לפיקסיז יש שלושה אלבומים קלאסיים מתוך ארבע, כמה יש לנירוונה? אני לא טוען שנירוונה גרועים, כי הם לא. בסך הכל מדובר באחלה להקה, אבל לא פורצת דרך כמו הפיקסיז, ואני בטוח שאם נירוונה הייתה זאת שפעלה בסוף האייטיז והפיקסיז היו אלה שפעלו בתחילת הניינטיז היית אומר את ההיפך הגמור
התחילו להתמסחר. המטאל הפך להיות יותר דומה לפופ מאשר לספיד מטאל הטהור שהם היו מנגדנים לפני כן. האלבום השחור הוא כן אלבום טוב, אבל שם כבר הרגישו את תהליך הקריסה שעמד בדלת.
Paranoid מוכרח להיות אלבום ההבי-מטאל הכי טוב אי פעם... נכון? And so as you hear these words telling you now of my state I tell you to enjoy life I wish I could but its too late
הוא מצויין. לא יודע אם הכי טוב, אבל הוא אדיר. אין ספק שבזכותו בעיקר הג'אנר התפתח. בלאק סבאת' הקדימו את זמנם.
מסכים. גם אני שמעתי הרבה נירוונה בצעירותי (את האנפלגד אני שומע עד היום פשוט נהדר. יופי של אווירה), אבל בסך הכל הם די כלום. TEN של פרל ג'אם הוא אלבום רוק מהטובים אי פעם.
מטאליקה באמת יציאה מטורפת. להקה שמצליחה להיות גרועה ואז לרדת ברמה אפילו ממה שהם היו, זה בהחלט כישרון. מ-2 העמודים האחרונים, חוץ מפרל ג'אם והפיקסיז, לא דיברתם על מוזיקה. לחזור לנושא בבקשה. ארתור, לטיפול המנהלים.
כמה שטויות שלא קשורות למוזיקה כותבים כאן. Bundy, אתה מסתכל על מוזיקה כמו ילד. שלושה אלבומים מתוך ארבע קלאסיקה. אולי תלך לחוג לסטטיסטיקה? כמה אלבומים של הפיקסיז הכתיבו מגמה מוזיקלית? כמה מהקלאסיקות שלהן נחשבות לכאלה ששינו את עולם המוזיקה? בפקטור הזה זה 0 מול 2 של נירוונה, וגם ככה זאת כל כך לא צורה להתייחס למוזיקה. מוזיקה לא מדרגים. אתה טוען שנירוונה לא פורצת דרך כמו הפיקסיז כשבשטח זה בדיוק ההיפך. נירוונה עשו מהפכה מוזיקלית ששרדה אמנם רק שלוש שנים אבל ממשיכה להשפיע על אמנים צעירים עד היום. הפיקסיז פשוט לא. שיא השיאים הוא האמירה הזאת: יופי נחמה. אתה שוב מתייחס למוזיקה כמו סוג של הסתברות. אם אלביס לא היה נולד היינו שומעים היום בוגי-ווגי? איזה משפט חסר תוכן. עמית... הוכחת לא פעם חוסר בקיאות ונקודת מבט מצומצמת למדי, אין לי מה לומר לבן אדם שאפילו לא שמע רדיוהד בחייו. האבסורד בכל ויכוח הנירוונה-פרל ג'ם (שתי להקות באותו סגנון ועם כיוון שונה לגמרי, כתיבה שונה לגמרי, אלוהים יודע למה כל הזמן דוחפים השוואות ביניהם) הוא שתמיד אמרו על נירוונה שכל השירים שלהם נשמעים אותו דבר, ובינתיים כל מה שפרל ג'אם הוציאו נשמע כמו בי-סיידים ל-TEN. וכן, TEN טוב.. יותר מ-Nevermind? לא. ארתור... לך תשמע My Chemical Romance. תגיד לי כשרשמית הפכת לאנדרוגינוס.
Surfer Rosa ו-Doolittle הפכו את השילוב בין הנונסנס, הפזמונים הפופיים והרעש למגמה של ממש (נויז פופ אם אתה ממש רוצה, אם כי הם לא אלה שהמציאו את הסגנון, רק הפכו אותו למגמה בעולם האלנטריבי) שבין היתר השפיעה גם על נירוונה עצמה. נירוונה לא עשתה מהפכה מוזיקלית, נירוונה הפכה בטעות ללהקה שייצגה את שנות התשעים
שמע, אני שומע פיקסיז, אחרי זה נירוונה ועדיין לא מבין את ההשוואה. הדמיון היחיד הוא שאצל שניהם הבאס דומיננטי ומכתיב את הפזמון. מעבר לכך - שום הבדל. אצל נירוונה התיפוף פחות דומיננטי, אצל נירוונה יש שתי גיטרות פחות מאצל הפיקסיז, הפיקסיז יותר מתחכמים בעוד שנירוונה מנגנים קודר ופשטני יותר. קשה לי מאוד להאמין שקורט קוביין הושפע מהפיקסיז. באנפלאגד אין מקום לספק שקוביין הושפע יותר מלהקות אנדרגראונד כמו ה-Meat Puppets או Dinosaur Jr. מאשר להקה שמחה יחסית כמו הפיקסיז. לא מבין סביב מה הויכוח - מי יותר משפיע? אני חושב שהתשובה ברורה כאן - נירוונה הם אלה שלקחו ז'אנר בתולי כמו הגראנג' והעלו אותו לתודעה, הם לא המציאו שום ז'אנר אבל הם לקחו אותו למקום שאף אחד אחר לא לקח ולא יכל לקחת. נירוונה לא הפכה "בטעות" ללהקה שהשפיעה על שנות ה-90. היא הייתה להקה לא-ממסדית (לא אנטי-ממסדית, אלא לא-ממסדית) שדור שלם של מבקרים ומאזינים אימץ אותה. הממסד לא כל כך - תמיד התייחסו אליהם כ"הלהקה הדיכאונית שדור שלם (דור ה-X) אימץ".
שמע מה אומר גארי סמית', מי שהפיק לפיקסיז את אלבום הבכורה שלהם (מתוך וויקיפדיה): " It became a kind of new pop formula and, within a short while, "Smells Like Teen Spirit" was charging up the charts and even the members of Nirvana said later that it sounded for all the world like a Pixies song."
אוווווו מתחת לחגורה... אהבתי אהבתי... פשוט עלה לי חיוך ענק על השפתיים.... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
