מנצ'סטר יונייטד 2017/18-מוריניו מכה שנית

כאן זה עיוות המציאות. היו לו שנים של דמדומי קריירה אבל מבלי לכפות את עצמו על הסגל אלא קיבל דקות במינון הנכון.
על שיאו אין מה להרחיב. הוא היה גם עילוי אדיר למן ההתחלה ומאלה שמימשו את ההבטחה מעל ומעבר.
קין פסול עדות על יונייטד.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

אני מסכים שגיגס מימש את הפוטנציאל שלו, אם כי, לא בדרך אליה לרוב אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את המשפט הזה על מישהו.
הוא מימש את הפוטנציאל שלו בדמות קריירה ארוכה מאוד ומרובה בתארים אין ספור ביונייטד, וזה כמובן מימוש פוטנציאל שכל שחקן אחר רק יכול לחלום עליו.

אבל מבחינת כישרון טהור, מבחינת איך שהוא היה נראה בשנים הראשונות לפריצה שלו לקבוצה הראשונה והגבהים שפינטזנו שאליהם יגיע בעקבות הכישרון הזה...

אז לא, במובן זה הוא לא מימש את עצמו עד הסוף. הוא תמיד היה שחקן מרכזי בקבוצות השונות של פרגי, לא פחות ולא יותר.
ממישהו שבאמת היה כל כך, כל כך טוב בתחילת דרכו, היית מצפה שיהיה ה-שחקן.

אני רואה משחקים שלמים של יונייטד מתחילת שנות ה 90 ואני חושב לעצמי, "יא אללה, מה שהוא עושה לשחקני ההגנה שמולו... זה כמו לראות את מסי בגיל 18 ולהזיל ריר".

ציפיתי מגיגס להגיע לגבהים של כריסטיאנו רונאלדו ביונייטד- להיות ה-שחקן, להיות ה X FACTOR שלנו שמנצח משחקים מכלום ושום דבר, שהקבוצה היריבה בהתכוננות שלה למשחק נגדנו חושבת רק על איך היא הולכת לעצור אותו...

חוץ מהשנים הראשונות שלו בקבוצה, ולאחר מכן הבלחות של כמה חודשים פה כמה חודשים שם.... הוא יכול היה להיות טוב יותר ממה שהיה בפועל.

האריכות של קריירה שלו, הנאמנות שלו (ליונייטד ;-) ) , הוורסטיליות שלו, שיאי התארים וההופעות שלו... כל אלה אי אפשר לזלזל בהם אפילו לא לרגע,
אבל זה מימוש אחר של פוטנציאל.

... ולגבי הכתבה הזאת מסקיי ספורטס וזה שהוא הולך לויאטנם...
meh. מדובר על ימים בודדים לאורך השנה שהוא באמת יצטרך להיות שם. הוא יהיה שם על תקן יועץ שקר כלשהו. הוא בטח הולך להרוויח מיליונים על מעט מאוד מאמץ רציני.

מה יש לבקר אותו על כך? הוא לא הולך לאמן בליגה הויאטנמית במשרה מלאה.
הןא הולך לעשות כסף מכלום ושום דבר,
ואף אחד מאיתנו לא היה מסרב להצעה כזאת (כל עוד זה כמובן לא היה מתנגש עם משהו אחר שממש היינו רוצים לעשות).

לא רואה בזה שום דבר מביך.

 

לא פייר להשוות לרונלדו - הוא מכונת כדורגל המושלמת ביותר שנוצרה. שילוב נדיר של נתונים אישיים, בריאות, כישרון ומקצוענות. האיש פנאט אמיתי של שמירה על גופו.
גיגס נתן ליונייטד יתרון גדול בפריצת הגנות צפופות עם המהירות ומעל הכל חוכמה וטאץ'. הוא היה מכונת בישולים מטורפת. הוא לגמרי מיצה את הפוטנציאל וגם שמר על גופו. לשחק אחרי 35 ברמות האלה לשחקן התקפה זה דבר נדיר.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

לא יודע איזה מסי ראית בגיגס בשנות ה90.

בחיים לא הייתה לגיגס את השליטה בכדור שיש למסי שלא לאמר יכולת בעיטה וכניסה לרחבה שמזכירה משהו ממסי.

היה לו דריבל טוב לליגה ולסוגי המגנים שעמדו מולו בניינטיז ומהירות מופלאה על האגף.

הוא לגמרי מימש את עצמו כשחקן לדעתי ובדמדומי הקריירה המציא עצמו מחדש על תקן של פליימייקר מהמרכז.

תמיד היה ציר מאוד מרכזי בקבוצות שלנו, תמיד שמר על הגוף שלו ומקצוען על המגרש.

התרומה שלו הייתה הרבה יותר מהמספרים.

אני ראיתי אותו בלייב בניינטיז ולא באמת ציפיתי שיעשה משהו מעבר למה שעשה.
האורך של הקריירה שלו הפתיעה אותי וכנראה את כולם.


בקשר לקריירת האימון,
משהו בי אומר שאם קבוצות מעדיפות את הודג׳סון, מוייס או אלרדייס ולא אותך, אז אולי אתה דווקא עושה משהו נכון.

רוצה לומר, ברור שיש פוליטיקה מאוד מיושנת בגווערדיות של מועדונים בליגה שמעדיפים בשעת צרה לקחת את הגוד פלאס שהם מכירים ושיורידו אותם בביטחה למטה.

כמה גיגס גרוע כמאמן אני לא יודע ולא אנסה לנחש כי זה לא יצא לפועל.

 

להגיד שהוא לא מיצה את הפוטנציאל כי לא היה מסי או רונאלדו - זה בגדול אומר שאף אחד לא מיצה את הפוטנציאל.

