מסכים לגמרי עם הדברים של רפאל על ססק. עזיבה של שחקן ענק, שמנחיתה מכה אנושה שלא נתאושש ממנה בקרוב. אם להתחבר גם לדברים של נוויל המטונף וגם למה שרשמתי בשישי כשהיה ברור שהעסקה סגורה, פברגאס הוא פסקה בספר דברי הימים של המועדון המפואר הזה ועם כל הצער על כך שעזב אותנו השחקן הכי טוב בקבוצה בקילומטרים מהיתר, אנחנו הרבה יותר גדולים ממנו ותמיד נהיה. הוא, מנגד, תמיד ייקשר בכל מה שנוגע לארסנל לפחות בהחמצה, בכישלון, ב"מה היה אילו" ולמרבה הצער גם בסיום המכוער שהוא יצר לרומן שלו עם הקבוצה. אני בעיקר מרגיש הקלה גדולה שזה נגמר ושזה מאחורינו. עכשיו המשימה הגדולה של המועדון היא להתחיל ולכתוב את העמוד הבא בספר - לשקם את הקבוצה בעזרת הכסף שקיבלנו ועוד נקבל הקיץ. ונגר עשה לעצמו את החיים הרבה יותר קשים וייאלץ לבנות תוך כדי תנועה (וכשבשבועיים הקרובים הקבוצה יכולה למצוא את עצמה עם עונה גמורה סופית באוגוסט) - אבל אני לא מאמין ביכולת שלו להציל את המצב. המכירה הזו היא המסמר הראשי במוות של "ארסנל 3.0", אבן הדומינו הבאה היא ונגר בעצמו. מקווה שהקפטן הבא לא יהיה רובין ואן פרסי.
לא צריך להגזים, לדעתי אנחנו נסיים את המשחק הזה בתיקו. מאחל לך שתהנה, בלי קשר למשחק, מהביקור בארץ הקודש.
הוא לא אשם שחלק מהשחקנים ששיחק איתם הם אימפוטנטים שמשחקים לרוחב ולא לעומק עם פחד מלבעוט לשער... שום "אפס תארים" לא ירחף מעליו...הוא היה הסיבה שארסנל כל הזמן הזה הייתה בטופ 4
אחח ילד שלי, השחקן שבזמנו לפני ווילשיר היה לשחקן הצעיר ביותר ששיחק במסגרת משחק רשמי בקבוצה, הפך לשחקן הכי צעיר אי פעם בארסנל שכובש במשחק רשמי באותו 5-1 על וולבס, הפך לשחקן הכי צעיר שכובש בליגה ב04-05 ועונה אחרי הפך ללב של האוהדים באותו מסע מדהים בצ'מפיונס, שידענו וכאבנו על העזיבה הצפויה של הנרי, ידענו שיש על מי להישען לעתיד. אותו ילד שהיה נראה כאילו הנרי גידל במו ידיו, איך הם פרחו ביחד באותה עונה, היה המשך, היה מנהיג לעתיד. אותו ילד שכבש מול יובה, שעלה ילד מול הקישור של ריאל, מול הקישור המפחיד של יובה וצעד עם ארסנל והרבה בזכותו לגמר הראשון שלה אי פעם בצ'מפיונס, וגם בגמר, מול קבוצת הילדות שלו הוא עלה כמו גבר למגרש. השחקן הזה נהיה פאקטור ונכנס להרכב בתקופת השפל של המועדון והוא החזיק אותנו, תמיד שנראנו רע הוא היה נראה טוב, קשה לי, כואב לי, אני אתגעגע.
זה מה שירחף מעל לארסנל וונגר ולא מעל ססק, שהסכים לכבול את עצמו לכישלון של המועדון במשך כל התקופה בה הוא היה בו. שאף אחד לא יעיז לדבר על עקבים מול בארסה ושאר שטויות - הוא נתן לקבוצה מקצועית יותר מכל שחקן אחר מאז הנרי עזב אותנו. זו פרידה עצובה מאוד: ססק אהב את ארסנל וארסנל אהבה את ססק. ארסנל איכזבה את ססק והוא איכזב את ארסנל. אני מבין אותו ואת הרצון שלו לחזור הביתה לקבוצה הטובה בעולם, את המוכנות שלו להקריב מקום בהרכב למען עתיד בבארסה, חיים בברצלונה ותארים שבוודאות יבואו.
