הם מזכירים בסגנון את os mutantes - המילים עצובות והשירים מרושם ראשוני נראים מאוד מינימליסטים. מתי האזנת להם בפעם הראשונה?
אני מכיר את אוס מוטנטס כבר די הרבה זמן ומאוד אוהב אותם. אבל הם לא הסיבה לכך שאני מתעניין במוזיקה ברזילאית. הסיבה העיקרית היא קטאנו ולוסו הנהדר. בכל מקרה, נתקלתי באלבום הראשון של בוגארינס בפיטצ׳פורק ונדלקתי. הראשון קצת יותר פסיכדלי, החדש והשני יותר (שקישרתי) נוטה לכיוון אלקטרוני.
וחוץ מקאיטאנו ולוזו? אני זוכר שאוהד ברסלונה שפעם כתב פה המליץ על sepultura - לא ממש התלהבתי מהם אבל הם מהווים עוד הוכחה לגיוון האדיר במוזיקה של ברזיל. אני אוהב מוזיקה די ישנה והפופ הברזילאי של היום די זול אך בסצנות אחרות יש לא מעט אמנים מעניינים. הנה בלוג שיוכל לגרות את הסקרנות שלך: Lyrical Brazil | English translations and stories behind to your favorite Brazilian songs
לא ממש מכיר אותם, אולי אתן להם הזדמנות. אני אוהב את כל החבר׳ה שמזוהים עם ולוזו, בין היתר ג׳ורג׳י בן וז׳ילברטו ז׳יל. למען האמת אח שלי הכניס אותי למוזיקה הברזילאית וקשה לי לומר שיש לי ידע מטורף ואינסופי. האמנים שציינתי גרמו לי לתת לבוגארינס הזדמנות. אני אוהב את הסמבה-פסיכדלי-רוק, אבל כפי שאתה אומר הסגנון הזה פחות רווח היום, לא בצורה מוצלחת בכל מקרה.
אמן גדול וסופר פחות גדול מהדור אותו ציינת הוא שיקו בוארקי, הנה שיר מפורסם על הבחור הצעיר מהפאבלה שאמו מספרת עליו בגוף שלישי: O Meu Guri | Lyrical Brazil
סוף סוף הפנינה הזאת עלתה לרשת. אלבום שמנציח את סצנת הרוק האלטרנטיבי שהיתה פה בתחילת שנות ה-2000. סצנה שנעה סביב הלייבל פאסט מיוזיק שמועדון הבית שלו היה הפטיפון. כמאמר שירם של הזבובים-פעם היה טוב.
השיר שבחרתי לדיון המחזור בפרמיירליג עשה לי חשק לדודה. הלהקה הפחות מצליחה של סנדרסון, אבל לדעתי לא נופלת מהאחרות. הוציאה אלבום אחד, לא מושלם, אבל יש שם כמה שירים נפלאים שבהם הוא עשה לראשונה בחייו רוק נטו, בלי בדיחות ובלי קיטש, ועם ביצועים עוצמתיים של גידי גוב טרם עידן הצרידות. למשל זה: שיר מכוורת שהפך בגרסה של דודה לקרב גיטרות ארוך בין סנדרסון ויהודה עדר: ושיר טיפשי למדי שבוצע רק בהופעות, אבל יש בו חן:
קצת על להקת דודה. איפשהוא בסוף 79 סנדרסון וגוב הרגישו מיצוי מהפופ-רוק ורצו להעז יותר (ולמי שיצא לשמוע את אופרת הרוק פוגי יכל לראות שסנדרסון מגיע בכלל מהעולם של זאפה ודומיו. כוורת היתה למעשה גירסא מסורסת של פשנל) הם גייסו את יוצא תמוז יהודה עדר(שסנדרסון היה "חונכו" בלהקת הנח"ל) ואת אלון נדל ודובי קיזלשטיין שסנדרסון ראה בהופעה של יונתן גפן ומאד התלהב. התוצאה היתה אלבום רוק איכותי ולא מתפשר,דבר שהיה חריג באותה תקופה וסימל את מהפכת הרוק השניה בישראל, ביחד עם חתונה לבנה של שלום חנוך ולהקת חמסין. בדיוק כמו השניים האחרונים גם להקת דודה התרסקה לחלוטין. גם האלבום אבל גם ההופעות,שלמרות איכותם הגבוהה(כפי שאפשר לשמעו בהקלטות) הבהילו את הצופים שהיו רגילים למוזיקה הקלילה של כוורת וגזוז. בסופו של דבר הלהקה התחילה "לחזור אחורה" ולשלב מערכונים ולהיטים מהעבר בהופעות. גוב לא ממש אהב את עניין המערכונים, הוא ראה בדודה עסק רציני לגמרי ולא עוד להקת בידור,והדבר יצר מתיחויות ללהקה, כשמה שהרג אותה סופית היתה עזיבתו של גוב למחזמר התשה(המזעזע). למרות זאת גוב וסנדרסון נשארו חברים טובים. נדל הצטרף לגוב באלבום 40:06 שיצא שנה לאחר מכן. אלבום נהדר ומומלץ,אבל כמובן שנשר מתעלה מעל כל השירים תרתי משמע. אם תרצו הגרסא הציונית ל-FREE BIRD.
