אכתוב קצת את 11 הגדולים לדעתי שראיתי בבאר שבע וזה יהיה לי קצת קשה. שוער- גיא חיימוב מגן ימני- בן ביטון (למרות שהוא סיים בצורה מאוד מסריחה) בלם- מיגל ויטור (כל המוסיף גורע) בלם- לואי טאהא (סמל אמיתי מבחינתי) מגן שמאלי- מיחאי קורהוט קשר אמצע- אובידיו הובאן (קלאס באפס מאמץ) קשר אמצע- ג'ון אוגו ווינגר שמאל- טוני וואקמה (לא היה בשנים האחרונות מישהו דומיננטי כמוהו) ווינגר ימין- מאור בוזגלו (במקום להיות אגדה הוא בחר לסיים חרא אבל הוא אחד הגדולים שראיתי) קשר התקפי- מאור מליקסון (המאור הגדול) חלוצים לא היו טובים מספיק למרות שהבחירה הצפויה היא שהר, זוסוואה היה יכול להכנס אבל מעורב פה חסד נעורים אין מה לעשות. מקווה שיהיו שחקנים שימשיכו לעשות לי חיים קשים בדיון הבא
ממה שראיתי: מריו זוכוביצקי אורי בנימין מיגל ויטור אלון בן דור יעקב כהן ג'ון אוגו לילו עופר מאיר ברד אליניב ברדה שלום אביטן טוני וואקמה כמה הערות: 1. ג'ובאני רוסו בבאר שבע זה לא ג'ובאני רוסו בהמשך. 2. מאור מליקסון מול מאיר ברד נופל רק בגלל שמאיר ברד עלה בהרכב במשחק שהעלה את ישראל למונדיאל, והוא היה רק בן 19 אז. 3. מי שלא ראה את לילו עופר מנהל משחק, לא מבין על מה מדובר. והוא היה יותר שמן מכל שחקן אחר ששיחק בליגה הבכירה אי פעם
עד האליפויות האחרונות אבא שלי חשב שמאיר ברד היה הכי גדול משחקני באר שבע. למזלנו יש לענקים של שנות השבעיים מחליפים. לצערי נולדתי לתוך העשורים הגרועים ביותר של הקבוצה עד 2014.
בקדנציה הראשונה בבית"ר ערן לוי היה טוב לפרקים לא קצרים, בעיקר בזכות המערך הלא-סימטרי של השריף שהתאים את שאר הקבוצה אליו. שיחקו מסביבו המון שחקנים שעובדים ורצים על המגרש(ריקן, בן-שושן, פרננדס, קריאף, מויאל, דסה/חדד) אז זה הסתדר במידה מסוימת ושהייתה הרמוניה מסוימת בין השריף לבינו אז הוא גם התאים מקצועית לקבוצה. בקדנציה השניה לוזון וקלינגר לא רצו אותו וזה נראה ככה גם על המגרש ובנוסף הקישור של בית"ר באותה עונה לא התאים לו, כי הוא שחקן שאתה צריך לבחור את שאר השחקנים בהתאם אליו. לגבי נתניה, צריך לקחת בחשבון את זה שפעמיים הוא שיחק איתם בלאומית כאשר הם הקבוצה הדומיננטית בליגה והחזקה בליגה בפער. בעונה שלהם בליגת העל באמת בנו את הקבוצה סביבו וזה היה נראה טוב והוציא ממנו את המיטב, אפשר להבין את אוהדי נתניה שזוכרים אותו לטובה והחיבור שלו אליהם היה אמיתי וחיובי אבל אני חושב שגם אלמלא הפיצוץ בינו לבין סגל הוא לא היה ממשיך שם כשחקן הרכב לאורך זמן כי להתאים קבוצה שלמה לשחקן אחד זה משהו שקשה להתמיד איתו. ההשוואות לזוהר לא רציניות, לבל אחר של שחקנים.
קודם כל ערן לוי הצליח בענק בהפועל חיפה, היה השחקן הדומיננטי שלהם בעונת העלייה וגם בעונה בליגת העל, גם בק״ש בליגה הלאומית עם אייל לחמן הצליח. במכבי נתניה ציינת 3/4 עונות שערן לוי שיחק, שכחת את העונה עם רוני לוי וגם אז היה דיבורים שהם לא יסתדרו. בסופו של דבר גם בעונה ההיא ערן לוי נתן עונה גדולה, לדעתי גם היום ערן לוי היה פותח וממשיך במכבי נתניה. אל תשכחו שאומנם מזלזלים בליגה הלאומית ובצדק אבל ראיתי שחקנים גדולים של מכבי נתניה בליגה הלאומית, דיא סבע, שון וייסמן ולארי קאיודה הם חלק מהרשימה, ערן לוי היה הכי גדול והיה בלט שם. שנתיים בליגת העל, 21 שערי ליגה, שנתיים בלאומית, 29 שערי ליגה, 50 שערי ליגה ב-122 הופעות ליגה, 54 שערים בכל המסגרות, אין לזה סימוכין אבל אני מהמר על יותר בישולים משערים בתקופה שלו כאן. ב-2017 אני חושב שיש לערן קרוב ל-20 בישולים בעונה אחת בכל המסגרות, ב-2018 מלך בישולים של הליגה. עזבו את הסטט׳ ביחס למשחק שהיא נדירה, יש כאן שחקן עם 50 שערים ו-60 בישולים בערך ב-4 עונות (2 בלאומית), כל עונה דאבל פיגרס. איך אפשר שלא להבין את מכבי נתניה ? שמן, רזה, עובדתית, בליגה המקצוענית שלנו בישראל הוא כיכב ובענק.
בשנות התשעים הרצליה היו אימפריה, חוץ מאיבנוב ונדודה האגדיים, שיחקן שם ריג'קטים של הגדולות כמו שאלוי, דריקס, זוהר(תקופה קצרה), עופר מזרחי, יניב כהן. עופר מזרחי היה בנבחרת בתור שחקן מכבי הרצליה. כמובן התקדמו מהקבוצה הזו אנטבי ובכר.
שאלוי, דריקס וזוהר, שלושתם הגיעו בתחילת עונת 99/00 שבסיומה ירדנו ליגה כשזוהר מצהיר בתחילת העונה על 1-4. דריקס פרש אחרי מחזורים בודדים ומונה לאחר מספר שבועות למאמן, זוהר היה חלש מאוד ועבר בינואר לככב בנתניה תמורת רונן בדש האגדי. שאלוי המשיך גם בלאומית עונה לאחר מכן ואז פרש. לגבי ליאור אסולין, עלה לבוגרים בעונת 97/8, את העונה הגדולה שלו עשה בלאומית, 01/02 עם 28 שערים.
