אופ"א תחליט ביום שני אם אנחנו עולים ל16 האחרונות או שנשחק מול ויסלה קרקוב שסיימה מקום אחד מתחת לפיינורד בבתים. אחרי שגרהאם פול הרג אותנו בדרבי את מי שלחה ההתאחדות של שיכורים לשפוט את חצי הגמר הראשון ? ניחשתם נכון... די לאלכוהול !
סוף סוף אופ'א מענישה בצורה רצינית גם קבוצות מחוץ לאנגליה, אחרי שהטורקים למשל השתוללו ברחובות איסטנבול ופגעו בחפים מפשע,אחרי שהמשטרה הטורקית במשך השנים היתה משתפת פעולה בפגיעה בקבוצה האורחת במשחקים באירופה, אחרי מהומות חוזרות ונשנות(ולא שיש לי בעיה עם זה אבל בכל זאת שיהיה דין שווה לכולם)בליגה בהולנד,איטליה, גם קבוצה הולנדית מקבלת בראש, הבאים בתור אלו הקבוצות מפולין ורוסיה שםהחוליגניות שם חוגגת בגדול.
למה אייאקס לא קיבלה השעיה מאירופה למשך שנתיים בתחילת שנות ה90?. פיינורד תערער לcas, בית הדין הגבוה לספורט בלוזאן. לא אתפלא אם ימתיקו את ההחלטה. אופ"א הייתה ונשארה בדיחה בכל הנוגע לענישה והרתעה. כמו גם חלק מההתאחדויות המקומיות(ההולנדית בינהין).
אני לא זוכר אם זה היה על חוליגניזם,אם כן אז בסדר אבל עדיין סנונית קטנה לעומת היחס והעונשים שהקבוצות האנגליות כולל היום זוכות להן במשחקים באירופה, וכן,אופ'א היא בדיחה עצובה.
שלום לכולם, לונדון, לונדון... לא סתם נכתב עליה, ובצדק רב, ש"היאוש בה נעשה יותר נוח". מזג אויר אידאלי קידם את בואנו ועוד הספקנו לברוח לפני הסופה הגדולה. 7 עד 10 מעלות, לעיתים רחוקות טפטוף של גשם מעצבן וזהו. האנגלים לא מבינים מה זה החורף "החם" הזה שנחת עליהם ואנחנו, תושבי המדבר, המרוויחים הגדולים. אחרי יומיים של שיטוטים אינטנסיביים ברחבי העיר, צפייה ב"מופע האימים של רוקי" בפרנטון תיאטר בפיקדילי, שופינג נרחב באוקספורד סטריט, ביקור ב "Tea House" האחד והיחיד בניל סטריט בקובנט גארדן, בירה בפאב, שעות רבות של לחות ודביקות בטיוב וסיורים מעוררי השתאות בוסטמינסטר אבי וב-טייט מודרן שמנו פעמינו ביום רביעי בערב לוויט הארט ליין. לא צריך להתמצא בלונדון כדי להגיע ביום משחק של טוטנהאם לליין. פשוט צריך לעקוב אחרי האספסוף שממלא את מנהרות הטיוב בשאגות "Yid Army". יציאה מהירה ב seven sisters, עליה על אחד מעשרות האוטובוסים שכבר ממתינים בתחנה, עזרה מאנגלים מנומסים שמסבירים איפה לרדת והופ - הליין מציץ מבין הבניינים. ביקור קצר בחנות המזכרות, נפרדים מכמה עשרות פאונדים ועכשיו הכל מוכן לדבר האמיתי. הדרך לפקסטון רואד (שם ממוקמות קופות הכרטיסים המוזמנים) עוברת בין המון אדם שלכולם שני מאפיינים זהים כולם עונדים צעיף כחול לבן, וכולם, אבל כולם, אוכלים משהו שטוגן למוות ברחוב בעודם נשענים על פיסה של קיר פנוי. השילוב של אדי הקור הנפלטים מפיותיהם של האנשים המדברים זה עם זה ואדי החום הנפלטים מעוד מנה של צ'יפס/המבורגר/פיש/קבב/כל דבר שאפשר לטגן יוצר מחזה סוריאליסטי. קופות ההזמנה מסודרות לפי אותיות. אלפי אנשים בתור ואין אחד שמחכה יותר מ 3 דקות. הכרטיסים בידינו ויש עוד מלא זמן. בנקודת הזמן הזו אי אפשר לפספס