תגיד נולדת אתמול? מה יש לשנות? איפה אתה חי? מה אתה באמת חושב שיהיה פה בקרוב שלום? אתה באמת חושב שיהיה פה חופש-דתי? אתה באמת חושב שהמנטליות הישראלית תשתנה בקרוב? זה עובדות... אי- אפשר לשנות את זה. ההבדל ביני לבינך הוא שאתה תמים ואני ריאלי. שום דבר לא ישתנה פה.
אני תמים? קח בחשבון שראיתי קצת יותר ממך עד עכשיו. אתה חי לך בבועה ההיא שקוראים לה הוד-השרון (אני לא טועה, נכון?) ואת כל מה שאתה מציין פה לא ממש חווית על בשרך, אלא רק שמעת מאנשים אחרים או קראת בעיתונים. אני לעומת זאת חי את הדברים האלה. אני חי בעיר שנמצאת בתהליך התחרדות מתמשך. בעיר שבה החילונים ממנים את החרדים וסובלים מרמת-חיים ירודה (באופן יחסי). אני חי בעיר שסבלה מפיגועים קשים ונוראיים בשנים האחרונות, ואני אישית מכיר לצערי יותר מדי אנשים שנפגעו. אני חי בעיר עם פוטנציאל עצום שמקיימת מעט מאוד. אתה לעומת זאת חי לך שם בבועה ההיא, וקשה לי להבין איך אתה בדיוק קורא לי תמים ולעצמך ריאלי. אני מכיר את הדברים שציינת בהודעה הראשונה שלך ולמרות זאת אני חושב שאפשר לשנות דברים ולשפר. זה הופך אותי לתמים? אולי זה שאתה אומר שאי-אפשר בלי שאתה בכלל יודע במה מדובר הופך אותך לטיפש (אין לי תואר אחר)? אני לא חושב שיהיה שלום בקרוב. אני כן חושב שתהיה רגיעה בטחונית כלשהי. אני לא חושב שהפערים החברתיים ייסגרו מהר, אבל אני מאמין שבקרוב מאוד רמת החיים כן תעלה פה. ייקח זמן עד שזה יורגש, אבל תוך עשור ופחות כמות העניים בישראל תרד. אני לא חושב שיהיה כאן חופש-דתי מוחלט, אבל אני מאמין שאם החילונים היו מנסים לדבר עם הדתיים והחרדים במקום להחליט שהם לא מוכנים לדבר, אז אולי הם היו מגלים שיש שם אנשים מצויינים שבסה"כ לא כ"כ מרוצים מאיך שהפכו אותם לאנשים הרעים והפרזיטים של החברה? אולי אם במקום להסתכל בגועל על החרדי שעובר מולך ברחוב היית חושב שאפשר לנסות לדבר איתו, היית יכול לשנות אצלו משהו בחשיבה? או אולי הוא היה משנה אצלך משהו בחשיבה? אולי ביחד הייתם מגיעים לרעיונות כלשהם לגבי איך אפשר לשפר את רמת החיים שלכם מבלי לפגוע בפולחן הדת מצד אחד ובחיים החילוניים מצד שני? ולא, אני לא חושב שהמנטליות הישראלית תשתנה, אבל אני גם לא חושב שהיא צריכה להשתנות. אם תזרוק הצידה את כל האגדות על כך שכולם כאן עושים הכל בשביל עצמם ולא אכפת להם מאחרים, תגלה שאתה מכליל משהו שאולי 10% מהאנשים פה עושים על שאר אוכלוסיית המדינה. מה שאני מנסה לומר זה שאם לא מנסים, לא מצליחים. אם מנסים, לפחות תדע שעשית את המקס'.
אתם יודעים למה המצב במדינה נשאר חרא כל כך הרבה זמן ולא משתנה? כי כולם אומרים שהוא בחיים לא ישתנה במקום לברוח צריך לבנות כאן תרבות אחרת ואם לא לעשות כלום אז לפחות לחיות פה כדי שיהיה כאן רוב יהודי, RedLion תאמין לי שאם אתה תחיה בחו"ל ותראה איך המדינה הזאת הופכת לערבית אתה תתבאס וזה בדיוק מה שיקרה אם כולם יחשבו כמוך ויעזבו... אנשים נלחמו ונאבקו כדי שלנו היהודים תהיה כאן מדינה ואסור לאבד אותה.
