כתוב שבגילאי נוער הוא שיחק שם, וגם כחלוץ, עד שהעבירו אותו לאגף, קודם כקיצוני ואח"כ בבוגרים של קריסטל למגן. אגב, ברשת גם עלתה הצעה של פרשנים לשחק עם פיסארו בעמדה הזו, כל מיני אלתורים מוזרים דווקא שיש מישהו שמשחק בקבוצה בעמדה הזו וגם שיחק בה (בהצלחה) בנבחרת במשחקי ידידות עד לא מזמן, אבל כאמור גארקה לא רוצה לשנות את החלק האחורי ולהעלות קדימה את אסקואס.
בסופו של דבר פרו היא זו שמגיעה הכי רחוק בבית הזה וכנראה בצדק. מבחינת הכדורגל, לא לקולומביה ולא לברזיל הגיע להיות ברבע הגמר לדעתי, אבל הצדק כנראה נעשה ושתי הנבחרות כבר בבית. מבחינת הסיכום שלי על הנבחרת הקולומביאנית: כולם ציפו לראות את קולומביה של המונדיאל, אבל פקרמן כבר התחיל בעמדת נחיתות כאשר איבד את הקשרים היצירתיים שלו במרכז השדה עקב פציעה. אולי בדיעבד היה מקום להזמין את קרלוס קארבונרו שיכול היה אולי לעזור, כי בסופו של דבר כל הבעיה של קולומביה במשחקים שלה התחילה באי שליטה במרכז השדה וביכולת להחזיק כדור יותר משתי שניות. אז פקרמן ניסה את שיטת הדובלה סינקו, אבל בניגוד למונדיאל ששם היה את אגילאר שהיה גם בונה התקפות, כאן קיבלנו שני קשרים הגנתיים מובהקים. נקודה נוספת ועיקרית שתרמה לכישלון היא העובדה שכמעט כל הנבחרת הגיעה בכושר ירוד לטורניר. המצטיינים היו אוספינה, סאנצ'ס ומוריז'ו, כאשר למעט סאנצ'ס, לאחרים היתה עונה טובה ושיחקו רוב הזמן. לסאנצ'ס באמת היתה עונה גרועה אבל שוב הפתיע בענק. מעבר לזה, סוניגה, ארמרו, סאפאטה, קואדראדו, ואלנסיה, ופאלקאו הגיעו כשהם כמעט ללא דקות משחק או כושר נורמלי מסיבות כאלו ואחרות. חאמס הגיע אחרי עונה מצויינת, אבל ברגע שאין לו את העזרה של קואדראדו או של המגינים התוקפים, קל מאוד לסגור אותו ובעצם לשבש את כל המשחק שלנו. כשהקישור לא עובד, ההתקפה משותקת וכך קורה שההתקפה השניה בטיבה בטורניר על הנייר, כובשת 0 שערים בארבעה משחקים ויתרה מכך, בקושי מגיעה בכלל למצבים. הרי זה לא ייתכן שבאקה וג'קסון שהפגיזו במהלך העונה, פתאום לא מגיעים למצבים. על פאלקאו עוד ניתן להתווכח כי הוא באמת חלוד, אבל גם טאו לא הפגין את הכושר הטוב מריבר. לקראת המוקדמות שזו המשימה העיקרית עד הקופה הבאה, קולומביה ופקרמן חייבים לקוות ליותר המשכיות של השחקנים בקבוצות שלהם. יהיו לא מעט מעברים: מוריז'ו לאינטר, באקה למילאן, ג'קסון לאתלטיקו, פאלקאו כנראה לצ'לסי, אוספינה לפנרבחצ'ה ואולי יהיו עוד מעברים. חשוב מאוד שהחבר'ה הללו ישתלבו טוב יותר ויתפסו את מקומם בהרכב (כנ"ל לגבי קואדראדו בצ'לסי) כי טובים ככל שיהיו מבחינה אישית, זה לא שווה אם לאורך העונה הם לא מתפקדים. באמת האמנתי שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף טורניר הזה, או לפחות להציג יכולת טובה הרבה יותר וכנראה שלא הייתי היחיד שחשב כך. אבל אולי טוב שזה הגיע כעת ולא במוקדמות עצמם, כי אין לי ספק שהסטירה הזו טילטלה גם את פקרמן. הטורניר הזה מאוד הזכיר לי את המונדיאל ב-1994, שם השחקנים חשבו שזה רק לנחות בארה"ב ולקחת את הגביע. היתה תחושה שגם פה הם מרגישים שהם ממש פייבוריטים ושזה יגיע להם בקלות, אבל טוב שקיבלו את הזבנג עכשיו. לקולומביה יש נבחרת מעולה ושחקנים מצויינים כמו שכבר הוכיחו לפני שנה, עם קצת יותר מזל ולמידת לקח לעתיד, מאמין שעוד נעשה דברים יפים.
