דיון הסרטים

אתמול הזמנתי גם את הצילצול, סרט מצויין, אבל מי שראה בטח מאוד אהב את הסוף...... אני מת על סרטים עם סוף כזה........ אני מסכים עם דם צהוב ואני ממליץ להוריד או להזמין ולראות אחלה סרט!

 

סרט מדהים, אחד האהובים עלי. פשוט משחק ועלילה נפלאים, מראה גם את הסבל הגדול בשואה וגם את הניסיון של היהודים במחנות לחיות סוג של חיים שפוים. חובה בכל בית.

 

מזמן לא נתתי לכן עדכון. הגיע הזמן (הדובדבן שבקצפת בסוף):
1) שבעה חטאים - 8/10. מותחן שכולו באטמוספרה. העגמומיות של אל.איי עושה את הסרט.
2) חלון אחורי - 7/10. הרעיון יוצא מהכלל, אך הביצוע מיושן קצת, ולכן לא מצליח להעביר באופן מוצלח ממש את המתח. אך זהו עדיין סרט טוב.
3) בארי לינדון - 7/10. מחסור באופי גרם לסרט היפיפה הזה לא לעלות לרמה של רוב סרטי קובריק. אין דמות אחת בסרט עם אישיות. למעשה, ניתן לאמר אותו דבר עם 2001, אך בו הנראטיבה עצמה התבססה על החוויה הויזואלית, ובסרט הזה אין לתמונות שהצופה רואה אפקט דומה. עם זאת, סצינת דו-הקרב היא אחת מהסצינות הטובות והמותחות ביותר שראיתי מעודי. זהו קובריק בגדולתו.
4) דרקון אדום - 5/10. אין שום דבר יוצא דופן במותחן הזה. הכל צפוי, דמות הרשע מגוחכת, משחקי המוחות נדושים והעלילה הזוייה.
5) כמעט מפורסמים - 8/10. סרט מקסים שפשוט כיף לראות. מושלם לאנשים למצב רוח - כמעט חיבקתי את עצמי במהלך הסרט.
6) שבילי התהילה - 8/10. סרט שמראה את סטנלי קובריק בשליטה מלאה בטכניקה שלו, בעיקר בסצינת ה(ספויילר) ההוצאה להורג. חבל רק שהסוף סוטה מהרעיון הכללי של רוב מה שקדם לו ומונע מהסרט הזה להיות גדול באמת.
7) ד"ר סטריינג'לאב - 9/10. ללא מתחרים, הסאטירה הטובה ביותר שנעשתה אי פעם. הבימוי של קובריק, המשחק של ג'ורג' סי סקוט ופיטר סלרס, הבדיחות, הסוף, הלעג. ענק.
8) לרכוב על הלוויתן - 6/10. אוברייטד! אין שום דבר מיוחד בסרט המשפחה הטיפוסי לחלוטין הזה. פרט לקצב והאווירה, הכל שגרתי לגמרי.
9) מגנוליה - 8/10. סיפור סוחף על אנשים אמיתיים, דכאון וצירוף מקרים. הבעייה הגדולה של הסרט היא סצינת השיר, אשר מוציאה אותו, ללא אפשרות לחזור, ממימד המציאות הבדיונית אל מימד הסרט שהצופה רואה.
10) יוג'ימבו - 7/10. סרט טוב יותר, חכם יותר, משוחק טוב יותר ומבויים טוב יותר מאשר שבעה סמוראים, גם כן של אקירה קורוסווה. פה, נראה שהסרט סבל פחות מהשנים שעברו מאז יציאתו.
11) המזכירה - 7/0. האופן שבו הסרט מתייחס לסאדו-מאזוכיסטים כאנשים רגילים עם נטיות מוזרות הוא לא פחות ממבריק. משחק מצויין של שני השחקים הראשיים בתפקידים לא קלים כלל.
