מנצ'סטר יונייטד 2017/18-מוריניו מכה שנית

לדעתי ברמה, ביציבות דה חאה עולה על שמייכל וואן דאר סאר.
והוא גם נגע בפיק שלו מגיל צעיר הרבה יותר משהם הגיעו אליו(בעיקר מראה באיזה עילוי מדובר).

העובדה גם שהוא בערך השוער הכי יציב בעולם למרות שהוא עבר 4 מאמנים שונים בקבוצה ומ2012 לפחות לא משחק בכלל עם הגנות שמתקרבות לרמה שהשניים האחרים זכו לה, לא פחות ממדהימה ובעצם מספרת את כל הסיפור בהקשר שלו.

אימפריה של איש אחד, לדעתי הגדול ביותר שהיה לנו.

 

שמייכל וואן דר סאר גדלו לפני בוסמן וגם למעשה עד גיל 20-21 היו חובבים. גדלו בתנאים אחרים מדה חאה בקיצור.
לדה חאה יש תכונה אחת מאוד דומה לשמייכל וזה שהוא מסוגל במשחק נתון לנעול את השער מה שנקרא.
אבל עם כל הכבוד שמייכל שינה את כל התפיסה של השוערות אצלינו ואולי בכלל בכדורגל ויש לו יחד עם בופון את הנתונים הטבעיים הטובים ביותר שראיתי אצל שוער.

 

לא אמרתי שלא.
שמייכל היה שוער ענק, שגם הביא הרבה דברים חדשים לכדורגל האנגלי של אז וברמה הכי גבוהה.

ועדיין, לדעי דה חאה זוהר בתנאים הרבה יותר קשים ובאופן כללי שוער יותר שלם, אתלטי משניהם.
גם משחק הרגל שלו לא נופל ממשחק הרגל הידוע של ואן דר סאר.
באמת שוער בלי חורים , יציב, שקט מחוץ למגרש.

די מדהים שהוא פה אחרי הקיץ המטורף הזה בכדורגל העולמי ועוד בלי רעשי רקע, פייר לא האמנתי שזה ילך כזה חלק.

 

ביג פיט היה כריזמתי ברמה שלא תיאמן, וזה משהו שנצרב מאוד חזק בזיכרונותשל כולנו...

אבל הוא היה טועה לעיתים קרובות יותר מוואן דר סאר ודה חאה ...

לא יודע איך לדרג אותם.. כולם ענקים

 

נכון הוא היה נוטה יותר לשטויות מואן דר סאר ואולי גם מדה חאה. לכל אחד יש חסרונות. אבל צריך לזכור שברגעים החשובים הוא תמיד היה שם ותמיד נתן משחקי שיא.
צריך גם להבין שיכולת המנהיגות של שוער בלנהל את ההגנה שלו היא מאוד חשובה.
ואן דר סאר שיחק עם שחקני הגנה טובים יותר לטעמי. הוא הביא לקבוצה המון שקט בעמדה וגם המון ריכוז מצידו כמעט ומנע מצבים שספגנו בגללו.

בשבילי שמייכל תמיד ישאר מספר אחד.

 

שמייקל, בגלל היתרון הפיזי העצום שלו והחוזק המנטלי שלו, שלט ברחבה כמו שלא ראיתי שום שוער מעולם שולט.
המימדים שלו ייצרו לחץ אצל שחקני התקפה. כשהוא היה יוצא לכדור גובה או אפילו לאחד על אחד עם העוצמות שלו והגודל שלו זאת הייתה הרתעה אדירה.
גם לדה חאה וגם לואן דאר סאאר היו תחומים ספציפים שהם עלו בו על שמייקל, אבל מבחינת המכלול, השליטה ברחבה של שמייקל, היא משהו שמבדיל אותו מכל השוערים האחרים שראיתי (בופון הכי קרוב לזה), והופך אותו לדעתי להכי טוב בכל הזמנים (לא רק אצלנו).

 

אני חושב שהמעמד של ולנסיה ושל פוגבה/מאטיץ' הוא כל כך חזק (לדעתי ביחד עם דה חאה ולוקאקו הם הבאנקרים שלנו בהרכב), שהסיכוי היחידי שנראה את יאנג/פלאיני בהרכב במשחק חשוב זה במידה ואחד השמות למעלה פצוע או מורחק.

 

אחי מותר לי להיות גרידי
בכל זאת הגרון יבש

 

רציתי לכתוב שVDS נהנה משתי מפלצות הגנה בזמנם כמו ריו ונמניה ושהם בהחלט שותפים לגיטימים להישג שלו בעוד דה חאה עשה את זה למרות ההגנה ושזה הבדל ענק.
אבל אז קראתי שכתבת פחות או יותר את מה שרציתי לומר. ובכל זאת לחדד משהו שכתבתי בדיון המחזור. דה חיאה די תקוע ברחבת החמש ולפעמים על קו השער ממש כי הוא סומך על הפנתריות שלו
גם מבחינה אתלטית וגם רפלקסיבית.
משכך כשכדור האויב מסתובב ברחבת החמש
עושה לי כיווצים בקיבה כי בערבוביות כאלו הסיכוי
שיבוא איזה דמיקולו תורן שיפציץ את הכדור
הוא די גבוה

 

אני לא יודע אם לשייך את זה לנוסטלגיה ןלעובדה שהוא היה השוער הראשון שראיתי כאוהד יונייטד או לכך שבאמת אני חושב את זה מבחינה אובייקטיבית אבל לדעתי שמייכל השוער הכי טוב שראיתי אי פעם(לא רק באולד טראפורד).
הנוכחות, הכריזמה, השליטה ברחבה, כילד הייתי מסתכל עליו כמו על חצי אל.
זה לא גורע שום דבר כמובן מואן דר סאר, דה חאה, או כל שוער גדול אחר(בופון וכו') אבל בשבילי-לא היה ולא יהיה כמו שמייכל.

 

דווקא השוער הכי דומה לשמייכל שאני יכול לחשוב עליו הוא אוליבר קאן, מבחינת ההרתעה שהוא היה יוצר אצל שחקני ההתקפה שנגדו, השליטה ברחבה, הצרחות על שחקני ההגנה שלעיתים איימו להתפתח למכות של ממש..

לא משתווה לשמייכל, אבל בהחלט מזכיר אותו

 

סולשאאאר מדוייק. בזמנו בלייב הרגשתי את מה שציינת ולא פעם אחת

 

מה שעד היום לא הבנתי הוא מדוע בקיץ 2003 הביא פרגי ליונייטד במקום בארטז את טים האוורד האלמוני וחסר הנסיון ולא ניסה להחתים את ואן דר סאר ששיחק באותה עת בפולהאם הקטנה ולא נראה שהיה כל כך קשה להוציא אותו ממנה.
מעניין כיצד היינו נראים בעונות 2004 ו-2005 אילו היה עומד בשערנו שוער ברמתו של ואן דר סאר.