האם מדובר גם על משחקים שלא טרחתי להגיע אליהם אלא ראיתי בטלוויזיה? או רק משחקים שפיספסתי? כי אם אתייחס לדוגמא הראשונה, השנה החמצתי את ה- 1:3 נגד בית"ר בגלל הפחד מהעובדה שאוהדי בית"ר יחגגו לנו על הפנים בבלומפילד. העדפתי לא להתקרב לשם ולא קניתי כרטיס. משחק שפספסתי היה במקרה הניצחון של הפועל בבלומפילד נגד בית"ר בעונת 2003-2004, המשחק הסתיים בתוצאה 0:1 וטל חן נגח את שער הניצחון. נרדמתי שעתיים לפני המשחק וקמתי 4 שעות לאחר סיומו.
כל הכיתה נסעה (כולל אני) להצגה בקאמרי בזמן שהיה את המשחק הראשון של רבע הגמר השנה בליגת האלופות. לא ראיתי את החצי הראשון של גמר ליגת האלופות של שנה שעברה בגלל ששקעתי יותר מידי בהתכוננות לבגרות.
גם לי היה עניין בטיול שנתי. הוא נפל על ברצלונה-צ'לסי גומלין לפני שנתיים. כמובן שחשבתי הרסה זמן אם ללכת או לא, אבל אמרתי לעצמי שזה החברים הכי טובים שלי וזאת השנה האחרונה שלנו ביחד, בטיול השנתי אנחנו חייבים להיות ואח"כ כולנו הולכים לתיכונים אחרים ובעיקרון מיתפצלים. אז הלכתי, וכמובן כמובן שהשגתי דרך לראות-עם המדריך. כשיצאתי צורח וצועק מהחדר כולם כבר היו בחוץ חזרו מאיזה טיול לילי לא הבינו מה עובר עלי ולמה אני צועק לשמיים במשך 5 דקות. 1-1 היה אגב, רונדליניו ולאמפארד בפנדל דקה 90. ערב בלתי נשכח. אחרי זה הלכתי למרוח דברים על ילדים ולהציק למורות http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx עצה קטנה-תמיד תבררו אם יש טלוייזיה, גם אם זה אומר אצל המדריכים, ותמיד תמיד תשאלו מתי חוזרים ואם יש חשש להגיע מוקדם יותר. אצלינו תמיד היו אומרים "מגיעים מאוחר, ממש מאוחר, 11-12" והיינו מגיעים ב-8 בערך.
עוד משהו ששכחתי, טיול שנתי ברמת הגולן, ישנים בקיבוץ מחניים, שמינית גמר הצ'אמפיונס, שנה שעברה(06\07) ארסנל - פ.ס.וו איידנהובן, הגומלין. למזלי הייתה טלוויזיה בחדר עם כבלים בסיסיים, והמשחק למזלי שודר בספורט 5. הגנבתי לתיק שקית גרעינים, יש שייאמרו שזה מגעיל וזה והם לא מבינים איך אפשר לראות ככה משחק, אני לא מסוגל בלי זה לראות משחק של ארסנל, מוריד את המתח. שמתי בתיק צעיף וחולצה של פירס(בורדו מהעונה האחרונה בהייבורי, יפהפיה) מבעוד מועד. הכל היה מוכן. אחרי האוכל רצתי לחדר כדי להגיע בזמן, כמה לחץ השתחרר בגול, אבל אחרי אינסוף החמצות שוב הוכיחה את עצמה האמרה הידועה "מי שלא כובש, סופג" ואלכס נגח את השיוויון המאוחר של פ.ס.וו. ידעתי שזה הסוף, ולא מספיק שכל הבעסה והביזיון הציפה אותי באותו רגע, גם הכוס עם קליפות הגרעינים נפלה, ואני דרכתי על השברים שלה והייתי עם זכוכית ברגל מיותר להגיד שאח"כ בטיול עצמו ובאותו הלילה הייתי בדאון, והחברים לא פיספסו הזדמנויות לצחוק על חשבוני ולהגיד כמה לוזרית ארסנל. בלי ספק, הטיול השנתי הכי גרוע שהיה לי. אגב, Pele, אחלה רעיון לדיון! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
בכיתה י' היה לנו טיול של יומיים, בדיוק יום אחרי הניצחון של חיפה 0-3 על היונייטד. כמובן שכל אוהדי חיפה בשכבה ויתר טרמפיסטים לא הפסיקו להציק לי, למרות שבגדול נהנתי מהטיול. לך תסביר להם שעם כל הכבוד(ויש) - המשחק היה חסר חשיבות ברמות מטורפות ליונייטד. אגב, הייתי כוכב בהברזות לקראת סוף השנה כשהתחילו משחקי היורו והמונדיאל, בטח ובטח עד כיתה י' שם כבר יש חשיבות קלושה לציונים... לא אשכח איזה סיפור המצאתי למורה ללשון כדי לצאת ב1 וחצי במקום 2 וחצי כדי לראות את הדרבי מול השיטי(1-3, רוד כבש אחרי שסטרטפורד מהפורום פגש אותו וביקש מההולנדי שיעשה זאת, איזה סיפור גדול למי שמכיר!).