12) מ.א.ש. - 8/10. קומדיית "פרחחים ותעלולים" מוצלחת להפתיע, אך נוטים להעניק לסרט יותר חומר למחשבה מאשר יש שם באמת.
13) נבחרת החלומות - 6/10. הספין-אוף הזה של "קן הקוקייה" מדכדך בארץ הקומדייה הטיפוסית, ומבליח עם בדיחות טובות רק לעיתים. מיקל קיטון משחק את ג'ק ניקלסון, אך לצערנו אף אחד לא יודע לעשות את זה טוב כמו ג'ק עצמו.
14) איש מת - 8/10. המבנה, הסגנון והאווירה של הסרט מקנה תחושה של פיסות שירה המחוברות יחד. ייחודי.
15) וידויים של מוח מסוכן - 8/10. ג'ורג' קלוני בבכורת הבימוי שלו עושה עבודה מרשימה ביותר על הסגנון והעיצוב של הסרט. סאם רוקוול נותן לדמותו מימדים רבים מספור, ומציג את המלנכוליה שבחייו של האדם הפשוט.
16) ביג לבובסקי - 8/10. מסתבר שגם הכהנים יודעים לעשות סרטים מצחיקים ומבדרים. מומלץ בחום.
17) משנים כיוון - 9/10. מותחן של האיש הפשוט. רוג'ר מיצ'ל מטפל בנושאים הנידונים באופן אנושי וחכם, ללא שימוש בקלישאות וסטריאוטיפית מיותרים. סמואל אל. ג'קסון ובן אפלק נהדרים.
18) דופלקס - 5/10. קומדיית סלפסטיק שגרתית לחלוטין, שגנבה את רוב הבדיחות מטום אנד ג'רי. רק הסוף מציל את הסרט.
19) חלף עם הרוח - 7/10. מבין כל הסרטים שראיתי, זה האחד שסבל הכי הרבה מעובדה שהוא היווה מקור להשראה. כל דבר כמעט שנמצא בסרט ראיתי פעמים רבות מספור בסרטים שנוצרו מאז. הוא אמנם טוב, אך התחושה המיושנת עושה אותו רק בקצת מעל לבינוני.
20) להרוג את ביל - חלק 2 - 9/10. איזה סרט גדול. כרגע, נראה לי שטרנטינו לא יכול לעשות משהו רע. יש כל כך הרבה סגנון, יישות ולב לחלק 2. על יד כך שעשה במובנים רבים את החלקים מנוגדים והפוכים זה לזה, לשניהם נוספים מימדים שלא קיימים הם מעצמם - עומק לראשון ותשוקה לשני. ביחד, זוהי סאגה שלמה.
תחילה, איזו חגיגה ויזואלית. חושך, אור, צבע, שחור-לבן, גודל מסך, וכו', QT זורק לקהל כל מה שיש לו בארנסל. לשם שינוי מיוצרים אחרים, הוא יודע במה להתשמש מתי. סצינת הקבר היא אחת מהאינטנסיביות והמותחות שראיתי. הצופה מרגיש את הפחד שחשה הכלה.
סצינות האקשן, למרות הירידה במינון, פנטסטיות. הכוריאגרפיה בקרב עם אל דרייבר פשוט מושלמת. גם הקרב הקצר על הכסאות נפלא בדמיון והביצוע שלו.
פיתוח הדמויות נהדר באופן מפתיע. היכן שחלק 1 היה הדם והבשר של להרוג את ביל, חלק 2 הוא הלב והנפש. הדיאלוגים של טרנטינו מראים לנו שאלו הם יותר מסטריאוטיפים - אלו הם אנשים אשר אוהבים, שונאים, מתחרטים ועוד. ההופעות המקסימות של תורמן וקרארדין יוצרות שתי דמויות מהפנטות.
הטענות היחידות שלי הן שהפסקול רע יותר באופן ניכר מזה בחלק 1, ושהפרק האחרון יכל להעזר בעריכה צפופה יותר. פרט לכך, זוהי יצירת מופת.

