חצי גמר אליפות עולם אחרי שצחקו על הנבחרת ועל הסגל שלה ימכרו בממלכה כאילו אנגליה עשתה בק טו בק פעמיים ברציפות. חצי גמר יסתום פה את הפה לחצי מאה לפחות, לא משנה מה יקרה בהמשך. וכן ברור שיש פה חישובים קרים. הצ'אנס שאתה מקבל את קולומביה(מתקשה ונניח עובר אותם, בטח אם חאמס סיים את הטורניר) וברבע גמר כבר יכול לחלום איכשהו על התגנבות לחצי(שוב, בשביל האומה המטומטמת הזאת זה כמו זכייה בק טו בק) כי ברבע תחכה לך שוויץ או שבדיה. שוב, לכולנו ברור שאנגליה היא מעל לכל המכשול של עצמה וגם אם לנבחרת יקראו טנזניה יש סיכוי יותר מסביר שהם יפסידו בשלב נוק אאוט, אבל לאנגלים, לתקשורת ולחברי הנבחרת אין את המודעות העצמית הזאת. מבחינתם הם אנגליה, הם תמיד נולדו לאיים על התואר ולהתאכזב כל פעם מחדש כי זה פאקינג פריימרליג. אז כן, כשמוכרים לי תסריט שבו חצי גמר, דרך התגנבות מהבית הכי חלש בטורניר הוא סיפור הצלחה ל50 שנים אני לא הייתי חושב פעמיים במקומם מאיפה הייתי רוצה להגיע לשם. מהצד השני, איפה שאתה פוגש את יפן, אין קיצורי דרך. שם בשביל להגיע לחצי גמר אתה תצטרך להיות באמת שווה חצי גמר ואם כבר עשית חצי גמר אתה מגיע כפייבוריט גדול לזכייה. אנגליה כשאתה מלביש לחץ על הכתפיים שלה+נבחרת איכותית ממול זה בדרך כלל מתכון לתסריטי אימים כמו נוק אאוט מול גרמניה שנת 2010. כאלה שמשאירים לך גם צלקות אחרי ההדחה.
היה אפשר להסתכל על זה גם שלקחת מקום ראשון בבית ולעוף ברבע מול ברזיל, זה יותר טוב מלסיים בשמינית מול קולומביה, כי לא נראה לי שאנחנו עוברים אותם
בשום צורה לעוף בשמינית גמר לא ימכר כהצלחה, אם יש לך איזשהו תסריט שבו אתה יכול לייצר דרך יחסית קלה על הנייר עד החצי אז לשם נבחרת טובה הייתה צריכה לשאוף. באנגליה ימכרו רבע גמר כהצלחה מסחררת וחצי גמר זה תואר שינפנפו בו עד שאני אעבור מן העולם הזה. לא יודע איך פספסתי את זה.
איזה משחק הזוי, הרבה יותר מחליפים ממה שחשבנו, המצלמה כל הזמן מחפשת את הכוכבים הבלגים שעל הספסל - לוקאקו-דה-ברוינה-האזרד, הקהל שורק בוז צורם והמאמן הבלגי מצד אחד מבסוט מהגולאו ומזיז את כפות הידיים א-לה-זידאן ומצד שני הוא מבין את ההשלכות. גולאסו עצום של ינוזאי שבכלל שכחתי ממנו, ניסה את אותו הטריק שוב ושוב ושוב. לגבי אנגליה אף-אחד לא חשב כך ואני מקבל את ההחלטה לא לשלב את הארי קיין, אבל כשמדברים על בלגיה במונחים של ללכת הכי רחוק שיש, אפילו ברמת הסגל - לא התרשמתי מאף שחקן ספסל חוץ מבטשוואי. ספרד מעלה מהספסל את אסנסיו ואספס ויש כאלה שגם אוהבים מאוד את טיאגו, לברזיל בסגל מלא יש את פירמינו ואת דוגלאס קוסטה, על צרפת אני בכלל לא מדבר. בלגיה עם הרכב חזק וספסל לא טוב. אגב, אף-אחד לא בטוח שאנגליה עוברת את קולומביה, ואז מה הזיכרון מהמונדיאל?
היומרה של אנגליה להיות 'החולשה של עצמה' כאילו היא מחזיקה בסגל את דה חאה, קנאברו, זידאן ורונאלדו משעשעת לגמרי. מילא עם טרי-פרדיננד-ג'רארד-למפארד-רוני היה מה לדבר על פוטנציאל. בפועל? סתם נבחרת בינונית שלא צריך לצפות ממנה לשום דבר. היא החולשה של עצמה בערך כמו ששבדיה החולשה של עצמה.