אתה יכול לקרוא לי פולדש, ליונברג. כמובן שאני בכלל לא התייחסתי לכך שאם אנחנו לא רוצים לחזור לאותו מצב שהיה בעולם מתחילת המאה ה-20 עד מחציתה, כדאי שנחשוב על איך לשפר פה את המצב ולא על איך אנחנו נשפר כל אחד לעצמו את המצב בחו"ל.
וואי לאיזה סרטים נכנסתם. אני יגיב בקצרה כי אין לי זמן: אני כן חושב שזה חשוב מדינה יהודית. מאוד מאוד חשוב. אבל מה לעשות? פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים. אני לא רוצה להיות הפרייאר שיחזיק את המדינה הזאת. אין לי ספק שאני אנסה לגור\לעבוד\ללמוד באירופה לאחר הצבא, ואם יהיה לי טוב שם אני לא רואה סיבה לחזור. ובקשר לזה שאני חי בבועה. על מה אתה מדבר? ההורים שלי צריכים לממן חצי מדינה (וגם ההורים שלך). אם הייתי במצב שאני נמצא בו בישראל במדינה נורמלית כמו אנגליה, הייתי נהנה הרבה יותר. עכשיו אני צריך להתחלק בכספי עם שאר הציבור. ואני לא מרגיש את המצב הביטחוני? מה אתה אומר... באיזור השרון יש גם פיגועים, זה לא ייחודי לירושלים. אומנם פחות מירושלים, אבל עדיין זה מורגש. עזוב, מה שאמרת בסה"כ נכון אבל זה לא קשור. העובדה היא שאם אני יכול לחיות במקום אחר טוב יותר אני לא אהסס לעבור לאותו המקום. אז נכון, נולדתי יהודי בא"י. זה לא אומר שאני לא יכול לנסות ולעבור לאירופה אחרי הצבא.
אני לא חושב שהייתה פעם אחת ששהיתי בחו"ל ולא פרצה לי, דווקא ברגעים הקטנים ביותר, המחשבה "לעזאזל, ההבדלים!". אין מה לומר, מדינה שפוייה לא היינו ולא נהיה. יש לנו אוכלוסיות הזויות ביותר וחלקם לוקחות חלק נכבד מהעוגה (בניגוד למדינות מערביות בהן הם בשוליים), פרזיטים, ערסים, אוייבים משמאל וימין, רובה ביד ישר אחרי התיכון, ארצות מוצא שלא מפסיקות להתנגש אחת עם השנייה, חילוקי דעות על כל נושא אפשרי, קרעים, שסעים, היעדר אתיקה עם פלפל, כספים מתחת לשולחן, מיסים איומים, איכות חיים ממוצעת מתחת לממוצע העולמי, בהמיות, היעדר פרגון, טמפרמנט ים תיכוני אבל הייטק אירופאי. אנחנו מציאות פשוט הזוייה. אין לנו שניים, כנראה טוב שכך. הכיוון שהמדינה לוקחת מחליא אותי. הפוליטיקה שלנו טבועה ברפש, המצב הכללי - כלכלי, מדיני, חברתי, בטחוני - פשוט על הפנים, החיים כאן היום זוועה לדעתי. אף פעם לא תפסתי מישראל מדינה מערבית. לא משנה לכמה הישגים נגיע, אנחנו לא מדינה מערבית, למרות שהרבה נהנים לחשוב שאנחנו כן. אנחנו גם לא מדינת עולם שלישי. אנחנו סתם מיני פלנטה הזוייה. אני סולד מזה לא מעט, אולי הסטייה שלי, אבל כזה אני. אני רק רוצה להרגיש מה זו מציאות שפוייה. לא רוצה לגור כל הזמן במנטליות המשונה הזאת, בקיום הלא הגיוני הזה. אנחנו יחידים במיננו, אבל אנחנו כנראה לא עם סגולה אם ככה אנחנו נראים. אם זה הבית שלי רק הזמן יגיד, בינתיים אני לא כל כך מרגיש ככה. אנירוצה לטעום את השפיות, את הנועם, את ההוייה הנוחה, הקלילה שבחו"ל, עם מבט ממוקד על אירופה. הרבה מהדברים שציינתי יש בהרבה מקומות אחרים, אבל אנחנו מין שילוב קטלני ומאכזב שכזה. הישראלי