 

אתם יודעים מאיפה למצוא לינקים להורדות באינטרנט אבל לא מאימיול, ביטורנט, קאזה או כל זה...
אלא לינקים לסרטים להורדות רגילות!

 

ואן הלסינג הוא אחד הסרטים הגרועים שראיתי מימי. הלכתי בהפסקה מרוב שיעמום. אין עלילה בכלל. כל הסרט אפקטים, אפקטים ועוד קצת אפקטים.

 

דווקא היום בגיא פינס הראו קטעים ממנו והסבירו עליו ונשמע כאילו נכתבו איזה מאה סרטים על העלילה שלו אבל אם אתה אומר שהלכת בהפסקה אז יכול להיות שהוא באמת משעמם.

 

בקשר ל"חלון האחורי" האם אתה מדבר על הסרט של היצקוק או על סרט אחר?
כי החלון האחורי של היצקוק הוא אחד מהסרטים המותחים והאיכותים שראיתי.
בקשר ל"ואן הלסינג" זה תלוי למה אתה מצפה.
היה ברור שהסרט יכלול עלילה די שטוחה, שרוב הסרט זה אפקטים קולנועים והצגת הגיבור והמלחמות הרבות שלו בערפדים וכדומה.
עם ציפת לסרט עם עלילה איכותית או סרט שיעביר לצופה מסר מסוים, אז מהתחלה לא נכנסת לסרט הנכון...

 

עזוב, אני לא מאמין בציפיות ולא ציפיות. באתי, בלי לקרוא יותר מדי ביקורות, כדי לראות סרט, סרט עם עלילה. אבל בואן הלסינג אין שום עלילה. אפילו לא קצת. סרט מטופש.

 

לחיצה פשוטה על הלינק תגלה לך שכן, מדובר בסרט של אלפרד היצ'קוק.

 

לא מפליא...הפרסומת לא ממש מלהיבה...יותר מלהיב אותי לראות משחק שח בין שני זקנים גרוזינים בלי שיניים...אני אוריד אותו באינטרנט ככה שאני אוכל לישון בנוחות באמצע למקרה שהוא גרוע[אבל מצד שני אני בא בלי יותר מדי ציפיות כמו שראיתם אז לאכזב כבר אי אפשר..]

 

הבעיה ב"ואן הלסינג" היא שהקטעים בין קטעי האקשן רעים מאד. זה מוציא אותך מהסרט. יחסית לסרט בתקציב של 160 מיליון דולר הוא מאכזב.
למרות זאת בפחות משבוע הוא הכניס 50 מיליון.
כמה סרטי אקשן/פעולה/פנטזיה היו באמת טובים? אני מצליח לחשוב רק על טרילוגיות (שר הטבעות, אינדיאנה ג'ונס ומלחמות הכוכבים) ופה ושם עוד כמה סרטים (הנוסע השמיני 1 ו-2, ליאון).

אני די חדש בפורום, אז שוטטתי לי להנאתי בטופיקים ו..
barcik: בכמה דברים אני לא מסכים איתך. היתה לי תחושה שלא הערכת נכון כמה מהסרטים הגדולים בהיסטוריה וכתבת שהם התיישנו. "קזבלנקה" , "חלון אחורי", "שבעת הסמוראים" , "חלף עם הרוח"- כולם בעשיריה הפותחת שלי. אני גם לא מסכים איתך ש"קן הקוקייה" אוברייטד- לדעתי ההיפך נכון יותר.
העובדה ש"קולד מאונטיין", למשל, העתיק קטעים שלמים מ"חלף עם הרוח" לא הופכת את השני לסרט פחות טוב.

