באיירן מינכן 2016/2017 :: לה פסטה די דון קארלו

@Lebron

לדעתי, פאברגס (לפחות זה של העונה שעברה), ויטסל והררה (שאותו אני קצת פחות מכיר, אבל לא פתח תמיד ביונייטד הבינונית) לא משדרגים את באיירן, האמשיק לעומתם יכול להיות אחלה רכש. גורצקה וראביו הם פרוספקטים כמו קימיש וסאנשש (ויש לכם עוד כמה במועדון כמו גאודינו ודורש).
יש לכם 6 קשרים אחוריים/אמצעיים שנכנסים להרכב של רוב הקבוצות בעולם - וידאל, אלונסו, מרטינס, קימיש, סאנשש וטיאגו - על 2 או 3 עמדות. אני לא חושב שבאיירן צריכה להוסיף עוד שחקנים ולגרום לפקק, אלא אם מדובר במישהו שבאמת יכול לשדרג את הקבוצה (האמשיק, קרוס וכו').

@nfcb רק משהו שהפריע לי בהודעה שלך:

גורצקה הוא שחקן הרכב קבוע בשאלקה ואחד מהבודדים שם שהיו איכשהו טובים בעונה שעברה. היה פצוע כמה פעמים, אבל חוץ מזה כשהיה כשיר השלים כמעט תמיד 90 דקות.

 

שים לב, אני לא השוואתי בין מרטינז לבין רובן (מלבד הפציעות), אתה משום מה מנסה לקבוע מי תרם יותר, ואני אחזור על עצמי - על פי אילו קריטריונים אנחנו משווים בניהם? מילא אם היית רוצה להשוות בין ריברי לרובן.
בכל מקרה, זה נראה לי שאתה מפרש את חוסר ההאדרה שלי כלפי רובן - כפיחות בערכו.
הטענה היחידה שלי הייתה שמרטינז היה בין המצטיינים של הקבוצה ב-2013, ללא קשר לרובן, כפי שאין קשר לאף שחקן אחר בקבוצה. נטו היכולת שלו.
לצערי, אינך מבחין בהבדל בין פציעה קשה של שחקן שנעדר לחצי שנה או אפילו שנה לבין שחקן הסובל מפציעות חוזרות ונשנות בפרקי זמן קצרים יחסית.

"המטרה בכדורגל היא לנצח - בשביל זה צריך לכבוש יותר שערים" - לא יודע למה זה הזכיר לי את הפנינה של אלון מזרחי - "אני חושב שהקבוצה שתהיה עם הכי הרבה נקודות - תזכה באליפות".

אתה יכול שיהיו לך את כל השחקנים היצירתיים והקטלניים ובסוף איזה בלם לא יצירתי ולא קטלני ואולי עם 10 שערים בכל הקריירה (גאורג שוורנצבק) מציל לך את אליפות אירופה בדקה ה-120 ומשנה את כל המסלול של המועדון, ואם זה 'עתיק' מידי אז אני אוסיף את ג'וליאנו בלטי בשביל ברצלונה. מצחיק הכדורגל הזה. כבר אמרתי לא?

 

דרך אגב אותו הבלם לא חייב להבקיע שער כדי להציל משחק/עונה הוא יכול סתם בפעולה בודדת להציל כדור מהקו ולהביא את התואר או לשתק חלוץ בצורה יוצאת מן הכלל (כמו שעשה בואטנג ללבנדובסקי באותו הגמר בוומבלי).

 

בהחלט.
אבל זה לא תואם לגישה של לברון, שטוענת שלפעולות ההתקפיות יש חשיבות גדולה יותר: מי שכובש יותר - מנצח.

רומינגה מספר שעדיין אין סיכום עם דורטמונד לגבי גצה, והקבוצות עדיין מנהלות משא ומתן.
וכמו אנצ'לוטי הוא שולל הבאת מחליף לרובן. יתרה מזאת, יש כבר דיבורים על הארכת חוזהו שמסתיים בסוף העונה הקרובה.

