מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

תכל'ס אני לא ממש יכול להתגעגע לתקופה שקרתה לפני שנולדתי...סקיי נכנסה לתמונת הפרמיר ליג בתחילת שנות ה 90, כשהייתי עוד זאטוט.
אולי זה יותר מהכל תחושה של החמצה, על מה שלא חוויתי.

אבל אני גם לא מסוגל ולא ממש רוצה לדמיין איך זה להיות מישהו שגדל על יונייטד של שנות ה 60, 70, 80, שהיה רגיל לשלם גרושים על כרטיס וללכת להתפרע ביציע העמידה... והיום לראות את כולם בקהל משחקים עם הסמארטפונים שלהם במקום להסתכל על המגרש... זה גם מבאס רצח.

 

לא יודע מה החוקים בליגה בספרד ובגרמניה, אבל באלופות יש גם את חוק שחקני הבית ושוב אין לזה השפעה על המחירים.
הכל מגיע מהתקשורת האנגלית. אם היא החליטה שהארי קיין אחרי עונה שווה 50 מיליון פאונד, אז היא תרוץ עם זה עד שזה יקרה. תקשורת אמיתית שוחטת מועדון שדורש סכומים כאלו. באנגליה הכל מעוות עם התקשורת. הם מחריבים את הכל.

 

באלופות יש חוק של LIST A ו - LIST B, זה קצת משפיע על סגל למשחקים אם בכלל.
אף אחד לא החליט שהוא שווה ככה פרט לדניאל לוי שיודע שבמחיר הזה הוא יכול למכור אותו אם ירצה.

 

אין שום השפעה. בפרמיירליג יש חוקים הרבה יותר טובים לשחקני בית ובכלל לצעירים (כל שחקן מתחת לגיל 21 רשאי לשחק ללא רישום מוקדם).
תבין שהמחיר לא קשור לחוק הפרוץ הזה. הבאתי לך כבר דוגמאות איך קבוצות ללא שחקני נוער מתמודדות איתו.

התקשורת האנגלית החליטה שהוא שווה את זה ומציינת את זה בכל כתבה עליו. דניאל לוי יכול לרצות גם 80 מיליון, תפקידה של התקשורת זה להחזיר אותו למציאות. לא לעודד שטויות כאלו.

 

כשאני התאהבתי ביונייטד ובכדורגל זה בדיוק השנים האלה, כשהיריבות בינינו ובין ארסנל בשיאה... יש להניח שבתור ילד בן 10 שנאתי אותם יותר מכל קבוצה אחרת בעולם...

אבל היום, כשאני מכיר את יונייטד ואת ההיסטוריה הרבה יותר טוב, כשאין שום שחקן שאני מתעב יותר מאת ג'רארד (וחלק מזה, אני מניח, הוא משהו שאתה בעצם כופה על עצמך, כאוהד שלא גר באנגליה, שלא חווה את היריבות בין המאנקס לסקאוזרס מאז שהוא תינוק)
וכשארסנל כבר לא מרגישה כמו היריבה הכי גדולה בעולם, היום הרבה יותר קל לפרגן להם ולהגיד שהם היו פשוט קבוצה מדהימה בתחילת שנות האלפיים.

אלכס אמר שלדעתו יונייטד של 1995-2001 היא הקבוצה האנגלית הכי טובה אי פעם, אולי יחד עם ליברפול של שנות השמונים... אז את ליברפול ההיא כמובן שלא הכרתי,
אבל אני לא רואה במה ארסנל של 2002-2004 נפלה מאיתנו... הם שיחקו לפעמים כדורגל פשוט עוצר נשימה.

במאמר מוסגר, אגיד שבתוך כל סימני השאלה שמינוי אפשרי של מוריניו מעורר בי,
אחד הדברים שמרגשים אותי בתסריט הזה הוא שהמשחקים מול ארסנל וונגר יקבלו קצת את הצבע של פעם...
ההתרגשות שלי לקראת משחקים היא לגמרי ברמה אחרת אם אני יודע ששתי הקבוצות באות כדי להילחם, "לשבור רגליים" (כמובן שלא בכוונה ולא בצורה לא-ספורטיבית...)

שוב אני חוזר לניצחון האחרון שלנו על ליברפול, שכמו שכתבתי קודם לכן היה מן הסתם הרבה יותר כיף אחרי שהבקענו את הראשון,
אבל ברוב מוחלט של המשחק זה לא הרגיש כמו יונייטד נגד ליברפול.
אני אוהב לראות משחקים שלנו מלפני 20, 15 או 10 שנים ולראות את הדם החם שהיה בין השחקנים שלנו לבין אלה של ארסנל, ליברפול, לידס, סיטי במידת מה, ואח"כ גם צ'לסקי של מוריניו...
שחקנים באמת היו עולים למשחקים האלה "עם אש בעיניים ופלפל בתחת". אני מתקשה להיזכר בשלוף מתי בפעם האחרונה עלינו על המגרש כדי להילחם כמו חיות.

