כשהיו בחירות ישירות לרשות ממשלה היו גם עימותים טלויזיונים בין המועמדים, לפחות זכור לי מ -1996. מה זה משנה אם יהיו כאן עימותים או נסתפק בתשדירים וקטעי יו טיוב? כמה ימים לפני הבחירות 2009 מגיע ביבי נתניהו לאשקלון ומבטיח שיפיל את שלטון החמאס אם הירי ימשך. אז הוא יכול להגיע לעימות טלויזיוני ולהבטיח זאת. זה ישנה לך משהו?
רעיון שאמור לשרת את לפיד ונתניהו מומחי התקשורת והעמידה מול מצלמה. העימותים האלה הם שטחיים ולא באמת נותנים לצופים את כל מה שצריך לדעת.
רעיון מבורך לדעתי, דבר ראשון אותו נתניהו המומחה הגדול לתקשורת (וזה נאמר ברצינות) הפסיד את הבחירות הרבה בגלל אותו עימות עם מרדכי ב-99 באולפן של ניסים משעל. אני חושב שכל מועמד שמחשיב את עצמו למנהיג, למועמד לראשות ממשלה או במקרה העצוב שלנו- מנהיג מפלגה גדולה לבוא ולשטוח את תשובותיו בפני הציבור, בסופו של דבר זה לא מושלם אבל זה הכי קרוב לכך.
עד שלא יקרא נס ומישהו ישנה את שיטת הבחירות בשראל ויעשה פה שתי מפלגות שום דבר לא ישתנה אז תפסיקו להאמין בפוליטיקה הישראלית כי היא לא שווה את זה.
כמה שריבוי המפלגות פה הוא בעייתי, שתי מפלגות זה יותר בעייתי. יותר מדי אזרחים נשארים במקרה כזה לא מיוצגים.
בארצות הברית יש הרבה יותר קבוצות והן לא צריכות ייצוג כי הן יודעות שלפחות מפלגה אחת תהיה טובה להם. גם החרדים יוכלו להצביע למפלגה הימנית (ליכוד נניח) שם יהיו גם חבר'ה משלהם.
זה העניין. הליכוד לא יכול לייצג גם חרדים וגם הרבה אנשי ימין שמתנגדים לכפייה דתית ובעד גיוס חרדים, כמו שהעבודה לא יכולה לייצג גם את ערביי ישראל וגם אנשים כמו שלי יחימוביץ' שטוענת שהתנחלויות זה סבבה (ובכלל, העבודה בנתה יותר התנחלויות מהליכוד לדעתי לאורך השנים). יש פה יותר מדי קבוצות ומגזרים ויותר מדי סתירות ומחלוקות גם בתוך המחנות עצמם.
בגלל זה הזהות של המפלגה נקבעת לפי הדעות של מכלול האנשים שבה ככה שהיא תפנה בעזרת דעות מתונות לקהל היעד אותו היא מתיימרת לייצג. ככה זה בכל העולם וככה זה גם אמור להיות פה.
זה לא ישנה כלום כל עוד הם יבחרו לפי רשימה ולא לפי נציגים איזוריים וכל עוד לא יהיה כאן משטר נשיאותי. כל זה חייב להיות מעוגן בחוקה וחוץ מה הדת צריכה להיות מופרדת מהמדינה.
לא צריך יותר מ4-5 מפלגות בישראל. ימין, שמאל, חרדים וערבים. אם ממש מתעקשים אז אפשר עוד מפלגת מרכז אחת, לא יותר.
נו אז יש שתיים שלוש מפגלות. גוש הימין וגוש השמאל. הנה לכם הדמוקרטים והרפובליקנים. על הדרך יש עוד כמה מפגלות של קיצוניים פנאטים סטייל מרצ והימניים שמחוץ לחוק. מעניין שהדיון בדבר מספר המפלגות עולה בגלל הרצון לעימותים טלוויזיוניים ולא בשל העובדה שהמדינה לכאורה תהיה יותר יציבה בשל כך.
איך נחלק בישראל איזורי בחירות? הגליל המערבי? שומרון? ואם דת מופרדת ממדינה זה תקף גם לחוק הסמל, חוק הדגל, חוק ההמנון והקביעה שהמדינה יהודית? נחמד מאוד מצדו שהוא הכריז עליו כבר בתור אחד מראשי המפלגות הגדולות, אבל נגיד אם כן - מה עם מרצ רע"מ-תע"ל ושאר המפלגות האלה? הן לא יצטרכו לעומד לעימות? ומה עם כל מפלגות המלחמה בבנקים וכל שאר מבזבזות הנייר למיניהן? הן לא צריכות לעמוד מול הפודיום? ואני לא באמת רוצה לראות 4 ישראלים מתווכחים. 2 עוד מילא, אבל אם נצטרך להעמיד לעימות כל 2 ראשי מפלגות (למה רק את ראשיהן? מי שעתיד להיות שר הביטחון או החינוך לא צריך לספק תשובות?), זה לא ייגמר לעולם.