הממוצע הוא אדם שאני סולד ממנו, חלק נכבד מהתרבות שלנו אני מוקיע עד מזלזל, כיום אין לי יותר מדי במה להתגאות בעם שלי. השאלה בסופו של דבר היא, איך זה מרגיש. בטיול שלי לאיטליה עם אבא שלי שאלתי אותו למה הוא לא היה מעדיף לגור בביצה המקומית ולא במקום קצת יותר נוח למחייה. אז הוא ענה לי שעם גריבאלדי, שפסל בדמותו התייצב מולנו, הוא לא מעריץ ולא מזדהה. עם הרצל, למשל, הוא כן. האמת? גם אני ככה. אבל אין יום שאני לא מצטער, אפילו לחלקיק שנייה, שזה ככה, ולפעמים אפילו מייחל לשינוי שכזה. כי אין מה לעשות, זה מקום די חרא לחיות בו, ההוייה הישראלית לפעמים כל כך מגעילה אותי שאני רוצה להקיא, חוץ מכמה מושבים בצפון לא מצאתי כאן יישובים שהם כליל השלמות, בכל מקום כמעט תמצא איזה פאק או סתם חלק מוזנח, חוסר העשייה והצדק פה פשוט משווע, אין כאן שום סימנים להתפתחות. זו נקודה אפורה להסתכל ממנה, אבל גם לא מעט מציאותית. אז עד שאני שאתגעגע, נתראה רק בנתב"ג.
רק נקודה שעלתה לי אחרי שקראתי את מה שגיא כתב. הדשא של השכן ירוק יותר. ובמיוחד כשאם הייתם חיים בחו"ל אז לא רק שהייתם מגלים שלא הכל נפלא כמו שאתם חושבים אלא שבגלל המוצא שלכם אנשים לא מכבדים אתכם.
זו בהחלט אפשרות, אבל לא לחלוטין. לא משנה איך תראה את זה, איכות החיים כאן נחותה בהשוואה לחו"ל. כל מה שקשור לתרבות צריכה, היצע ומגוון אנחנו מאחורה. הרשויות המקומיות כאן, כל מילה מיותרת עליהן. הבנייה, הרווחה - אנחנו מאחורה בהכל.
לא הייתי פה הרבה זמן אז אני אקח את זה קצת אחורה (בלי לצטט את ההודעה הענקית של אילן) ואגיד שגם אני הייתי בחו"ל עד לפני שבועיים, וגם אני ראיתי כמה מרצדס ואאודי וב.מ.וו (טוב זה היה בגרמניה, אז תבינו) וגם אני ראיתי איזה יופי אחרי כל ההרס של המלחמות, כיבוש בעלות הברית ופיצויי עתק הם בנו שוב אימפריה כלכלית ותרבותית, וקינאתי למה אני לא גר שם גם, לא שומע חדשות בכלל וזה כיף, וכמה הבנות שם מדהימות (אולי ראיתם את התמונות ששמתי) ועכשיו אני חושב לעצמי שהייתי מוכן עכשיו לחזור לשם לתקופה ממושכת, אבל אז אני אומר לעצמי- זה בטח רק בגלל שחזרתי משם ממש עכשיו וזה יעבור לי ואני חושב שזה טבעי ושזה מה שקורה גם לך. אז נכון, רק זמן יגיד אם אני צודק אבל טבעי ביותר שאחרי שתחזור מלונדון תרגיש באסה כי יש שם הרבה יתרונות עלינו, ואני אסיים בשיר מפורסם עם שינוי קטנטן במילים (ותסלחו לי אם המשפטים הם בסדר מוטעה): "בלונדון יש יותר סרטים, בלונדון יש מוזיקה טובה, בלונדון יש טלויזיה מצויינת, בלונדון אנשים יותר אדיבים, אבל שם תהיה לבד"
אני לא מבין למה אי אפשר לשלב. ברור, לי לפחות, שאני לא יעבור לחו"ל בלי שאני אהיה מבוסס כלכלית. והשאיפה, שלי לפחות, להגיע לביסוס כללי כזה שיאפשר לי לשלב בין הארץ בחו"ל. שיהיו לי עסקים גם בישראל וגם בחו"ל, לחיות גם בארץ וגם בחו"ל. ברור לי שאני רוצה שהמשפחה שלי תוקם כאן ותגדל כאן, אבל אין שום רע בשילוב חלק מהעקרונות בארץ(העקרונות הנכונים) עם ההווי של חו"ל.
