סרט רע שמעניין לפרקים. כ"כ הרבה סצינות מיותרות, משחק משעמם של השחקנים הראשיים(רק אריק באנה אחד לישועה), אפקטים שברובם מבוזבזים לגמרי, סצינות קרב דביליות לחלוטין... התאכזבתי קשות, רק קטע הסוס ענה על הציפיות שלי.
לא כל כך מסכים. היו סצינות מיותרות אבל בכללי הסרט הוא סרט טוב שהשמיט אמנם כמה קטעים (כמו העובדה שאכילס נפגע על ידי פריס עוד לפני שהסוס נכנס, הופעת שני הנחשים שאנשי טרויה התלבטו אם לקחת את הסוס או לשרוף אותו וכדומה). אריק באנה אכן נתן הופעה טובה מאוד בתור הקטור, גם בלום ומלך טרויה ששכחתי את שמו היו בסדר. יכלו גם למצוא שחקנית יפה יותר לתפקיד של גורמת המלחמה כביכול. http://www.moviegoods.com/Assets/product_images/1010/202824.1010.A.Xxx
גם אני הייתי אתמול בטרויה, סרט בהחלט טוב. היה חסר בו משהו שיהפוך אותו לסרט שאני אזכור הרבה זמן. אני התאכזבתי מהסרט מזה שהוא לא נקט עמדה. גם בסוף הסרט לא הבנתי מי הרעים ומי הטובים. אבל בסך הכל, בהחלט סרט טוב...
מזמן לא קיבלתם ממני כלום. יאללה. 1) פאי - 8/10. תמיד טוב לראות סרט מדע בדיוני שמבוסס על רעיון ולא על אפקטים, בעיקר כשהוא עשוי טוב. מקס כהן, גיבור הסרט, מהלך על הקו הדק בין גאונות לשגעון, והצופה מרגיש את זה. דרן ארונופסקי, האיש שמאוחר יותר יביא לנו את "רקוויאם לחלום" משתמש בשחור-לבן גס, תנודות עצבניות של המצלמה וזוויות פסיכוטויות. הסרט הזה, איך לאמר, משפיע לצופה על הפסיכוזה. התסריט חכם, כתוב באופן מסקרן, אך מחמיץ קצת בסוף הזוי למדי. בסך הכל, סרט אינדי נהדר. 2) 21 גרם - 6/10. החמצה! שני טעויות גורליות עושה הסרט, שני טעויות שמונעות ממנו להיות טוב, ומשאירות אותו פשוט בינוני. הראשונה - הטעות הבסיסית של המבנה הבלתי ליניארי המסובך. המבנה הזה לא עושה טוב לסרט. באופן הזה לא ניתן להחבר ולהזדהות עם הדמויות, והטוויסט מרגיש מאולץ, ובטח שלא מצדיק את כל הבלאגן שקודם לו. הסרט הזה היה עובד טוב הרבה יותר עם הבמאי אינריטו היה שומר על סדר כרונולוגי. בכל זאת, אני לא חושב שזהו סתם גימיק. אני כן חושב שאינריטו אילץ את עצמו לעשות משהו מקורי ובכך פגע בסרט. הטעות השנייה היא הסצינה האחרונה. למעשה, רק הדיבוב של הסצינה האחרונה. בשורות הסיום, עובר הסרט מהמישור של סיפור נחמד לרמה המשל המטפיזי, איפה שהוא נכשל כשלון חרוץ. כמה שחשבתי על המעברים האקראיים בסרט בין פגיעה וגאולה, לא הצלחתי למצוא תבנית כלשהי ממנה יצא לסרט מסר. אין לו. שתי הפאשלות האלה הורגות סרט שבהחלט יכל להיות טוב. 3 השחקנים הראשיים נהדרים, ובעיקר בניסיו דל טורו. גם אינריטו נותן טאץ' מעניין לסיפור הזה. חבל. 3) הרומן שלי עם אנני - 9/10. הסרט המלא הראשון של וודי אלן שראיתי (ראיתי את "אפרודיטה הגדולה" בחלקים), ואני הוקסמתי. סרט שמרגיש רענן וחדשני גם אחרי 27 שנים. הסרט הוא רומנטיקה בלי טיפת מלדורמה. ככה, הדמויות מרגישות אמיתיות, בלי בולשיט של סרטים, אך האינטיליגנציה וההגיון, משולב בהומור, לעתים יותר דמויות אנושיות מדי מכדי להיות אמיתיות. אלן נותן ספין מרתק על דמות הגבר המושלם - כולנו יודעים בדיוק איך הוא נראה, ובכל זאת הוא מרוצה מעצמו (לרוב), מנהל חיי חברה ואהבה סדירים, מדבר בחופשיות על כל נושא שבעולם ומלא בחוכמה וציניות. מי אמר שלכל דמות מקריחה צריך להיות משבר גיל העמידה? דיאן קיטון משלימה אותו, ויחד הם יוצרים זוג נהדר. השיחות בינהם הן אינטיליגנטיות ופסודו-אינטילגנטיות בו זמנית. הדיאלוגים גורמים לסרט הסטטי למדי לזרום ללא הרף, ובונים קצב מהיר