לא שאני חלילה מפקפק בטעם שלך וכל אחד והטעם שלו, אבל אני נאלץ לחלוק עליך שאתה מעניק לסרט שולי ולא ייחודי משנת 2002 "משנים כיוון" ציון יותר גבוה מאשר סרטים שנחשבים לגדולים בהיסטוריה ומדורגים גבוה מאד ברשימות שונות של הסרטים הגדולים בהיסטוריה.
לא שכל אחד חייב לאהוב את "חלון אחורי", אבל בהחלט להבין את הגדולה שלו למה הוא נחשב לאחד המותחנים הגדולים בהיסטוריה ( בקשר למתח- בניית המתח שם כ''כ מושלמת, שבמשך כל הסרט לא הזזתי עיניים מהמסך אפילו פעם אחת ובחצי השני בקושי נשמתי).

מה שכן- לגבי הקומדיות אני מסכים איתך. "ד''ר סטריינג'לאב" הוא הסאטירה הטובה ביותר שנעשתה אי פעם.
שתי הקומדיות של מונטי פייטון, "הגביע הקדוש" וי"חייו של בריאן" מדורגים אצלי גבוה מאד ביחס לקומדיות, למרות שלטעמי "הגביע הקדוש" קצת יותר טוב מבין השניים.

"ממנטו" אכן סרט מדהים, ו"מלהולנד דרייב" מוזר ביותר ומבריק באותה מידה ( האמת, ביחס לסרט של דיוויד לינץ' הגאון שלעצמו זה סרט יחסית נורמלי. "ראש מחק" ו-"כביש אבוד" מוזרים לא פחות).

 

בוא אני אסביר למה אני מתכוון כשאני אומר שסרט נראה מיושן.
כאשר מדובר בסרט ישן, ובמיוחד כזה עם מקום של כבוד בהיכל התהילה של הקולנוע, כמעט תמיד מדובר בסרט שנתן השראה לעשרות ומאות סרטים שבאו אחריו. כך נוצר מצב שבו כל דבר שישנו ב"שבעת הסמוראים", ראיתי בכל סרט אקשן אחר כמעט, ולרוב בוריאציות יותר מפתוחות.
אף אחד מאיתנו לא אוהב לראות סרטים לא מקוריים. עלילה ממוחזרת, סגנון משחק מיושן, פסקול טיפוסי, כל אלה גורמים לנו לא לחבב סרט. וסרטים אלו מרגישים כאלו, בגלל שהם היו האבטיפוס של העלילה הזו, סגנון המשחק הזה והפסקול הזה. האם עליי לחבב סרט יותר רק כי הוא אבן דרך בהסטוריה של הקולנוע? הרי אם אותו הסרט היה יוצא היום הוא היה זוכה לקטילות בגלל חוסר מקוריות.
וכראייה לכך שאני יודע להבדיל בין סרט ישן לסרט מיושן, ראה סרטים כמו "2001", "סטריינג'לאב", או אף יותר אחורה - "האזרח קיין". סרטים אלו היוו אמנם השראה, אך האופי הייחודי שלהם, שלא כמו קזבלנקה הקומדיה הרומנטית, "חלף עם הרוח" האפי או "חלון אחורי" המותחן, אפשר להם לשמור על זהות יחידה במינה ולהראות במקום גם כעבור מספר עשורים.
ואגב, איני קטלתי אף אחד מהסרטים שציינת, פשוט האספקטים המיושנים שלהם מנעו ממני לאהוב אותם כמוך. "קזבלנקה" הפתיע אותי בשנינותו, "שבעת הסמוראים" הציג דמויות אותנטיות להפליא, הקונספט של "חלון אחורי" מבריק, ו"חלף עם הרוח" אפקטיבי. אך חסר להם הייחוד בכדי להיות סרטים אשר לא נפגעים עם עבור הזמן.