 

אם אנשים רואים משחקים שלנו מהניינטיז בחמש גולד ומזה מסיקיפ שהוא היה צריך להיות הרבה הרבה יותר גדול אז הם פשוט לא ראו את הקלטות הנכונות.

בשנות ה90 אף אחד לא חשב בכלל לשים את השם של גיגס יום אחד באותה רשימה של דל פיירו, או ברקאמפ, אפילו אוברמארס היה להיט גדול יותר לקראת סוף המילניום.

עצם זה שהוא בהחלט שם בסוף הקריירה ואת חלקם עבר במעמד אז ברור שהוא לגמרי מיצה את עצמו.

 

החיסרון היחיד שלו היה שלא היה קליני מול השער. לא הפך לסקורר. בעונת הדאבל הראשונה של יונייטד הוא כבר הגיע לדאבל פיגרס בליגה והיה בסיס לחשוב שהנה הוא גם יהפוך לכובש שערים טוב, אך זה נעצר. אבל לא נורא, יונייטד היו מוצאים את הסקוררים, גם הסגנון הטיב עם החלוצים.
גם בראשו של גיגס הייתה יותר מחשבה איך לבנות את הגול מאשר איך לסיים. אין מה לעשות חוש לשערים זה משהו מולד.

זה גיגס הישן והטוב

 

האזכור שלי את מסי הצעיר היה לא במקום כי זה מתפרש כאילו ציפיתי מגיגס לגדול להיות השחקן הכי גדול בהיסטוריה.... אבל כמובן שלא התכוונתי שהוא אמור היה להיות מה שמסי או רונלאדו נהיו. שחקנים כאלה יש רק פעם במיליון שנה.

השוותי אותו למסי בגיל 18 כי בזמנו, הכישרון שלו (של גיגס) בגילאים הצעירים היה נראה לי פסיכי, כזה שיגרום לאנשים לדבר עליו בתור הווינגר הכי טוב שהם ראו בשנותיהם כאוהדי יונייטד וכו' וכו'... הוא היה נראה לי מוכשר יותר ממה שהיה נראה לי כריסטיאנו, נניח, מבחינת כישרון פרופר. ואילו בסיכום קריירת הבוגרים שלו אני לא יכול לומר שהוא היה שחקן בממדים "פסיכיים"- תוך כדי שאני משווה אותו לרוי קין או פיטר שמייכל, למשל, שמבחינתי כן היו כאלה בשיאם, גם אם היה קצר הרבה יותר מזה של גיגס.

בינתיים, בנושא אחר,

ליאם מילר מיודענו נלחם על חייו ברגעים אלה:

 

גיגס היה שחקן במימדים פסיכים לגמרי. לא חייבים לכבוש בשביל זה 500 שערים בקריירה.

 

תראה, האיש חשב שהוא צריך להיות מנג'ר מנצ'סטר יונייטד.

אז או שהאיש שחשב שהוא צריך להיות מנג'ר מנצ'סטר יונייטד לא מוכן לעבוד קשה על מנת להוכיח את יכולות האימון שלו.
או שאף אחד לא חשב שזה רעיון חכם להפקיד את הקבוצה שלו בידי האיש שחשב שהוא צריך להיות מנג'ר מנצ'סטר יונייטד.

פדיחה.

 

גיגס בעצמו הודה שבשלב די מוקדם בקריירה שלו הוא הפסיק לרוץ בכל הכוח, ומסיבה ברורה: שריר הירך שלו לא החזיק. והיו לו כמה תקופות - אביב 97/98 היא אחת מהן - שראו שהוא באמת הסיר מעצמו את כל השלשלאות ושיחק כדורגל מופלא, באמת מופלא. הבעיה שבכל פעם שזה קרה, תוך כמה משחקים הגיעה הפציעה התורנית... לא סתם אחרי הגול ההוא ב-99' פרגוסון אמר לו שריאן גיגס הזה צריך להופיע יותר (או משהו בסגנון), אבל הגוף לא איפשר לו. אז הוא פיתח כדורגל אחר, חכם והכל. אבל אם הוא היה מסוגל לשחק כדורגל של 200 קמ"ש בתכיפות גבוהה יותר, השחקן שראינו בשנים הראשונות היה יכול להיות שם אפילו יותר.

ולגבי הקריירה החדשה שלו? האיש לא רוצה להתאבד על תפקיד של מנג'ר, זה ברור. להתחיל במקום נמוך יותר. הווייטנאם הזה, זה שטויות. אבל כשכמה משרות בפרמייר ליג מתפנות מאז תחילת העונה ואף אחד לא מסתכל עליו, זה אומר הרבה.

 

אני דווקא מתחבר למשפט האחרון שבהודעה מעלי.
הוא מובטל שראה משרות מתפנות ושאף אחד לא פנה אליו ועבורו זה היה משהו בסגנון קריאת השכמה.
האם המשרה הזו היא גאווה גדולה?
ברור שלא.אבל גם לא פאדיחה זו עבודה .הוא בחר להתפרנס ממנה ובכסף גדול וגם לעסוק בתחום היחיד שהוא מכיר ושהוא טוב בו.
אקנח בקלישאה שעובדת במקרה הזה.
״כל עבודה מכבדת את בעליה״

 

הקטע הזה של להאדיר את סקולס זה נכון (ואני מדבר בתור מישהו שסקולס הוא השחקן האהוב עליו אי פעם).
קשה לי לחשוב על יותר מידי אוהדי כדורגל שאני מכיר מחוץ למעגלים של אוהדי יונייטד,

שידברו על סקולסי באותה הנשימה כמו פירלו, ובטח שכמו צ'אבי.