 

הבעיות של באיירן בקדנציה של פפ ובטח בהצלבות מול עילית היבשת היתה בהגנה. באיירן של פפ פשוט לא היתה מסוגלת לא לספוג, ובטח לא לנצח בחוץ ולעשות החיים קלים לגומלין. בהצלבות רק מול ארסנל בחוץ, פעמיים שחטאר ובנפיקה בבית לא ספגנו. עלוב ביותר. על השיטה של פפ עם החזקת כדור מרובה בשטח היריב אבד הכלח כי למדו את זה ואתלטיקו במתפרצת אחת (כמו ריאל ב2014) גמרה התתמודדות. זו לא טקטיקה שהוכיחה את עצמה. הבעיות מול אתלטיקו לא היו קורה ולא פנדל מוחמץ. הבעיות היו שאפילו במשחק שאתלטיקו בקושי יוצאת 30 מטר מהשער כמו במינכן היא עדיין מצליחה להבקיע. ברוך שפטרנו מהשיטה המעפנה הזו של "הגאון" הספרדי.

 

שלום ולא להתראות פפ גווארדיולה - האיש שחירב לנו את המועדון

 

באמת שלום ולא להתראות. הגיע עם טונות של פוזה: המאמן היקר בעולם, המאמן הטוב בעולם ובלה בלה. נכשל טוטלית בהצבת אלטרנטיבה מול הספרדיות (חשבנו בעיקר על ברצלונה וקצת ריאל אבל גם אתלטיקו גדולה עליו), הביך אותנו בתבוסה ביתית איומה לריאל בגלל יוהרה וטפשות, לא עבר בהצלבות קבוצה אחת גדולה שנמצאת בכושר למעט יובנטוס וזה בניסי ניסים, הפך אותנו לקבוצת הצלבות בינונית מאוד בחוץ ובתכלס למעט דורטמונד שום יריבות לא היו לו בליגה. אז היו משחקים יפים והיו שחקנים טובים שהביא (לצד נפילות כמו טיאגו) אבל במטרה שלשמה הובא: זכייה בליגת האלופות נכשל לחלוטין שלוש שנים רצוף. שום דבר להביט עליו אחורה בערגה.

 

nfcb - השיטה המחורבנת של שערי החוץ היא שיטה שהתפתחה בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה, המטרה המקורית של המשחק ברורה.

בפעם המילארד שבע מאות וחמש - לא ניסיתי לבטל את החשיבות של שחקני ההגנה, ואכן יש מקרים שהם יכולים להיות משמעותיים יותר משחקני התקפה (מלדיני ובקנבאואר). אבל באופן כללי - שחקני התקפה משמעותיים יותר במשחק הזה ובתשובה לאדון באיירן אני ארחיב בעניין.

ההתנשאות שלך ממש לא מכבדת, אם אתה לא מסוגל לכבד את מי שאתה מתדיין איתו אני לא אדון איתך יותר.

המשפט שהבאתי נועד להיות מובן מאליו, אני חושב שזה אמור להיות די ברור בהתחשב בקונטקסט שהבאתי את הדברים.
רציתי להדגיש בהמשך לדיון רובן-מרטינז את היכולת של רובן להשפיע על משחק ההתקפה, להכריע משחקים ובכך להשיג את המטרה של המשחק הזה מרטינז הוא שחקן מצוין וחשוב, אבל הוא לא מכריע משחקים. לחלץ כדור באמצע המגרש זה מצוין, זה אפילו יכול להוביל לשער, אבל זה פחות משמעותי מיצירת מצבי הבקעה. ורובן סיפק מספיק מהלכים ושערים משמעותיים עבור הקבוצה.
אז זה הקריטריון הראשון, הקריטריון השני שבגינו רובן יותר גדול, זה שהוא תרם יותר לאורך יותר זמן.
נכון לרגע זה, מרטינז נתן רק עונה אחת משמעותית באמת במדי באיירן. ההשפעה שלו ב-3 העונות שלאחר מכן הייתה אפסית. נכון שזה היה בגלל הפציעה, אבל עדיין, כרגע מרטינז הרבה מאחורי רובן בתרומה הכללית לקבוצה.

לגבי הדיון שהתפתח על הגנה-התקפה:
יש לי הרבה הכבוד לשחקני הגנה גדולים (ואין יותר מדי כאלה) אבל יש סיבה ששחקני התקפה מוערכים יותר. מה לעשות, יותר קשה להבקיע מאשר לספוג, במיוחד במשחק הטקטי של היום ברמות הגבוהות, שבו קבוצות לא מגיעות להרבה מצבים.