אני לא מאמין שזה נגמר מקווה שיבוא מחליף ראוי למרות שלא נראה לי שמישהו יוכל בזמן הקרוב למלא את החלל שססק משאיר אחריו(בטח לא ג'דסון http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx ) http://www.youtube.com/watch?v=bZWUkAH4dr4- הזכרונות הטובים תמיד ישארו ושיהיה לססק הרבה בהצלחה בהמשך הדרך.
עצוב. שחקן שמסמל את כל מה שאני אוהב במשחק - הטכניקה, החוכמה, המסירות, ראיית המשחק, הקבוצתיות. שחקן שגרם לי לאהוב את המשחק עוד יותר, שגרם לי לכמה מהרגעים המשמחים בשנים האחרונות. מדהים היה לראות את ההתפתחות המדהימה שלו ככדורגלן מאז ילדותו. ססק הוא השחקן האהוב עלי בקבוצה, השחקן הטוב ביותר בקבוצה, ואחד הגדולים שיצא לי לראות. אני חושב שססק הוא תותחן בלב ובנפש, והמעבר שלו לברצלונה לא ישנה זאת (בדומה להנרי בשעתו). עבורי ססק היה וישאר אחד הגדולים שלבשו את החולצה הקדושה, למרות שלא הצליח להוביל את הקבוצה לזכייה בתארים. http://img.dailymail.co.uk/i/pix/2008/04_01/fabregasES0204_468x545.Xxx שיהיה לו בהצלחה.
בוודאי שהצל של אפס תארים במדי ארסנל ירחף מעל ססק, וזה לא עניין של אשמה שנעוצה בו (ברור שהיא נעוצה יותר ברמת הקבוצה והמנג'ר. למרות שאי אפשר לפטור את ססק מאחריות בצורה מוחלטת וגם הוא יסכים עם זה). זה מפני שמדובר בפברגאס. בכל מובן שהוא, פברגאס היה הסמל של הקבוצה בשנים האחרונות, האיש המרכזי בה, השחקן הטוב ביותר שלה שסביבו נבנה כל המערך הקבוצתי, האיש שמסמל את המודל שונגר ניסה לייצר כאן ושנכשל טוטאלית, גם אם אף אחד עדיין לא מוכן להודות בזה. הוא נמצא במרכז המחשבה של ונגר שניתן לאסוף שחקנים ממקומות שונים בעולם בגילאי 15, 16 ו-17 ולהפוך אותם ל"שחקני בית" בעזרת ריפוד כלכלי נדיב וליטופים - פרדיגמה שקרסה לחלוטין בשנה האחרונה, ושיאה בעצם העזיבה של ססק בעצמו. הוא לא אשם, אבל ססק מסמל את כל זה: את הטוב, את הרע ובקיץ האחרון התווסף גם המכוער. הוא תרם יותר מכולם, הוא החזיק אותנו פעמים רבות מעל המים, הוא היה כדורגלן מדהים לצפייה ב-8 השנים האחרונות - הייתי בשני משחקי הבכורה שלו בליגה בהייבורי, וכבר אז הוא היה מדהים והשתלב כאילו הוא משחק אצלנו שנים. אבל כשיסתכלו אחורה על הקבוצה של שנות אשברטון גרוב הראשונות, הן ייחשבו בתור התקופה של ססק פברגאס. ממש כמו ששנות הייבורי האחרונות היו של ויירה והנרי והניינטיז היו של הבק-פור (או סוף הניינטיז של דניס). התקופה הזו לעולם לא תהיה משמעותית באמת בפרספקטיבה היסטורית, כי שורת התארים תציג 0 (אפילו שיש לו מדליית FA Cup). והיא תיחשב בתור פספוס והחמצה גדולה. לא יעזור שום דבר וגם לא מי האשם במצב: פברגאס לא עשה בשש עונות את מה שפרדי ליונגברג או רובר פירס עשו בעונה אחת. אבל עזבו אותם, הם שחקנים גדולים - כריסטופר ריי חתום על יותר רגעי זהב מאשר ססק. זה אכזרי, אבל נכון. כשקטעי העבר של ססק ירוצו בקליפים ביוטיוב וכדומה, יהיו מעט מאוד רגעים של נוסטלגיה אמיתית, לפחות בעיניי. זה לא הגעגוע שישלוט כמו עם הגדולים באמת, זה קודם כל הכאב על שנים אבודות.
התגובות האחרונות של עדי וג'ק ווילשר (מצטער, לא יודע את השם), הם פשוט spot on לגבי מה שאני חושב. ססק סימל בעיני את כל מה שיפה בארסנל, והעזיבה שלו מכאיבה לי. חייבים לראות מה עושים מכאן, למה המצב פשוט בשפל שלא ראינו כמותו שנים. כפי שאמרתי, רק הולכים אחורה...
