטעמי הוא הקטע הכי טוב בסרט). זה הופך את הסרט מעוד סרט "סטיבן קינגי" לסרט מיוחד. הבעיה העיקרית שלי עם הסרט היא שקצת היה לי קשה למצוא ערך לכמה מהסצינות בשלב שכבר היה ברור שהאח דמיוני, והרבה אנשים הבינו את זה כבר בהתחלה. (במיוחד המרדף ביערות בסוף היה מיותר, לדעתי). עריכה יותר נבונה היתה עוזרת. אם כבר צ'רלי קאופמן- בסוף החודש הבא אמור להגיע לארץ "etrrnal sunshina of the spotless mind", שלדעתי זה התסריט הכי טוב שלו. ראיתי את הסרט בזכות הקשרים של דוד שלי, ומדובר בחוייה נדירה, במיוחד על רקע מה שהוליווד מעוללת לנו בשנים האחרונות. ג'ים קארי מרשים מאד בתפקיד שאני לא יהיה מופתע אם יביא לו אוסקר. אני ממליץ לכם לראות את זה שזה יגיע, אולי אפילו אני יתן לו צפייה שנייה. ועוד משהו על "21 גרם". הרעיון של העריכה הלא כרונולוגית קצת פוגע בסרט, אבל גם מוסיף לו מימד של "ערפול". לפי דעתי זה מוסיף להזדהות עם הדמויות ומראה את הקשיים שלהם, במיוחד על רקע הצבעים הכהים שהבמאי משתמש בהם (צבעים כהים, קטעים לא קשורים, נעמי ווטס- הסרט הזכיר לי מדי פעם את "מלהלנד דרייב" ,וזה לא יכול להיות רע). מצד שני, אני לא בטוח שהאמריקאים אהבו את זה. מה שבטוח- הסרט חסר סוף יותר אפקטיבי.
יש כאן מישהו שראה הארי פוטר והאסיר מאזקאבן? ובכן,הסרט יפה,ולדעתי טוב יותר מקודמיו,לאלו שאוהבים כדאי לראות..
בתור אחד שאוהב את הספרים, התאכזבתי מאוד שלקחו את כריס קולומבוס, במאי שמתמחה בסרטים טיפשיים כמו "שכחו אותי בבית" או "דני שובבני", ובכך להתחבר לחלק הילדותי של הספר, במקום לקחת במאי רציני שיעשה קלאסיקה. שני הסרטים הראשונים היו זוועתיים מכל הבחינות - משחק גרוע מצד הילדים, עלילה רדודה ובימוי עלוב. אני מקווה שעכשיו, כשהחליפו את הבמאי, הסרט ישתפר.
אני לחלוטיין לא מסכים. שני הסרטים הראשונים היו טובים, פשוט אתה כאמור ציפת למשהו אחר. שני הסרטים הראשונים, שבהם מדובר על ילדים בכיתות ז', במילים אחרות מסופר על ילדים בני 12, לא היו צריכים להתחבר לצד מבוגר אלא לצד היותר צעיר. בכל מקרה, ראיתי את הסרט השלישי אתמול, ובהחלט יש שינוי בנושא הסרט. כפי שהסרטים הולכים ומתקדמים, והשחקנים גודלים(בסרט הנוכחי הם כבר בני 14) אז העלילה נעשת הרבה יותר בוגרת וקלאסית. כמובן שגם החלפת הבמאי כריס קולומבוס במקסיקני אלפונסו קוארון עזרה רבות לנושא זה. הסרט אתמול היה טוב, היה בו גם את נושא "החזרה בזמן" שאולי לא הוצג בצורה הטובה ביותר, אבל בהחלט היה מבריק וגרם לצופה להפעיל את הראש. היו בו הרבה דברים טובים, אך עם זאת גם כמה דברים פחות טובים. גארי אולדמן ששיחק את סיריוס בלאק, שזאת דמות מרכזית בסיפור, לא היה מבריק כלל. משחק מאוד בינוני שלו, לא נתן לדמות את האיכות שהיא זקוקה לה. גם פרופסור דמבלדור, שבשני הסרטים הראשונים שיחק את דמותו שחקן ענק שנתן לדמות עומק וברק, אך לצערי הרב נפטר לאחרונה ולא השתתף בסרט השלישי, ליהקו שחקן שלא מתאים לתפקיד(מייקל גמבון). לדמות של הפרופסור צריכה להיות עומק ומשמעות, ולא ראינו את זה אתמול. עוד אכזבה זה בדמות של העכברוש של רון, אותו אדם שבגד בהוריו של הארי וששינה את צורתו לעכברוש. גם כאן, ליהוק לא מוצלח. אפשר לציין לטובה, בפעם השלישית, את השחקנים שמשחקים את שלושת הילדים. כמו בשני הסרטים הראשונים, משחק פשוט מעולה. גם השחקנים שמשחקים את המורים בבית ספר הצטינו. דיוויד תיוליס("עירום"), שמשחק את המורה החדש (פרופ' לופין) שהוא "אדם זאב" נתן משחק מעולה. גם אמה תומפסון, ששיחקה את המורה לעתידות(מדאם טרלוני) ,נתנה משחק מצוין והוסיפה מימד קומאי מעולה לדמות שלה. יש מס' דברים שחסרים לסדרת הסרטים הזאת להפוך לקלאסיקה, ואני מקווה שעד הסרט הבא הם ישלימו את החסר.
