ליברפול 2017/18: חזרה לצ'מפיונס ליג

1. פאולר לפני הפציעות
2. סווארז
3. טורס
4. פאולר

 

אואן לפני הפציעות זכה בכדור הזהב

 

אז תבחרו אותו להיכל התהילה שלכם.

 

מאוד פחדתי ממנו לפני הפציעות אבל הוא לא קרוב בכלל ללבל של סווארז.
כדורגל שונה לגמרי.

 

סוארז היה הכי טוב שהיה לנו.

אבל פאולר לפני הפציעות היה מספר 2. הוא היה יותר קטלני מכל אחד אחר. כל נגיעה שלו היתה יכולה להסתיים בגול. בגובה, בימין, בשמאל, מ2 מטר או 30. כשהוא היה מקבל כדור באזור של הרחבה זה היה גול. הוא היה אחד הפינישרים הכי טובים שראיתי, ממש ממש בטופ העולמי.

הוא גם ממש "אהב" לשחק נגד יונייטד שזה הבונוס הכי גדול.

הפציעות גמרו אותו, הוא לחלוטין לא היה אותו שחקן (כמו שאואן לא היה אותו שחקן אחרי הפציות וגם טורס).

אליל, אחד השחקנים הכי אהובים עליי בכל הזמנים. למרות שהיה ברור שהוא כבר לא באמת שייך לרמות האלה, הטירוף שהיה כשהוא חזר היה נדיר.

כמובן שזה לא רק היכולת האדירה שהיתה לו אלא גם העובדה שהוא היה סקאוזר. הוא תמיד נתפס כמו חלק מהאוהדים (בניגוד לאואן שאף פעם לא באמת היה אהוב כמוהו). מעל הכל כנראה זה התמיכה בשביתת עובדי הנמל ביחד עם מקמנמן.

 

אפשר להגיד שגם אואן סקאוזר. פשוט אבא שלו שיחק מחוץ לעיר בזמן שנולד והיה ילד. המשפחה שלו מליברפול.

 

האמת שהקריירה של שלושת הכוכבים הגדולים של ליברפול בשנות ה-90 ותחילת שנות ה- 2000 (פאולר,מקמנמן ואואן) הלכה לאיבוד בשלב מוקדם יחסית הן בגלל פציעות טורדניות(אואן ופאולר) והן בגלל החלטות שגויות(מקמנמן).

פאולר חרף היותו שחקן ענק הוא ללא ספק אחת הדמויות הטרגיות בתולדות הכדורגל האנגלי-בליברפול הוא נפל על השנים הרזות של המועדון שהחורבן שהשאיר בו גרהאם סונס עדיין נתן היטב אותותיו(אפשר להגיד שעד היום) ואילו בנבחרת הוא לא יכול היה לסכן את מקומם המובטח בחוד של שרינגהאם ושירר והוא היה שם שחקן שולי שלא השאיר יותר מדי חותם. חבל.

 

התכוונתי שאואן פשוט אף פעם לא ממש נתפס כ"אחד משלנו" עבור האוהדים. לא יודע להגיד למה בדיוק וגם לא ממש התעניינתי. אבל זה לא התחיל רק כשהוא עבר אלא תמיד היה. הוא אף פעם לא דיגדג את רמות האהבה שפאולר קיבל.

אם אני לא טועה גם בנבחרות הצעירות פאולר לא ממש קיבל קרדיט. הם לא ידעו להעריך אותו. זה לא רק שהוא לא שיחק בהרכב, הוא בקושי היה רואה דקות בכלל.
אחד האנדרייטדים הגדולים שבעשורים האחרונים באנגליה.

 

לא חושב שאני יכול להעיד באובייקטיביות בנוגע לדיון אואן-פאולר.
אבל לזכותי ייאמר שחולצת הכדורגל הראשונה בחיי הייתה של רובי פאולר מעונת 95/96 והמספר 23. פאולר היה סקורר מדהים, היו לו כישרון מדהים לייצר שערים ממצבים שלא חשבת בכלל שאפשר לסכן את השער.
אואן היה הפינישר הכי מרשים שראיתי בחיי. לא אומר שהוא חלוץ גדול יותר מהנרי או סוארז, אבל מבחינת סיומת? אני מוכן להמר שהוא בטופ של ה-Conversion Rate אצל חלוצים שהבקיעו למעלה מ-100 שערי ליגה. לא הייתה זווית ממנה הוא לא ידע למצוא את הדרך לשער.

אחת הבעיות הכי גדולות של אואן הייתה שהוא אף פעם לא באמת התחבר למנטליות הליברפוליות. אני זוכר שקראתי כתבה מדהימה על הקריירה של אואן, חיפשתי אותה עכשיו דקות ארוכות ולא הצלחתי למצוא, אבל דיברו שם על ההתפתחות של אואן, על עצם זה שהחל מגיל 6-7 היה ברור שהוא כישרון על ושגם בגילאי 12 כשהוא שיחק עם קבוצות הגילאים של 14-15 הוא היה בפער השחקן הכי טוב על המגרש. אם מישהו זוכר את הכתבה או מצליח למצוא אותה זה יהיה נחמד, אחת הכתבות הארוכות והמרתקות שקראתי בחיי.
אחת הבעיות הכי גדולות שלו שהוא אף פעם לא באמת התחבר לקהילה או לאוהדים. היה בו משהו מאד מנוכר ומאד אליטיסטי, כזה שאוהדי ליברפול שמזדהים עם כוכבים ממעמד הפועלים לא הצליחו להתחבר.