באופן אישי הזדהתי עם כל כך הרבה הודעות, אבל בחרתי לצטט את זו כי אילן כתב בדיוק מה שאני מרגיש. אני כן חושב שחשוב שיש מדינה ליהודים, אבל המדינה שלנו מאבדת את הצפון. אני פותח חדשות ורואה רק שחורות. מבחינה כלכלית המדינה משתינה בקשת על האזרחים שלה שרק מבקשים עוד. וזה מורכב. כל כך הרבה כסף הולך לעזאזל שזה פשוט מדהים. אני חזרתי עכשיו מארה"ב ורואה את המדינה שלנו ופשוט בא לי לבכות. שמה הכביש הכי צדדי הוא 4 נתיבים לכל צד. שמה כל מלחף יש לו 4 קומות, שמה הכלכלה משגשגת. אצלנו במקום להרחיב את כביש החוף, את כביש ירושלים תל אביב (ואלו לא כבישים צדדיים!! אלו כבישים כל כך מרכזיים! איך יכול להיות שיש בהם רק 2 נתיבים בכל צד?) בונים עוד כביש לעוד מאחז בלתי חוקי. האבסורד הכי גדול הוא שכמה פנאטים מתיישבים על גבעה, אז הצבא חייב לשמור עליהם. אז הצבא שולח לשמה כוחות, ומזרים חשמל ומים וגבעה הזו. ומהחשמל והמים האלו המאחז פורח. ומי מממן את כל זה? נכון, משלמי המסים הישראלים. במקום שהכסף שאני משלם יילך לדברים שמשרתים אותי, זה הולך גם לחרדים הבטלנים. התופעה הזו של החרדים פשוט מקוממת. איפה נשמע דבר כזה??? האנשים האלו הם פרזיטים מוחלטים שלא עושים כלום, ואני קורא עיתונים ואני פשוט מקבל חררה. הם הולכים להיכנס לקואליציה, והם דורשים מיליארדים על גבי מיליארדים רק בשביל הישיבות שלהם. זו הצרה של המדינה. ועד שקמה פה מפלגה שחורטת על דגלה את המאבק הכל כך מתבקש בחרדים היא מתגלה כבלוף אחד גדול, אכזבה עצומה. במקום להזיז דברים אנשים שמה מחפשים איך לדפוק אחד את השני (ולצערי זה ככה בכל המפלגות). זה היבט אחד של הצד הכלכלי. המדינה עוד יותר דופקת את העצמאים. המדינה פשוט מדכה ביד חזקה ובזרועה נטויה פיתוחים מקומיים. לא פלא שכל כך הרבה צעירים יורדים מהארץ - הם רוצים לפתוח עסק בלי לשלם 85% מהרווחים שלהם למדינה שעושקת אותם, ושולחת את כל הכסף הזה לפרזיטים שיושבים על גבעות ולכאלו שכל היום לומדים גמרה. אנשים פה יכולים להרוויח הרים של כסף, אבל המדינה לוקחת מהם את הכל. ישנם ישראלים שבמקום לפתוח פה עסקים ומפעלים שיתחרו בייבוא ויועילו לכלכלה מעדיפים לפתוח את המפעלים הללו בחו"ל, כי הם רוצים טיפה להרוויח בעצמם. הדוגמה של המכוניות היא הכי טובה. כאן צריך להוסיף לפחות 50% מחיר על מכוניות שמייבאים. אני אתן דוגמה: הייתי עכשיו אצל דוד שלי בארה"ב, ויש לו ב.מ.