העברתם ביקורת נוראית על סאנייה לאחר מילאן אבל הוא עדיין מתאושש כי הוא עבר פציעה ארוכה, היום הוא חזר לעצמו סופית! אני ממשיך להיות כמו הסמיילי הזה בלי הפסקה - http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/multi.Xxx ד"א : לאן TheLane נעלם? הוא אמר שהוא יחזור לפורום אחרי המשחק http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
אנחנו כבר שנים מתנדנדים בין טוב לרע, אבל הייתי בטוח שהקבוצה הזאת כבר לא מסוגלת להיות טובה. איזו הפתעה, ופשוט לא מובן איפה היינו במילאן. טוב, עכשיו אנחנו יודעים שמקום רביעי הוא בהחלט מטרה אפשרית לקבוצה הזו. רק נקווה שהם בשלב של המאנייה והדפרסייה תבוא רק בסוף העונה.
זה פשוט היה מושלם. כן, החצי שעה הראשונה נראתה כמו סיוט שהתגשם. ראיתי את וולקוט ורוזיצקי בכנפיים וחשכו עיניי. אני עוד הייתי מוכן לקבל את רוזיצקי בהרכב במשחק ליגה רגיל, אבל בהתחשב באיך שהוא נראה ונלחם בד"כ, מבחינתי זאת היתה החלטה נוראית להרכיב אותו בדרבי. בפועל, הוא היה השחקן הכי טוב שלנו היום. גם ארטטה, ורמאלן ורובין היו ענקים, אבל הוא היה הכי טוב בלי קשר לגול. לא הפסיק לרוץ, קיבל החלטות מצוינות בהתקפה, דייק מאד והכניס התלהבות במתפרצות שלנו, והפיניש בגול... כדורגל זה משחק כל כך מוזר לפעמים. איך הוא שנתיים לא כובש בליגה ואז דווקא בדרבי, במצב כזה, הוא מסיים כל כך בקלילות מול השער? זה בגלל שהוא עלה עם אש בעיניים מהדקה הראשונה. לא יודע אם זו הסיבה שונגר הרכיב אותו, אבל אני מוריד את הכובע בפניו במקרה הזה. ואיזה כיף לנצח את המסריחים האלה ככה אחרי ההפסד בבית בעונה שעברה. ועוד כשבייל הקוף צולל ככה, ואדבאיור קיבל שער נגדנו במתנה ממייק דין. היה שווה הסיוט הזה כדי לעשות את המהפך הזה. ההבדל בין המשחק הזה לשמינייה באולד טראפורד למשל, הוא שכאן השחקנים ראו רק דבר אחד בעיניים - ניצחון. היתה מלחמה אדירה שאפילו מתוך עצבים אי אפשר שלא היה לשים לב אליה. סאנייה בגול הראשון נתן כזה ניתור וכוח בנגיחה, זה גול שנותנים רק מכל הלב. גם חששתי מסאנדרו (שחקן פנטסטי) וההולנדי הכלב שלהם שכבש לא מעט נגדנו, אבל כשהשחקנים כל כך רוצים, כל כך נחושים וממוקדים, אז גם זה לא יעזור. עם רוח כזאת זוכים בתארים. חבל שזאת הפעם הראשונה בשנים האחרונות שאני באמת רואה דבר כזה. אין מילים. כיף ענק לראות את הפרצוף של רדנאפ ככה, את ואן דר וארט, את המשולשים בסוף, את הסלאלום של רובין בסיום, את האווירה המדהימה היום אצלנו. לא יודע לאן נלך מהיום הזה, בכל מקרה פשוט כיף להתענג על כל רגע. תודה לך ארסנל על יום בלתי נשכח.