בהתקפה אתה צריך שחקנים יצירתיים עם יכולת אישית גבוהה כדי להבקיע, התקפה צריכה להיות יצירתית הרבה יותר מההגנה כדי לייצר מצבי הבקעה טובים, היא זאת שצריכה לפצח את המטרה העיקרית של המשחק הזה, והיא זאת שצריכה לנצל את המצבים הלא רבים בד"כ שיהיו לה.

אני לא מת על רונאלדו ומסי, אבל יש סיבה טובה למה הם נחשבים ברמה אחרת מהשאר, היכולת שלהם פעם אחרי פעם לפצח כמעט כל הגנה שקיימת וזה למרות שהם זוכים להתרכזות מיוחדת מצד ההגנה היא זאת שעושה אותם כל כך גדולים.
הבקעת שער דורשת הרבה יותר מחשבה, יצירתיות, תנועה, דיוק ופעולות מוצלחות מאשר מניעת שער.
זה גם הסיבה שאנשים אוהבים את המשחק הזה, בעיקר בשביל הפעולות ההתקפיות, אבל זה כבר עניין אחר.

בכל מקרה - הגנה יכולה לתפוס יום גדול ומעורר השראה מול התקפה מצוינת, אבל זה מאוד נדיר. ברוב הזמן, היא לא חייבת להיות במיטבה מול התקפות שבלוניות ולא מדויקות שזה מה שאנחנו רואים 80 אחוז מהזמן, אלא לעמוד נכון טקטית מאחורי הכדור.

 

מצטער, ידידי, אבל אני לא מסכים איתך.
לגבי עניין שערי החוץ. השיטה הזו זקנה כמעט כמוני. אבל לא רק בשיטה הזו לאו דווקא ההתקפה קובעת. הנה, גם בליגה בת 34 מחזורים לא בהכרח הקבוצה עם ההתקפה הטובה ביותר זוכה באליפות. וראה, כאמור, דורטמונד בעונה האחרונה.

בעניין היותר מעניין, הגנה לעומת התקפה. זה דיון עקרוני ומאוד מעניין שלא בטוח שכאן המקום.
בגדול, ואת זה אמרו גדולים ממני "משחקים מנצחים בהתקפה, תארים לוקחים בהגנה."
אבל גם מעבר לזה.
ממש לא בהכרח קשה יותר להבקיע מאשר להגן. לדעתי להיפך. התקפה צריכה ברוב הפעמים הרבה פחות יצירתיות מאשר ההגנה. דרושה מחשבה רבה, הן של השחקנים בהגנה והן של המאמנים. רוב שחקני ההתקפה הגדולים מתבססים על יכולת אישית אינדיווידואלית וטעויות הגנה. הם עושים דברים שאי אפשר ללמד. מה שמסי, או רונאלדו עושים אי אפשר ללמד, אי אפשר ממש להתאמן על זה. לעומת זאת, משחק הגנה דורש תיאום של בין 5 ל - 7 שחקנים (כולל השוער), תרגול רב וגם יכולת אישית. דווקא משחק הגנה שבנוי על קבוצתיות דורש תנועה, דיוק בתנועה ותיאום בתנועה, מחשבה ויצירתיות. שום בלם אחד בודד לא יעצור חלוץ או שחקן התקפה גדול. אבל עבודת צוות, בהחלט כן.
יותר מזה, שחקני ההתקפה תלויים מאוד בהגנה שלהם. ההגנה שלהם היא המחלצת את הכדורים, היא המעבירה את הכדורים לחלק ההתקפי ובכלל, גם אם ההתקפה תבקיע גול אבל ההגנה מחורבנת זה לא יעזור. על ההגנה יש הרבה יותר קושי ואחריות מאשר על ההתקפה.
למה שחקני התקפה מוערכים יותר משחקני הגנה? קודם כל, אני בכלל לא בטוח שזה נכון. אם תשאל את אנשי המקצוע האמיתיים (מאמנים אמיתיים, לא פרשני כורסא בדמותם של נידב יאקיבי וחבריו) אני חושב שרובם יגידו שההגנה היא הדבר החשוב והם גם יעריכו מאוד שחקני הגנה. ולמה בכל זאת מסי נבחר כמעט תמיד לכדורגל השנה ולא בואטנג? למה מסי מקבל משכורת יותר גבוהה מבואטנג? למה הפוקוס הוא על מסי ולא על בואטנג? מה לעשות, הכדורגל הוא עניין מסחרי מאוד. מה לעשות, חלק גדול מאוד מצופי ו"אוהדי" הכדורגל הם ילדים ונערים או סתם אנשים שרואים כדורגל בלי להתעמק במשחק עצמו (הרי איך יכול להיות שאוהד כדורגל אמיתי יהנה מתוכנית סיכום מחזור שמראה שערים? הרי הכדורגל הוא משחק שלם ולא רק שערים והחמצות).
מעבר לזה, לראות שער מספיק 5 שניות, 10 שניות. לראות משחק הגנה צריך לפעמים לראות משחק שלם. בעידן של ימנו זה לא כזה פשוט לרוב הגדול של האנשים. בטח של הילדים, הנוער ואלו שסתם צופים על הדרך.
הרבה יותר קל לראות (ו"להבין") מבצע יפה של מסי או בעיטה נהדרת של איזה שחקן (אפילו הוא בד"כ חסר כל קורדינציה) שהולכת לחיבור, מאשר לראות תיאום מושלם בין 6 - 7 שחקנים (כלל שוער) שנעים ביחד כאילו הם קשורים בחבלים. או עושים דאבל או טריפל טים על שחקן.
כמו שנאמר מעלי, כדורגל הוא משחק קבוצתי. צריך את כל החלקים (כולל זה של המאמן ומאמן הכושר והפיזיוטרפיסט) כדי להעמיד קבוצה טובה. קח קבוצה שים בה את בייל, רונאלדו, מסי, וההגנה של ביתר דימונה והיא לא תזכה בכלום.

