עמי , הטיטניק לא טבעה והיא גם לא תטבע. דורטמונד רק עכשיו השתקמה מהמפלה הכלכלית שלה היא עוד תחזור לימים היפים שלה. עובדה היא שרוב השחקנים הארגנטינאים מצליחים בספרד ולא באיטליה, אולי זה השפה ואולי זה הכדורגל הפיזי של איטליה\אנגליה מרתיע אותם. בכל אופן נראה שהבונדסליגה צריכה להמשיך להתבסס על המזרח אירופאים. ד"א גם הצרפתים מאד מצליחים בגרמניה : ליזארזו,סניול,איסמעל, מיקו ודלפייר כולם נחשבים הצלחה אדירה בגרמניה.
קודם כל, למרות שהבונדסליגה נחשבת לאחת מהליגות הטובות בעולם, היא תחנת מעבר לאירופה במובן מסויים. כרגע אני לא רואה את איטליה, אנגליה וספרד זזות ממעמד "3 הליגות הטובות בעולם". עכשיו לשחקנים שהזכרת: ד'אלסאנדרו - נכשל בוולפסבורג, חד משמעית. היה עדיף לו להישאר בארגנטינה מאשר לעבור לוולפסבורג. הרצון להרבה כסף הורס לשחקנים קריירות. כישרן תמיד היה לו, ועדיין יש לו, אבל איכשהו הוא תמיד מוצא את עצמו בקבוצות תחתית דוגמת וולפסבורג ופורטסמות' שם אין לו עם מי לשחק. לדעתי היה צריך להתבשל עוד שנה-שנתיים בארגנטינה לפני היציאה לאירופה. רוזיצקי - הצלחה גדולה בגרמניה. שחקן נהדר. גם דוגמה טוב לשחקנים שרוצים "להתקדם" מגרמניה לליגה גדולה יותר ובכירה יותר באירופה. אתלטיקו מדריד מועמדת בכירה לקלוט אותו בקיץ הקרוב, כשגם ארסנל בתמונה. מיצה את עצמו בבונדסליגה, והגיע הזמן בשבילו לפרוח במקום אחר. ואן דר וארט - היה מצויין באייאקס עד תחילת עונת 2003-2004, ומאז תחילת העונה ההיא ועד סוף עונת 2004-2005 רק דעך ודעך ביכולתו. המבורג הייתה הזדמנות מצויינת בשבילו לצאת ולנשום קצת אוויר, ולהראות מה הוא יודע - והוא יודע הרבה. עושה מסלול יפה בינתיים באירופה, ואם ימשיך ככה ימצא את עצמו במועדון צמרת אירופאי. דה יונג - שחקן מוכשר, יתרום להמבורג רבות, יצטרך להוכיח את עצמו בגרמניה ולהראות למה כל כך הרבה קבוצות רדפו אחריו בינואר. פינאר - אמור להחליף את רוזיצקי נדמה לי. שחקן מצויין. יוסיף חיים וצבע לדורטמונד. בקשר לשאלון: 1. יש שחקנים שמעבר הביניים הזה בין ליגה קטנה לליגה גדולה דרך הבונדסליגה נחוץ כדי להשתפשף, ולהתבגר מקצועית. 2. שוב, יש כאלה ויש כאלה. יש שחקנים שכמה שנים בבונדסליגה ישפרו את היכולת שלהם פלאים, ויש כאלה, דוגמת ד'אלסאנדרו, שרק דועכים ביכולתם ונעלמים מהמפה. 3. יתרונות - עליית מדרגה מבחינת רמת משחק, במה להראות את יכולתם אל מול עיניהם הבוחנות של סקאוטים מקבוצות גדולות באירופה. חסרונות - חוסר התאקלמות אפשרי, אי-יכולת לעמוד בלחץ, ואפשרות ששחקן מוכשר יגיע לקבוצת תחתית(שוב דוגמת ד'אלסאנדרו), יתקשה לשחק כמו שהוא יודע, וייעלם מהמפה.
אל תהיו רומנטים מדי, הסיבה שרוב השחקנים המצליחים עוזבים את הליגה הגרמנית היא כסף וזוהר. מה שאין לבונדסליגה. קבוצות תחתית באנגליה יכולות לשלם משכורות שרק באיירן יכולה בגרמניה למשל.
מה שתמיד היה תמיד יהיה. גרמניה היא רק תחנה לשחקנים עם אופציה להיות גדולים ואחד המקומות הטובים ביותר להתפתח בתחילת שנות ה 20 לשחקן, אבל אם אז מתברר שאתה כישרון גדול, אז בוא ברגע אתה מגיע למסקנה שהליגה גדולה עליך ויש מקומות "זוהרים" יותר בשבילך. עברו מספיק שנים כדי שהדיון הזה יכיל בתוכו מספר רב של דוגמאות כמו ואן דר ווארט, באלאק או הארגריבס והעונה גם דייגו שקיבל את החשיפה שרצה ועזב למועדון מפואר באיטליה. עכשיו מדברים על ריברי וגם זה רק עניין של זמן עד הנטישה למען "ההתקדמות".