כמאמר רחל המשוררת: "ההיית או חלמתי חלום?", רק שהנושא כאן הוא ארסנל ולא הכינרת, ההיית ארסנל? אני לא חולם? אני עדיין חושב שנרדמתי במחצית ועדיין לא התעוררתי. pinch me, אני בשמיים. לחימה פשוט פנטסטית של הבחורים ונשאלת השאלה - למה רק במצבים האלה? לא רק נגד טוטנהאם וצ'לסי, ולא בכל העונה? הקבוצה הזאת הוכיחה היום שניתן לכפר על מחסור באיכות בעזרת לחימה חסרת פשרות, אבל עונה שלמה היא עושה את זה בערך כמספר האצבעות ביד ומתחת לו... למה? קשה לי להצביע על יותר מארבעה שחקנים שהתעלו על עצמם היום: רוזיצקי, וולקוט, רובין וארטטה. הצ'כי עם מופע מרהיב, שמעלה חיוך וגיחוך בו זמנית. מה שמתעורר אצלי מלראות אותו משחק ככה וכובש אחרי 25 חודשי בצורת, הוא רגש אמביוולנטי חזק; מצד אחד, אולי עוד נוכל ליהנות מ-growing confidence ולקצור קצת את אחד השחקנים היותר מפוספסים שנחתו כאן, אבל מאידך, אולי עוד נאכל ממנו הרבה חרא כפי שהורגלנו? בכל מקרה, היום הוא היה ענק. וולקוט עם התעלות מדהימה במחצית השנייה ואני באמת מקווה שהוא למד משהו מהנרי וילמד משהו מהצמד הזה, יש לו כישרון, יש לו גם המון רוח לחימה, אבל כשאין לו ביטחון, הוא נראה כמו שהוא נראה בשנה החולפת, בה הוא לא כבש שער בבית. השער הזה אגב, היה השער החותם ב-3:1 ההוא מול צ'לסי, כששתי דקות לפניו הגיע בישול פנטסטי לפברגאס. אני לא מאמין שמישהו שכח, בכל מקרה, גם אז וולקוט היה בתקופה חלשה והאמנתי שאולי היכולת תעזור לו לצאת מזה, זה לא בדיוק עזר כפי שראינו, אבל מי יודע, אולי הפעם יהיה אחרת. רובין, ביום בו הוא מוסיף לומר שהדיבורים על חוזה חדש בהשהייה, רק מכאיב לי את הלב יותר. ונגר צריך להסתכל על השער המדהים שהוא כבש ולסגור איתו חוזה כבר מחר. קשה קצת לראות את זה, אבל אם רובין מסיים קריירה בארסנל, הוא נכנס היישר לקטגוריה שכוללת את הנרי, רייט וברגקאמפ כאחד מהחלוצים הגדולים ביותר שהיו כאן. ואחרון חביב מיקל ארטטה, שנתן היום תצוגה מדהימה בקישור. אפשר לרדת עליו, לומר שהוא כבר לא בשיאו, לכנות אותו בכל מיני כינויים מנותקים מהמציאות, אבל רוח הלחימה שלו היא דבר שהיה חסר לארסנל. אולי, רק אולי, זה היה יכול להיות מושלם לצד ווילשר ולצד קשר אחורי טוב מסונג. חוץ מהם, שאר השחקנים טובים יותר וטובים פחות, אבל כולם משתווים בזכות לחימה, וכמה מפתיע, urgency. ארסנל עלתה למחצית השנייה אחרת (הוכחה ניצחת לכך שיש לונגר יכולת להשפיע בשיחה בחדר ההלבשה במחצית. זה לא משהו שנולד אתמול דרך אגב): רוצה לנצח, נלחמת, רצה ובועטת. כל זה, ביחד עם האווירה המחשמלת היום בגרוב, יצר תלכיד שבלתי ניתן לעצור. צחוק הגורל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx יום של אושר! איזה כיףףףף!
איזה מתנת יום הולדת מושלמת לא יכולתי לבקש יותר! את האמת, ראמזי היה הורס לנו את הניצחון הזה מבחינה התקפית, רוזיצקי היה פנטסטי לא ראיתי אותו ככה, והחגיגה שלו, פשוט מרגש היום הזה.
לאף אחד מהאוהדים שלנו אין ממש בעיה עם זה אבל יש לי פשוט קטע וסיפור ארוך מאוד עם חברי שאוהד את ליברפול אז אני דיי רוצה שליברפול לא יקחו שום תואר השנה.
עם כל הכבוד לליברפול. וזה מועדון גדול ומכובד. זה לגיטימי לגמרי! יריבות זה יריבות שום דבר אישי פשוט מועדון גדול. שהוא יריב ישיר שלך. אז זה לגיטימי שאוהדי ארסנל לא ירצו שליברפול יזכו בתארים. בטח ובטח שאנחנו לא זוכים בכלום חח.
דבר בשם עצמך, לי יש בעיה גדולה שליברפול תיקח איזשהו תואר. אם כי אחרי מה שקרה היום אחה"צ בגרוב, זה כבר פחות אכפת לי כרגע...
כנסו ל-Arsenalist ותראו את הגול עם הקריינות של מרטין טיילר והפרשנות של גארי נוויל, בריפליי האחרון גארי נוויל פולט "וואו" ארוך ופרוגרסיבי עם הכדור של ואן פרסי שהולך לרשת, מזווית נהדרת ובסלואו-מושן... על מה אני חושב? טוב, ככה זה כשאתה מפרק את החלאות בדרבי! The Lane, איפה אתה? רוצה לדבר על הפער? WE ARE THE PRIDE OF LONDON!
