הזדהות

לכל קבוצה כמעט יש זרים שבאים בעיקר ממדינה אחת אז הנה כל מה שידוע לי:
ברצלונה = הולנדים
ריאל מדריד = כיום אנגלים
ולנסיה = איטלקים
אתלטיקו = ארגנטינאים

מילאן = ברזילאים
אינטר = ארגנטינאים
לאציו = ארגנטינאים
רומא = ברזילאים
יובה = ?

באיירן מינכן = דרום אמריקאים בעיקר ברזיל.

ארסנל = צרפתים
יונייטד = בריטים
צ'לסי = איטלקים
ליברפול = כיום ספרדים

 

גם ברזילאים. ואגב, אנא הסתכלו שוב בנתון המדהים הבא: ג'יו ואן-ברונקהורסט הוא ההולנדי היחיד בסגל של בארסה. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx

וארגנטינאים זה ויאריאל.

 

מה עם פיורה? די ואיו? ונדמה לי יש שם עוד איטלקי.

לברצלונה גם המאמן הולנדי ויש בהנהלה גם הולנדי.

בסך הכל כל מה שכתבתי לא חייב להיות מעודכן להיום, ככה זה היה לפחות בשנים האחרונות, וככה התדמית שלהן נשארה עדיין.

 

http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx

כל אנשי ההנהלה הם קטלונים כשרים (או ספרדים...), החל מג'ואן לאפורטה אי אסטורץ' וכלה במארק אינגלה. יש עוזר מאמן הולנדי, זה כן, אבל חבר הנהלה? אולי יועץ הסתרים קרוייף, הפוליטיקאי הראשון של הכדורגל. לא יותר מזה.

 

וכולם מאכזבים-מוראטי,די ואיו, קוראדי,קרבוני ופיורה

 

יש משהו במה שהוא אומר..
התדמית של בארסה עדיין "הולנדית" אם אפשר לקרוא לה ככה

 

אני לא חושב שיש קשר של הזדהות עם ארצות מסוימות, קבוצות קונות שחקן טוב שהוא טוב ולא לפי ארץ הולדתו.

כמובן שתמצא בקבוצה מסוימות שלוש-ארבע שחקנים מארץ אחת, ולרוב יש לזה הסבר הגיוני.
קודם כל וראש בכל, זהות המאמן, שברסה הביאו את ואן חאל הוא קנה כל הולנדי שזז, שראניירי היה בצ'לסי הוא הביא חבורה יפה של איטלקים, כיום שראניירי בולנסיה הוא רכש ארבעה איטלקים בקיץ, הזהות האנגלית של ריאל היא בעיקר בגלל המלצות שקירוש הביא בזמנו פרט לבקאהם, השחקנים הברזיאילים שמגיעים למילאן הם בעיקר עבודה של לאונדרו שלמרות שזה אינו תפקידו המוגדר, הוא המגלה הכשרונות של הקבוצה..וכו וכו..

יש אין ספור דוגמאות לזה..

 

נעבור אחד אחד-
ברצלונה כבר לא קבוצה הולנדית, נראה לי שמיצו פה את זה. היה ואן חאל שאהב לשחק עם שחקנים שלו, ועכשיו ראייקרד דווקא לא נוקט בשיטה הזו.
ריאל מדריד- זה שיש לה שלושה אנגלים, כשרק אחד מהם בהרכב, בכלל לא מראה על הזדהות, מכיוון שגם האידאולוגיה של הקבוצה היא ההפך מאנגלית, ותומכת, נכון לעכשיו, ברכש נוצץ וכמה שיותר התקפה, וגם כי השחקנים הללו כלל לא מהווים ברגים מרכזיים במערכת, כמו למשל הצרפתים בארסנל. אני סופר בריאל מדריד שני ברזילאים ושני ארגנטינאים ואם כבר מחפשים הזדהות (וגם המאמן עכשיו ברזילאי, ומדברים על רוביניו), אז זה עם הטכניקה הנוצצת וההתקפיות הדרום אמריקאית, למרות שחצי מהדרום אמריקאים הם שחקני הגנה.
ולנסיה, כמו בארסה של ואן חאל, היא מקרה שבו המאמן מביא שחקנים מהמדינה שלו, אולי כי זה קל לו יותר להביא אותם מבחינת קשרים למועדונים, ואולי בגלל התקשורת איתם, למרות שאני לא בטוח שזה גורם משמעותי.

לגבי כל שאר הקבוצות- אירופה מלאה בשחקנים מברזיל וארגנטינה. אי אפשר להגיד על כולן שהן מזוהות עם ארגנטינה וברזיל מכיוון שכיום כמעט לכל קבוצה יש שחקן אחד לפחות מהמדינות האלה. במכבי חיפה יש ארגנטינאי ושלושה ברזילאים, אז הם קבוצה דרום אמריקאית? הלוואי.

בשורה התחתונה, לא כל צירוף של מספר שחקנים מאותו מקום הופך קבוצה למזוהה עם מקום מסוים. הדוגמאות היחידות שבהן זה היה תקף הן בארסה של ואן חאל, ארסנל של ונגר, שמשום מה לא הזכירו, ו-ולנסיה של ראניירי.

 

הקשר של בארסה להולנד הרבה יותר עמוק מאשר ההולנדיזציה של ואן-חל. זה החל מקרוייף ומיכלס, והפך למסורת של ממש. תמיד היו מעורבים בברצלונה אי-אילו הולנדים למינהם. בטח כשקרוייף תמיד מרחף סביב למועדון.

 

אטלטיקו = אינדיאנים

 

הכוונה היא שצ'לסי של היום גם תומכת בשיטת משחק איטלקית עם הגנה חזקה, לא חייבים להיות שחקנים איטלקים וככה ריאל,מילאן וברצלונה תמיד היו משחקים בסגנון התקפי שמתאים לכדורגל הדרום אמריקאי.
אבל לא אצל כולם למשל סלטיק והיונייטד נשארו מקומיים עם הכדורגל של "רץ ובעט" האנגלי.

 

את האמת....נושא די מטומטם למה כל שנה זה משתנה....

 

הדבר הזה נכון בעיקר למאמנים זרים בשנה הראשונה שלהם, שרוצים להביא שחקנים שהם מכירים ולכן מביאים שחקנים מהמדינה שלהם. נתנו פה הרבה דוגמאות, אבל אני אוסיף את זאיץ שהגיע לפורטסמות והביא כבר 2 יוונים מקבוצתו הקודמת פנאתנייקוס, מה שמראה שהמאמנים לא מביאים שחקנים בהכרח מהמדינה שלהם (זאיץ הוא קרואטי), אלא מהמדינה שבה אימנו והם מכירים את השחקנים.