את שאגות מוכר ההמבורגרים מהעבר השני של הכביש, בשילוב ריח גן העדן שבוקע מהדוכן שלו. כל אלו מובילים אותנו לתור עצום שמשתרך מהרחוב ועד לאוצר שנדחס לתוך לחמניה כשהוא טובע במיונז ומיני רטבים. שבעים ומדושני עונג, מוקפים באלפי אוהדי טוטנהאם, אנחנו מקיפים את היציע הדרומי לכיוון ה east stand. Gangway 29 ותוך 20 שניות אנחנו בפנים. ההמולה מטורפת. מאות אנשים עם הבירות ממלאים את הלובי בכניסה ליציעים 27 עד 29, סניף קטן של סוכנות הימורים, קיוסק שמציע מגוון מאפים מלאים בבשר מטוגן ואיך אפשר בלי שקיות הצ'יפס - כל מה שאוהד כדורגל צריך רגע לפני שהקבוצה שלו קורעת את היריבה. ניסיון פתטי להיכנס עם הבירות למגרש נעצר אצל סדרנים מנומסים, עוד 2 דקות של לגימות גדולות ופתאום האור שמכה בעיניים - הוייט הארט ליין בתפארתו. השירה ביציעים כבר חזקה ומהדהדת ו 3000 אוהדי קרדיף תורמים את חלקם בשירים לא ברורים. מה שהיה ברור הוא שרובם בלי חולצה... ב"שלף סייד" יושבים (עומדים) השרופים של טוטנהאם. מרבית השירה מתחילה שם ומרבית ההתגרות והחיכוך עם אוהדי קרדיף מקורו משם. לא לחינם יצרה משטרת לונדון הפרדה של יציע שלם בין אוהדי קרדיף לאוהדים בשלף סייד. קריאות עידוד של הוולשים לארסנל נענות מיד בקריאות "ship shagers" מצד אוהדי התרנגולים. אנחנו ישבנו בפקסטון והיינו מוקפים באוהדים קולניים לצד סבתות מנומנמות, אבל מה שבטוח הוא שהקרבה לשלף סייד עזרה להעיר את היציע כולו בחלקים גדולים של המשחק. שריקת הפתיחה. המתח מורגש בקהל. טוטנהאם חייבת הכרעה אחרי 0-0 מאכזב בקרדיף ולאוהדיה אין רצון גדול יותר מאשר לחדש את מסורת הגביעים המפוארת של המועדון. לנון, הסילון הצעיר, שכל כך אהוב בקרב הקהל, עושה את הספתח ונותן את האות להצגה. "Come on Young Aaron" מתמוגגים הצופים מסביבי בנחת "Come on Lad". מחצית. 3-0. לא כוחות. השערים מובקעים לשער הקרוב אלינו. תענוג. הבירה שלפני המשחק עושה את שלה ואני ממהר לשירותים. בכניסה לשירותים משתרך תור ארוך ומסודר להפליא של אנשים שנכנסים ויוצאים בשיטת הסרט הנע. הכניסה לשירותים נעשית דרך מסכי עשן וכאן מתגלה ברוב תפארתה הצייתנות של הבריטים. בכל מקום ברחבי האצטדיון תלויים שלטים שמודיעים שהעישון אסור, והבריטים, מעשנים כבדים מאוד, מצייתים בהכנעה. אלא מה? כנראה שפעם היה בריטי חכם שגילה שבשירותים שכחו לשים שלט כזה. אם לא כתוב שאסור אז כנראה מותר! וככה, בתא שירותים של 30 מטר מרובע נדחסים ,בו זמנית, 100 איש משתינים ועוד 100 מעשנים. לראות כדי להאמין. ממקום מושבנו בשורה 6 אפשר להריח את הזיעה של השחקנים, לשמוע את הגערות של רובינסון בשחקני ההגנה שלו ובעיקר להתפקע מצחוק כל פעם ששחקן של קרדיף מתקרב לקו החוץ וזוכה למטר של הקללות הכי מנומסות ששמעתי מימיי חיי. צחוק, בכלל, היה המאפיין העיקרי של המשחק.... האנגלים כל כך יצירתיים כשזה מגיע להסתלבטות על הוולשים עד שלפעמים אפשר לעשות במכנסיים... "Are you Scotland in disguise?" "Does Your shepherd know you're