 

בבסיס של הבסיס של המשחק הזה, ושוב אני אסביר את המובן מאליו - משחק כדורגל סטנדרטי הוא של 90 דקות, יש 3 אפשרויות - לנצח, לסיים בתיקו או להפסיד. כדי לנצח, צריך להבקיע יותר. ניתן גם להבקיע רק שער אחד ולהתבנקר שאר הזמן, אב
קבוצה שזכתה באליפות, היא קבוצה שניצחה יותר משחקים, זאת אומרת שהיא הקבוצה שכבשה יותר מהיריבה שלה הכי הרבה פעמים.

אני לא מסכים עם המסקנות שלך לגבי הגנה- התקפה, אני חושב הניסיון להאדיר את שחקני ההגנה כחשובים ומשפיעים יותר משחקני ההתקפה הוא יותר רומנטי.

צריך להבין משהו, מי שצריך לפצח את מטרת המשחק, מי שצריך לשנות את מהלך המשחק שמתחיל ב0-0, זאת ההתקפה ולא ההגנה. כמו שאמרתי, הגנה שעומדת נכון טקטית תתמודד טוב עם רוב ההתקפות, כי ברוב המשחקים לפחות 80 אחוז מההתקפות הן שבלוניות ולא קשות לטיפול. רוב ההרמות לא טובות, רוב כדורי העומק לא טובים, רוב נסיונות התיאום לא טובים. למה? כי קשה הרבה יותר להפתיע ולחדור 7-8 שחקנים שעומדים מסודר מאחורי הכדור. וגם אחרי שאתה עושה את זה, נדרש קור רוח הרבה יותר גדול מול השער כדי להבקיע.

אני אגיד שוב, לא אמרתי שהגנה לא משמעותית, היא מאוד משמעותית, היא בהחלט יכולה להיות יותר משמעותית במקרים מסוימים, ובלי הגנה טובה כמובן שלא ניתן להצליח. אבל אני כן חושב שהיא דורשת פחות יצירתיות, מחשבה, תנועה ודיוק מהתקפה. זה לא אומר שאני מבטל את חשיבותה או ערכה.
מן הסתם סגל איכותי חייב להיות מאוזן ולהעמיד שחקנים ראויים בכל עמדה על המגרש כדי שהקבוצה תצליח לאורך זמן.

