מנצ'סטר יונייטד 2017/18-מוריניו מכה שנית

הוא (לוקאקו) נראה ממש לא חד כבר תקופה ארוכה.
נראה שמוריניו רוצה to play him into form, כמו שהיה במקרה של מקיטריאן.
זה לא עובד עד עתה. אני מסכים שהוא היה פחות גרוע אתמול מאשר במשחקים הקודמים שלנו בחודש וחצי האחרון.

וגם אותי לא מאוד מעודד שזלאטן יתפוס את מקומו כחלוץ מטרה עם לוקאקו יירד לספסל, כי זה אומר שהסגנון שלנו יישאר אותו הדבר.

אולי מרסיאל בחוד לאיזו תקופה?

 

ראשפורד יכול להראות נהדר כחלוץ, כי הוא כבר הראה קבלות בעמדה הזאת גם במעט הופעות.

מארסיאל לא באמת חלוץ והוא ילך לאיבוד עוד יותר בעמדה הזאת בכדורגל שאנחנו משחקים.

המשחק אתמול היה טוב מאוד ברובו המוחלט שזה כבר שינוי כי אנחנו רגילים לצד ההפוך, למשחק לא טוב ברובו וגם אם בסוף מנצחים.

פייר חשבתי ששם נסתבך ודווקא מול ברייטון נקבל משחק קל.

בשורה התחתונה מגיעים משני המשחקים האחרונים על רצף של 6 נקודות שזה אומר שאנחנו מגיעים יחסית כשירים ועם ביטחון שזה אומר שמשני המשחקים הבאים יהיה פייר לצפות ל-6 נקודות.
כי למה לא בעצם? אנחנו פה להאבק על אליפות ויש פער לסגור.

עדיין אני מאמין שהכדורגל שלנו לא מבשר בשורה של יציבות וזו לגמרי מטוטלת.
לעיתים מול יריבות נחותות מאתנו אנחנו נציג את הכדורגל הטוב כי זה בלתי אפשרי עם סגל כזה עשיר באיכויות שלו, אבל כבר ראינו מה קורה במשחקים המסובכים יותר ושם חובת ההוכחה היא עדיין עלינו, בטח אם רוצים להאבק על אליפות.

 

Former Manchester United £1m prospect John Cofie joins Derry City - BBC Sport

 

פעם היו שונאים את ״יונייטד של פרגוסון״. קבוצה שהתאפיינה בכדורגל היעיל שלה. סגל שחקנים לא כל כך נוצץ בלשון המעטה, אבל תלכיד קבוצתי חזק לצד כדורגל חיובי ברובו.
היום שונאים את ״יונייטד של מוריניו״. בשונה, הפעם יש לנו שמות קצת יותר מנצנצים. תוצאות טובות אך הן מושגות בכדורגל פחדני, אפור, ולא יצירתי. כל זה לצד בזבוז של סכומי עתק.
רוצה לומר, אם כבר שונאים אותך אז תוודא שזה יהיה בגלל שאתה הטוב ביותר.

אז לא הכי מבריקים, ולא הכי חדים.
ובכל זאת, בשני המשחקים האחרונים שלנו, שאלו משחקי חוץ קשים, השכלנו לכבוש שבעה שערים.
כמות הפוטנציאל פה היא עצומה (עוד מישהו רוצה להעיר על הפרסונל של יונייטד בהתקפה?).
התחושות הן טובות לאחר שפתחנו את רצף המשחקים הקשה עם 6/6 נקודות.
ועדיין, יש לי בעיה עם האטיטיוד של מוריניו. כבשת שני שערים מוקדם, למה רק להתגונן? למה לא לנסות קצת להניע את הכדור? ההגנה שלך נראית כמו קרקס ואתה אשכרה בונה על בונקר ב-80 הדקות שנותרו.
אז היום זה הצליח. היום שיחקנו מול ארסנל וכולנו יודעים עד כמה היא נאיבית. שבוע הבא אנחנו בסרט אחר לחלוטין, וזה לטעמי כבר לא יספיק.

פוגבה בחוץ זו חתיכת מכה בשבילנו...

 

מנצחים בהרבה משחקים ואוספים הרבה נקודות, מבלי שנרגיש שאנחנו באמת משחקים טוב. סופגים מעט שערים, כשאנחנו מרגישים שוב ושוב שההגנה הרבה יותר פריכה מהסטטיסטיקה. כובשים הרבה שערים, למרות שההתקפה לא באמת מרשימה וחלק משחקניה נראים לא טוב.

במובנים מסוימים, הקבוצה של העונה דומה לקבוצה מהעונות האחרונות של פרגוסון. וזו ממש לא מחמאה. אני מצפה ליותר מקבוצה של מוריניו. אני מצפה לסדר, שמשחק הגנה זה משחק הגנה. שאם מתגוננים - אז שסיכה לא תעבור. אז לנצח את ארסנל בחוץ זה נהדר, וגם אם לא ננצח את סיטי או לא ניקח אליפות בעונה שבה ניצבת מולנו - אם היא תמשיך כך - קבוצה רצחנית, זה גם בסדר. אבל אנחנו צריכים לראות משהו אחר.

 

אחת ולתמיד סתם אגדה שיונייטד לקחה אליפויות בלי סגל נוצץ.
נראה לך שפרגי יכל לקחת אליפויות ועוד ברצף של 3 בלי וורלד קלאסים?

פשוט הוא היה גם אלוהי הרוטציה וידע לאתר ולהשתמש בשחקנים האלה שיסתמו לו חורים. לדעתי זה החל עוד מלי שארפ. גם פיל נוויל ואושי אגדות של התחום.
והדבר השני לא מעט שחקני וורלד קלאס הוא עצמו הפך לכאלה.