לסרט שויזואלית הוא איטי. ובנוסף לכל, הסרט מצחיק. מה רע? 4) טרויה - 4/10. בעוד הסרט מהפסקה למעלה נמנע לחלוטין ממלודרמה, "טרויה" מגזים בהרבה. זה לא משהו שחייב להיות רע, אבל כשהיא מבוצעת על רמה ז' זה עינוי. אני זוכר שורה ספציפית שבה נמרחתי נבוך כל הכסא - "אני מפחדת ממחר". לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. כשגנדאלף מדבר ככה, יש סיבה מצויינת - זה התפקיד שלו, ומה עוד שאיאן מקלן שחקן מצויין. אבל כשזה נאמר על ידי שחקנית/דמות מגוחכת שכל התפקיד שלה הוא לעמוד בשקט ולהראות יפה כמו פרס בשעשועון, זה איום. בכלל, הסרט לא התברך בהופעות טובות - אורלנדו בלום גרוע, מרבית השחקנים המשניים נוראיים, וגם הקטור באנה ובראד פיט מתחילים רע מאוד אבל נכנסים לדמות במהלך הסרט. הבמאי פטרסן נראה לי אובד עצות גם כן. באחת מהסצינות בהן דובר על אכילס, הוא הורה בסופה לבראד פיט לסובב את הראש ולהראות מהורהר, כך שהמצלמה תתפוס אותו בחצי פרופיל, כמו פסל של אל יווני. לצערו, זה נראה בעיקר כמו בדיחה מ"חברים", ולא הסצינה הרצינית שהוא חיפש. הסרט גם לא ממש עומד בציפיות בכל מה שקשור לסצינות הקרבות, והנה דוגמא קלאסית של סרטים שנראים מיושנים, ללא קשר לגיל שלהם. כולנו ראינו את "שר הטבעות", על זוויות הצילום המטורפות שלו, טיסת הציפור של המצלמה, הלהט של הקרב. ל"טרויה" חסר הדמיון של פיטר ג'קסון - צבאות של אלפים שפשוט נכנסים זה אל תוך זה כבר לא עושים לנו את זה. התמקדות על מכות ספציפיות בתוך קרב הגדול בטייקים קטנים כבר לא עושה לנו את זה. ובטח, בטח, בטח, לא יצירת מעגל של שני צבאות לוחמים סביב הקטור ודודנו של אכילס כאילו שמדובר במכות בחצר בית הספר. אגב, דווקא קרבות האחד-על-אחד, ובעיקר הקטור נגד אכילס עצמו, עשויים באופן טוב. אבל זה אחד מהדברים הטובים היחידים בסרט. 5) אדפטיישן - 9/10. צ'ארלי קאופמן, התסריטאי של "להיות ג'ון מלקוביץ'" מתקשה להמיר את הספר "גנב הסחלבים" לתסריט. זהו הסיפור מאחורי "אדפטיישן". וגם בתוך אדפטיישן. מה? רקורסיה קולנועית. הסרט עוסק במאמציו של קאופמן להעביר את הספר נטול העלילה לתסריט, עם כל השריטות המעורבות. לא מספיק? קאופמן ממציא לעצמו אח תאום, דונלד, שכותב תסריטים הוליוודיים טיפוסיים (אגב, בכתוביות הסיום רשום שמו של דונלד יחד עם אחיו האמיתי על כתיבת התסריט, והוא אף הפך מאוחר יותר לדמות הבדיונית הראשונה שמועמדת לאוסקר). גם סוזן אורלין, הסופרת שכתבה את "גנב הסחלבים" מהווה דמות, ומסופר איך היא עצמה כתבה את הספר שקאופמן מנסה להפוך לתסריט. בנוסף לכך, מתואר גם גנב הסחלבים עצמו, ג'ון לארוש, עלין מבוסס הספר. ללא ספק, הבדיחה הפרטית הגדולה ביותר בהסטוריה של הקולנוע. תתפלאו, זה עובד. הסיפורים השונים משתלבים זה בזה באופן מצויין. ניקולס קייג' מגלם את שני הקאופמנים לרמה כזאת שהצופה באמת רואה שני אנשים שונים. ככל שהסרט מתפתח, הוא שובה יותר ויותר, מגרה את הסקרנות ומפעיל את הראש. הסוף הוא אחד מהרעיונות הכי מבריקיים שאפשר לעשות מקלישאה הוליוודית. עם התסריט זה, קאופמן מביע את כל מה שהוא חושב על תסריטים הוליוודיים, אובססיות, מלנכוליה, משבר גיל העמידה (הדמות שלו היא ההפך המוחלט מהדמות של וודי אלן ב"רומן שלי עם אנני"), פיצולי אישיות, בטחון עצמי ונושאים רבים אחרים. ספייק ג'ונז, הבמאי, עושה נכון בכך שהוא מושך בחוטים מאחורי הקלעים ולא מראה את נוכחתו יותר מדי - יש לו תסריט מנצח בידיים, והוא צדק בלהשאיר את הבמה לו. אחד מהסרטים המרתקים ביותר שראיתי בחיים שלי.