בגדול אני מסכים אתך,אין ספק שאפשר להשקיע באיכות השחקנים,אבל אני נהנתי מהסרטים בעקרון... ואהבתי מאד את הקטע של החזרה בזמן,דווקא לדעתי זה נעשה בצורה יפה מאד,וזהו קטע משמעותי בסרט.
לעכברוש קוראים סקאברס, לדמות קוראים לו פיטר פטיגרו... Wormtail המניאק! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/new_2gunsfiring_v1.Xxx בכל מקרה, אני פשוט אהבתי מאוד את הספרים ואני לא מתכוון להרוס לעצמי את הדימיון היצירתי שלי עם הסרטים, גם ככה כבר ראיתי איך השחקנים נראים בפרומואים, יש לי הצעת חוק: לא לעשות סרטים מספרים אלא אם כן זה שר הטבעות ואלא אם כן זה ספרים מעצבנים כמו מלחמה ושלום שעושים עליהם עבודות לבית ספר...
אז ככה, אכן הספר הרבה יותר מותח, מרתק ואיכותי. אין מה לעשות, הדימיון של האדם הוא דבר מאוד מפותח, וכשיש סופרת שמפעילה אותו בצורה כל כך טובה אז קשה לסרט להשתוות לזה. למשל הסצנה שבה הארי פוטר מגלה שסיריוס בלאק הוא האפוטרופוס שלו, ושהוא בגד בהוריו. בספר זה קטע מדהים, התיאורים בספר מכניסים את הקורא לסיפור וגורמים לך לעניין רב. בסרט הקטע הזה היה נחמד, העביר את המסר, אבל לא יותר. בקשר לשר הטבעות. לא יודע למה, אבל אני אהבתי את הסרטים יותר מהספרים. האפקטים הקולנועים והמשחק המצוין כניראה קנו את ליבי. ולסיום, כל מה שאמרתי לא אומר שאני לא מציע ללכת לסרטים. ההפך! אין דבר יותר מהנה מלקרוא את הספר ואז לראות את הסרט. לראות את מה שדימנת מתגשם, לראות איך הבמאי מסתדר אם הספר.
בקשר ל-"היום שאחרי מחר"... יש משפט בבלייזר של החודש שמגדיר בצורה מושלמת את הסרט: ארתור, חושב שאדם סנדלר ובן סטילר זה אותו אדם.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx
וואי ארתור אני ממש אתה, תמיד הייתי בטוח שאני הטמבל היחידי שלא מצליח להבדיל ביניהם(טוב נו, זה לא קשה-שני שחקנים גרועים שבמקרה גם יהודים).
הארי פוטר יכל להיות סרט נהדר, אם הסופרת לא הייתה מתערבת כל כך במהלך העניינים שם. בינינו, הגברת רולינג מתעקשת להרוס את היצירה שלה, אם זה במסחור המגעיל של מוצרי הארי פוטר (דבר שלטעמי לא הולם ספרים) ואם זה בהתערבות הלא רלוונטית שלה בסרט. הגאווה שלה מנעה את מינויו של שפילברג כבמאי הסרט ובמקום זה צריך להתמודד עם במאים בינוניים ומטה במקומו, ולמרות שהייתי מעודד התערבות במהלך העלילה, היא פשוט הרסה את הסרט בכך שלא שמה את שפילברג מאחורי הקלעים.