וו 745 (זו הכי טובה), והוא משלם עליה 1050$ דולר לחודש, במשך 4 שנים, וזה נחשב להמון. על יגואר לדוגמה משלמים לא יותר מ500$ לחודש. לעומת זאת אבא שלי קנה אאודי A8, והוא ישלם עליה בסופו של דבר קרוב ל600,000 שקל. ומדובר במכוניות עם מחיר דומה. אני מסכים עם אילן גם לגבי המצב הבטחוני. הסכסוך הזה הוא המכה של המדינה. נכון, אני באופן אישי לא כל כך מפחד מהמצב, אבל עדיין ישנו חשש, והמצב הוא על הפנים. כל ערבי שאני רואה ישר אני צריך לבחון אותו, ובכלל אנשים פה מתפוצצים כמו כלום, וגם אני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את כל זה? בשביל מה? ויש עוד אינספור דברים. האווירה השונה. סתם דוגמה קטנה - למה הכבישים פה צריכים להיות שדה קרב? כל כך הרבה עצבים יש על הכבישים, זה פשוט מדהים. בחו"ל גם יש לפעמים תנועה כבדה, אבל לא כולם מצפצפים, אנשים נחמדים, לא נדחפים בפניות כי אין כוח לחכות בתור ובכלל, שמה הרבה יותר רגוע. זה לא שאני מתרחק מהמדינה, זו המדינה שמתרחקת ממני.
יצא לי לחשוב על הנושא הזה עוד קצת לאחרונה. אני עדיין בדיעה הקודמת שלי, אבל יש משהו אחד שאני חייב לומר. לאחרונה אני שם לב יותר ויותר שמרבית הצרות פה מתחילות ברמה של הפוליטיקה הגבוהה. למה הכוונה? החרדים מקבלים כספים לא-פרופורציונליים לתרומה שלהם, בגלל שצריך אותם בממשלה. החינוך לא משתפר כי אין כסף, כי אין לעניין הזה מספיק משמעות פוליטית. המאחזים החוקיים והלא-חוקיים מקבלים טונות של כסף, בגלל עניינים פוליטיים וכו' וכו' וכו'. כמו שאני רואה את המצב כרגע, זו הבעיה העיקרית שלנו (כן כן) ואם נפתור אותה יהיה הרבה יותר קל להגיע לפתרון מדיני, פתרון כלכלי, פתרום חברתי וכו'... לי יש שתי הצעות: להעלות את אחוז החסימה ל6 מנדטים. אולי אפילו ל10. בהתחלה עוד יהיו לנו כאן 6-7 מפלגות גדולות אבל לאט לאט הכמות תרד ל2-3 מפלגות (המצב האידיאלי). ככה הסחטנות תרד ויהיה הרבה יותר קל ויהיה יותר זמן לכנסת לעשות את מה שהיא צריכה. ההצעה השנייה: רפורמה כוללת בכל מערכת השלטון. ביטול הממשלה כפי שהיא היום ומעבר מוחלט לשיטה האמריקאית. אני לא מתכוון לשיטת הבחירה לנשיאות אלא לפרלמנט. שני צדדים מתמודדים. החזק זוכה. הרבה יותר הגיוני והרבה פחות בזבוז זמן על הרכבות ממשלה וסחטנויות למיניהם. ככה גם כל מפלגה תתחייב לעשות משהו בכל נושא, ולא תוכל לחרוט על דגלה רק נושא מסויים אחד (כמו היום). אה, יש אפשרות שלישית: כשאני אגיע לגיל שבו מותר לבחור בי, ואבחר לכנסת אחרי קמפיין מרשים, אני פשוט אנהיג כאן דיקטטורה. אני מבטיח לכם שיהיה יותר טוב מהיום.
צריך לעשות פה דמוקטטורה סטייל סינגפור,לשלוח לשם נציגים ,וללמוד איך להפוך את ישראל למדינה משגשגת ופורחת.