אני כל כך מסכים! גם אני זוכר את השורה הזו לרעה. אני אפילו זוכר שלחשתי לניצן שישב לידי "תהיי יפה ותשתקי".
גם אני יצאתי מבולבל מטרויה. את מי אני אמור לאהוב, מי הטובים ומי הרעים? אבל זה בדיוק היופי! נמאס כבר מטוב או רע תנו לנו להחליט, ובלי קשר קראתי את הספר סיפורה של טרויה ואני דווקא ממש שנאתי את הטרויאנים ובראשם פאריס (אולי חוץ מהקטור) שהם לא יותר מחבורת פחדנים מלוקקים..
לא ראיתי את טרויה, אבל הבנתי שהוא מעביר את מה שהמיתוס העביר - כמה מיותרת היא המלחמה. הרי המלחמה על טרוייה היא מלחמה על כלום. על גאווה של נסיך ותו לאו. אני צריך לראות את הסרט כדי לומר יותר, למרות שבארצ'יק גרם לי להרהורים נוספים. אגב בארצ'יק. סחתיין על ההתעמקות! אני יודע לצערי לבקר רק מוזיקה וכדורגל ופחות סרטים (יודע, אבל לא ברמות הללו).
למיטב ידיעתי (ואני לא מתיימר להיות מומחה למיתוסים), זוהי סיבה מספקת בהחלט למלחמה לפי סולם הערכים של יוון העתיקה.
הייתי אתמול (ספוילר). סרט מצוין, טוב שסוף סוף שילבו אפקטים מצוינים עם עלילה מעניינת. מה שעצבן אותי בסרט זה המעבר כל שתי דקות לאיזה אסון טבע בחצי השני של העולם - פעם עם הטייסים (למרות שזה היה חיוני לעלילה), פעם עם האנשים שעלו על האוטובוס (עם השחקן הזה מוול סטריט), פעם עם הסקוטים (עם מי ששיחק את בילבו באגינס בשר הטבעות), פעם עם אלו שיצאו מהספריה, פעם עם החזאי - יאללה, הבנו שהעולם מושמד, אבל זה פשוט פוגע בעלילה כשכל רגע עוזבים לסצינת אסון אחרת. הסרט לא התעקב מספיק על הנערים המפוחדים בספריה, הקטע המותח והמעניין ביותר בסרט (יחד עם האבא שיוצא להציל את בנו). אומנם זה לא מטריקס רילודד, אבל עדיין אני חושב שהם קצת הגזימו עם האפקטים על חשבון העלילה. (כאן נגמר הספוילר) - סה"כ סרט מצוין, מגיע לו 9 מתוך 10. ואני מסכים עם ניב - הסרט קצת נמרח יותר מדי.
ראיתי לפני כמה שבועות את הסרט סקול אוף רוק שרציתי לראות כבר זמן. סרט פשוט כיף לצפיה. ג'ק בלאק, השחקן הראשי, הוא פשוט בנאדם מטורף. חובבי המוזיקה, ובעיקר חובבי הרוק, אמורים לאהוב את הסרט הזה.
לא יודע אל מה אתה מדבר, אולי ראית סרט אחר. אני אישית גם הייתי מוכן להתחיל מלחמה בשבילה. פשוט יפייפיה!