למרות שהעזיבה הזו כל כך צפויה, למרות שהסאגה הזו, שנמשכת כבר קיץ שני ברציפות, נלעסה, נטחנה ולמרות שממזמן הספקתי לעכל את העזיבה הזו, אני עדיין יושב כל הבוקר ורק מסתכל על סירטונים ורגעים גדולים של ססק פברגאס. הגאווה של המועדון מאז עזיבת תיירי הנרי ודור הבלתי מנוצחים, השחקן שלא פעם סחב אחריו קבוצה שלמה בעזרת יכולות המסירה והטכניקה שלו והשחקן הכי חכם בארסנל 3.0. המנוע של הקבוצה לזמן כל כך ממושך ורק להיזכר ביכולת האדירה שלו ושל הקבוצה כולה בעונת 2007/08 בכדי להעביר בי צמרמורות בכל הגוף. עיכלתי ממזמן, אבל עכשיו כשזה רשמי, סגור וחתום - אני עדיין מתקשה להתמודד עם זה. את ארסנל אהבנו אחרי ססק ונאהב גם הרבה אחרי, אבל הפחד הכל כך מוכר משנים שעברו - שבלי ססק זה ייראה לגמרי אחרת, עכשיו עומד למבחן אמיתי. לא פציעות, לא הרחקות, העדרות אמיתית של השחקן הכי טוב בקבוצה, השחקן שכל כולה בנויה סביבו. ואם נגענו בזה שכל הקבוצה בנויה סביבו, אז ברור למדי שזו הייתה טעות קשה. זה היה ברור גם אז, אבל כל עוד זה עבד היה קשה לבוא בטענות. פברגאס הוא שחקן גדול, שחקן שהעתיד האמיתי שלו עוד לפניו, שחקן ששווה הרבה יותר מ-40 מיליון יורו/פאונד, אבל הוא לא קפטן. הוא לעולם לא יוזכר לצד ויירה, הנרי או דניס והאמת שגם לא ליד ליונגברג, פירס ופארלור. ססק אולי טוב מהם מבחינה מקצועית, אבל האופי שלו אחר. האופי הזה יתן לו את מלוא ההצלחה בברצלונה. כי בברצלונה, כמו בעונותיו הראשונות של ססק בארסנל, הוא לא יהיה המוביל, לא יהיה השחקן שכולם תלוים בו. יהיה לו את צ'אבי, פויול, פיקה ובוסקטס שיעשו את זה במקומו מבחינת האופי, או את מסי, וייה ואינייסטה שיעשו את זה מבחינה מקצועית. ססק נכנס למכונה משומנת שבה כל תרומה שלו היא רק בורג נוסף, חיזוק קטן, שלא כמו בארסנל של העונות האחרונות בה הכל הסתמך עליו, אלא כמו בעונותיו הראשונות - שהיה לו את הנרי, את חלב, את פלאמיני (קשר אחורי אמיתי) ואת אדבאיור. היום היה לו את ואן פרסי ונאסרי, שניהם מעולים אבל לא משתווים להנרי וחלב. חוץ מזה, היום היה לו את ברצלונה מראש וצריך הליות עיוור כדי לראות שססק פשוט לא היה בפוקוס העונה. תמה תקופה? תם עידן? תחילת ההתפוררות, או שזו כבר התחילה מזמן? אני לא יודע וכך גם כל אחד אחר. מי יודע? אולי מחר נתעורר עם קשר אימתני חדש באמצע? אולי משהו ישתחרר בפקק הזה של ארסנל, כמו אז עם הנרי? אין לדעת. מה שבטוח - פסימיות זה הדיבור ודי בצדק. סירטון מדהים למעלה, שרק לפני דקה שמתי לב שמי שהכין אותו הוא משתמש כאן בפורום! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
הרבה קרחות מחר יהיו באמירייטס בעיקר ב- UPPER TIER. אין סרט שהמשחק מול אודינזה יהיה SOLD OUT, יש פשוט כל כך הרבה כרטיסים פנויים.
August 15: Wenger pre-Udinese ** Rosicky faces fitness test before Udinese ** Wenger - Club will go on without Fabregas ** Wenger - I want to keep Samir Nasri ** Boss concerned that Song faces suspension ** 'Difficult to get best from uncommitted players' ** Wenger - It was hard for Cesc to resist Barca