מנצ'סטר יונייטד 2026/27: קאריק קיבל את המפתחות - מחכים לקליק

ההבדל הדק הוא שרובסון היה צריך להנהיג במשך לא מעט זמן את מארק יוז, סטיב ברוס, נורמן ווייטסייד, גורדון סטרכן ובריין מקלייר.
רוי קין היה צריך להוביל ולהנהיג את דיוויד בקהאם, ראיין גיגס, סקולס, ניקי באט והגנה עם יאפ סתאם ומדי פעם להזכיר לשמייכל למי יש הכי גדול בחדר הלבשה.

ברונו פרננדס היה צריך להנהיג את לינדלוף, לוק שואו(איפה הקריירה שלו היום בלי חצי עשור איתו בהרכב?), דיוגו דאלוט, ג׳יידן סאנצ׳ו ואלחנדרו גארנצ׳ו. הכשרונות הכי גדולים לידו היו ילד בן 18 שהחליט לגמור לעצמו את הקריירה ומרכוס ראשפורד.

 

https://x.com/UtdXclusive/status/2028793463517446452

אבל הכי חשוב שהבעלים מקומי

 

על רובסון קשה לי לדבר כי לא הספקתי לראות אותו במדים שלנו, אבל זה לא רציני לערוך השוואה בין קין לבין ברונו מבחינת מנהיגות.
קין היה מנהיג אמיתי שמעבר לדברים שראינו והרגשנו אחרי הפרישה גם נחשפו סיפורים עליו שאפשר היה להבין שהציב רף מאוד גבוה של ציפיות והתנהגות מכל מי שלבש את המדים שלנו.
בזכות קפטנים כמו קין שהיה הגדול בתולדות המועדון מבחינתי בגלל שהוביל תוך כדי דוגמא ולא נתן לשחקנים אצלנו לזלזל או להוריד רגל מהגז לקחנו כל כך הרבה תארים.
ברונו פשוט שחקן טוב מאוד מקצועית, יותר מכל מי ששיחק איתו, אבל כמנהיג? תחתיו היו לא מעט משברים וסיפורים בעייתיים בחדר הלבשה.

 

קל מאוד להיות מנהיג גדול בקבוצה של אלכס פרגוסון בניינטיז, תחילת המילניום.
התרבות היא שונה. בתקופה ההיא היה רק מגה סטאר אחד בעולם- בקהאם.
היום כל כדורגלן בן 19 מנהל חיים אחרים לגמרי ממה שהיה מנהל שחקן כדורגל בן 19 בניינטיז.
יש לשחקנים הרבה יותר כוח, הרבה יותר כסף ואפשרויות מחוץ למשחק וזה מחלחל לכל חדר הלבשה.

רוצה לומר, כל המורא והפחד מבן אדם כמו קין היה נראה קצת מגוחך בחדרי הלבשה היום ובטח שתחת מנג׳רים שלא מגרדים את קצה הציפורן בזרת של פרגוסון.
מספיק לראות את מאיינו וגארנצ׳ו כמקרי בוחן לאיך שחקני כדורגן צעירים רואים את המשחק היום כשהפרסום מתחיל להגיע לעומת אז.

אצל פרוגוסון שחקן כמו ברונו היה מסיים עם בלון ד׳אור ואני אפילו מתפתה להגיד שכמה.
הוא היה עושה ממנו דברים הרבה יותר גדולים משעשה עם קאנטונה ורוני(והכשרון של שניהם אינסופי).

 

בדיוק להפך, להנהיג ולהיות דומיננטי לאורך שנים בקבוצה עם כל כך הרבה שחקני על, עם כל כך הרבה אגו, בטח שחקנים שזכו בכל כך הרבה, זה קשה משמעותי מלהנהיג שחקנים שלא עשו כלום בקרירה.
אחת הסיבות שזכינו בכל כך הרבה תארים בגלל שקין הציב רף מסוים מה זה להיות שחקן יונייטד, מבחינת הגישה, מבחינת האימונים, מבחינת הרף שהמועדון דורש, מבחינת האי ויתור לעצמך, מבחינת השאיפות.
ברונו מקצועית שחקן מצוין, אבל כמנהיג לא זוכה שהרגשתי אותו באמת כולל ברגעי המשבר שהיה לנו וחלקם גם כללו משברים בחדר ההלבשה.

