אני הייתי ממליץ לך ללכת על הDark Side של הפינק כמו כן. אלבום שנחשב לאחת היצירות הגדולות אי פעם, והקטע המדהים שכולו 5-6 אקורדים פשוט גאוני. הPlaylist שלי לימים הקרובים: Doors - Riders On The Storm All along the Watchtower - Bob Dylan Red Hot Chilli Peppers - Cant Stop The Beatles - Hey Jude Chuck Berry - Johnny B. Goode Bob Marley- Rat Race Metallica - Fade To Black Pink Floyd - Hey You Pearl Jam - Last Kiss Dream Theater - Repentance http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx
טוב, לא מצאתי דיון אחרת לשים את זה.. מוזיקה קלאסית.. אשמח אם מישהו יכול לתת לי עוד פרטים (בעיקר מי המלחין) של היצירה הידועה- "הסנדק" הבנתי שהיא מלווה את הסרט "הסנדק" אולם מעולם לא ראיתי אותה.. תודה מראש http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx
אני גם מאוד אוהב את The Wall בנוסף לשניים שהבאת, את לד זפלין לא חיבבתי כל כך. (חוץ משיר אחד שאני מניח שכולם מכירים...) עוד המלצות לרוק קלאסי- Queen II וגם A Night In The Opera מומלצים מאוד... GNR (גאנז אנד רוזס) גם מעולים, Appetite for destruction שזהו גם דיסק הבכורה ייתן לך כמה שירים יפים.. בנוסף, אני ממליץ גם על November rain ו-Don't cry (שירים).
לא מת על THE WALL. מכיוון שהוא אלבום כפול יש בו שירים שהם פחות טובים מטבע הדברים והוא לא שומר על שלמות לאורך כל הזמן, בניגוד לאלבומים אחרים של הפינק פלויד. מעבר לכך, דיוויד גילמור תרם לאלבום שיר אחד בלבד (Comfortably Numb המעולה) ומעבר לכך-שלטון דקטטורי של ווטרס. יש שם רגעים יפים מאוד, אבל באופן עקרוני-אלבום בינוני מאוד בסטנדרטים של פינק פלויד.
אני מסכים איתך מאוד קאריק, דה וול בעיניי מאוד אוברייטד, אני מבין את אלה שמתחברים לחומר שם בגלל התוכן והמלל אבל הוא פשוט לא מלהיב אותי מעבר לכמה שיעורים, גם הסרט היה סתמי למדי בעיניי. בכלל דה וול היה תחילת עידן השתן בשכל של ווטרס ואחריו הגיעו אלבומים שתכלס היו שלו כשהשאר נגנים והם היו אשפה. The final cut הוא בעיניי זבל טהור עם מסרים שמאלניים פלצנים. אחרי זה חתכו אותו והשאירו את הבמה לגילמור בדרך לשני אלבומים גם די בינוניים, אבל עם שניים מהשירים האהובים עליי של פינק פלויד כשם ולא כהרכב מקורי. Learning to Fly ו-High Hopes - שנכתב על סיד בארט ז"ל.
כמובן ש-Dark Side Of The Moon ו-Wish You Were Here יותר טובים (אני אישית מעדיף יותר את Wish...) אבל The Wall עדיין מספק שירים מעולים, כמובן ש-Another Brick in The Wall שכולנו מכירים וגם את Comfortably Numb שהוא אחד השירים היותר טובים שנוצרו אי פעם. לשלול אותו רק בגלל שווטרס היה אחראי ל-90 אחוז ממנו זה קצת טיפש לטעמי, כולנו יודעים שווטרס היה מעולה. בקיצור, The Wall הוא אולי האלבום הפחות טוב מבין השלושה אבל עדיין עולה על כל רוק פסיכדלי שמופק בימינו...
לא מסכים שדארק סייד אוברייטד. אלבום אדיר, למרות ש"הלוואי שהיית כאן" (מתעצל לכתוב באנגלית) יותר טוב. ולגבי החומה, ווטרס הוא אכן גאון מוזיקלי, אבל מה שעושה את דארק סייד, וויש יו ושאר אלבומי המופת האמיתיים של הפינק פלויד זה הגיוון. בדארק סייד גם לווטרס, גם לגילמור וגם לרייט יש תפקיד מפתח, ואפילו ניק מייסון כתב שם קטע אחד (Speak To Me). בחומה, מלבד שיר אחד, שומעים כל הזמן את אותו הקול, את אותו הסגנון, ומאחר ומדובר באלבום כפול זה מתחיל להימאס בשלב מסויים. Comfortably Numb אכן אחד השירים הגדולים אי פעם ואחד הסולואים הגדולים, את Another Brick in The Wall אני לא אוהב.
אני מסכים איתך שחסר ב-The Wall הקסם של פינק פלויד המקורית (לא הדיקטטורה של ווטרס), אבל יש בו משהו שלא קיים באלבומים האחרים. הקונספט של תקליט עלילתי, הייחודיות והמקוריות שבדבר נותנים לזה פן שלא קיים בשאר האלבומים. זה נכון שהוא קצת משעמם כשמשווים אותו ל-2 האלבומים שהזכרת. גם אני, פחות אוהב את ABITW (עצלנות) אבל Comfortably Numb הוא ללא ספק השיר היפה ביותר שנכתב...