בחיים לא אשכח את זה. יש לי תיאוריה,שאם אני לא רואה את המשחק,הוא יהיה שונה.כל המעט מזל שלי הולך אם אני לא רואה. אני חייב לראות משחק חשוב. שנה שעברה,בארסה מארחת את בטיס. כל המחצית השנייה להוט הבני ** היתה תקלה,לא היה לנו לא אינטרנט,לא טלוויזיה. אחותי מתעדכנת בפלאפון,אומרת "לא!". מאז התיאוריה הזו התחזקה יותר ויותר.אני רואה משחקים מלאים,גם אם זה עד 2 בלילה(אני בד"כ חייב לישון עד 1,כי אני מתעייף בקלות). ועד היום אני שונא את הוט וצ'רלטון בעיקר בגלל שהמשחקים של מכבי חיפה ושאר ליגת העל לא משודרים. אבל אני פספסתי שני טיולים כדי לראות את גמר הצ'מפיונס ואת המחזור האחרון של ספרד שנה שעברה.
לא יודע אם זה מתאים לכאן או ל"מכירים את זה ש..." (או ליתר דיוק אם זה מתאים לכאן בנוסף ל"מכירים את זה ש..." אבל מכירים את זה ש יש משחק בלפנות בוקר (NBA, ליברטדוס, ברזיל-ארגנטינה, אליפות אוסטרליה הפתוחה וכ'ו) אתם מנסים להירדם מוקדם אבל אז אתם שוכבים חוסר מעש במיטה מנסים להירדם ואז שאתם נרדמים זה כ5 דקות לפני מה שרציתם לראות?
דווקא את המשחק של אנגליה נגד ברזיל במונדיאל ראיתי. אמרתי לאבא שלי שזה משחק של אנגליה, רבע גמר מונדיאל ושזו הייתה כבר תקופת סוף שנה בבית ספר, וזו הייתה הפעם היחידה שהברזתי מיום לימודים בבית ספר היסודי (אם אפשר לקרוא לזה "להבריז". לא חושב שידעתי מה המילה הזו אומרת עד כיתה ז). ולנושא... המשחק של מנצ'סטר יונייטד מול מכבי חיפה בקפריסין היה בסוכות, והתעכבתי עם החברים עד ל10 וחצי וראיתי רק את המחצית השנייה. לא שהצטערתי במיוחד שלא ראיתי את המשחק הזה... ברית המילה של אח שלי הקטן הייתה בדיוק ביום של הדרבי מול סיטי לפני שלוש וחצי שנים. המשחק התחיל בסביבות 14:00, הברית התחילה בסביבות אחת, לא היה מצב לארגן טלוויזיה באולם האירועים, וכמובן שלא יכולתי לראות את המשחק (אם אני זוכר נכון זה היה הדרבי הראשון בCOMS החדש, נגמר 2-0 יונייטד, שער של רוני פלוס עצמי של דאן). בכיתה ט'-ח' הייתי בפרויקט של בר אילן, והוא היה תמיד בימי ראשון אחר הצהריים. הקטע של הקורס זה לעשות 5 יחידות מתמטיקה כבר בכיתה י', ובכל שיעור למדנו מסה של חומר, ככה שאם הייתי מחמיץ שיעור אחד, היה לי מאוד בעייתי להשלים את החומר (שלא הכי הבנתי בין כה וכה גם כשנכחתי בשיעורים). בכל אופן, בשלושה חודשים הראשונים יצא במזל שלא הייתי צריך לפספס אף משחק, אבל בסופו של דבר פספסתי מחצית אחת נגד מידלסברו (כמדומני ניצחנו 2-0 ופלטשר כבש את אחד השערים), אך כששיחקנו נגד ליברפול הברזתי מהקורס לגמרי, גם כי זו ליברפול באנפילד וגם כי הבנתי שאני לא ימשיך בקורס הזה בחצי שנה השנייה, כי פשוט נשברתי מהעומס והאינטנסיביות. ילד בכיתה ט' ראבק, רוצה להנות ולא לחרוש כל סוף שבוע על גאומטריה אנליטית. ( את זה אני עושה עכשיו בי"ב. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx ) השנה לא ראיתי את הקלאסיקו בגלל יום העצמאות, וגם לפני שנתיים או שלוש לא ראיתי את הדרבי של מרסיסייד (3-2 ליברפול), גם כן בגלל שהוא יצא בדיוק ביום העצמאות. השנה הייתי בגרמניה כחלק מחילופי משלחות, ופספסתי את המשחק של יונייטד נגד וילה (4-1 בוילה פארק). במקרה היום היחיד בו היינו על המחשב היה שבת, ועקבתי אחרי התוצאות באינטרנט. אה, ושוב פספסתי את הדרבי של ליברפול... (הפעם 2-1 לאדומים, שוב בגודיסון פארק) עוד הפעם כחלק מהפרויקט של גרמניה, נסענו עם המשלחת לקרית ים ביום ראשון מהבוקר. באותו יום יונייטד שיחקה בבית נגד בלקבורן ב17:00 ולנו אמרו שנחזור לבית ספר בסביבות 16:00. כמובן שחזרנו יותר מאוחר, והגעתי הביתה ב18:00. ראיתי רק את המחצית השנייה. וואו.. חפרתי. בכל אופן. i confess my sins. :aaa12:
אווו דיון טוב. שני מקרים ידועים שלדעתי כבר סיפרתי בהזדמנויות שונות כאן אבל ניתן לחזור עליהם. הראשון, אותו משחק ארור במונדיאל 2002 ודייויד סימאן המנוול. הייתי בכיתה י"א והייתה לי באותו יום בגרות בהיסטוריה. אימא שלי הקפיצה אותי לבית ספר ונשארה בחוץ לוודא שנכנסתי. החלטתי שלאור הנסיבות והעובדה שזה בכל זאת העתיד שלי אני אעשה את המבחן בלי לראות, לשמוע, לבדוק או לדבר עם הסביבה החיצונית. מחשבות לחוד ומעשים לחוד, שעה עבר במבחן ואני לא כתבתי מילה כי מחשבותיי הפליגו אל המוהיקן של בקהאם (שחיקיתי על שיערי שלי לפני שנאלצו לעשות לי קרחת בעקבות נסיון כושל שלא נרחיב אודותיו), נואשתי לפני שנזכרתי בחידוש המרהיב במכשיר הסלולרי שלי - אינטרנט! הלכתי לבוחנת וביקשתי להתפנות. בתוך התא לא פיפי ולא נעליים - ישר מתחבר לאתר הספורט ורואה - 0-1 משער של אוון!!! אני בעננים והנסיבות נשכחות מליבי אינסטינקטיבית כשאני צועק "יששששששש!!!!" ומקפץ לי בשירותים, כשאני קולט לפתע את הראש של הבוחנת מציץ מתחת למרווח בין הדלת לרצפה! בדרך חזרה לכיתה הסברתי לבוחנת את הנסיבות, היא אמרה לי שזה לא מקובל (ואני אמרתי לה שגם להציץ לשירותים לא ממש) אבל שהיא מבינה כי גם בעלה שקוע במונדיאל. את תוצאת המשחק כולנו זוכרים, לפחות בבגרות דווקא יצאתי סבבה עם ציון 92. מקרה שני - בעונת 03/04 יצאתי עם מישהי שדי חיבבתי והיינו על גבול ה"חברות", ובעבור חודש של דייטים ציפה לנו טיול חגיגי לצפון שהיה אמור סופית לחתום את כך שאנחנו חברים. אלא ש... באותה שבת גיליתי שהופעת הבכורה של ג'רמיין דפו במדינו מול פורטסמות' תשודר בספורט 5+! באותם זמנים לא יצא לי לראות יותר מדי משחקים שלנו כי בערוץ 5 לא הרבו לשדר אותנו ובזמנו לא היו ממש אלטרנטיבות. עכשיו שתי דילמות - א. איך גורמים לאימא לחבר אותנו לספורט 5+ ב. איך אני מסביר לגברת שהמועד בעייתי? הראשון היה קל - שילמתי את עלות המנוי ואחרי זה מבטלים. בסוף אגב נשארנו וזה ירד לי כל חודש מדמי הכיס. השני היה קשה... מה אומרים לה? אנחנו לא חברים וידוע שהמין הנשי בין כה וכה לא משתף פעולה בקטעים הללו. אני לא ממש זוכר מה חרטטתי אבל זה די עבד וכפיצוי פיניתי את הבית והכנתי לה ארוחת ערב שדווקא יצאה בסדר. בתכל'ס לא ממש הלך בינינו בסוף ואפילו חברות לא נהייתה, אבל המשחק היה אחד הבלתי נשכחים! דפו כבש את הראשון, ברקוביץ' כבש לפומפיי ורובי קין כבש שער פשוט מדהים לרשת של שאקה היסלופ.