בוא נסכים על כך שעימות טלוויזיוני, בפריים-טיים, שישודר בכל הערוצים ויהווה את העיסוק המרכזי בשיח הציבורי, הוא הרבה יותר משנה מאשר טיול מלא בדמגוגיה של אחד המתמודדים, מול "קהל" של 20 איש. אם ייערך עימות כזה, כל מילה שתאמר בו תלקח ותזכר כאמירה כנה לגבי המצע של אותו מתמודד ושל מפלגתו (והוא בעצם ייצג גם את מפלגתו) ובעיקר בתור חומר למבחן פרספקטיבת הזמן, שייערך ע"י התקשורת בתקופות שונות לאחר הבחירות. כלכלת בחירות, טיולי איסוף קולות, אמירות דמגוגיות... זה עובד על קבוצות קטנות, פריים טיים, מיינסטרים ושאלות נוקבות... זה כבר סיפור אחר. אף אחד לא יישאל את ביבי שאלה נוקבת בביקור שלו בשדרות, וגם אם ישאל, הוא לא יזכה לחשיפה כה גדולה אם לא יהיה פרובוקטיבי מאוד. קודם כל, אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה מפציר בנו "להפסיק להאמין בפוליטיקה הישראלית". אני בטוח שמרביתנו לא מאמינים שהפוליטיקה הזו נותרה בעינה, ובטח ובטח שמרבית אזרחי המדינה לא מאמינים בנציגיהם על כסאות הכנסת. עם זאת, אני מתגורר כאן, ואמשיך להתגורר כאן אלא אם יתהפכו דעותיי ועקרונותיי, אז סביר להניח שהפוליטיקה הזו כן תעניין אותי. אם לא לכך התכוונת, אתה מוזמן לעבור הלאה. שינוי שיטת הבחירות, לטעמי, היא אמירה כללית מאוד ולא מאוד ברת יישום, דבר שהוכח לנו תאורטית (ע"י כל התחזיות) ומעשית (בבחירות של 96 ו-99). תאורטית, ברור למדי שאחד מהחסרונות המובהרים של שיאת הבחירה הישירה, הוא העובדה שהיא עלולה ליצור חוסר יציבות של הממשל. בישראל, היווכחנו לראות כך ב-99. חוץ מהחסרון הנ"ל, במדינה כל כך פלורליסטית כמו ישראל, אסור שיקרה מקרה כמו זה שקרה בבחירות 96, אז ביבי נבחר לראשות הממשלה, חרף העובדה שרוב הקולות הלכו למפלגת העבודה. שתי מפלגות? שטויות במיץ. גם אם תכווץ עשרות דעות לתוך מכלול של שתיים בלבד, זה לא יספיק לך. איך בדיוק אדם המחשיב עצמו יהודי חילוני, שמאמין בשירות בצה"ל, יוכל לשייך עצמו לאותה מפלגה כמו אדם המחשיב עצמו יהודי אורתודוקסי, ומאמין ב"תורתו אומנותו"? זו רק דוגמא אחת, ויש עוד מאות אפשרויות אחרות. יותר מכך, איך בדיוק מפלגה שכזו תמתג את עצמה? מה שעובד בארצות הברית, לא בהכרח עובד בכל מקום, בטח ובטח שלא במדינת ישראל. אבל מכלול האנשים שאתה מייעד לתוך מפלגה אחת, עלול, במקרים רבים מאוד, לא להתחבר ולא להתערבב. יהודי חילוני, שמאמין בתחבורת ציבורית בשבת, מודרניזציה (נגד הדרת נשים לדוגמה) וחופש בחירה, אך הוא ימני בדעותיו, לא יצליח לעולם להתחבר עם יהודי דתי, שמאמין בקודשה המוחלט של השבת, בתפקידה היחיד (לטעמו) של האישה ובחינוך וחוקים שלא מאפשרים חופש בחירה. ושוב, זו רק דוגמא אחת... המשפט השני שלך הוא פופוליזם גמור, משום זה לא "ככה בכל העולם". זה לא ככה בהולנד, בלגיה, שבדיה, נורבגיה, דנמרק, גרמניה, ספרד ועוד ועוד ועוד. אם כבר, אז העלאת אחוז החסימה הוא צעד מבורך. מר"צ-רע"מ-תע"ל הן מפלגות הרבה יותר קטנות והרבה פחות מייצגות מאשר הליכוד, העבודה (בימים כתיקונם) וקדימה (גם בימים כתיקונם). המפלגות שצריכות לעמוד על הפודיום הן אלו, שע"פ מדדים מוכחים, מהוות את אלו המייצגות ביותר את האוכלוסיה. בין 3-5 נציגים, שמייצגים את משנתם אשר עליהם יילחמו בתור ראשי ממשלה (אם וכאשר), מתוקף הזכרון וההתעסקות התקשורתית במה שייאמר על ידם בעימותים הללו.