 

היא נפלה בכך שלא שמרה על אליפות מעולם ובכלל זכתה רק ב 3 באליפויות.
יונייטד הייתה עדיפה עליה באופי - בגארי נוויל וברוי קין וכמובן במאמן. יונייטד הייתה שנואה בכל רחבי המדינה זה המדד הכי טוב.

בהתקפה היא הייתה מוכשרת ביותר עם אגפים הכי טובים שאפשר לחלום עליהם ועם סקולס בשיאו באמצע.

 

כן, ברור שהיינו הרבה יותר חזקים מהם מבחינה מנטלית ועצם זה שזכינו בהרבה יותר תארים מהם, זה אומר את הכל,
אבל אני כיוונתי יותר לזה שהכדורגל שלהם, בשיאם, לא נפל מזה שלנו בשנים הכי יפות שלנו.

כמובן שלאורך זמן ומבחינת הישגים אין מה להשוות.

 

כדורגל מבריק שגם אני נהנתי ממנו אבל יונייטד הייתה יותר עקבית בכדורגל שלה שהוא יותר ישיר ותכליתי.
גם הקטע של שמירה על הכתר זה הבדל חשוב. זה לא קלישאה באמת יותר קשה לשמור על אליפות מאשר לקחת מקבוצה אחרת. לפחות באנגליה.
יונייטד של 95 -2001 נכנעה רק לפציעה של קין ב97/98. התקופה גם מאופיינת באחוזי הצלחה אדירים ברכש. שחקנים שהתאימו בול למרקם ולצרכים.

 

היינו גם קבוצה שיצאה למתפרצות קטלניות, עוד משהו שנסוג עם השנים. וגם היינו קבוצה שידעה מה ה-11 הבכירים שלה, פחות או יותר ולרוב יותר, והלכה איתם בקביעות. את זה הרוטציה של פרגוסון חיסלה, ולדעתי באופן קצת מופרז, אבל זה דיון שכבר התקיים כאן לפני מספר ימים.

איפה הימים היכולת לשלוף שמייכל או קנצ'לסקיס או סולשיאר בסכומים ההם. היום אתה שולף את מרסיאל, לא יודע מי זה, והוא עדיין עולה הוא תועפות.

 

לדעתי צריך להפריד למי שהגיע לפני בוסמן ואחריו. אחרי בוסמן אין מצב בעולם ששוער כמו שמייכל עד גיל 28 תקוע בדנמרק.
מצד שני לא רואה את סולשאר מגיע בתקופת חוק שלושת הזרים.

מאמין שיש סולשארים גם היום. צריך סקאוטינג ממש ממש טוב.

 

לא סבלתי את ארסנל. התגובה של ונגר אחרי ההתנפלות של השחקנים שלו RVN מעלה לי את הסעיף עד היום.
אבל הכדורגל שלהם היה... מדהים. גם אם לא הביא להם תמיד הצלחות. דניס ברגקאמפ - אחד הגאונים. הנרי? בזמנו עורר לי בחילה. היה שחצן, בכיין ותמיד נעלם במשחקים גדולים. רק אחרי שהוא עזב הבנתי שוואלה, הוא שחקן של פעם בדור.

היה לנו המון כישרון, אבל התבססנו על נחישות מהירות ותכליתיות. הרבה כדורי עומק והגבהות, שזה בתכלס מה שחסר לנו עכשיו.
בקהאם וסקולס עד היום הם המוסרים הטובים ביותר שראיתי. מוציאים פס על חצי מגרש כמו כלום.


זוכרים את ה6-1 מול ארסנל? הכדורים הארוכים שלנו פשוט חיסלו אותם.

 

לא רוצה להסיט שוב את הדיון אבל בחייאת דור, בתור מישהו שרוצה לעשות קריירה בתקשורת הספורט אולי כדאי שתלמד קצת על "הסאן". זה לא כמו "זבלונים אחרים" ולא "תמיד אומרים וזה ממש לא נכון".
זה לא סתם זבלון זה האמא של הטינופות. חלאות אדם במלוא מובן המילה.

 

לבקר את הסאן ואת הכותבים שם זה כמו לבקר את עולם הזנות ואת העוסקים בו.

תפסיקו להתעסק בבולשיט. אלא אם כן מדובר בפסטה.