אני זוכר את אותו יום, שבמקום לראות מכבי - אפועל ניקוסיה, יצאתי לפגוש איזה ילדה.. הייתי כיתה ו', טיפש כזה. הלכנו לטיילת בבת ים, ואני זוכר את זה כרגע הכי גדול שלי בחיים. בחוף, המשחק משודר במסך, ואנחנו כל פעם מסתובבים כדי לראות את המשחק, בסוף היא התעצבנה ולקחה אותי למקום אחר, סתם דיברנו, ואז אבא שלי שולח לי אס אמ אס "הארכה". לא עמדתי בלחץ, קמתי והלכתי, היא שאלה אותי לאן ואמרתי לה שתבוא איתי, ישבנו והזמנתי לה גלידה, היא אכלה ואני ראיתי איך אנחנו מפסידים. יום אחרי האשמתי אותה שהפסדנו בגללה, ומאז לא שמעתי ממנה.
העונה, הפועל נגד נתניה בקופסא שחטפנו את השלישייה. היה על האש שתכננתי עם חברים כבר שבוע והוא נדחה ליום שבת ואז פתאום הם אומרים לי שלא רק שזה ביום שבת העל האש, זה ב-19:00, השעה שמתחיל המשחק ואין טלוויזיה בקרבת מקום. אני כמובן לא מוכן להפסיד משחק של הפועל בשביל על האש, במיוחד בעונה כזאת נוראית שכל משחק חשוב על מנת להבטיח את ההשארות. ב-19:00 אני יושב לראות את המשחק ובינתיים בקיבוץ השכן מתחיל על האש, 1-0 לנתניה מגול של איתי שכטר ואז מחצית. אני יושב ככה על הספה מבואס מהתוצאה פתאום יש טלפון לקראת סוף המחצית, "תומר תבוא, יש טלוויזיה, עוד אין שום דבר מוכן, רק הדלקנו אש". אני כמובן משיב בחיוב ומקפיץ את אבא שלי להסיע אותי לעל האש בידיעה שאני אפסיד 5 דקות מהמחצית השנייה. אני מגיע לעל האש ואז אומרים לי "תומר, בסוף אי אפשר לראות בטלוויזיה פה (בית של ידידה), תשמע ברדיו" ואז אני ככה עצבני פתאום ילדה אחרת שהאח הקטן שלה רואה את המשחק במרפסת של הבית שלהם, אני דופק לשם ספרינט. הסוף ידוע, חטפנו עוד שני שערים ואני מבואס חוזר למקום של העל האש ורואה שעוד לא מוכן כלום וצריך לסבול ירידות על התוצאה גם ממי שבחיים שלו לא ראה משחק כדורגל. חתיכת חפירה הבאתי פה.
משחק העליה של עירוני קרית מלאכי מליגה ג' לליגה ב' לפני שנתיים. היה משחק קט-רגל של הקבוצה שלי ולא יכולתי ללכת למשחק. זה היה הניצחון ה-30 שלהם ב-30 משחקים ואפילו עשו סרט בספורט 5.
