רפאל, במצב הכלכלי הנוכחי, אם אנחנו רוצים להתחרות בסיטי, יונייטד או צ'אבסקי על שחקן אחד בלבד כמו סניידר (או אטו, או טבס, או קאקא... בקיצור, כוכבים גדולים ומוכחים), אנחנו יכולים ועוד איך. ההכנסות ממכירת ססק ונאסרי והמשכורות שלהם שמתפנות יכולות לממן כמעט כל כוכב היום בכדורגל העולמי ועוד אפילו להשאיר אותנו עם רווח. שוב, זה רק בנקודת הזמן הנוכחית. לכן השאלה כאן היא לא הכסף, אלא האפיל שלנו. אני מסכים איתך שאף פעם לא היינו מגנט לגדולים ביותר ולמען האמת גם קשה לומר שממש ניסינו, אבל אם אי פעם היה לנו אפיל כזה, עכשיו בטוח שאין. אני לא משוכנע שארשבין במצב הנוכחי היה מצטרף ולא מעדיף להישאר בזניט או מחכה להצעה ממישהו אחר. טוב, אני גם מריץ לעצמי תסריטים בראש שכבר עכשיו ג'רביניו שואל את עצמו "איך נכנסתי למיטה החולה הזו", אבל זה רק הפסימיזם שלי מדבר... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx האמת? גם על זה יש לי ספקות. אפילו ספקות גדולים. הדבר היחיד שאני כרגע מצפה (ולא בכיליון עיניים) זה שנשלם עכשיו מחירים מופקעים יחסית על שחקנים בינוניים, שיודעים שארסנל היא הסיכוי היחיד שלהם להשתדרג כי אף אחד אחר מקבוצות בסדר הגודל שלנו לא יסתכל בכלל לעברם. נגיד, מתיו ואלבואנה ממארסיי או ג'אדסון הזה.
דניס היה אחרי עונות סיוט באינטר, לא הלך לו בכדורגל האיטלקי, בערך אותו מצב שבו היה הנרי לפני שהגיע אלינו.. אם כבר מארק אוברמארס הגיע אלינו בשיא, אחרי שהיה חלק מאיאקס האגדית של אמצע שנות ה90. אבל אי אפשר באמת להשוות בין מצב הכדורגל בשנות ה90 לבין המצב כיום..
מלבד חוסה אנטוניו רייס, אנדריי ארשבין ואולי דאבור סוקר (למרות שהקראוטי היה הרבה מעבר לשיא) אני לא ממש זוכר מקרים בהם שחקן שהיה ברמה של כוכב הגיע לארסנל. זה לא התקופה שבה נמצאת הקבוצה, זה פשוט שונגר אף פעם לא חיפש את הכוכבים האלה. אגב עדי, במצב שלנו, אם נסיים את הקיץ עם מתי'ו ולבואנה, ג'אדסון וסקוט דאן זה יחשב לגן עדן. תגידו, קרואנקי היה אתמול באיצטדיון או שזה גם לא בכבוד שלו? ראיתי את ג'ואל קמאמבל, את גאזידיס ובורו פרימורץ', אפילו את נאסרי ראיתי-אבל את הטייקון האמריקאי לא ראיתי.
סול קמפבל אולי לא היה כוכב בקנה מידה עולמי כשהוא הגיע אלינו, אבל הוא היה כוכב בקנה מידה אנגלי, שחקן נבחרת בשיא הקריירה שחוזר ע"י כמה מועדונים גדולים, ואז פתחנו את הכיס כדי להנחית אותו אצלנו. כנראה שאז האובססיה לתקרות שכר עוד לא היתה כל כך קשה אצל AW. אף פעם לא ניסינו ללכת על הגדולים ביותר, אבל לדעתי היה לנו אפיל מספיק גדול בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים כדי להביא גם את הגדולים ביותר במידה וונגר היה רוצה. השילוב של להתחרות על תארים כל עונה ולשחק בארסנל תחת ונגר עם סגנון המשחק הייחודי (שהרבה שחקנים, במיוחד התקפיים, מאוד מעריכים ומעריצים) היה שילוב מנצח.
אם רייס הגיע ככוכב, אז ג'רביניו הגיע כמגה-סטאר. דאבור סוקר הוא גבולי, הגיע אחרי שיאו באופן ברור וגם נחשב יותר לרכש משלים מאשר רכש מרכזי, באותו קיץ קנינו את תיירי הנרי כמחליף של הכלב. גם אוברמארס מאוד גבולי, הוא היה הימור ענק, מועדונים חששו לקחת אותו בגלל שהוא עבר פציעה מאוד קשה והשגנו אותו במחיר יחסית נוח. ארשבין הוא באמת המקרה המיוחד וזה נעשה עם הגב לקיר, גם מבחינתנו וגם מבחינתו האישית. עריכה: מקבל גם את הנקודה של סול. אבל גם כאן, מקרה מאוד ספציפי. לא ברור לי למה שחקנים סתמיים במחירים מופקעים זה גן עדן. נעזוב לרגע את ג'אדסון כי אני לא זוכר ממנו כלום (למרות שזה אומר לא מעט, כי את השחקנים המשמעותיים של שחטאר אני דווקא מכיר לא רע), אבל ואלבואנה? דאן? פשוט הסתפקות בבינוניות.