here?" היו חלק מהרפרטואר העשיר שחיברו ה"משוררים" ביציע.... מחצית שנייה משעממת למדי מביאה את הקהל להריץ צחוקים ודאחקות עם רובינסון ששומר על השער הקרוב לשלף ובעיקר לנהל דו שיח של שירי נאצה וירידות הדדיות עם הקהל מקרדיף שלא הפסיק לעודד גם בפיגור 4-0 והמשיך בשירה אדירה גם אחרי שריקת הסיום. המשחק מסתיים. ההמון זורם החוצה ומיד המשטרה נכנסת לתמונה כדי להפריד בין אוהדי קרדיף לאוהדי טוטנהאם. הרחובות הצרים שמקיפים את הליין עוצרים בתוכם את ההד העצום שנוצר משירה אדירה של אלפי בני אדם. זר שהיה נקלע למקום היה נותר המום מעוצמת השירה. קניות אחרונות של צעיפים, סיכות ויתר מיני מאכל ומתחילים לצעוד לכיוון תחנות האוטובוס על ה seven sisters. בדרך החלטנו להכנס לסופרמרקט קרוב לקנות שתיה. אחרי 20 שניות נכנס בבהלה מישהו פנימה ושאג "everybody out! they're coming". יצאנו החוצה ומשמאלנו התגלה עדר שועט של חוליגנים שנראו יותר כמו אוהדי טוטנהאם ולא כמו הוולשים. תוך מספר שניות הורדו על החנות סורגי ברזל ולפתע קלטנו שכל החנויות מסביב מצויידות בסורגי ברזל דומים למנוע את ניפוץ החלונות. ברגעים כאלו אתה מחליט, בינך לבין עצמך, שכדורגל זה נחמד, אבל יהיה יותר נחמד למצוא תחבורה חזרה לטיוב, אלא שרצונותינו האלו התנפצו למול המציאות של משטרת לונדון שעוצרת את כל תנועת האוטובוסים בסביבת הליין עד לפיזור כל האוהדים מאזור המגרש. אחרי צעידה של רבע שעה בערך עטנו על המונית הראשונה שראינו וצ'יקצ'ק מצאנו את עצמנו חזרה בתחתית. מוקפים באוהדי טוטנהאם עליזים שעושים דרכם חזרה למרכז לונדון ישבנו על מושביה הדהויים של הרכבת ב Victoria Line שהחזירה אותנו ל Oxford Circus. עייפים, אך מרוצים. זה לא היה איזה משחק ליגה חשוב, ולא משחק באירופה - כולה גביע בשלב מוקדם מאוד וכולה נגד קרדיף, ובכל זאת, גם לאחד כמוני שכבר ראה כדורגל באירופה, זה היה מפגש ראשון מוצלח וחווייתי מאוד עם הכדורגל האנגלי. תודה טוטנהאם. נהנתי. רובי קין מבקיע את השער השני במשחק מקניטים את אוהדי קרדיף מחוץ לווייט הארט ליין - אוהדי טוטנהאם מול אוהדי קרדיף כשהמשטרה באמצע
אלון סיפור נהדר, נשמע כאילו היתה לך חוייה אנגלית אותנטית מוצלחת במיוחד, מההמבורגרים ברחוב שגרמו לי ללכת לאכול אחרי שקראתי את הסיפור שלך ועד השירים היצירתיים על זייני הכבשים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx . תמונות יש? איי מתי מתי כבר אצלי? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx
ידעתי שתהנה. לא היית נהנה אותו דבר במשחק ליגה רגיל. נפלת על משחק גביע מול קהל כמו קרדיף. הלואי עלינו משחקים עם אוירת מתח ברחובות כל שבת גם בליגה. אבל מה זה כל זה מול החוויה שמחכה לך מחר באורווה בפ"ת ?.... יאללה כפר סבא . !!! COME ON YOU SPURS
אלון, יופי של צילומים, שמח שנהנית (לא שהיה ספק לאור התוצאה). אני בעיצומו של טיול קצרצר שכזה בעצמי, לונדון עיר יקרה להחריד ואני בעיצומם של חסכונות קדחתניים שלא בהכרח יספיקו. נקווה לטוב.