 

אחלה, לא מוריד ממה שעשה אז הוא מנהיג גדול.
רק שאני בספק אם זה היה עובר מסך היום. לשחקני כדורגל היום אכפת הרבה פחות מהמשחק ממה שהיה אכפת בניינטיז כשהכדורגל היה אשכרה מקצוע והיית הרבה פחות מוכר כשחקן כדורגל ממה ששחקני כדורגל מוכרים היום.

הוא היה תופס איזה אמאד כזה בחדר הלבשה ומכפכף אותו, אמאד היה צוחק ממנו ומעלה את זה סטורי לאינסטוש.
בניינטיז היה אפשר גם להחדיר חפצים חדים לאיזורים מוצנעים והיית שומע איזה זה כשמועה באיזה צהובון. הכל היה נשמר במערכת.

זה עולם אחר. ברונו מקצוען ברמות הכי גבוהות שיש, אין לי ספק שהיה מסתדר מצוין בקבוצה ההיא.
וגם שם היה מהמנהיגים הברורים בקבוצה מבלי להיות רס״ר.

מבחינת כשרון, גיוון של סט יכולות הוא הקשר הכי גדול שהיה לנו. כמעט בלי תחרות.

 

אבל הוא הולך לשחק קרוב לאילת לא ?

 

ברונו פליימייקר מיושן שצריך לבנות סביבו קבוצה להיות תלוי בו. קרי אתה צריך קאריקים סולשיארים על הקוים.
גם לא זכיתי לראות את רובסון בלייב, אבל קראתי שהמועדון היה תלוי בו הרבה שנים והוא היה פציע. ברגע שהתלות בו פסקה, יונייטד הפכה להישגית.

 

ברונו הוא לא הקשר הכי טוב שלבש את המדים שלנו.
אם קאנטונה ובובי צ'רלטון נספרים כקשרים התקפים אז הם כמובן שם לפניו.
גם סקולס כמובן גדול יותר, גם קין (גם גיגס כמובן, אבל מוציא אותו מהמשוואה כי שיחק כקשר אמצע רק בסוף הקרירה ואת ההצלחה האמיתית עשה באגף).
את רובסון ודאנקן אדוארדס לא ראיתי במדים שלנו אז קשה לי לחוות דעה אבל יש מצב שגם הם היו גדולים יותר.

 

את קין,רובסון,ברונו וקאנטונה אפשר רק להשוות מבחינת "השפעה מכריעה על יכולת הקבוצה" על המגרש.
הארבעה שחקנים שונים שהמשותף שלהם שהוצבו באמצע המגרש ולא בצדדים( כמו גיגס ובקהאם למשל).
רובסון וקין "קצת דומים" -שניהם אגרסיבים, יכולת מסירה טובה ונכנסים טוב לרחבת היריב.......הם ממש לא 10.
גם לברונו וקאנטונה יש מהשותף, בשניהם אלוהים נגע ונתן להם כישרון בילתי נגמר, קאנטונה יותר גולר וברונו 10 קלאסי שמחפש את חבריו כל הזמן.
זאת ההבחנה האמיתית ל 4 השחקנים הללו, כולם מנהיגים מסוגם, אך סט היכולות שונה במהות.

 

ברור שהעמדות שונות. סתם עניתי לאמירה שברונו הקשר הכי גדול ששיחק כאן.
לדעתי הוא לא נכנס גם ל-11 הכי גדולים שלנו בכל הזמנים.

 

היום לא מספיק לקשר רק לדעת למסור או לבעוט. גם כישרון זה ממש לא הכל. ברגע שיונייטד תהיה מסוגלת מבחינה כלכלית ובעיקר ניהולית, לבנות קבוצה טובה, אז ישכחו מהר מברונו.
ברונו טוב למועדון חולה, להיאחז במשהו. להיאחז במושיע. מועדון בריא לא צריך מושיע. צריך שחקנים שיתאימו לתבנית וכמובן גם ידעו לבטא במסגרת הזו גם את היכולת האישית שלהם.

אין לברונו לא אופי ולא הבנה טקטית בשביל זה.

 

לא מסכים אלכס
רק תחשוב מי היו השחקנים שהוא היה צריך לשחק איתם בחלק הקידמי בכל השנים שהיה כאן.
לא היה לו אףףףףף שחקן לאורך כל התקופה, מראשפורד וגארנצ'ו """ המוכשרים""" דרך אנתוני ומארסיאל האפסים.
עצם זה שהוא המשיך לנסות לתת את הכי טוב שלו רק מעיד על בסיס אופי מאד טוב.

 

ענק בין גמדים וגמד בין ענקים.

 

הוא גמד בנבחרת פורטוגל?לא