הסגלים של יונייטד היו נוצצים מספיק. גם מגוונים בהתקפה.

@אמיר ע התקפת יונייטד פרסונלית חזקה ומוכשרת. הרבה פעמים מוריניו לא מטיב איתה.
שוב הסגל של יונייטד בהחלט במקומו הטבעי בטבלה. לא רואה בזה הפתעה או שוד. יש עם מה לעבוד ועוד איך. כמובן שצריך עוד תיקונים.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

קוראים לזה קנאה.
יש סוג של קנאה ללא רוע- משהו כמו של וואו
הלוואי והיה לי גם את הפרארי כמו שלו
ולעומתה יש את הסוג האחר - הלוואי שיתהפך וישרף בפרארי שלו.
סוג הקנאה שלך מגדיר אותך.

 

אתמול בפתיחת המשחק שיחקנו ממש טוב. גם אחרי ה2-0, שיחקנו עם עקבים, הגענו לעוד מתפרצת - שתי מתפרצות מסוכנות, היה ממש כיף לראות אותנו. לאחר מכן ארסנל עלתה עם כולם למעלה במטרה לחזור למשחק והמגמה השתנתה, אבל אלה היו בהחלט דקות של כדורגל טוב.

הגנתית, אסור לשכוח ששני הבלמים הכי טובים שלנו העונה (באיי וג'ונס) נעדרו, ונכון לכרגע גם רוחו וגם לינדלוף לא נותנים לנו את אותו שקט בהגנה.

בשורה התחתונה, 3-1 בחוץ מול ארסנל, כשאנחנו גם בעשרה שחקנים בעשרים הדקות האחרונות, זאת תוצאה נהדרת (בטח כשזוכרים את הביקורות על מוריניו במשחקי החוץ מול הגדולות לפני המשחק אתמול).
אני גם אמשיך לטעון שקצב צבירת הנקודות הוא בהחלט טוב ושזה פחות מורגש בגלל צבירת הנקודות הפסיכית של הסיטי.

נכון, גם אני מאוכזב מכך שאנחנו עדין לא מצליחים לייצר יציבות. שלפעמים יש הבדלים עצומים, אפילו באותו משחק, באיכות שאנחנו מציגים. יכולים לתת חצי שעה נהדרת ואז לתת חצי שעה שבלי דה חאה ארסנל חוזרת מ2-0 ל2-2. זה משהו שבהחלט מציב סימני שאלות לגבי המשך העונה שלנו ומשהו שנהיה חייבים לשפר.

 

@Sir Alex Ferguson מהבחינה הזו, זה קצת מזכיר את משחקי החוץ נגד צ'לסי וסיטי בעונה האחרונה של פרגי. פותחים טוב, כובשים, מובילים 0-2, מאבדים את רסן המשחק לגמרי, סופגים פעמיים, בסוף - בנסיבות שונות, נגד צ'לסי זה היה שני אדומים וגול מנבדל, נגד סיטי גול מזליקי בדקה ה-90 - מנצחים.

היו מעלות במשחק אתמול, ללא ספק (אם כי צריך לזכור: ארסנל איז דה ניו 'לאדס, איטס ספרס'). אבל גם פגמים.

 

אני חושב שחוסר היציבות נותן פתח לכל אחד לראות את הדברים שהוא רוצה. אחד יתמקד בדקות הטובות בפתיחה, במתפרצות לאורך כל המשחק, והשני יתמקד בדקות אחרי ה2-0, במשחק ההגנה הרע לאורך המשחק.
זה כמובן לא רק אתמול, אלא משהו שמסמל את כל העונה שלנו. גם בווטפורד היינו נפלאים עד הטעות של רוחו ומשם היינו פתאום קבוצה אחרת לגמרי.
זה כמובן בעייתי, וגם עלה לנו בנקודות העונה, אבל מצד שני אסור לנו לתת לזה לצבוע את הכל בשחור כמו שהרבה אוהדים שלנו עושים.
בדקות רבות אתמול שיחקנו כדורגל כמו ששנים לא שיחקנו מבחינת משחק הלחץ ומשחק המתפרצות. אני חושב שלהגיד שמוריניו הזכיר את פרגוסון, גם אם מדובר בשנים האחרונות של פרגוסון, זה עדין מחמאה, כי בשנים האחרונות של פרגוסון עוד זכינו בתארים ובאליפות, ואני חושב שאף אחד לא היה מתנגד לשחזור השנה האחרונה של פרגוסון אצלנו (גם אם כולנו מעדיפים לשחזר את השנים הגדולות של פרגוסון או את השנים הגדולות של מוריניו).

 

חחח אין הוא כזה מעתיקן. אין דברים כאלה.

 

מבחינתי הניצחון אתמול הוא עוד צעד לכיוון המטרה שהייתה לנו לפני המשחק אתמול ותהיה גם אחריו והיא לסיים את העונה בטופ 4 כי עם כל הכבוד לניצחון המרשים באמירויות אפשר היה לראות בברור עד כמה אנחנו אומללים במשחקים מול הגדולות ועד כמה דה חאה הוא אולי השחקן היחיד אצלנו שעונה על ההגדרה של כוכב ברמה העולמית.

קשה לי להאמין שנצליח לנצח בשבוע הבא את סיטי במיוחד שנהיה בלי פוגבה,אני כמעט בטוח שמוריניו יציב מערך טקטי וינסה לגנוב ניצחון אבל אני מתקשה לראות אותו מצליח בכך. בכל מקרה אם נפסיד אי אפשר יהיה להיות עצובים יותר מדי ויהיה פשוט צריך להמשיך הלאה ולצבור נקודות מול קבוצות שהן לא יותר טובות מאיתנו.