בחרת דוגמא לא טובה להעביר את הנקודה שלך עם בואטנג, גם בין שחקני ההגנה הוא לא נחשב בדיוק ה"מסי", אז הניסיון להשוות את החשיבות שלו למסי היא שגויה. (במיוחד כשנזכרים במה שמסי עשה לו לפני שנתיים).

עם כל הכבוד למשחק ההגנה, משחק נטול כל מצבים הוא משחק לא נוח לצפייה. משחק הגמר בין דורטמונד לבאיירן למשל בגביע, היה משחק טקטי בלי הרבה טעויות בהגנה אבל הוא היה משחק משעמם ונוראי, סבל מתמשך במשך 120 דקות. אם כל המשחקים היו נראים ככה אף אחד לא היה רואה כדורגל.
אין מה לעשות, בכדורגל הצופים רוצים לראות שערים, לא משחקים של 0-0 עם הגנות טובות.

 

לא שמשחקי אימון כאלה קובעים הרבה (למרות שיש לכבד את עשרות אלפי האוהדים שהגיעו עם הרכבים קצת יותר רציניים, בטח של הקבוצה הביתית) אבל נצחון סבבה. פפ קופץ כמו צפרדע על הקווים ובתכלס עולם כמנהגו נוהג: קבוצתו שלטה במחצית השנייה וחטף גול בצד השני ועוד מול הרכב מגוחך שלנו. כמה טוב שנפטרנו מהדוקטרינה הזו. מהצד השני אנצ'לוטי עם טרנינג של סבא חביב, בלי פוזה, בתכלס ניצח אותו. ככה זה כשיש מאמן רציני ולא דרמה קווין. במחצית הראשונה , כשעוד שיחקו שחקנים מוכרים אצלנו, שיחקנו מצוין וריברי היה נפלא אבל קוואג'רו הבלתי נגמר הציל את הסיטי. יאללה הפנים קדימה לטורניר האלופות הארה"ב.

 

תקשיב בנאדם אתה אובססיבי.
כבר חודשיים שיש לכם מנג'ר חדש ועדיין כל היום מדברים על גווארדיולה.
רק חסר שתגרילו את סיטי בצ'מפיונס.

 

מה דעתך על סימאונה? דרמה קווין? קונטה? מוריניו לעתים? או שהם נראים לך נוח לעין ומאמנים עם תשוקה ענקית?
כל מאמי מאופיין בצורה שונה. למאמן X יש קריזות, למאמן Y יש שקט נפשי, והמאמן האחר חייב לשבת כל המשחק. מעבר לזה, חשבת אולי שפפ ראה יותר מדי חסרונות במהלך המשחק והיה חייב להעביר הוראות לשחקנים? חשבת על זה שהוא רוצה ללמד אותם תוך כדי תנועה איך לתפקד? איפה לעמוד? מתי לעשות את המהלך הזה ומתי לעשות את המהלך ההוא? חשבת אולי שהוא רוצה להכניס בהם מרץ?
״דרמה קווין״ עאלק. היחידי פה שדרמה קווין זה אתה.

 

גם סימאונה חדור תשוקה אבל הוא בשלוש השנים האחרונות הרבה יותר "מאמן" מפפ: לקח אליפות בספרד עם קבוצה הרבה פחות איכותית מברצלונה וריאל והיה בשני גמרי צ'מפיונס בתקופה הזו, שוב לא עם קבוצה שנחשבת לקצפת של אירופה. הוציא מעל ומעבר ממה שהיה לו. איפה הוא ואיפה פפ עם כל הפוזה. פפ מנסה להיות גדול מהמועדון, אבל הוא לא. ולגבי מוריניו: בנתיים הוא זה שלקח שתי קבוצות שלא ממש נספרו באירופה, פורטו ואינטר (ששנים סבלה מתדמית של לוזרית) והביא להן את התואר הגדול מכל. פפ לא הגיע אפילו להתמודד על התואר הזה בלי מסי בגדולתו לידו. כשפפ יזכה בצ'מפיונס עם קבוצה נוספת דברו איתי. לא יקרה.