ובזמן שאני פה, ראיתי רק שני סרטים מאז קיל ביל, ושניהם הפתיעו בדמיון בינהם - גם פה וגם שם יש מגוון מרכיבים רעים וטובים, שניהם על השטן, ומעל הכל מתעלה שחקן נהדר שיודע לשם שינוי מהסובבים אותו לא לקחת את התסריט ההזוי ברצינות:
1) השער התשיעי - 5/10. טוב: רעיון מרכזי, הסיום וג'וני דפ. רע: תסריט הזוי, דמויות מגוחכות, משחק מזעזע.
2) מלכודת לפרקליט - 5/10. טוב: רעיון מרכזי, הסיום (עד לסצינה האחרונה), עיצוב, אל פצ'ינו. רע: תסריט הזוי, משחק נוראי (ובעיקר של שרליז ת'רון וקיאנו ריבס, עם מבטא דרומי מזעזע), חוסר מיקוד מוחלט (הבמאי לא יודע עם הוא רוצה מותחן גותי-אל טבעי או קומדיה שטנית) והעובדה שהתגלית הגדולה והמפתיע בסוף נאמרת בפירוש לצופים בשם הסרט, בטאג-ליינס שלו ובכל תקציר שיש ברשת.

 

ואן הלסינג היה סרט גרוע, הכל היה גרוע. גם קטעי האקשן. מופרכים, עם פיצוצים משום מקום.
הדיאלוגים היו ממש על הפנים. "אז אתה ואן הלסינג? הגעת מהים האדריאטי?" "כן". "שמעתי שיפה שם". טיפשי.
ומה עם האנימציה? זוועתית.

 

רק כדי להתייחס עוד קצת לנושא הקלאסיקות: לכל אחד מהסרטים נחשבים לגדולים בקולנוע (אם זה הרשימה של afi או סתם סרטים שנחשבים גדולים) יצאו עשרות חיקויים.
אני עדיין טוען שהעובדה שדבר מסרט קלאסי נראה בכמה סרטים אחרים לא גורעת ממנו, אלא בסרטים שמחקים אותו בצורה חסרת השראה. הרי יכול להיות מצב שבמקרה תראה כמה סרטים שמחקים סרט מסויים ולא תראה אף סרט שמחקה סרט אחר, האם זה אומר בהכרח שלסרט לא היו חיקויים ושהוא מקורי?

אני אתן כמה דוגמאות: ב-1998 יצאה גרסה כמעט מועתקת של "פסיכו", שהיתה בבחינת "חילול הקודש" לחובבי הקולנוע. האם היא מורידה מהסרט המקורי של היצ'קוק??
ז'אנר הסמוראים איכשהו הפך בהוליווד למערבונים, ככה ש"יוג'ימבו" , למשל, הפך ל"בעבור חופן דולרים" .
אפילו "אודיסאה בחלל" זכה לכמה חיקויים. "סולריס" של סטיבן סודרברג מ-2002 התבסס על זה לא מעט.
גם ל"ממנטו" מלפני כמה שנים יצאו מספר סרטים שמחקים אותו, העיקרי והאדיוטי שבהם הוא "בלתי הפיך".
את הרעיון של "אלה חיים נפלאים" (מישהו רוצה להתאבד- מלאך מופיע ומראה לו את הדברים המועילים שעשה ואיך היו נראים חיי הסובבים אותו אלמלא היה חי) ראינו בעשרות סרטים, אפילו בפרק של נישואים פלוס למען השם, ולטעמי זה הסרט הכי מהנה בהיסטוריה של הוליווד.
נכון, יש סרטים שהייחודיות שלהם היא כזו שכמעט ואין להם חיקויים (בעיקר "ד''ר סטריינג'לאב" ו"האזרח קיין" שהזכרת), אבל מקוריות היא לא המדד היחידי לאיכות.

מה שכן, במידה והפקת הלקחים מהסרט מצליחה להציג רעיון בצורה טובה יותר מהמקום, אז אפשר לומר שהסרט לא עומד במבחן הזמן. הדוגמא העיקרית שאני מצליח לחשוב עליה היא "השוד" של סטנלי קובריק, שהיה נחשב לסרט חשוב יותר ממה שהוא נחשב אלמלא קוונטין טקנטינו ביים את "כלבי אשמורת" בצורה מבריקה כ''כ והתעלה על הסגנון של קובריק. פה יש דוגמא למישהו שלקח רעיון טוב ושידרג אותו, אבל כמה טרנטינואים כבר יש?