"כדורגלן לא שגרתי" זו קלישאה שנזרקת לאוויר לא אחת, אבל הפעם היא רלוונטית. הקשר בן ה-36 שהיה שחקן לא שגרתי, כזה שלא התלהב מאור הזרקורים, מיעט לדבר במהלך הקריירה והיה מקצוען בכל רמ"ח איבריו - הודיע אתמול על פרישה מכדורגל בדרך די לא שגרתית: באירוע מיוחד בתל אביב שם הוא הזמין את העיתונאים לשוחח איתו על כדורגל. דובר מכבי חיפה, דודו בזק, חברו הטוב עומרי אפק, סוכנו אבי נמני, מספר עיתונאים וגם משפחתו הענפה - היו באירוע. אלברמן הפתיע את הנוכחים כשהשיק את ספרו "מספר שש" וסיפר שהחל לכתוב אותו בשנתיים האחרונות עם דחיפה של אשתו ("אוהב להגשים את החלומות שלה") ונעזר באורן יוספוביץ'. הוא מגדיר את הכדורגל כאהבה גדולה בת 30 שנה, מאז גיל שש כשנרשם לביה"ס לכדורגל במכבי פתח תקווה, ואפילו הזיל כמה דמעות. "הפכנו אני ואתה לאחד, מגיל חמש, כדור האדידס בגיל חמש. לביה"ס הייתה מתלווה אליי קשור בשקית. בשיעורים היית ממתין לי מתחת לכיסא. בהפסקות חיפשנו קרקע כדי לרקוד. בלילות ישבנו מחובקים. רקדנו בכל אצטדיון במדינה, וגם באירופה. תמיד היינו שם, אתה ואני. וכשהסתיים לו ריקוד אחר - מייד התחיל הריקוד הבא. נתתי את כל כולי כדי להיות שותף לריקוד המושלם. הוא לא היה מבריק, אבל תמיד היו לו ערכים". היו דיבורים על כך שאלברמן, שהודה שנכשל במכבי חיפה ("ראיתי את זה כאתגר, אני מודה שלא הצלחתי לסחוב אבל לא מתחרט לרגע), יתמנה לעוזר המאמן של מרקו בלבול, אלא שמעניין אותו להיות מנהל מקצועי בקבוצת כדורגל והוא בתהליך של הרשמה ללימודים בחו"ל בהמלצתו של דן רומן. הקשר העדיף לא לבחור ברגע אחד מרכזי בקריירה שלו. רק נזכור: חמש אליפויות - שתיים במדי בית"ר ירושלים (דאבל) ועוד שלוש במדי מכבי תל אביב אצלה שיחק במשך שבע שנים, הצליח גם במכבי פ"ת שם גדל, שתי גיחות בחו"ל - בטרניפה וגם בבונדסליגה אצל בורוסיה מנשנגלאדבך, 36 הופעות במדי נבחרת ישראל. ******* בחרתי בו בעונת 2007/08 לשחקן העונה וב'שם המשחק' השתמשו בפיסקה שציטטתי. אני חושב שמאוד חשוב שהוא ימשיך בכדורגל כי אין הרבה דמויות כמוהו. היה לו הכל ואפילו היו עונות בהן כבש שערים, בעיקר בבית"ר - ראיית משחק, מיקום, תיקול, הובלת כדור, יכולת מסירה. שחקן שאי אפשר שלא לאהוב. הבמה שלכם
תודה רבה לך מס' 6 שלנו על 7 שנים שידעו קשיים בהתחלה תודה על זה שלא וויתרת לעצמך ולקבוצה כשאיווניר תפס אותך כ"שעיר לעזאזל" תודה על 3 אליפויות מתוקות על השקט, המקצוענות, התחושה שיש בעל בית במרכז המגרש תודה גל
מודה שיריבות מול מכבי ת"א מוציאה ממך הרבה רגשות שליליים, אוטומטית אתה עובר לשנוא כל שחקן שם. אחד המעטים שלא היה אפשר לשנוא זה אלברמן. מקצוען, שקט, צנוע וספורטאי שכיף לראות, איתך או נגדך.
בשנים האחרונות הוא בעיקר עשה את העבודה בהגנה, לכן קל לשכוח שגל אלברמן היה אחד השחקנים הישראליים הכי מרשימים שהיו בישראל בשני העשורים האחרונים. בעונת 2007/8 בה שיחק בביתר ירושלים הוא היה מדהים. תמיד נמצא בכל מקום, מחלץ, מבשל, כובש ומשחק גם בהגנה וגם בהתקפה. הוא אמנם מזוהה עם מכבי ת"א בגלל השנים האחרונות, אבל כשאני שומע "גל אלברמן" אני קודם כל מדמיין אותו במדים של ביתר ירושלים.
בעונת הדאבל אכן היה מדהים, שיחק בקישור עם בואטנג, טל, ברוכיאן וזנדברג והתעלה על כולם. היה המנוע האמיתי של הקבוצה ההיא, שחקן box to box נהדר עם שערים, בישולים, חילוצים, קילומטרז' ומה לא. מקווה שבשבילו שיצליח כמאמן, יש לו את האופי הנכון בשביל להיות מהמובילים בתחום בארץ ביחס להיצע הדל שיש לנו כאן.