כל הכדורגל האנגלי לא משך כוכבים מהיבשת עד לאחרונה, לפני הקמת הפיימריליג למשל. אז, השאלה היא האם כוכבים מאנגליה נהגו להגיע אלינו ביחס לקבוצות צמרת אחרות. פעם השווקים היו הרבה יותר מקומיים (בייחוד באנגליה, ספרד היא היוצאת דופן בעולם לדעתי, אחריה עקבה איטליה). אז לגבי דוגמאות אפשר לקחת את בריידי שעזב אותנו לאיטלה אחרי שהפך לכוכב. תסריט מוכר גם היום... לעומת זאת שניסינו להביא כוכב בכסף גדול כמו צ'רלי ניקולאס, הוא לא היה הצלחה מסחררת מידי. בקיצור אף פעם לא היינו מועדון שקונה הצלחה. ונגר ממשיך בקו שהוא הדרך של ארסנל - the Arsenal way
ארסנל הייתה בהחלט קונה בעבר שחקנים כוכבים במחירים גבוהים. קחו לדוגמא את אלן בול ז"ל שעלה בזמנו 220,000 ליש"ט שהיה סכום עתק בזמנו בכדורגל האנגלי והיה שיא ההעברות בשנת 1971, הוא הגיע אלינו בשיא הקריירה שלו
אני צריך לפשפש בזכרוני ולראות אם אני נזכר בעוד דוגמאות. לגבי אלן בול,מן הסתם לא חייתי בשנים האלה אבל אני יודע כי אבא שלי סיפר לי שבזמנו זאת הייתה אחת ההעברות הכי מדוברות בכדורגל האנגלי (קיבלתי חינוך טוב בבית). http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
טל, שברנו יותר מפעם אחת שיאי העברות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. גם דניס ברגקאמפ בעצמו, אם אינני טועה, היה שבירת שיא באותה תקופה. ג'ורג' גרהאם, ברטי מי וכמובן הרברט צ'פמן קנו במחירים גבוהים לתקופתם. מדיניות הרכש של ונגר היא ממש לא The Arsenal way, אלא פשוט העקרונות של ארסן ונגר. זה לא קשור לא להיסטוריה ולא לערכים, זה קשקוש מוחלט, אנשים שמשתמשים בכזו קלות במונחים האלה - מוטב שיקחו איזה ספר על ההיסטוריה של ארסנל לידיהם. אני יכול לתת המלצות.
איאן רייט עבר אלינו ב-1991 תמורת 2.5 מיליון ליש"ט שהיה שיא ההעברות שלנו. וילטורד בשנת 2000 עלה לנו 13 מיליון ליש"ט (היום אנחנו לא רוצים לשלם 17 על קייהיל, אתה מבין?!).
לגבי סול קמפבל, הוא הגיע אלינו בהעברה חופשית מהחלאות ולכן יכולנו לשלם לו 90,000 בשבוע שהיה הון עתק בתקופה ההיא, אבל בהתחשב שלא שילמנו עליו דמי העברה אז הסכום היה מוצדק.
אני לא חושב שהיינו בכזו עמדת נחיתות מול היריבות שלנו בשוק ההעברות כמו היום, ובהחלט צירפנו כוכבים, אבל עדיין לא היינו מועדון שקונה הצלחה. לזה התכוונתי. הטבלה הזאת תעזור בוויכוח : טבלת שיאי ההעברות בוויקי. שנות השלושים צ'אפמן נתן שיאים עם ג'ק וג'ונס. בול היה הפעם הבאה ששברנו את השוק בשנות השבעים. דניס בשנות התשעים מאז גורנישט, כלומר זמן ונגר.
עכשיו המחיר שלו, עלה לכמעט 20 million £. ככל שהזמן עובר, מתקרבים לסוף חלון העברות. וגם אחרי השער לחיבורים בשבת. דברים כאלה משפיעים. כבר יהיה קשה מאוד להביא אותו. ליברפול יכולים לשפוך יותר כסף מאיתנו. :aaa12: נצטרך ללכת על אופציות שיותר מתאימות לרמה שלנו. כמו סקוט דאן, שחקן דיי טוב, עם ניסיון בפריימיר ליג.