 

אולי זו הסיבה שפאולר התקבל בברכה ובשמחה רבה כשחזר לליברפול באמצע עונת 2006 למרות שהוא כבר היה אוברייטד מוחלט ורחוק שנות אור מימיו הגדולים ואילו אואן לפי מה שזכור לי נדחה ע״י ליברפול כשרצה לחזור אליה בקיץ 2009 והלך לבסוף ליריבתה המרה ביותר ממנצ׳סטר.

נ.ב-למה לא רשמת כלום על מקמנמן?

 

לא חושב שמקמנמן עשה בחירה לא טובה...הוא עבר מליברפול כושלת לקבוצה הכי טובה באירופה בזמן ההוא. אחלה החלטה.
זה שאנחנו נדפקנו על הדרך...

מקמנמן אחד הדריבלסטים הטובים שראיתי אצלנו אבל מאוד לוקה בסיומת והיה נותן ממש מעט שערים בעונה.
אני חושב שגם הוא כמו פאולר, היה גדול אבל בהשוואה לסווארז/קוטיניו...רמה אחרת.

אואן היה ענק, הוייה בנה קבוצה שלמה שתעבוד קשה ותעיף להסקי שיוריד לאואן.
לדעתי היה במעט פחות טוב מפאולר פשוט כי הגולים שלו היו פחות מגוונים, הוא היה פחות סקורר בעיני.
שניהם כמו שכבר כתבתי, פחות טובים מטורס שהיה לו כוח פריצה מטורף ויכולת ליצור מצב מחצי מצב שלא הייתה לשניהם. ושלושתם פחות טובים מסווארז שהוא חתיכת יצור, הוא לא בר השוואה לשום חלוץ שלנו.

וודברן נתן עכשיו גול ענק לוויילס ומאוד חשוב גם. הילד הזה הולך להיות ענק, אני אומר את זה בהכי הרבה ביטחון שאפשר על מישהו בן 17. טכנית הוא אדיר לגילו.

 

אני חושב שפאולר היה הפינישר הכי טוב שראיתי.

מקמנמן היה השחקן האהוב עליי. הוא היה ענק, דריבליסט ומוסר מהטובים באירופה.

@owen11111 אני לא מכיר את הכתבה שאתה מדבר עליה אבל אני זוכר שאואן נחשב עילוי ענק כבר מגיל צעיר. הוא גם היה מתאגרף יחסית מוכשר בתור ילד, אגב.
לנקודה עצמה שהיה עילוי כבר מגיל צעיר ושיחק בקבוצות גיל גדולות יותר - זה לא משהו שייחודי לו. כן, ידעו שהוא משהו מיוחד מאוד כבר מגיל 12-13 אבל גם פאולר, מקמנמן וג'רארד היו כאלה.

אני בזמנו ראיתי דיון שדובר בו על הכשרונות האלה ונאמר שם שכשצומח מישהו באמת מיוחד (לא ילד מוכשר מאוד אלא כזה שאין צל של ספק שהולך להיות כוכב) אז כולם מודעים לזה. כל העיר ליברפול ידעה על השחקנים הנ"ל מאז שהיו ילדים וכל העיר ידעה על רוני.

 

אואן כיכב בטורניר לצעירות, היה ברור שהוא הולך להיות שחקן שחקן.
הוא כישרון ענק שגם ענה על כל הציפיות. היו תקופות שאנחנו היינו הישגיים וכל הקבוצה הייתה תלוייה בו.
איפשהוא בניוקאסל הקריירה שלו הסתיימה, הוא נפצע המון וכשחזר אני מעדיף למחוק את מה שעשה לסיום הקריירה.

מקמנמן גם מהאהובים עלי אבל לטעמי אובר רייטד ע"י האוהדים שלנו, פשוט כי חוץ ממנו ראינו מעט מאוד קשרים התקפיים ברמה בכל השנים שסביבו.
מסירות ודריבל ברמה גבוהה, מעט מדי שערים.
זה אמנם כדורגל בעידן אחר אבל אני מסתכל על מאנה וקוטיניו, קשרים התקפיים והם לבל אחר ממקמנמן.
בכלל הקבוצה ההיא של מקמנמן, של קולימור ופאולר, הכי מזכירה את זאת של היום במובן שאנחנו יכולים לתת בכל משחק נתון 4 שערים אבל את הטמטום שלנו בהגנה נדאג לעשות כדי שלא להביא תואר.

 

מקא היה שחקן גדול והוכיח את זה בריאל. להיות שחקן הרכב בתקופה של דל בוסקה שם זה לא צחוק. גם בליברפול של ספייס בויז ללא ספק תרם ליצירתיות. אז הוא היה פחות טוב בכיבוש שערים. אז מה?

 

תרם, שחקן מצוין.
הבעיטה שלו גמרה אותי, מאוד חלשה ורכרוכית. סיומת בינונית ומטה.