עכשיו לך תסביר לכל האוהדים מארץ הכפכף,ארץ הסייסטה ושאר הכאילו מה זו אהדה אמיתית, מה זה לעודד את הקבוצה שלך גם לאחר המשחק כשהפסדת 4-0 ושאתה יודע שיש לך דרך ארוכה ארוכה הביתה, בלי פירוטכניקה,בלי חזיזים,בלי יותר מדי דגלים,פשוט עומדים ושרים מכל הלב,תמיד, רק באנגליה! אני בטוח שכמעט כולם ראו את הפרקים על אוהדי כל העולם בערוץ הספורט,שם רואים את ההבדלים העצומים בין קהל אנגלי לבין שאר הספרדים הישנים,הפורטוגלים שלא מגיעים אחרי הפסד ועוד.
לא יודע מה לגבי הרוסים. נכון, החוליגניות שם היא כנראה מספר 1 באירופה היום, אבל זה מתבטא בעיקר במשחקים פנימיים. אני בספק אם אופ"א, חבורה של עסקנים אנטי ישראלים, ירצו להכניס את הראש הסקנדינבי, הנקי ומכחיש השואה שלהם למיטה החולה של הכדורגל הרוסי (והיא חולה בצורה קשה. לא רק אלימות - גם שחיתויות שלא ברא השטן). לגבי הסיפורים מהווייט הארט ליין - מרגש. תמיד אמרתי לעצמי שאני לא אסע לעולם למשחק באנגליה, יעני דיל של כריסמס וכו' מהסיבה הפשוטה שאם אראה כדורגל באנגליה אעשה את זה אך ורק כאוהד ולא כתייר, גם אם לתקופה של מספר חודשים בלבד. השנים עברו, כסף אין הרבה כדי לחיות באנגליה ולראות כדורגל מדי שבוע והיום אני יכול לראות את עצמי מתייר לי לשם. אם כן, אז לדעתי רק למשחק כזה, במשחק מול קבוצה שכיף להקניט במשחק לא סקסי, אבל הכי אמיתי שיש. אין על המשחקים האלו. אני מנוי לקבוצה בארץ ויכול להגיד, תמיד אמרתי, משחקי גביע הטוטו, במיוחד אלו של טרום העונה, זה הדובדבן שבקצפת. לא אירופה של הטרמפיסטים ולא נעליים.
זה משחק שכל אוהד חייב לראות. זה כנראה לא ישודר ב 5 אבל ישודר באל ג'זירה ולכן תוכל לראות אותו בלווין. זה משחק שאוהד צריך לנסוע אפילו 200 ק"מ בשביל לראות אותו. רצוי להוציא את הלום מהאוטו בהגעה לפאב. היום בקרבן קוטג' המנחוס.
באל ג'זירה ביס או בהוט תוכל לראות מקסימום את יאסר עאבד רבו טוען שישראל אחראית למזג האוויר הקריר. אני מדבר על אל ג'זירה ספורט שהוא מראה בקביעות את גביע הליגה והאפיק שלו זה "פוגי דיו" או לחילופין נמצא בבתים של איסטלנדס וסטרטפורד. אתה מוזמן.