א. לא מדויק להגיד שהם נשארו חברים טובים, היה ביניהם נתק עד האיחוד של כוורת ב-84. ב. גם באלבום יש שירים שהם יותר מיינסטרים באופיים, אלף כבאים זה לא בדיוק רוק, וגם כמה קטעי הומור. אבל כן, בהופעות זה לא עבד, יש סיפור ידוע שבאמצע הופעה בא מישהו מהקהל וביקש מהם להנמיך את הווליום.
א.לא ידוע לי, אבל תמיד טוב לגלות גברים חדשים ב.אלף כבאים לא היה חלק מהאלבום. זאת היתה הקלטה הומוריסטית שצורפה מאוחר יותר במהדורה של 91. נכון שהיו שירים פחות רצינים מבחינת הטקסט, בכל זאת סנדרסון הוא לא ארקדי דוכין, אבל הכוונה שלי היתה שגוב ראה בלהקה הזאת נטו להקת רוק ולא ספק להקת רוק ספק להקת הווי כמו כוורת. אגב בראיון לתכנית סוף עונת התפוזים סנדרסון דיבר על הטעות לשלוח את "נשר" בתור סינגל לרדיו. הוא אומר שברדיו אוהבים שירים של 2-3 דקות, והבעיה עם נשר שעד שהוא מסתיים כבר נגמרת השעה
ynet אביב גפן: "שלום חנוך הוא אבי הלא ביולוגי" - תרבות ובידור אכן רואים את המשותף ביניהם-את הפשטנות, הטקסטים הישירים מדי וחסרי התחכום, הלחנים הבינוניים, החשיבות העצמית, והשנים הארוכות מאוד שעברו מאז הפעם האחרונה ששניהם עשו משהו ראוי.
הרשה לי לחלוק עליך מיכאל. אני לא ממעריציו הגדולים של חנוך, ואני בטח שלא קורא לו "שלום",אבל הוא חתום על שני אלבומי מופת (שבלול,סוף עונת התפוזים) עוד כמה אלבומים טובים פלוס מינוס(אדם בתוך עצמו,חתונה לבנה,מחכים למשיח) וגם פנינה שקצת עברה מתחת לרדאר(אלימות). אביב גפן לעומת זאת הוא כלום ושום דבר, בן אדם שהוא נטו רעש וצלצולים. שהאלבום היחיד שלו שעוד איכשהוא נשמע טוב ,חלולים, היה בעצם חיקוי של פלסיבו(אגב הפתאט התהדר פעם בזה שהם לא מפסיקים להזכיר אותו בראיונות פחחחח). בכלל גפן נוטה להאחז בהרבה "אבות לא ביולוגים" פעם זה חנוך,פעם זה רוג'ר ווטרס פעם זה דילן(שגפן באקט הכי חסר מודעות אבר קרא לבן שלו על שמו).
