תראה, אם הצל היה אומר "מי זה בכלל בני בגין שמתיימר להיות שומר הסף של הכנסת? כמה חוקים הוא חוקק? כמה פרוייקטים הוא קידם?" אז היינו יכולים להסכים איתו או לפחות להתווכח איתו. אבל הוא לא אמר את זה, הוא הסתפק ב"הבת שלו מוסלמית! הבן שלו בודהיסט!" ככה שאין מנוס מלקרוא לו צואה אנושית.
אפשר לקשקש עד מחר שהחברה שלנו הולכת ונעשית חשוכה. היה גם סגן רמטכל מפגר שאמר שאנחנו מזכירים לו את גרמניה של שנות ה-30. כשאתה מסתכל על התגובה של המצרים לקרב מחר נגד אורי ששון אתה מבין מה זאת באמת חברה פרימיטיבית וחשוכה, וכשאתה מסתכל על התגובה של החברה שלנו לקרב אתה מבין כמה אנחנו חברה נאורה וליברלית. אגב מצרים היא תמיד הדוגמא הראשונה שהשמאל מביא ל"איסלאם המתון" (הדוגמא השניה היא סעודיה...) אז אם זה עוד הצד המתון באיסלאם אתה מבין כמה הוא מסריח ומעוות.
ריקלין, באופן נוח, שכח לציין שלפי הכתבה שם הכל קרה באירוע הזה תוך שניות, ולא שהמחבל נוטרל ו-11 דקות אחר כך צץ חייל וירה בו בטענה לסכנה שאף אחד אחר לא חש. לא דומה אפילו.
וולאק אנחנו יותר טובים ממצרים. תסתכל על הסטטוסים של הצל והתגובות אליהם ותגיד לי שאנחנו חברה ליברלית ונאורה.
קראתי את הטוקבקים בוינט כשהוא תקף את בני בגין ו-99 אחוז מהם היו בעד בגין ונגד הצל. בוא לא נציג את זה כאילו מחר הוא יהיה ראש הממשלה ואורן חזן יהיה הסגן שלו. מדובר בקוריוזים, כמו מיכאל בן ארי ואנסטסיה מיכאלי בכנסת הקודמת או כמו הרב בא-גד למי שזוכר
לא אמרתי שזה הרוב, אמרתי שמזוויות מסויימות גם אנחנו יכולים להראות כמו רפובליקת בננות. כשאני נוהג בכביש אני מרגיש שאנחנו רק מתקרבים למצרים לאורך זמן.
טוב אתה סתם מגזים עכשיו, אתה יודע טוב מאד שהמרחק בינינו לבין העולם הערבי הוא שנות אור. מדובר בשתי ציוויליזציות שונות. אין לי בעיה עם ביקורת על הממשלה ועל החברה,לא חסר כזאת, אבל ברגע שמגזימים זה הופך לסתם פרובוקציה זולה
השאלה היא לא האם יש מרחק, כי פה אין ויכוח. השאלה היא האם הוא גדל או קטן. בכבישים, שם לדעתי אפשר לראות בבואה של הסולידריות החברתית והתחשבות, אנחנו מתקרבים למצרים.
למה, המצב נהיה גרוע יותר בכבישים? מאז שאני זוכר את עצמי, בישראל יש כמות רצינית של אדיוטים על הכביש. לא חושב שיש איזושהי מגמה. אז אם אזריה היה מחסל את המחבל תוך 11 שניות, היית בסדר עם זה? (עניין הגרסה שלו לאירוע לא רלוונטי - אנחנו מדברים כאן על האקט עצמו).
אני חושב שהזמן רלוונטי מאוד לעניין. בהפרש של שניות בהחלט אפשר לומר שהאירוע עדיין לא הסתיים או שהדבר היה רחוק מלהיות ודאי והיה צריך להיות בטוחים, על להט הרגע שנבע באמת ובתמים מחשש ביטחוני. כשזה קורה עשר דקות אחר כך, זה סיפור אחר.
