דיון המוזיקה הרשמי

או שלחילופין, אייטיז מטאל, שהוא ג'אנר מרושע לחלוטין לרוב. את GNR אני דווקא אוהב לרוב.

 

גאנז אנד רוזס לקחו את הגלאם רוק של האייטיז ועשו לו טוויסט שהביא אותי להגדרה של "הבי מטאל" במונחים של האייטיז, רוק כבד לכל דבר, פחות צווחות, פחות בלי אורקסטרה ובעיקר סולואים שמבוססים על סולמות פנטטוניים של בלוז (להבדיל ממטאל, שבו הסולואים פסיכיים לחלוטין במובן החיובי של המילה).

 

במילים אחרות, רוק כבד עם השפעות מטאל

 

בקיצור המוזיקה שלהם הרבה יותר נחמדה מכל ההבי מטאלים למיניהם. מוזיקה ממש מהנה לאוזן שגם מכניסה אותך לקצב. מה רע.
אגב אחד השירים האהובים עלי NIGHTRAIN הוא לא אחד הלהיטים הגדולים, ובכל זאת זה אחד השירים האהובים עלי.

 

אני דווקא מת על Civil War האגדי

 

הסגנון הרשמי של המוזיקה של גאנז, למיטב ידיעתי, הוא "Hair Metal". ולא, לא יודע מה הקשר ואיזה עוד להקות מנגנות בסגנון הזה, אבל מאז ומתמיד ידעתי שהם מנגנים את זה ככה.

 

בדיוק מה שרציתי לאמר, רק מנוסח היטב. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
ובכל זאת, Hair Metal אני מתעב, אבל דווקא גאנס הפכו אותו למשהו נורמאלי.

סרגיי, רוצה המלצות להבי מטאל, מכל הסוגים והצבעים, נעים לאוזן?

 

אם זה באמת יהיה נעים לאוזן, ולא יתפוצץ לי מזה הראש, אז במשחה. למרות שאני יותר בקטע הקלאסיhttp://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx


עריכה:

באיזה אלבום מופיע ה-WHEN THE TIGERS BROKE FREE של פינק פלויד?

 

באף דיסק. הוא מופיע בסרט "החומה". אתה מן הסתם מדבר עליו כי שמעת אותו ב-Echoes, האוסף הכפול של הפלוייד?

לא התלהבתי מהקטע הזה אף פעם. לראות אותו בסרט זה דבר אחד, אבל לשמוע אותו במערכת זה די דבילי.

 

כן, מן הסתם שמעתי אותו ב-ECHOES. אני דווקא אוהב את הקטע הזה. לא אחד בגדולים, אבל עדיין, כל קטע וכל שיר של פינק פלויד היא קלאסיקה בפני עצמה.
שאלתי, כי קראתי איפשהו שהוא מופיע ב-Final cut, בדקתי באלבוo שלי ולא מצאתי. אח"כ התברר שהשיר מופיע בהוצאה מחדש של האלבום(או איך שאומרים את זה re release) ב-2004.

 

השאלה היא כמובן מה המדד שלך ל"מתפוצץ הראש". אני אנסה להתמקם לפי גאנס אנד רוזס.

מהחביבים עליי, ההמלצה הכי הגיונית נשמעת כמו האלבום הכפול The Human Equation של Ayreon. מדובר במאסטרפיס טוטאלי. הסגנון שלו הוא פרוגרסיב מטאל, והוא מגוון מאוד בתוכן. יש קצת דיסטורשן, קצת בלאדות, טיפונת של גראולינג והמון זמרים. נדמה לי שאין פה שום דבר מפחיד מדי. כנסיון, כך את השיר השני Day Two: Isolation, שמהווה מאין גרסת הדגמה לאלבום כולו עם סקאלת סגנונות רחבה. גם שאר האלבומים של Ayreon מצויינים, אבל לרוב הם יותר פרוגרסיב רוק מאשר מטאל.
הלהקה Savatage יושבת יפה למדי על התפרים בין Hair לקלאסיק מטאל. הסגנון שלהם כלל לא מורכב, אבל עובד היטב מאוד. הבלאדות שלהם מופלאות. כך כנסיון את השירים When the Lights are Gone, One Child, Believe, Follow Me, ואם זה עושה לך את זה, לך על כל האלבום Streets.
ופה הנעלם. בגדול, כל סגנון הפאוור מטאל (האירופאי) איננו מפגיז באוזן יותר מדי. הדיסטורשנים שלהם ברמה נמוכה יותר מאשר מקבילם מעבר לאוקיינוס, והסגנון הרבה יותר מלודי. מה שעלול להפריע לך הוא קצב התיפוף המטורף בשירים המהירים. אני ארשום מספר המלצות, אם משהו מוצא חן בעינייך תגיד לי ואני אסדר עוד. נסה את השירים "Nightfall" ו- "Mirror, Mirror" של Blind Guardian, את "Soul Society" ו- "Feast for the Vain" של Kamelot, ואת "All the Clowns are Gone" של Edguy.

 

בוריס, תודהרבה על ההמלצות. מעריך מאד את ההשקעה שלך. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/goodpost.Xxx
אני יוריד ואשמע. אגב אתה מכיר אתרים מסוימים בהם אפשר להורדי את השירים\אלבומים של הלהקות שציינת?

 

אני אישית משתמש בתוכנה SoulSeek.

 

אני מנסה להוריד שירים בתוכנה, זה לא מוריד...

 

http://www.roadkill.com/~ajy/pix/ALBUMeye.Xxx

הרכישה האחרונה שלי. התחלה מעולה, המשך קצת פחות וסיום לא רע בכלל.