כאוהד רומא יש לא מעט שברוני לב (ע"ע 10/04/07) גם נבחרת איטליה נהגה לאכזב, הפעם שהכי העציבה אותי הייתה ביורו 2004. ב00 בדיוק התחלתי לאהוב את איטליה, וב02 הייתי ממש קטן, ועדיין לא חשתי את העצב כמו שחשתי אותו מאוחר יותר.
מה שבאמת נגע לי ללב והכאיב לי נורא היה מותו של אנתוניו פוארטה, הוא הלך לעולמו ועזב את אשתו בהיריון, בנוסף: היה מדובר בשחקן טוב מאוד. גם מותם של דוד שמואלי ומאיר חיים ז"ל, אוהדי בית"ר ירושלים אשר הלכו לעולמם - מקרים כואבים.
- הצהוב לפאבל נדבד בחצי גמר ליגת האלופות לפניי כמה שנים, שמנע ממנו להשתתף בגמר נגד מילאן. הלב נקרע איך שהוא כזה שם את הראש על הדשא והידיים על הפנים, פשוט מרגש. - שהורידו את יובנטוס ליגה + עונש הנקודות. אין דבר שביאס והכעיס אותי בו זמנית באותו הרגע. - 2 ההפסדים בגמר הגביע אחד אחרי השני להפועל בגביע. אין דבר שביאס יותר מזה, כאשר בפעם השנייה ברציפות בית"ר מחטיאה פנדל גורלי שמביא להפועל את הגביע על חשבוננו, וביחוד לראות את זה מקרוב.
איך שכחתי - גומלין שמינית גמר הצ'מפיונס שנה שעברה, נסעתי לאנגליה במיוחד בשביל המשחק, הכנסו גול וזה נראה טוב עד שהגיע אלכס. בכיתי עם עוד 60 אלף אוהדים.
הולנד-ארגנטינה במונדיאל 98. הנגיחה של אורטגה בסנטר של ואן דר סאר, האדום, ושער הניצחון של ברגקאמפ. הפעם היחידה אי פעם שכמעט בכיתי מכדורגל. אהבתי את אורטגה עד השנייה ההיא. האשמתי אותו בהפסד ובמומנטום/מוטיבציה/יתרון של הולנד אחרי האדום, בצדק או שלא בצדק. אף פעם לא סלחתי לו, והוא עד היום כנראה השחקן שאני הכי שונא בעולם.
אצלי זה קצת מוזר, כי זה לא היה בדיוק נבחרת שהיא האהובה עליי. גמר יורו 2004, הייתי ילד בן 11. נסענו כל המשפחה לראות את פורטוגל, כשבתור ילד תמיד אהבתי אותה(בדיוק התקופה שבאמת התחלתי לאהוב כדורגל זה היה ביורו אז חיבבתי את פורטוגל). את ההמשך כולם מכירים. דקה 57 שער לזכות יוון מראשו של קריסטאס(אני אומר את השם נכון?), בסוף המשחק פשוט התחילו לזלוג לי דמעות ותבינו, הנחברת המועדפת עליי זה ישראל, אחרי זה איטליה ורק אחרי זה פורטוגל אבל עדיין, הכול היה כל כך כואב...
איבוד האליפות של חיפה למכבי תל אביב בעונת 2002/03. זה כל כך כאב לי היינו הרבה יותר טובים בעונה הזאתי, היינו כבר בפור של 9 נקודות על מכבי ועדיין הפסדנו את האליפות. בקושי יכולתי להוציא מילה מהפה שלי במשך ימים אחר כך.
אני זוכר את ההדחה של ארגנטינה נגד גרמניה במונדיאל בפנדלים, אחרי שארגנטינה הייתה כל כך קרובה... כמעט בכיתי אחרי זה ואני אף פעם לא בכיתי חוץ מהפספוס בגמר גביע נגד הפועל רמת גן
* בית"ר מפסידה להפועל ת"א בשני גמרי גביע המדינה ברציפות(98/9,99/00), זה שבר אותי. * הפועל אשקלון מפסידה בגמר גביע המדינה בשנה שעברה ולמי אם לא המזליסטית הגדולה ,הפועל ת"א.(יחד עם זאת אפשר לקחת גם את זה שאשקלון ירדה ליגה בעונה שעברה).
התלבטות: http://www.dr.dk/NR/rdonlyres/02E36857-E35D-45A8-BB66-DB56F319E552/72696/182233d3f12347108368c797d91ece2f_400.Xxx (לא, זאת לא ההחמצה, אלא ההפסד הלא הוגן והלא חוקי) או http://www.repubblica.it/2006/05/gallerie/calcio/sheva-in-curva/reuters81316021405155610_big.Xxx (ולא, זאת לא הפרידה, אלא הבגידה)
שני הרגעים הכי כואבים בשבילי היו ההדחות מול מאלמו ורוזנבורג שתי משחקים שהייתי בשניהם .. אייאיי כמה בכיתי אחרי המשחקים האלה http://www.asoccer.co.il/fmisrael/html/emoticons/sad.Xxx
במחזורי הסיום של הליגה הספרדית כאשר לכולם זכור איזה קאמבק ריאל עשתה בכל משחק.. שיברון הלב הגדול מכולם היה במשחק המכריע נגד מאיורקה. ברגע שמאיורקה כבשה הרגשתי כאילו אני מת. הייתי בשוק, עמדתי (איך אפשר לשבת בכזה משחק?!) ולא זזתי - לא שמחה, לא עצב, לא כלום, פשוט קפאתי. בסופו של דבר ניצחנו את המשחק וזאת הייתה השמחה הכי גדולה שלי בכדורגל אבל אני לא אשכח את ההרגשה.
1.מונדיאל 2006 : גרמניה מפסידה לאיטליה בשתי הדקות האחרונות בהארכה . 2.קלוזה עובר לביירן אחרי שלוש שנים בברמן . 3.ההפסד 3-0 לאולימיאקוס http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
יונייטד - הדחה מול בנפיקה בבתים, וההפסד למילאן 3-0 בסן סירו ארגנטינה - ההפסד בפנדלים לגרמניה במונדיאל שעבר
